מזראטי לבנטה (3.0 בנזין, גרנספורט) - מבחן דרך - מסורת ומסירות

מזראטי לבנטה מנסה להיות ה"רכב הראשון" בחניה של המשפחה. על מסורת, מסר ומסירות

שמן ומים, קודש וחול, טבעונים וקרניבורים, מלפפון חמוץ וממרח שוקולד. יש דברים שלא מתערבבים. וזה בדיוק, המצב עם ספורט ושטח. רכב גבוה לא יכול להתנהג טוב, ורכב מתנהג תמיד צריך לשאוף להיות קל ולא מפלץ של 2.1 טון. אבל רגע, פורשה קאיין. אה, גם X6M. ומה עם פורד F150 ראפטור? כן, גם. טוב, שניה, תנו לי להתחיל מהתחלה.

אם כבר התחלנו מאנלוגיות, אז באנגלית יש משפט שבתרגום ישיר אומר "שים ת'כסף שלך איפה שנמצא הפה שלך". בפועל, המשפט הזה אומר שאנחנו, חובבי רכב, יכולים לנחור בבוז על רכבים כמו השלושה מהפסקה הקודמת כמה שאנחנו רוצים, אבל העובדות בשטח הן שהם נמכרים. טוב. הראשון הציל את פורשה מקריסה כלכלית, השני יצר (ועדיין יוצר) קטגוריה שלמה שמנסה לנגוס בנתח השוק שלו, והשלישי הפך לאחד האייקונים הכי מפורסמים של "מה אפשר לעשות כשממש ממש רוצים".

אז לא באמת חשבתם שמזארטי - למרות היות אחת מיצרניות הספורט ההארדקוריסטיות ביותר על הפלנטה - תישאר על הספסל, נכון? הם חיכו שהשוק ודעת הקהל יבשילו, תכננו רכב, פסלו אותו לחלוטין על היותו "לא מספיק ספורטיבי", התחילו מחדש, ועכשיו היא כאן - מזראטי לבנטה.

 

מסר

הדבר הראשון שעובר בראש של כל מי שראה את הלבנטה זה המסר "אני פה". אני עצמי פספסתי את הנקודה בזמן בה קרוסאוברים הפכו לסמל סטאטוס חזק יותר ממכוניות ספורט, אבל זה קרה. וזה קרה חזק. אין עין אחת ברחובות שלא ננעצה בגריל הפעור מלפנים, באין ספור הקלשונים המפוזרים באסטרטגיות כך שתקלטו לפחות אחד מכל זווית או בחישוקים העצומים (21 אינץ') מהם מבצבצים קליפרים אדומים (ודיסקים קטנים באופן מפתיע).

המסר הזה, של היותך מורם מעם מעצם הנהיגה בלנבטה, עובר היטב גם לנהג. למרות היותו נמוך באופן מגוחך ביחס לקטגוריה (168 ס"מ - 8 פחות מ-X5 ו-10 פחות מריינג' רובר ספורט), התחושה בכביש היא של ילד עם חוות נמלים. הכל נראה כל כך קטן, ספורטאז'ים נראים כמו מכוניות סופר מיני, עשרות קילומטרים מרגישים כמו מאות מטרים והכל נראה בהישג יד - בעיקר כי אף אחד לא מסתיר.

אבל אם חשבתם לרגע לעצור, או רחמנא ליצלן לצאת מהרכב, כדאי שתבטלו את הפגישה הקרובה שלכם. כי אתם הולכים להיתקע כאן ולענות על שאלות. "איזה מנוע זה?" "כמה כוח?" "מזראטי? פששש מרשים" וכמובן ה"מה, כמה עולה?" האלמותי. אל תתבלבלו. כולם, כל אחד בדרכו, מאחלים למותכם.

אבל אם אנחנו כבר עומדים בחוץ, אז בואו נסתכל עליה לרגע. ביומיים שביליתי עם הלבנטה, מילה אחת מעולם לא עלתה - 'יפה'. קראו לה מרשימה, מפלצת (זה מחמאה בקרב חובבי רכב), מטורפת (גם זו מחמאה), מטמטמת (נו, הבנתם...). אבל 'יפה' משום מה מעולם לא עלה.

אולי זה פשוט בגלל ש...היא לא. הפרופורציות של מכונית ספורט - מכסה מנוע ארוך ותא נוסעים שמשוך אחורה, לא מיתרגמים טוב ל-5 מטר של SUV. גם הפרונט המלוכסן עם הפנסים הקטנים-מדי והגריל הגדול-מדי שעובד נפלא על הגראנד טוריסמו לא עובר בצורה מספיק רהוטה לרכב גבוה. מרשימה? וואו. כן! יפה? אמ... שאלה הבאה?

 

מסורת

בתוך הלבנטה יש עולם שכולו השמנה והסלתה של חומרי הדיפון והריפוד. עור חום ושחור, עץ ואלומיניום שנוטפים איכות ואפילו ריפוד גג שנעים יותר מהחומרים האיכותיים של הרבה מכוניות.

אבל ניכרת גם ההקפדה של מזארטי על מסורת. לטוב ולרע. בעולם שכולו גוונים של אפור, כל החום שמרפד את תא הנוסעים מרגיש קצת מיושן, ומסכי המידע אמנם איכותיים וזריזים, אבל שפת העיצוב שלהם זורקת אותי לעשור הקודם.

מבחינה טכנולוגית הלבנטה מבלבל. מצד אחד ישנם חוסרים בכמה וכמה פריטי אבזור שכבר התרגלנו לראות, בוודאי במכוניות שעולות מחירים דומים לגרסת הגרנד ספורט שבחנו - היקרה ביותר (725 אלף שקלים). כך למשל יושבי המושב האחורי לא יכולים לבחור טמפרטורה משלהם בבקרת האקלים, מגבים אוטומטיים או שאינם קיימים או שלא הצלחתי להפעיל אותם כי מזראטי החליטה לדחוס את הפונקציות של שני מנופי איתות לתוך אחד בלבד. מצד שני, יש כאן מתלי אוויר, דיפרנציאל מכאני מוגבל, אנדרואיד אוטו ואפל קאר פליי ועוד.

מבחינת בטיחות, המצב עוד יותר מסובך, מזראטי אומרת שהיא לעולם לא תיקח את השליטה מידיו של הנהג, כך שלא תמצאו כאן תיקון סטיה מנתיב (יש התראה), אבל כן יש בקרת שיוט אדפטיבית, וניטור שטחים מתים. אז לוקחים את השליטה או לא?

כצפוי מרכב עם טיפ-טיפה יותר משלושה מטרים בין הסרנים ומעל ל-196 ס"מ בין הדלתות, מרווח לא חסר. חמישה אנשים יוכלו לשבת בו בשמחה ומזראטי אפילו השכילה לעצב את הקונסולה המרכזית כך שלא תגזול יותר מדי מקום מהנוסע במושב האחורי-אמצעי.

נכון, הלבנטה אמור להיות הרכב השימושי במשפחה, ונכון, עם המידות שלו זה לא היה אמור להפתיע אותי, אבל הקלות שבה הוא הצליח לבלוע אופניים חשמליים מקופלים בתא המטען, אפילו בלי להסיר את המדף הפתיעה אותי. נו, אף אחד לא מושלם.

 

מסירוּת

מזראטי היא לא "סתם עוד יצרנית". במרכז המוניטין שלה עומדים רכבים ספורטיביים, ולא משנה באיזו תצורה. תכנון הלבנטה התחיל לפני יותר מ-15 שנה, ואפילו הוצג כקונספט בשם קובאנג ב-2003. אבל מאוחר יותר, גילו המהנדסים ששלדת הגרנד צ'רוקי עליה רצו לבסס את הלבנטה לא עומדת בעומסים הרצויים. אז הם גנזו את הפרויקט כולו והתחילו מחדש.

המסירות הזאת מתבטאת בכל רגע ורגע שנוהגים במזראטי לבנטה. הוא אמנם מספיק מבודד ונוח, במיוחד ככל שמחט הקמ"שים ממריאה, והאינדיקציה היחידה לזה שהנה עוד שניה זורקים אתכם לכלא היא התנועה שנוסעת אחורה ממש מהר, אבל לא מעניין אותו להיות ג'יפון מפנק ומרחף. הוא גם לא מחפש להיות הדבר הכי טכנולוגי בסביבה. הוא רוצה שתנהגו אותו. חזק.

למזראטי לבנטה מנוע שתוכנן עמוק בתוך מרכז הפיתוח של פרארי - V6 כפול טורבואים בנפח 3.0 ליטר עם 350 כ"ס ו-50 קג"מ. בכביש ישר הלבנטה תגיע ל-100 קמ"ש תוך 6 שניות. נתון דומה לזה של גולף GTI ומרשים כשמדברים על משפחתית ספורטיבית ב-200 וקצת אלף שקל, אבל קצת פחות כשנזכרים בתג מחיר של הלבנטה - כשלושת רבעי מיליון שקלים.

תיבת ההילוכים, על שמונת מהירויותיה הפלאנטריות, מצליחה להעביר את הכח לגלגלים (האחוריים במצב רגיל, ארבעה במצב שטח או בעת הצורך) בצורה מופתית. הידית המעט מוזרה דורשת הסתגלות עם פעולה ספורדית ולא צפויה, אבל זה רחוק מלהיות דיל ברייקר.

צריכת הדלק, אם זה מעניין מישהו במכונית כזו, הייתה 6.5 ק"מ לליטר.

 

התמסרות

אבל בין הפניות, שם הלבנטה פורח. על כל 2100 הקילוגרמים שלו, הלבנטה מפתח קצב שהמוח פשוט לא מסוגל לעכל. פעם אחרי פעם, ברגע שמתלי האוויר (סטנדרט) מתגברים על הרכינה הראשונית הוא נשאר יציב ומאוזן ברמות שלמרות הקלישאטיות - פשוט מעקמות את חוקי הפיזיקה. הוא טורף פניות כמו דוב רעב, צורח עליך שאתה לא נוסע מספיק מהר ואם תלחצו אותו חזק מדי הוא אפילו יגמול לכם בהיגוי יתר חביב. בקרוסאובר, של 2.1 טון, כן?

ההגה לא מאוד מתקשר, אבל השלדה מצליחה לפטפט מספיק כדי לפצות על השתקנות שלו. המגדשים, שיושבים בתוך ה-V של המנוע, צריכים להזרים את האוויר דרך פחות צנרת ועוזרים להשיג תגובות דוושה כמעט מידיות. תוסיפו לזה את הצווחות, הנהמות, השיעולים והפצפוצים שמפיקים ארבעת האגזוזים ותקבלו אורגיה רב חושית של מכונית שעושה את כל מה שלא ציפיתם שהיא אי פעם תהיה מסוגלת.

 

מסירוֹת

מזארטי לבנטה הוא רכב שגם אחרי יומיים איתו, אני מודה - לא הצלחתי להבין. הוא עושה הכל טוב כל סעיף שתבדקו, תמצאו ציון של 8 מתוך 10. הוא מבודד מצוין בשיוט, הוא נוח במידה סבירה, מאובזר, חזק מאוד, והוא מתנהג כמו שבחיים לא הרגשתי קרוסאובר מתנהג.

אבל, וזה אבל גדול, הוא לא מקבל 10 מתוך 10 בשום סעיף. טוב, בסאונד הוא מקבל 11.

הוא פחות נוח מולוו XC90, אאודי Q7 ואפילו לקסוס RX שזול יותר באופן משמעותי. הוא מתנהג מדהים - לקרוסאובר - אבל כל M4, קאיימן, או GTR יגרמו לו להסמיק בבושה. הוא מאובזר ויוקרתי להחריד, אבל סדרה 7 או S קלאס יגרמו לו להרגיש כמו משהו מהניינטיז.

כשמדברים על מכונית היחידה בבית, את המתכון של הלבנטה אי אפשר לנצח. אין יותר טוב ממכונית שטובה מאוד בכל הסעיפים מחד ולא דורשת פשרות משמעותיות באף סעיף מאידך. אבל ממכונית שתהיה חלק מצי של 3-4 רכבים בבית, הייתי מצפה ליותר מיקוד. שתעשה שלושה דברים מדהים ואת השאר תשאיר לחברותיה לחניה.

אבל בסופו של יום, בחניון אולם התצוגה של מזראטי פגשתי לא מעט רכבים של המתחרים. הם הושארו שם לאחר כבוד לטובת טרייד אין על לבנטה כזה. המלאי אזל, והיבואנית הישראלית לא מצליחה לקבל הקצאות בקצב שהיא מוכרת רכבים. אז אולי מי ששם ת'כסף שלו איפה שהפה שלו נמצא יודע משהו שאני לא.

בסקאלה של לקנות - לחכור - לשכור - או לעבור, הלבנטה מקבל "לשכור". כי אם יש רק רכב אחד, יהיה לכם קשה למצוא משהו טוב יותר.

 

יש לכם שאלות לכותב המבחן? בואו לפגוש אותו בפורום.