אודי RS7 – מבחן דרך

גרסת העל של אודי A7 ה-RS7 מטשטשת את הקווים המוכרים בין צורך, רצון ודחף. מזה האחרון יש לה דווקא הרבה, עם 560 כ"ס ו-71.4 קג"מ. על טייסים, זיקוקים, פרפור חדרים והמון איפוק ושליטה עצמית במבחן שלפניכם

בני ברק, בוקר, רמזור

"איפה הכפתור שמקפל את הספוילר האחורי" אני שואל את עצמי בקול וסוקר את תא הנוסעים של ה-7RS שבדיוק אספתי. יש מעט מאוד דרכים טובות יותר להצהיר "זהירות, דושבאג לפניך!" מאשר לזחול בעיר עם ההתקן ההנדסי הזה פתוח לרווחה. בינתיים, הרמזור מתחלף לירוק ואחרי שניה וחצי של המתנה מגיעה הצפירה מאחור שמחזירה אותי למציאות. מבט ימינה ושמאלה שהצומת פנוי ואני נותן לחיצה בריאה על הדוושה כדי להתחיל לזוז. אבל  פתאום וווום! לשבריר שניה שכחתי במה אני יושב, לשבריר שניה המוח נותר במצב "נלחץ חזק – נצא מהר" בלי להבין שהמושגים "חזק" ו"מהר" הם שונים מאוד כש-8V בנפח 4.0 ליטרים מפלס את דרכו לאספלט דרך ארבעה צמיגים רחבים. בתוך בערך שתי שניות אני כבר רואה את המכוניות שזינקו בנתיבים לידי הרחק במראה האחורית ומיד בולם.

עד ההגעה שלי למשרד, בנסיעה מנהלתית על זנב פקקי הבוקר, וגם מאוחר יותר מהמשרד לצפון - אני מצליח לייצר תובנה אחת מרכזית לגבי המכונית הזו. ב-99 אחוזים מהזמן, אין שום סיבה להשתמש ביותר מרבע מהלך של הדוושה, שום סיבה, וגם אז – אתה מאוד מהיר.

חדרה, לפנות בוקר, רחוב

אני משלב ל-D בתיבת ההילוכים הפלנטרית בת 8 ההילוכים והמכונית כמו נדרכת בתנועה קלה שבקלות, אנחנו מחליקים ברחובות הריקים בשקט, "אולי יותר מדי בשקט עבור מכונית יומרנית כל כך?" כן, אחי העיר לי אתמול וציין שאין לה יותר מדי "נוכחות ווקאלית". אני מסביר לו שרעש מהאגזוז זה נחמד ללאון שלוש דלתות השחורה עם המראות הצבעוניות שמסתובבת בשכונה (לא, תבינו אם מכונות היו מפליצות – ככה הן היו נשמעות) או האוקטביה RS עם אותה בעיה – האנשים שקונים את ה-7RS כבר קצת מעבר לזה, וגם אם ירצו, אני לא חושב שהכסף להוסיף אחת תהייה הבעיה שלהם.

הכל יצוק, עוטף באיכות ונראה נהדר

פנסי הלד הקדמיים צובעים כל חפץ שהם נוגעים בו באור כחלחל, האלומה חדה ולוחיות רישוי ושלטים מחזירי אור אי שם במרחק מנצנצים אלי. בתוך תא הנוסעים תאורת האווירה זורקת אלומות אדומות ולבנות על סביבת הנהג שסביב סביב לה לוחות של סיבי פחמן, לא הייתי בטוח אם זה רק גימור או ממש הדבר האמיתי, ויש רק דרך אחת לבדוק – קודחים חור קטן קטן, או מנסרים בפינה - אם אין סדקים מסביב – זה זה (סתם, יואב מאאודי, אפשר להירגע לא עשיתי את זה). האור נשבר על העור. זה ההפוך שבדלתות וזה של המושבים, עם דוגמת התפירה המאוד מיוחדת, והם נוחים לא פחות מאשר נראים טוב. גם השניים האחוריים מעולים ואפילו מקבלים יציאות מיזוג עם בקרות אקלים נפרדות לכל אחד. אלמלא הגג המשתפל שנגזר מתצורת הקופה שלה ויגרד פדחות של אנשים מעל 175 ס"מ היא הייתה מקבלת ציון שימושיות גבוה. צורת הגג הזו גם קצת מקשה על הכניסה, לכלבים שלי שרגילים לנסוע בטנדר היה ממש מוזר להיכנס פנימה (סתם, יואב לא הכנסתי את הכלבים – קח כוס מים).

מלמעלה גג נמוך, מלמטה בקרת אקלים מפוצלת

עניני שימושיות אחרונים קשורים לתא המטען, שמאוד מתחבר לכל גישת הגראן-טורר של ה-7RS. מבנה הדלת החמישית פוער פתח הטענה ענקי והמשטח רחב ויבלע בקלות סט מזוודות למסע חוצה מדינות. למעשה הוא כל כך רחב שמשטח עץ, מה שנקרא "רפסודה" נכנס שם בקלות (נו, יואב, צוחקים איתך).  

 

צפון ים המלח, דמדומי בוקר

רבע שמש כבר מציצה מעל הרי ירדן כשאנחנו פונים ימינה בצומת אלמוג, אנחנו כבר אחרי כמעט 200 ק"מ ואני אפילו לא מרגיש צורך לעצור. כאשר היא נדרשת לכך, המכונית הזו למרות הייעוד הספורטיבי המובהק - מסוגלת להיות שייטת למרחקים ארוכים. אולי לא נוחה ברמה של מכונית פאר, אבל כאשר בולמי האוויר והמתלים האדפטיבייים במצב קומפורט אפילו על חישוקי 21 אינץ' וחתך 30 – הנוחות בהחלט טובה.

עד הפניה שמטפסת למצוקי דרגות, אנחנו מתוודעים יותר ויותר. מפניה לפניה המהירות עולה וההסכם הג'נטלמני ביני לבינה הולך ומעמיק – אני אגשש את דרכי אליה, מעלה את הקצב צעד צעד, עקב בצד אגודל והיא בתמורה לא תהרוג אותי נפש.

המנוע כאן נמצא די רחוק קדימה (כמו שאפשר לראות באיורים למטה), למעשה מעבר לגלגלים הקדמיים, הוא במיקום קדמי לא רק ביחס לב.מ.וו 6M גראן טורר ששם המנוע ממש מאחורי הגלגלים הקדמיים, אלא גם ביחס לפנאמרה או מרצדס CLS. המיקום הקדמי הזה, הוא באופן כללי מתכון בטוח לאף "כבד" בכניסה לפניה. לזה אני גם פחות או יותר מצפה, אבל  שוב קסם העברת הכוח של הקוואטרו והדיפרנציאל המתוחכם מצליחים כמעט לרמות את הפיזיקה ולגרום לה לפנות ואפילו טוב.

 

מיקום קדמי של המנוע

ביחס למתחרות כמו פורשה פנאמרה (מימין) ובטח ביחס לב.מ.וו M6 גראן קופה

 

נכון, היא לא עושה את זה טוב כמו מכוניות הנעה אחורית, יש שם רגע בין ההפנייה פנימה של ההגה לרגע שבו הגוף עובר מנסיעה ישר לתוך הפניה וגם ההגה עצמו, בואו נגיד שיש טובים יותר, ישירים יותר ובטח בעלי משוב עדיף. במידת מה היא מפצה על זה, כי ברגע שהיא מתיישבת על הקו ושיא הפניה מאחורינו אפשר לרמוס את הדוושה ולהוריד המון, אבל המון כוח עם יכולת משיכה מסחררת קדימה. ברגע שמעלים את הקצב והפניות מתהדקות מתלווה לניהוג שלה נימה עדינה מאוד של תת היגוי. אפשר להתגבר עליו, לגרום לה להטיח את האף פנימה בסחיפה של ארבעה גלגלים לתוך הפניה, אבל זה אומר שצריך או לבלום עמוק פנימה או להיכנס עם העברת משקל קטנה ומהירה מצד לצד, תוך האצת קצב דפיקות הלב לרמה מסוכנת. אבל לא צריך להיות גאון כדי להבין שלהטיח כלי רכב בשווי דירה קטנה מצד לצד זה לא רעיון טוב. ומכל מקום נמצא מחוץ למעטפת בטיחות נורמלית בכביש ציבורי.

 

מצוקי דרגות, בוקר

העליה למצוקי דרגות היא כביש צר יחסית, אבל האספלט בו חדש ואוחז מאוד. ל-7RS ממש לא נעים פה, ובפעם הראשונה המימדים שלה וגם 1,930 הק"ג היבשים שלה באים לידי ביטוי. לנסות לנהוג אותה פה מהר מיותר ומרגיש כמו ללכת מכות בתוך מעלית. אנחנו מורידים קצב ומתגלגלים למעלה להפסקת קפה. כאן, בזמן שהמים רותחים ואני מצלם אותה אני גם עוצר וממש מסתכל עליה טוב טוב.

אפשר להתחבר לעיצוב הזה ואפשר לא, הכל בסדר. אבל בין אם אוהבים אותו או לא, חייבים להודות שבאופן כללי היא שבירת כיוון מבורכת ביחס לשבלונה של העיצובים הדומים מדי של אודי ובפרט שאת הטוויסטים הקטנים של הגרסה הזו לעומת הרגילה הם עשו ממש טוב. היציבה הרחבה שלה, גימורי האלומיניום בצבע מט למראות ובצדדי כונס האוויר הקדמי, אני אישית הייתי משחיר את כיתוב הקוואטרו הענק בחלק התחתון שלו וכמובן החישוקים הענקיים שמאפשרים הצצה לצלחות הבלמים הענקיות והקאליפרים האדומים. היא מצד אחד לא מופרכת או מוחצנת בהופעה שלה, אבל מי שצריך יודע שזו ממש לא אודי רגילה. 

כביש המלונות 

הישורות הארוכות שבאיזור מצדה וכביש המלונות החדש היו תרגיל מענה של איפוק ושליטה עצמית עם ה-7RS. אנחנו לא נוסעים מהר מדי, אבל גם לא לאט מדי המבט תר רחוק קדימה מחפש רמזים לניידת מאחורי כל עץ וקפל קרקע. אבל מה שמחלחלת לאט לאט זו ההבנה שגם כאשר מישהו אחר לגמרי שרק דומה לי מאוד, נסע במהירות הכפולה מזו בה אנחנו נעים – התחושה מבחינת המסרים מהמכונית לנהג – זהה לחלוטין.

יש למעשה נתק מוחלט בין מה שקורה פה בפנים לבין הקצב האמיתי שלה, המספרים שרצים במד המהירות נדמים כתלושים לחלוטין מהמציאות.

 

סדום ערד

אנחנו מתחילים לטפס למעלה, הכביש הזה מתחיל בכמה עיקולים חדים ועליות ארוכות, אבל מבחינת ה-7RS הם יכלו להיות באותה מידה מישור או ירידה. זוכרים את העניין הזה עם רבע מהלך הדוושה שאמור להספיק ל-99 אחוזים ממצבי הנהיגה, אז זהו, שכאן הגענו לאחוז ההוא. כל מה שקורה ברגע שהיא נרמסת לרצפה הוא כבר באיזור הדמדומים של הזיה ומציאות. יש גם את הקצה של הלחיצה, כשהדוושה מגיעה לסוף המהלך שלה, כאן זה כבר כמו הטבסקו הפסיכי, זה הירוק ששומרים בארון מאחורי שני מנעולים. אתה יכול להתכונן כל פעם מחדש, להכניס את הבטן ולהקשיח את הצוואר – אבל אין טעם, המעיכה תפתיע אותך בכל פעם מחדש. מלהיב ככל שיישמע הנתון של 3.9 שניות למאה קמ"ש, אותי הרשימו יותר תאוצות הביניים שלה. במצב דיינמיק ומצערת פתוחה לרווחה גם אפשר ממש לשמוע את המנוע, בניגוד להתנהלות השגרתית, וכל עזיבת דוושה מלווה בסדרת בקפיירים שנשמעים כמו זיקוקים מעיר סמוכה בערב יום העצמאות.

השקט בנסיעה המנהלתית נעלם ברגע שדוחפים את המנוע הזה לקצה

הדרך למעלה לערד נמשכת ועיקולים בשלל צורות ורדיוסים נבלעים במהירות, המכונית טורפת את הכביש הזה כאחוזת דיבוק, או יותר נכון אוחזת בדביקות. משגרת את עצמה החוצה מפניות בעזרת כוח שלא פוסק לזרום לארבע הפינות. כשנוהגים אותה מהר וחזק אפשר בקלות להרגיש את כל 71.4 הקג"מ שלה שזמינים כבר מ-1,750 סל"ד ו-560 הסוסים שלה ב-5,700 סל"ד פרושים על כל טווח הלחיצה על הדוושה.

בעולם הטיסה קוראים לזה וורטיגו, הרגע בו המכשירים אומרים לך דבר אחד, אבל התחושות משהו אחר לחלוטין. זה קורה כאן כאשר מצד אחד ברור לך שהמכונית זזה בקצב מהיר מאוד, אבל התחושות שלך כנהג הן של מהירות נמוכה בהרבה. במקרים האלו מלמדים את הטייסים להתעלם מהתחושות ולדבוק במכשירים, אבל מה אתם יודעים – סחבק לא טייס, אז אני מתעלם מהמכשירים וממשיך לדחוף אותה עוד קצת. אני שוב מוצא את עצמי מול אותו תת היגוי קל וזה מבחינתי הסימן שהגענו למעטפת, שמכאן ואילך פחות או יותר זה מה שנקבל. זו הנקודה בה היא גם מדי פעם משחררת אנקת צמיגים קלה, במכוניות אחרות בנקודה הזו בערך זה הנהג משחרר משהו אחר, במכנסיים.

 

פקק, צומת שוקת

בסוף כולם עומדים באותו פקק, האלטו שלפני, אני והמאזדה לנטיס שמאחורה. אבל לי יש טונה של צעצועים לשחק איתם. אפשר לכוון את עוצמת ורגישות הצליל ברוורס, למצלמות החנייה יש יותר זוויות מחדר בקרה בחדשות ערוץ 2, אבל האיכות רחוקה מלהיות מצוינת. אפשר לנהל, לכייל, לאפיין כמעט כל מערכת כאן. מערכת השמע מצוינת וכשנמאס מכל זה אפשר לקפל או לשלוף את מסך המולטימדיה הגדול שלה. אפשר גם להיעלם לתוך הצלילים המעולים של מערכת השמע של BOSE על 14 הרמקולים שלה (תוספת של 13,000 שקלים). אבל לא הכל טוב, כי יש כאן כמה תוספות שמשונה מאוד שאינן מגיעות כסטנדרט במכונית של יותר ממיליון שקלים לפני שמאבזרים אותה כמו מכונית המבחן. זו שאני יושב בה כוללת את חבילת העזר של התראה על רכב בשטח המת ובקרת שיוט אדפטיבית (תמורת 30,200 שקלים), חגורות הבטיחות האדומות (6,500 שקלים), מצלמת החניה (4,500 שקלים), הקאליפרים האדומים (5,100 שקלים), פנסי המטריקס לד (12,300 שקלים), עיטורי האלומיניום (10,300 שקלים) וחישוקי 21 אינץ' (25,600 שקלים) ועוד ועוד.

למעשה, רק התוספות כאן עולות 114,400 שקלים.

 

בני ברק, שעת בוקר מאוחרת

אנחנו כבר ממש ליד הסוכנות, בעוד כמה דקות אשאיר אותה בחניה והגיע הזמן לסכם את הזמן איתה. למעשה, אני מנסה לסכם אותה עוד מהרגע שנכנסתי אליה. בניגוד להרבה מבחנים אחרים בהם ליד כל סימני השאלה מופיעות תשובות, כאן נותרתי עם כמה סימני שאלה. כי קשה מאוד להגדיר מכוניות כמו אודי 7RS במונחים של תמורה למחיר. עם תג של 1,120,000 אלף שקלים אף אחד מששת הרוכשים שכבר קנו אחת כזו לא באמת יושבים עם סרט מידה במושב האחורי, משווים מבחני דרכים או מתפתים להעדיף אותה במקום 7A רגילה – הם מגיעים ממוקדים ויודעים בדיוק מה הם רוצים. להם גם לא תפריע כנראה צריכת דלק ממוצעת של 6 ק"מ לליטר בנזין 98 אוקטן.

מה המכונית עצמה ומה דעתי עליה, הם שני דברים שונים לחלוטין. מצד המכונית זו בריה מרשימה מאוד, החל בהופעה, עבור ברמת הביצוע וכלה בביצועים. היכולות הדינאמיות שלה מפלרטטות עם הפיזיקה והדינמיקה של מכוניות כפי שאנחנו מכירים אותן. עד כאן המכונית. אישית, עבורי למרות ההתרגשות שהיא הסבה, בעליות לערד היו רגעים בהם תהום נפערה בינינו. ביני כנהג המבקש לאתגר את היכולות והמגבלות שלו לבין המכונית עצמה שמסרבת להכיר במגבלות כלשהן. היא תעמיס טונות של ריגושים בווליום גבוה, אבל עבורי ווליום גבוה לא מעיד על טיב וטעם המוזיקה. המכונית הזו, טובה, אולי אפילו טובה מדי בכדי שאני אוכל באמת להתחבר וליהנות ממנה.

 

אודי 7RS ספורטבק

מנוע, הנעה:  בנזין, V8, כפולה

נפח: 3,993

הספק/סל"ד: 5,700/560

מומנט/סל"ד:  1,750/71.4

תיבת הילוכים:  אוטומטית, 8 הילוכים

 

מידות

אורך (ס"מ): 501

רוחב (ס"מ): 191

גובה (ס"מ): 142

בסיס גלגלים (ס"מ): 292

תא מטען (ליטרים): 535

משקל (ק"ג): 1,930

 

מתלים, בלמים, צמיגים

מתלים קד'/אח': רב חיבורי/רב חיבורי

בלמים קד'/אח': דיסק מאוורר מחורר, מחורר

צמיגים: 275/30 21R

 

יש לכם שאלות לכותב המבחן? בואו לפגוש אותו בפורום