במוו i3 - מבחן דרך - תרגיל במחשבה

איך דוחסים מבחן דרך לתוך 206 ק"מ של טווח חשמלי? במוו i3 גרמה לנו לחשב, ולחשוב

כשמדברים איתכם על מכונית חשמלית, מה עולה לכם בראש? לרובנו - לצערי - מצטיירת תמונה של רנו פלואנס תלויה על ליפט ומחכה שיחליפו לה סוללות. התמונה הזו, של המיזם הכושל של בטר פלייס, היתה ועודנה אחת הסיבות המרכזיות לכך שהמכונית החשמלית, שצוברת תאוצה בכל רחבי העולם, עדיין נראית בישראל כקוריוז מוזר שמסוגלים לקנות רק המשוגעים לדבר.

במוו i3 לוקחת את הקוריוזיות הזו ומגבירה ל-11. לא רק שהיא חשמלית לחלוטין - היא איננה מיובאת ארצה בגרסה עם מנוע הבנזין מאריך הטווח משיקולי מיסוי - אלא שהיא גם נראית כמו משהו שיצא מביצת קינדר עתידנית. אבל היא ממש ממש רוצה לשכנע אתכם שבתכלס, אתם לא צריכים הרבה יותר מזה.

אז עם 206 ק"מ של טווח על שעון הטעינה יצאנו למבחן חובק עולמות (סתם, לא באמת, פחדנו לצאת מגוש דן) כדי לבדוק האם באמת אפשר לחיות היום עם מכונית שפולטת אפס מזהמים. ולא פחות חשוב מזה, ניסינו להבין מי יקנה אותה ב-250 אלף שקל.

 

אוטובטריה

זה אולי נשמע קצת מעליב, אבל זו ממש לא הכוונה. כלומר, קשה להסתיר את העובדה שה-i3 היא לא בדיוק מלכת היופי, או הסגנית, או הסגנית שלה, או המוזרה ההיא שצועקת הערות דביליות מהקהל, או... הבנתם. אבל זה בסדר, כי להיות מכונית "יפה" על-פי ההגדרה הקלאסית היא בוודאי גם לא המטרה שלה. המטרה שלה היא למשוך תשומת לב, ואת זה היא עושה. וואו כמה שהיא עושה את זה.

למעשה, מכל המכוניות של במוו שבחנתי, ה-i3 גורמת לתגובות ייחודיות. באנגלית היו קוראים לה Approachable, כלומר כזו שאפשר לגשת אליה. מסקרנת ומעניינת, אבל לא מאיימת. מאמי כזו. ואלה בדיוק היו התגובות שהיא קיבלה במהלך הצילומים בחניון המערכת. כמעט כל מי שעבר לידה ניגש ושאל שאלות, וגם מי שלא, הראה התעניינות עם חיוך או אגודל.

וכל זה, למרות שה-i3 היא בסך הכל מכונית עגלגלה, קצרה וגבוהה, ואפילו קצת נראית כמו מיקרוואן מהעתיד של הטרמינייטור. נו, אוטובטריה כזו.

 

אק(קה)ליפטוס בידייך והכל חוזר אליך

אם חשבתם שעיצוב החוץ של הבמוו i3 הוא... לא שגרתי, חכו שתכנסו פנימה. מכירים את האנשים האלה שפעם היו אנשים רגילים אבל פתאום הפכו להיות קנאים לאג'נדה כלשהי? ועדיין מדי פעם מזהים אצלם הבלחות של אנושיות אבל הכל עטוף בהצהרות והטפה? אז כזו היא ה-i3. בפנים הקשר המשפחתי לדגמי במוו האחרים ברור באופן די מיידי, עם אשכול הכפתורים המרכזי האיקוני, המסך הטרפזי ואזור ההגה ולוח המחוונים שגורם לכל מי שאי פעם נהג בבמוו להרגיש בבית.

אבל את כל ה"במוויות" הזו, עוטפת ה-i3 בחומרים שמגיעים ממקורות מתחדשים ונראים כאילו נלקחו ממהדורת "תנו לחיות לחיות" של מגזין איקאה. חיפויי הדשבורד והדלתות עשויים ממשהו שמזכיר פיברגלס - אבל בעצם הוא תרכובת סיבים מתוחכמת, חכמה וקלה שמופקת בין היתר מצמח הקינף והחלמית (או בשם הרחוב שלה - חובזה. אמיתי לגמרי), חלקו העליון של הדשבורד מחופה בפיסת אקליפטוס המעוצבת כשילוב בין מפל לקערת פירות, והמושבים מרופדים בשילוב של צמר טבעי ועור איכותי מאוד שמעובד באמצעות עלי עץ זית.

אגב איכות, בניגוד לעיצוב שעורר תגובות חלוקות מהאנשים שנהגו ב-i3, באשר לאיכות היינו כולנו תמימי דעים. היא גבוהה. מאוד. למרות הממבו ג'מבו השיווקי, והמחזור, ודובי הקוטב, במוו לא וויתרו לעצמם ובחרו בחומרים איכותיים מאוד לדיפון ה-i3, וגם הרכיבו אותם בצורה גרמנית למהדרין.

 

שקע ותקע בעיר הגדולה

המטרה העיקרית של הבמוו i3 היא כמובן לשמש כרכב שני במשפחה, כזה שעושה בעיקר את הנסיעות מהבית לעבודה, רצוי בתוך העיר. לכן סידור המושבים והדלתות שלה מתקבל על הדעת. מדובר על ארבעה מושבים בסך הכל בתצורת "קבינה וחצי" המוכרת מעולם הטנדרים, כלומר דלתות ארוכות מקדימה וקצרות שנפתחות הפוך מאחורה. המכונית המפורסמת ביותר שעשתה שימוש בתצורה דומה הייתה המאזדה RX-8 עליה השלום. ולפני שאתם קופצים וצועקים "אופל מריבה", שם אפשר לפתוח את הדלתות האחוריות מבלי לפתוח את הקדמיות ואילו ב-i3, לא.

תנוחת הישיבה ב-i3 היא אחד הדברים שדרשו הכי הרבה הסתגלות. ביחס לשאר התנועה, תנוחת הישיבה מאוד גבוהה. אולם בגלל מערך הסוללות שיושב מתחת לרצפת הרכב הנוסעים יושבים מאוד נמוך ביחס לרצפת הרכב עצמה. לוקח לא מעט זמן להתרגל לזה וזה מרגיש מאוד לא טבעי בהתחלה, אבל אחרי כמה דקות מתרגלים.

כמו שאמרנו, ה-i3 תוכננה להיות "מתרוצצת עירונית", לכן המושב האחורי פחות קריטי. והוא אכן לא מהטובים. בגלל אותם מושבים נמוכים יש מעט מאוד מקום לרגליים, אבל דווקא הברכיים, הראש והכתפיים מסתדרים מצוין. גם המושב עצמו לא מאוד נוח ובנסיעה היה פער לא קטן בנוחות בין ישיבה במושב הקדמי לבין האחורי. נפח תא המטען סביר לשימושים היומיומיים של ה-i3, ובמיוחד כשזוכרים שהיא לא תהיה הרכב היחיד בבית. שפת ההטענה מעט גבוהה והנפח - 260 ליטר - יותר סופר מיני מאשר מיקרוואן.

 

חשמל זורם וזה

במוו i3 עושה שימוש במנוע חשמלי. בחו"ל היא נמכרת גם עם מנוע בנזין המשמש כ"מאריך טווח" - כלומר הוא אינו מניע את הגלגלים ישירות אלא רק מטעין את המצברים. לישראל הגרסה הזו לא מגיעה משום שהימצאותו של מנוע בנזין הופכת את הרכב מבחינת המדינה לרכב היברידי ולכן מעלה את המיסוי עליו. כך שבמחירים ישראליים הוא יהיה יקר באופן לא הגיוני.

המנוע החשמלי הקטן שיושב בתוך הסרן האחורי ומניע את הגלגלים ישירות (אין צורך בתיבת הילוכים) מפיק 170 כ"ס ו-25.5 קג"מ. הוא אמנם קטן פיזית, אבל הביצועים שלו לא קטנים בכלל.

עם תאוצה למאה קמ"ש תוך 7.2 שניות ומנוע שמפיק את כל המומנט כל הזמן, הביצועים של ה-i3 מזכירים סופר מיני ספורטיבית יותר מאשר מכונית שחברה באגודה למען דובי הקואלה (שאגב בכלל לא מוגדרים כדובים אלא חיות כיס. הנה, עוד משהו קטן וחסר תועלת שלא ידעתם קודם). אבל החגיגה נגמרת מהר מאוד כשמחוג המהירות נעצר על 150 קמ"ש מירביים ואנחנו מזכירים לעצמנו שזאת מכונית עירונית קטנה וחסכונית אז יאללה להירגע.

 

AC/DC

כשנרגעים מגלים שה-i3 - למרות כל הציניות - דווקא יכולה להיות פרטנרית מצוינת לחיים בעיר. היא מציעה שלושה מצבי נהיגה - 'קומפורט' שנותן את כל הכח והופך את הנסיעה להכי פחות מתפשרת שאפשר, 'אקו פרו' שמגביל מעט את הכוח ונותן טווח גדול יותר, ו'אקו פרו פלוס' שמזכיר לכם מה זה להיות סטודנט מרוד ומכבה את המזגן ומגביל את המהירות ל-130 קמ"ש כדי שתוכלו לכסות כמה שיותר קילומטרים.

נוחות הנסיעה ב-i3 סבירה. היא מעט קשיחה, וה-1.3 טון שלה בהחלט מורגשים, אבל לא בצורה שממש מפריעה, מעבר לזה, גם השקט המופתי עד 80-90 קמ"ש בזכות המנוע החרישי והצמיגים הדקיקים תורמים לנינוחות. אבל בסך הכל הנוחות באמת סבירה לחלוטין. מה גם, שלקוחות במוו בעבר ובהווה מודעים כנראה לקשיחות היחסית של רוב דגמי המותג. ומה גם 2, בדיוק אפס בני אדם יקנו אותה - או לא יקנו אותה - בגלל נוחות הנסיעה שלה, או היעדרה.

בפניות ה-i3 ממהרת להבהיר שלמרות ביצועים די חמימים, ספורטיבית היא ממש ממש לא. עם זוויות גלגול מוחשיות, הגה אילם, ומערכת בקרת יציבות יותר אגרסיבית מפעיל גרינפיס שמבקש מכם "רק דקה לספר לכם על הפעילות שלהם" כשאתם בדיוק ממש ממהרים לרכבת. אבל אחרי שהיא מסיימת להתגבר על נטיית המרכב הראשונית, היא מצליחה להתייצב ולצאת מפניות בצורה די נייטרלית.

 

תרגיל במחשבה

מצחיק לחשוב על זה, אבל גם אנחנו עצמנו - בדיוק כמו ה-i3 - מכונות חשמליות. ומשום מה, אנחנו לא מצליחים להסתדר, לפחות מהבחינה המחשבתית.

כשהתחלנו את המבחן ל-i3, הופיע על הצד במחשב טווח של 206 ק"מ במצב אקו פרו פלוס (וקצת פחות במצבים האחרים). למצב הזה, שבפעם הראשונה (וכנראה האחרונה) שאני זוכר בדיוק כמה טווח היה למכונית המבחן כשהוא התחיל, קוראים פסיכולוגים "חרדת טווח".

מוצדק או לא, את המבחן סיימנו עם 7 ק"מ על לוח המחוונים אחרי מעט יותר מ-150 ק"מ של נסיעה מעורבת שכללה גם האצות סוחטות מיץ. וזאת למעשה שורת הסיכום, כי בתכלס, מי שרוצה את ה-i3 יקנה את ה-i3, למרות או בזכות או בלי שום קשר לכל מה שנכתב במבחן. השיקול האמיתי היחידי הוא הטווח, שיספיק לשימוש יומיומי של מרבית האנשים, אבל עדיין מעורר קצת חרדה.

בסופו של דבר, ה-i3 כן יכולה להיות מספיק שימושית בשביל להתרוצץ איתה בעיר, אבל היא כנראה לא תהיה זו שתביא את המהפכה, במיוחד לא עם מחיר של סדרה 3 בסיסית.

בסרגל הציונים של... אה, מה זה משנה? זה לא כאילו זה ישפיע על מישהו הפעם.

 

יש לכם שאלות לכותב המבחן? בואו לפגוש אותו בפורום.