אאודי A5 - מבחן דרך - נכונה. מדי?

אאודי A5 היא ההוכחה הנצחית לזה שגם עיצוב לבדו עולה כסף. אבל האם הוא שווה את הכסף?

אתם אולי לא יודעים את זה, אבל אאודי A5 המקורית אחראית במידה מסוימת לבוננזת הדגמים המטורפת ששוטפת את היצרניות הגרמניות בעשור האחרון. לפני 200 שנה היו ליצרן כמו אאודי או במוו שלוש-ארבע שדרות של מכוניות ולחלקן היו גרסאות קופה, שנקראו בפשטות גרסאות קופה.

אבל בשנת 2007 הוצגה מכונית שהייתה דגם קופה של מכונית אחרת - אאודי A4, אבל המעצבים אמרו לעצמם "חרטום מעט שונה, פנסים אחרים מאחור, שם שימצב אותה מדרגה אחת מעל ה-A4".

A+4+1 שווה A5. כך נולדה המכונית שהוכיחה, בניגוד למה שחשב כל עולם הרכב, שעל יותר עיצוב ופחות דלתות אפשר לגבות מחיר גבוה יותר. פאסט פורוורד עשר שנים והיום כמעט כל צבע מראות צד של מכונית מזכה אותה במעמד של "דגם נפרד". זאת, רבותיי, הוכחה להצלחה.

 

איכות ויזואלית - יש.

עם הדור השני, אאודי החליטו - מיצובית לפחות - להרחיק את ה-A5 עוד יותר מה-A4, אבל בו זמנית גם להתרחק מהעיצוב המרהיב של הדור הקודם. ה-A5  החדשה יפיפייה, על זה אין ויכוח, ולמען האמת ככל שזלגו השעות בחברתה כך התחברתי אל העיצוב שלה יותר. יכול להיות שעזרו לזה גם אין ספור המבטים שעקבו אחריה ברחוב וחברי הפורום האחרים שבחנו אותה ולא הפסיקו לשבח אותה. יכול להיות.

אבל בעוד שאאודי A5 החדשה היא "רק" יפיפייה, זו הקודמת הייתה יצירת אומנות מדהימה.

כלפי עיצוב הפנים אני עדיין אמביוולנטי. מצד אחד גם הוא, כמו עיצוב החוץ, מעולה. מצד שני, פה רואים עוד יותר בבירור את הקשר ההדוק ל-A4. הדשבורד זהה לחלוטין, המושבים אולי מעט יותר תומכים אבל לא חובקים כמו שהיינו רוצים ממכונית ספורטיבית (או לפחות אחת שמשדרת ספורטיביות) וכל המערכות זהות במאה אחוז לאלה של האחות הסדאנית.

בעצם, למעט הצ'ופצ'יק (המאוד מגניב יש לציין) שמגיש את חגורת הבטיחות כשסוגרים את הדלת, הישיבה ב-A5 חסרה את הטקסיות והעניין של  מכונית שעולה כמה עשרות אלפי שקלים (הרבה עשרות אלפי שקלים) יותר מאחות ה"סתמית".

 

איכות חיים - יש.

עם הקירוב, לפחות העיצובי, בין ה-A5 ל-A4, נראה שאאודי ישראל הבינו שהמתחרה העיקרית של ה-A5 תהיה בדיוק אותה A4 השימושית והזולה יותר, והיפה כשלעצמה. אז קפיצה לאתר היבואן גילתה שמסתבר שאת ה-A4 כבר לא תוכלו לקנות עם המנוע החזק וההנעה הכפולה, וגם רשימתת האבזור ביחס ל-A5 קצרה יותר.

אגב אבזור, ברכב המבחן שקיבלנו, אאודי סימנו את כל הקופסאות האפשריות. הוא הגיע עם המנוע החזק - 252 כ"ס, עם הנעה כפולה, ועם שתי חבילות האבזור האופציונליות - לקשרי וטק פק. כל אלה הביאו את מחיר מכונית המבחן ל-470 אלף שקלים.

אבל במחיר הזה אתם מקבלים פחות או יותר כל דבר שאפשר לחשוב עליו - בטיחות אקטיבית עם תיקון סטיה מנתיב (הטוב בתעשייה), בקרת שיוט אדפטיבית וסייען פקקים, לוח מחוונים דיגיטלי שמציג גם ניווט, בקרת אקלים עם שלושה איזורים, ועוד ועוד ועוד.

המושב האחורי של ה-A5 הוא כנראה לא הדבר הראשון בסדר העדיפויות שלכם, אבל אותנו הוא הצליח להפתיע. הכניסה אליו אמנם דורשת שיעור או שניים ביוגה, אבל כשנכנסים פנימה מגלים מרווח ברכיים טוב רק מרווח הראש סובל מעט בגלל הגג המשתפל, ואפילו טמפרטורה בבקרתת האקלים אפשר לקבוע למושב האחורי בנפרד מאלה הקדמיים. תא המטען סביר בגודלו ועמוק מספיק, אבל פתח הגישה קטן מדי.

 

איכות נסיעה - יש.

אאודי A5 אולי נראית כמו מכונית ספורטיבית מגניבה שיכולה לטרוף כבישים הררים לארוחת בוקר ולקנח באיזה דריפטון קטן ומעושן, אבל בפועל היא רחוקה משם. רחוקה מאוד. כלומר, זה לא שהיא לא יכולה לעשות את זה, לפחות את החלק של הכבישים, אבל היא לא מכוונת לזה. ה-A5  נועדה לכסות מרחקים. בשקט, בלי דרמה, בנוחות, וכמה שיותר מהר.

ואת זה, היא עושה מדהים. 11 שעות ביליתי מאחורי ההגה ובמושב הנוסע שלה. 11 שעות רצופות שהסתכמו במעל ל-600 ק"מ. עם נסיעה לירושלים, חיפה, כרמיאל וחזרה למרכז. והאמת? לא הייתה לי שום בעיה לקפוץ חזרה פנימה ולעשות את זה שוב. ואולי אפילו שוב.

למרות חישוקי 19 אינץ', וצמיגים ברוחב 255 מ"מ וחתך 35, ה-A5 מצליחה להיות נוחה למדי גם על אספלט מעניש ומצולק. אבל היופי האמיתי הוא הצורה בה היא מבודדת רעשית. כביש 6, אמ... 120 קמ"ש... ואין שום בעיה לדבר בטלפון בדיבורית ואפילו לפזול מדי פעם למערכת המולטימדיה,, פשוט כי המכונית מצליחה לעשות את כל שאר הדברים לבד.

 

איכות פניה - יש

252 כ"ס ממנוע 2.0 ליטר טורבו, הנעה כפולה, וגיר שבעה הילוכים כפול מצמדים. כל אלה מרכיבים מתכון לא רע בכלל כשזורקים את ה-A5 לכבישי צדדיים ומפותלים. היכולת שלה למשוך את עצמה החוצה מפניות - גם כאלה הדוקות מאוד וגם במהירות לא ממש הגיונית - פשוט פנומנאלית. כמוו שהיא מצליחה לקצר כבישים מהירים, כך היא גם מצליחה לצמצם מרחקים בין הרי רכס הכרמל.

מה שעוד יותר מדהים היא היכולת שלה להמשיך לאחוז גם כשמנתקים את הבקרות, במידה מסוימת אפילו טוב יותר מאשר כשהן עובדות. אולי זה הכיול של המערכות, שמתעדף העברת כוח לציר הקדמי ואולי זה סתם הדמיון הפרוע שלי, אבל בפניות בהן האף של ה-A5 הרחיב את קו הפניה עםם  הבקרות פועלות, כשהן כובו המכונית פשוט סירבה לשחרר את האחיזה הפנאטית שלה באספלט.

אבל כמו שאמרתי לפני כן, "ספורט" זה לא בדיוק היעוד שלה. היא צולחת את הכבישים האלה, פונה, אוחזת, מושכת ודוהרת מהר. אבל אפילו למרות שההגה מתקשח במצב ספורט הוא עדיין מרגיש קל מדי ולא מספיק טבעי, הסיפור זהה כשמדובר בשלדה, שלא מתקשרת עם הנהג. והתחושה שמתקבלת בסופו של דבר היא שגוף הבשר והעצמות שמחזיק את ההגה רק מעכב את המכונה הזו מלגמור את הכביש הזה יותר מהר ויותר חזק.

 

לקחנו הכל?

כן, יש הכל. אבל לא לגמרי. אל תבינו לא נכון, אאודי A5 היא מכונית מעולה. באמת. ואת מה שהיא אמורה לעשות - לשתות קילומטרים ישר מהברז ולהיראות מעולה תוך כדי - היא עושה נהדר. ולא רק זה, היא גם עושה הכל, באמת הכל, טוב. אבל חסר לה ה-X פקטור הזה שדרוש להיות בארסנלל  היתרונות של מכונית שקונים כי רוצים.

היא איכשהו מצליחה ליפול בין הכסאות. היא לא יצירת האמנות המהממת שהייתה ה-A5 הקודמת, וה-A4 גם היא נראית נהדר וגם היא גומעת כבישים באותו צמא בלתי נדלה. יתרה מזו, היא גם תתן לכם עוד שתי דלתות ותשאיר לכם הרבה עודף בכיס, והיא גם לא הרבה פחות טובה בכלל שאר הדברים.

אז מה נשאר ל-A5? עיצוב עדיף, ואבזור עשיר יותר. אם זה מה שעושה לכם את זה, קשה לי שלא להמליץ עליה. אבל אם לא, אולי בכל זאת תעדיפו את ה-A4.

הכתבה אולי נגמרה, אבל השיחה רק התחילה. בואו והצטרפו לדיון בפורום.