מבחן דרך – פולקסווגן קאדי החדש – 1.4 ליטר

הוא התחיל כטנדר צנוע על בסיס הדור הראשון של הגולף, אבל בדור הנוכחי שלו פולקסווגן קאדי מנסה לשלב בין טנדרון למוביל נוסעים קומפקטי

ברשותכם, או שלא, לפני שניגש לטפל בפולקסווגן קאדי החדש וכדי שנוכל להיטיב להבין אותו, כדאי מאוד להביט אחורה לשורשיה של תופעת הטנדרונים בעולם בכלל ובישראל בפרט.

 

"לא מדינה נידחת, לא משק מפוקפק, הארץ מתפתחת בצעדי ענק. זה עסק יסודי, מספיק עם סנטימנטים, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים"

 

הספק שיר ספק מערכון הנהדר הזה של אורי זוהר ראה אור ב-1966, בחפיפה מעניינת לשינוי שחל במערך המיסוי על כלי רכב בארץ. באותה העת החלו רשויות המס להכיר במכוניות מסחריות כחלק מהוצאות העסק, מה שאומר שבעצם כל ההוצאות על המכונית יהיו מוכרות לצורכי מס, וכפועל יוצא שמשלמים פחות מס הכנסה. עכשיו, אין דבר שעמישראל אוהב יותר מאשר לשלם כמה שפחות. בתחילה הוכרו רק מסחריות מלאות, ומעט אחריהן מכוניות סטיישן אטומות חלונות. מכוניות אלו נחטפו כלחמניות טריות, חלונות נפערו בהן, הותקן ספסל אחורי, והופ, יש מכונית פרטית לכל דבר, והכל מוכר לצורכי מס. כאשר עלו שלטונות המס על הרעיון, איבדו הסטיישנים את ההכרה, אבל הפטנט עבר לטנדרים. 

ארגזי פח הותקנו באחוריהם וכללו ספלי אורך, פחות נוח אבל עדיין מוכר במס. 

בסוף שנות ה 70 גם שברולט אל קמינו זכה להכרה המיוחלת, וכאן כבר ראה העם היושב בציון שדרוג משמעותי; נוחות של מכונית אמריקנית עם הכרה מלאה. אמריקה.

עד מהרה נאטמה גם פירצה זו, ומרכז הכובד עבר לטנדרונים, שלא היו אלא מכוניות סופר מיני, לרוב מיושנות, בעלות ארגז אחורי. פלח שוק זה פרח ושגשג שנים ארוכות, הכוכבות בו היו פיאט פיורינו ומאוחר יותר רנו אקספרס וסיטרואן C15. למרות שכולן היו נחותות משמעותית ממכוניות הסופר מיני של אותם יצרנים, ההכרה הנכספת המתיקה את הגלולה.

 

בשנת 1997 חל מהפך משמעותי בשוק הטנדרונים – סיטרואן הציגה את ברלינגו, מסחרית מקורית, שימושית להפליא ואפילו נאה ומאובזרת היטב, שסוף סוף לא התבססה על סופר מיני שאבד עליה הכלח. שנה אחריה הוצגה הרנו קנגו, ויחדיו שלטו ביד רמה בשוק. לאט אבל בטוח הצטרפו לפלח השוק הצומח יצרנים נוספים, גם קבוצת VAG לא טמנה ידה בצלחת. 

 

הקאדי המקורי התבסס על הדור הראשון של הגולף

  

נושא הכלים של הגולף

 

עוד בשנת 1980 הוצג פולקסווגן קאדי (קאדי הוא נושא הכלים במשחק הגולף) שלא הייתה אלא גרסת טנדר לגולף דור ראשון. הקאדי נמכר היטב, אולם היה טנדר לכל דבר, ובפולקסווגן היו ערים להצלחת הטנדרונים, ולכן ב-1996 הציגו את הדור השני של הקאדי שהיה בעצם טנדרון שהתבסס על סיאט איביזה שהוצגה ב-1993. הקאדי הציע מגוון מנועים ותצורות מרכב, ואף הוא נמכר היטב, למרות שסבל ממגבלות הגודל של שלדת האיביזה. בשנת 2004 הוצג הדור השלישי של הקאדי, שסוף סוף כבר היה דגם עצמאי, למרות שהתבסס על שלדת הגולף מהדור החמישי. הקאדי הורכב במפעל חדש שהוקם למענו בעיר פוזנן בפולין, וכקודמו הוצע עם מגוון מנועים מודרניים, אבל בשונה מקודמו, הוצע במגוון תצורות מרכב – קצר, ארוך גג ואפשרות לגג גבוה, מה שהפך את המכונית לרב גונית – החל ממסחרית קטנה, ועד מיקרווואן ל-7 נוסעים. במהלך חייו עבר הקאדי מספר מתיחות פנים שכללו הוספת מנועים חדשים ושינויי עיצוב, על מנת שיתאים לקו העיצובי העכשווי של פולקסווגן.

ב-2015 עבר קאדי לדור חדש, רביעי במספר, כשהפעם הוא מתבסס על שלדת ה-MQB החדשה והמודולארית של פולקסווגן, וכולל יחידות כוח מודרניות ופנים מעודכן. 

 

 

עם הדור הרביעי של הקאדי ערכתי פגישת היכרות בלבו של איזור תעשייה מאובק ודוחה, ביום חם ודוחה לא פחות. המכונית שהמתינה לי הייתה בעלת מרכב קצר אך עם שבעה מקומות. רמת הגימור של המכונית הייתה הגבוהה ביותר, וכללה חישוקי 17 אינץ' ענקיים ומכוערים גם יחד, צבע אדום מטאלי עמוק ופסי העמסה נאים על גגה. במתיחת הפנים האחרונה קיבל הקאדי את החזית הכל פולקסווגנית, והוא נראה טוב, טוב מאד אפילו, מה שמרחיק אותו משורשיו המסחריים. פתיחת הדלת הענקית מגלה תא נוסעים שמוכר מהגולף, רק בגרסת LOW-COST. כל הפלסטיקה הפנימית קשיחה למהדרין אך נראית מודרנית, פס רוחב בצבע המרכב במרכז לוח המחוונים שובר את השממה השחורה, ומקנה אווירה נעימה.

הנדסת האנוש הינה במיטב מסורת פולקסווגן, כלומר מצויינת, כל המתגים ממוקמים היכן שהיית מצפה למצוא אותם, ותוך דקה מרגישים בבית. במרכז הקונסולה שוכנת מערכת הקול המצוינת שמסתייעת בשמונה רמקולים, מסך מגע 6.3 אינץ' ומצלמת רוורס מעולה. מעליה שוכנים פקדי המיזוג המכאני היעיל מאוד, שכוללים גם פתחי מיזוג ליושבים מאחור. 

 

המושבים הקדמיים נוחים, אם כי סובלים מהיעדר תמיכה מספקת לגב התחתון. מושב הנהג מתכוונן בטווחים גדולים, ויחד עם גלגל ההגה המתכוונן אף הוא, קל להגיע לתנוחת נהיגה מעולה. גלגל ההגה במכונית המבחן היה עשוי עור וקטום בחלקו התחתון, הוא מתאים לטנדרון כמו מראות חשמליות בקארטינג. 

 

שורת המושבים השנייה מרווחת יחסית ויש גם יציאות מיזוג

 

מעבר למושבים האחוריים, שהכניסה אליהם היא דרך זוג דלתות צד קלות לפתיחה, מגלה מרווח טוב ומושבים נוחים, רק חבל שזווית המשענת אינה ניתנת לכיוון. הכניסה לשורה השלישית קלה יחסית, אחרי קיפול השורה האמצעית המתפצלת. השורה השלישית כוללת זוג מושבים קטנים יחסית שמתאימים בעיקר לילדים ובני נוער. מאחוריהם אמור להימצא תא המטען. רק "אמור", שכן בגרסה הקצרה אין תא מטען, בכלל. כאשר השורה השלישית בשימוש דלת תא המטען הכבדה ממש נוגעת בגב המושבים, מה שאומר שהסעת שבעה נוסעים אפשרית רק ללא מטען כלל. כפיצוי ישנם תאי אחסון צדיים ושקעי כוח. 

 

ואיך היא נוסעת?

 

מכונית המבחן צויידה במנוע 1.4 ליטר החדש יחסית בעל הספק של 125 כ"ס ב-5,000 סל"ד ותיבת DSG עם 7 הילוכים. למרות משקל עצמי לא נמוך של 1535 ק"ג, הביצועים מצוינים ואפילו מפתיעים בהתחשב בייעודו. המנוע חזק, גמיש ובעל כושר נשימה טוב בטווח העליון, ושילובו עם התיבה הזריזה מייצר כושר תנועה טוב מאד. גם במעלה תלול ובמעמס מלא הביצועים הטובים נשמרים. שיוט ב-100 קמ"ש נעשה ב-2100 סל"ד שקטים, וגם במהירויות כביש 6 ומעלה השקט נשמר, למעט רעשי רוח שהולכים ומתגברים, עדות למרכב הגבוה יחסית. בנוסף, רוחות צד חזקות משחקות במכונית במידה מורגשת, שוב בשל המרכב הגבוה. לקאדי מתלה אחורי המורכב מסרן "מת" וזוג קפיצי עלים אורכיים, מבנה שמאפיין לרוב טנדרים כבדים, וזה ממש לא בישר טובות, אך נהיגה מהירה בכביש מפותל הסירה עד מהרה את החשש. אחיזת הכביש גבוהה במפתיע, בעיקר בשל צמיגי הקונטיננטל המעולים והרחבים, ההגה חד מהיר ורגיש, וממש מרגיש כמו ההגה של הגולף, וכמו בכל פולקסווגן, גם כאן הפגינו הבלמים עמידות גבוהה גם לאחר נהיגה מהירה במורד תלול. 

 

העיצוב מחקה את זה של הגולף, הנדסת האנוש מצוינת

 

התשלום בגין המתלה האחורי הפרימיטיבי מגיע בדמות נוחות נסיעה עירונית בינונית, כשמעת לעת מורגשות חבטות מהמתלה האחורי, ונטייתו לנדוד עם שיבושים בדרך בין עירונית. בתחום הזה היא נופלת משמעותית משאר שותפותיה לפלטפורמה. וכמו בכל מסחרית, מעמס מלא משפר מאד את הנוחות. איכות הגימור מצוינת, אך מכונית המבחן סבלה מקרקושים רבים שנבעו מהתקנה גרועה של המוביל איי, שמלכתחילה היה לי חשק לתלוש אותה ולהעיף אותה לכל הרוחות. כל חלקי הפלסטיק שפורקו לא הוחזרו היטב למקומם, וחבל כי המכונית שקטה מאד וזה ממש מפריע.

 

נופלת בין 7 המושבים?

 

מכונית המבחן, בגרסה זו עולה כ-165 אלף שקלים, סכום לא מבוטל, שמעמיד אותה בתחרות בלתי אפשרית בעליל. כמיקרווואן בעל שבעה מקומות היא סובלת מהיעדר תא מטען כשהמושבים מותקנים, ועולה יותר ממיקרווואנים ייעודיים ומוצלחים כמו פיג'ו 5008 (159 אלף שקלים) או קרוב מדי אליהם במקרה של סיטרואן 4C פיקאסו (169 אלף שקלים) שמציעים סביבת מחיה עדיפה. מצד שני, כטנדרון היא יקרה מאד ומאובזרת "מדי" וכמובן שכמכונית פרטית היא יקרה באופן מופרך. כך סביר להניח שלהיט היא לא תהפוך, למרות שסך הכל מדובר במכונית טובה מאד. 

 

יש לכם שאלות לכותב המבחן? בואו לפגוש אותו ב"קארספורום"