מבחן דרך - הונדה ג'אז ידנית

לקטנה הגדולה של הונדה, הלא היא הג'אז יש גם גרסה ידנית. איתמר יצא ליומיים עם המכונית כדי לחזור עם חוות דעת על החלופה הידנית ולענות על השאלה האם החיסכון במחיר משנה את החבילה

את המבחן להונדה ג'אז החדשה אני פותח ברשותכם במטבח, אחרי שהנחתי את מפתח ההונדה ג'אז הידנית החדשה על המשקל. 60 גרם. 60 גרם בדיוק שוקלת לבנת הפלסטיק הזו. 60 גרם הם קצת יותר מחצי המשקל של אייפון 5 למשל, רק שזה אייפון וזה כולה מפתח של הונדה ג'אז.

מגושמות ומוצקות השלט-מפתח לגמרי מתחבר למכלול החבילה העונה לשם הונדה ג'אז. כבר ברגע שנכנסים לרכב הכל מרגיש מאסיבי, חסון ולא נראה שיתפרק בקרוב או מתישהו, נראה שהונדה הפיקו לקחים מהירושימה. סכי השמש למשל הם בין הגדולים שראיתי ומסוגלים להסתיר את כ-ל השמשה הקדמית מעיני הנהג. הדשבורד וקו החלונות בדלתות גבוהים למדי, מה שאומנם מקנה תחושת הגנה גבוהה אך אני הייתי שמח לו הם היו נמוכים בכמה סנטימטרים, מה שמעבר לשיפור הראות החוצה והורדת מפלס הקלסטרופוביה בוודאי גם היה מיטיב עם כדור הארץ ומפחית מכמות הנפט הנצרך לצורך ייצור משטחי הפלסטיק הגדולים, השחורים והמשמימים של הג'אז. אפילו מתקן הכוסות הממוקם לשמאלו של הנהג יכול להתרחב ולהכיל כוס של מנת ילדים או דלי קולה מארוחה מוגדלת ממקדונלד'ס. ליצמן לא היה קונה אותה רק בגלל זה.

אבל אם נתעלם מגחמותיו של מעצב זה או אחר נגלה שחבריו בהונדה עשו עבודה לא רעה בכלל: תא הנוסעים בנוי לתלפיות ומודרני, ואיכות החומרים, רמת הגימור וההרכבה גבוהה כמקובל אצל הונדה. גם הנדסת האנוש בסביבת הנהג לא נזנחה והכל נופל לידיים בלי התחכמויות או המצאות מיותרות. בכלל, עוד מיום הצגתה אי שם בתחילת שנות ה-2000 נראה שתחום הנדסת האנוש בג'אז מקבל משנה תוקף עם תא נוסעים מגה-פונקציונלי שלגמרי מייתר את הצורך ברכישת מכונית משפחתית קומפקטית או משפחתית סדאן. מעבר למבנה האליפטי-משהו של תא הנוסעים, המושב האחורי מאפשר אפשרויות קיפול שאינן נפוצות ברכבים מתחרים מהסגמנט וביניהן אפשרות קיפול אחורה של מושב הנוסעים ליצירת חלל הטענה בין שתי הדלתות האחוריות או קיפול של משענות הגב תוך תזוזת הספסל האחורי קדימה, מה שמייצר רצפת הטענה שטוחה לחלוטין, מי אמר איקאה ולא קיבל? בנוסף, ג'אז החדשה קיבלה חיזוק בדמות הארכת בסיס הגלגלים בשלושה ס"מ בהשוואה לדור היוצא והתוצאה היא תא נוסעים מרווח עם מרווח ברכיים ליושבים מאחור שנמצא רק ברכבים גדולים משמעותית. בזכות מבנה תא הנוסעים המרווח גם אנשים גבוהים יכולים לשבת בנוחות ובזקיפות בספסל האחורי ומבלי לחכך את פדחתם בתקרה.

מגוון פתרונות אחסון וקיפול בשורת המושבים השלישית

אבל היי, לא התכנסנו כאן כדי לשמוע את התיאורים היבשים, מה שמעניין אותנו היום היא הדוושה השלישית הממוקמת דרומית לרגל שמאל. הונדה ג'אז החדשה מגיעה בשתי רמות אבזור (טרנד וקומפורט) אוטומטיות וברמת אבזור אחת בגרסה הידנית, טרנד, הזהה לחלוטין לטרנד האוטומטית. בניגוד ליבואנים אחרים (בלי שמות) אשר מביאים גרסאות ידניות דלות אבזור, כאן המצב שונה וטוב בתכלית: יש מערכת שמע מקורית עם מסך גדול בעלת שליטה מההגה הנוחה מאוד לתפעול, בקרת שיוט ומגביל מהירות, חיישן אורות וחיישן גשם. למעשה הגרסה המאובזרת לא שונה משמעותית ולמעט עוד כמה פיצ'רים ומספר מערכות בטיחות נוספות הן די זהות.

זזים

תחת מכסה המנוע ניצב מנוע בנפח 1,318 סמ"ק המספק 102 כ"ס ו-12.5 קג"מ. הנתונים האלה בהחלט יפים למנוע צנום נפח ונטול מגדש טורבו אך אופי פעולתו מחוספס, מתכתי ורועש למדי תחת עומס. למרבה הצער בכדי לייצר קצב התקדמות טוב הג'אז שלנו צריכה אוויר מהפסגות הגבוהות שיש לכל הילוך להציע, מה שמביא איתו הרבה רעש לתא הנוסעים. יחד עם זאת, הנהג הלא-ממהר ימצא שהתיבה משושת ההילוכים של הג'אז עושה מלאכתה נאמנה: מהלך הידית מעט נוקשה אך המצמד רך ונעים לתפעול, ולמעט "בור" גדול מדי בין ההילוך הראשון לשני היא מתמודדת יפה במשימה ומשנעת את הג'אז בנינוחות וללא תחושת מאמץ מיוחד. עם זאת, לא היה מזיק לתת מעט ריטלין למחוון העברת ההילוכים שדוחק בנהג להעביר הילוך מעלה כבר באיזור ה-1,600 סל"ד מה שמביא איתו בחישה רבה בידית ההילוכים העיקר בעת נסיעה עירונית. הלו חבוב, אתה לא דיזל ואפילו לא גודש, מה הלחץ?

מערכת ה-Start-Stop עובדת ביעילות ומדמימה את הרכב בכל עצירה, רק חבל שהיא לא מתחשבת ברצונות הנהג (למשל למזגן שמקרר) והיא מנתקת גם את המדחס בזמן עצירה ברמזור מה שמייצר תחושת אי נעימות כבר לאחר מספר שניות עם מנוע כבוי.

גלגל ההגה שמתכוונן לגובה ולמרחק יחד עם מושב נהג אוחז היטב מקנים תנוחת נהיגה נוחה. שיכוך הזעזועים הוא על הצד הקשיח אך לא קשיח מדי, הג'אז לא רוכנת מדי בפניות חדות או מתרסקת בבורות, לא זה הרכב שישלח את בעליו למנוי אצל הכירופרקט.

מלבד הבלמים הנהדרים והנשכניים של הג'אז, עוד פרט ראוי לציון הוא ההגה, שמעבר למגע הנעים של ציפוי העור הוא אחד ההגאים הטובים שיצא לי לאחוז בהם לאחרונה, עם משקל טוב ומדויק בכל המהירויות ואפילו, רחמנא לצלן, מעט פידבק מהגלגלים וממה שקורה שם למטה. זו גם הנקודה לציין את קוטר הסיבוב המפתיע של הקטנה הזו מה שבהחלט מסייע בתמרוני חנייה או פניות פרסה הדוקות.

צריכת הדלק במהלך המבחן (שכלל ברובו נסיעה רגועה עם רוב לבין-עירוני): 19.5 ק"מ לליטר.

מחליטים

במחיר שנושק ל 90,000 שקלים היא ניצבת ראש בראש עם מתחרתה משכבר הימים הטויוטה יאריס. שתיהן נושאות בגאווה את תואר אלופות שמירת הערך של המחירון, אמינות וסחירות עתידית מובטחת. יחד עם זאת, אחיותיהן מהמזרח כגון היונדאי i20 או הקיה ריו הפופולאריות זולות בסדר גודל של עשרת אלפים שקלים (בגרסאותיהן הידניות), וזה עוד לפני מבצעי "חבר" ודומיו חדשות לבקרים. זהו לא סכום פעוט כלל ואני מתקשה לראות כיצד הג'אז החדשה מצדיקה אותו על אף כל מעלותיה. זאת ועוד, בעוד הקטנות מהמזרח דוגלות במנועים אטמוספריים צנומי נפח, חושקי הביצועים כנראה יפזלו לכיוון המתחרות הטובות-לא-פחות מאירופה כגון ה 208, הפאביה או האיביזה. אלו לא רק שישאירו לא מעט כסף בארנק, הן גם ישאירו אבק בכל יציאה מהרמזור, יציגו צריכת דלק מצוינת ואת חלקן אף ניתן לרכוש עם תיבה אוטומטית מתקדמת ויעילה.

יש לכם עוד שאלות לכותב המבחן? לחצו כאן כדי לפגוש אותו ב"קארספורום"