מבחן דרך – סאנגיונג רודיוס

אייל כרמי, נציג הפורום לענייני מיניוואנים, נו, אתם יודעים, מיניוואנים – הקופסאות הגדולות שיש בהן מלא מושבים. בקיצור, הפעם הוא יצא לבדוק את סאנגיונג רודיוס המעודכן

תדהמה: "שׁוֹק" (בסלנג), השׁתאות, התפּעמות, פְּליאה, הלם מתוך התפעלות או זעזוע מדבר כלשהו...

כך מגדיר המילון את הדרך שבה הסתכלתי על סאנגיונג רודיוס בחניון היבואן.

בעולם הגדול, במיוחד באירופה, המיניוואנים משמשים ברוב המוחלט של המקרים להסעת אבא אמא ושני צאצאים כאשר זוג המושבים האחרונים מקופלים לטובת תא מטען ענק ולהסעת ספחים (או כאלה שרוצים שיבינו שהם כאלה) במקרה חירום, כך שקשה מאד להתייחס אליהם כמובילי נוסעים מרווחים.

שם, בעולם הגדול, אם אתה רוצה להסיע יותר מארבעה אנשים ברווחה ובנוחות, לתת להם הרגשה של VIP מצד אחד, אבל מעוניין שגם ייקחו איתם את הגרביים והמגבת, אתה בכלל לא מסתכל על המיניוואנים. אתה מדלג לסגמנט הבא.

לסגמנט הזה קוראים פול סייז מיניוואן - מיניוואן בגודל מלא.

בארצנו הקטנטונת, יש בסגמנט הזה מספר כלי רכב בהם טויוטה סיינה, קיה קרניבל, סאנגיונג רודיוס, קרייזלר גראנד וויאג'ר, ועוד.

מדובר ברכבים ענקיים לכל הדעות. מעל 5 מטרים לאורך ו-2 מטרים ברוחב, בסיס גלגלים של יותר מ-3 מטרים, משקל באזור ה-2 טון ומנועים בעלי הספק וצריכת דלק גבוהים.

המחיר, מתחיל ב-215 אלף שקלים לרודיוס ומטפס ל-280 אלף ויותר לגרסה המאובזרת של הקרייזלר. לא טריוויאלי, לא זול.

אבל מי שנושא עיניו לסגמנט הזה, לא מסתפק במיניוואן צפוף וכמו של כולם. הלקוח הפוטנציאלי הזה מחפש פרימיום במיוחד לאור תג המחיר הלא מבוטל.

פרימיום זה מקומות ישיבה מרווחים למבוגרים, מיזוג ותאורה אישיים, מקום להתרווח עם הרגליים וכמובן, מקום למטען האישי. ברור שבמחירים האלו האבזור חייב להיות עשיר, הגימור מעולה, ההקפדה על תחושת הפרימיום צריכה להתבטא גם במושבים רחבים ומפנקים, בבידוד מרעשים ולא פחות חשוב, מנוע עוצמתי ומלא עזוז ומומנט. ברור שצריכת הדלק זה משהו פחות דחוף ברשימת הדרישות.

וכך, ביום גשום אחד, (שבועיים מלאי שמש היו לפני וגם אחרי, אבל מרפי דאג לגשם בדיוק בשלושת הימים שהרודיוס יצא איתי לדייט) מצאתי את עצמי עומד מול הדבר הזה.

נכון שכולנו ראינו אותו בכביש מאות פעמים. אבל התחושה הזאת, כשאתה נעצר מול הדבר הזה, עומד לידו ומסתכל על הגודל העצום הזה, היא אחרת.

תמיד נהגתי לקרוא למיניוואנים שנהגתי בהם בשמות חיבה כמו תפלץ, לוויתן, ממותה וכיוצא בזה.

אבל הפעם המילה לוויתן תפלצתי מעולם לא הייתה מדויקת יותר. פתאום המיניוואן שהגעת איתו ומתחבא בצד בשקט נראה כמו פיאט 500 או קיה פיקנטו ליד הרודיוס.

אפילו כשמגיעים לסוף הרכב וחושבים שהוא כבר נגמר, רודיוס מפתיע עם חלון אחורי שנראה כמו מרפסת לא חוקית בבני ברק במהלך הלילה על ידי קבלן שיכור ואם זה לא מספיק, יש גם ספויילר למעלה בקצה...

ולמי שמבקש לקבל מושג, הנה כמה מידות ומשקלים רשמיים:

אורך - 513 ס"מ

רוחב - 191.5 ס"מ

גובה - 185 ס"מ

משקל – 1,995 ק"ג

בסיס גלגלים - 300 ס"מ

קוטר סיבוב - 11.4 מ'

נפח תא מטען -875-2,271 ליטרים

כ"ס/סל"ד – 4,000/178

מומנט/סל"ד – 1,400-2,800/40.8

תיבת הילוכים - אוטומטית, 7 הילוכים

כמו שאתם רואים, הכל גדול, שמן ובריא.

מה באריזה?

על פניו עושה רושם שהמעצב של הרודיוס סבל מטראומה פוסט רובוטריקית.

הוא פשוט מזכיר לי את אופטימוס פריים. מלא בליטות, ריבועים, תאורות ענקיות ומשטחים גדולים. העיצוב שייך לשנות ה-80, הימים בהם וולוו נראתה כמו קובייה, המשאיות היו של מאק ולכל החנונים היה שביל בצד וברזלים בשיניים.

המוטיב הזה חוזר גם בפנים. מעין איים מופרדים של קוביות פלסטיק בכל מקום. לא קשורים אחד לשני, לא מתאימים אחד לשני.

הרכב גדול מאד ורחב והמעצבים של הרודיוס אולי רצו שלא נשים לב לזה, אז הם הגדילו את הכל.

התחושה היא כאילו אני גברת פלפלת שהתיישבה ברכב. הכל ענק. הכפתורים באמצע הדשבורד, קונסולת השמע ומוט ההילוכים, לוח המחוונים באמצע, גדול ללא סיבה.

ממדי הענק של תא הנוסעים גורמים למסך 7 אינץ' להיראות כמו שעון יד

הדשבורד מעוצב טוב, ואפילו עשוי מחומרים רכים שנראים איכותיים אבל לוח המחוונים שתקוע באמצע מקלקל את ההרמוניה, פשוט ענק ללא פרופורציות. מה גם שקשה מאוד לראות אותו באור יום. מעל ההגה גידול מוזר שהוא למעשה לוח מחוונים דיגיטלי. ברמת הרעיון זה מעולה - העיצוב קצת פחות.

מערכת השמע ברכב ההדגמה היא התקנה מקומית ולא מגיעה במקור והיא מצוינת. עושה את העבודה יפה מאוד ולדעתי כדאי לשקול רכישה שלה (אגב, בגלל הגודל של הרכב המסך במערכת הזאת שהוא בגודל 7 אינץ', נראה כמו שעון יד).

הייתי שמח לגלות איך עובדת מערכת הניווט אבל מי שנהג כאן לפני גנב את כרטיס הזיכרון.

בקרת המזגן מזכירה מערכת סטריאו של פעם. גלגלות פשוטות כמו ברכב מסחרי, מסך עם ציורים לא מובנים. לוקח זמן אבל בסוף מבינים שזו בכלל בקרת אקלים. אז למה גלגלות אם אפשר כפתורים?

הנדסת האנוש של אזור הדשבורד פשוט לא קיימת. הכפתורים זרוקים בכל מיני מקומות הזויים. יש גשם? רוצה להפעיל את המגב האחורי? הרודיוס משחק איתך במחבואים. איפה הכפתור? חם, קר, מתחמם... עד שאתה מוצא אותו משמאל להגה, בחלק התחתון של הדשבורד, איפה שלרוב נמצא כפתור פתיחת תא המנוע. רוצה לאפס את מחשב הדרך? הכפתור זרוק הרחק באמצע הדשבורד, עיגול לא מסומן שבהתחלה חשבתי שהוא בכלל בורג. העסק חוזר על עצמו עם איתות החירום ומפשיר האדים.

לוח מחוונים לא קריא באור יום, הנדסת אנוש לא טובה וכפתורים לא ברורים הם רק חלק מהבעיות בסביבת הנהג

אגב ברגים, יש הרבה מהם בכל מקום, בולטים, נוצצים, ממש כמו אצל אופטימוס פריים.

בורר ההילוכים נמצא על תיבה משלו. על גבעה שלטת כיאה למוט כה חשוב. עשו אותו גדול ונוצץ. הבעיה מתחילה כשמנסים לשלב להילוך כלשהו. יש לו מהלך  כל כך ארוך שברגע הראשון הייתי משוכנע ששברתי אותו. די קשה לשלב לרוורס או חזרה ל-D בלי להסתכל. הוא גם רועד בחינניות בזמן הנסיעה כמו בטרנזיטים של פעם.

קצת לאחור, יש לנו עוד תיבה. הפעם מדובר בתיבה של ממש לאחסון. בקדמת התא יש שני מחזיקי כוסות או בקבוקים, עם פטנט נחמד מאד של קפיצים שממש תופסים את הכוס ולא נותנים לה לזוז. הייתי שמח לראות את זה בכלי רכב אחרים.

תיבת האחסון עצמה, כמו שאר הדברים ברכב הזה, עצומה. היד שלי נכנסה לשם עד המרפק. אבל אין חלוקה, אין מפרידים ואין קומות. פשוט בור עצום.

הכיסוי שמשמש כמשענת ליד, עשוי מחומרים מאד פשוטים וגסים. צירי הפתיחה ללא שיכוך כלשהו והפתח קופץ למעלה. התחושה - מאד זולה.

למעשה התחושה הזאת היא מוטיב חוזר בכל. אמנם פלסטיק נמצא היום ברוב רובם של כלי הרכב. אבל כאן מדובר בפלסטיקה שמזכירה לי את באגט צרפתי. קשה, נשרט בקלות ועושה רושם שביר מאוד ולא גמיש. לא לעניין, במיוחד ברכב עם תג מחיר כשלו.

פנים הרכב עשיר בתאים גדולים עד עצומים. בדלתות, ברצפה, בתקרה. מצוין.

מושב הנהג נוח מאד, עם אפשרויות כוונון לכל הצדדים. כיוון כרית גב תחתון, ואפילו הנמכה לחלק הקדמי לטובת אנשים עם רגליים קצרות.

המושבים בכללם מאד נוחים, ומאפשרים ישיבה מרווחת ל-7 אנשים מבוגרים ללא שום בעיה.

השורה השניה היא למעשה שני מושבים נפרדים, שעל הנייר, מסוגלים להסתובב ב-180 מעלות.

למה על הנייר? כי אני לא הצלחתי להזיז אותם. טרחתי על הנושא כמה דקות והתייאשתי. אולי כמו במקרה של כפתור המגבים, המנגנון מתחבא איפשהו, אולי ליד כפתור פתיחת מכסה המנוע.

מקום הוא משהו שיש ממנו בשפע ולכולם

בנוסף, השטיחים המקוריים פשוט לא מאפשרים להזיז את המושבים קדימה ואחורה. בשתי השורות. הם נתקעים מתקפלים ועוצרים את התנועה. הייתי בטוח שמדובר בשטיחים לא מקוריים עד שראיתי את לוגו היצרן. הנדסת אנוש גרועה כבר אמרנו?

בחירת הצבעים ברכב שקיבלתי משרה דיכאון. הכל בגוון אפור מת. אבל ה-כ-ל. פלסטיקה, ריפודים, תקרה, שטיחים, קירות... הכל אפור.

אין גוונים, אין שילובי צבעים, רכב מסחרי לכל דבר ועניין. חבל, מושבים בהירים וצביעה דו גוונית לפלסטיקה היו משנים את המצב דרמטית.

משהו נוסף שהציק לי נוראות היו משענת הראש במושב האמצעי בשורה השלישית. הוא כל כך גבוה שהוא פשוט מסתיר את החלון האחורי. לא רואים את כלי הרכב שנמצאים באמצע ולמעשה יש שטח מת ענק. מאד מסוכן.

תא המטען לעומת זאת הוא נקודת אור. תא מטען אמרתי? מערת מטען יהיה תיאור הולם. אפשר להכניס לשם מטען משפחתי ממוצע לחודש שלם ועוד יהיה מקום. אני הצלחתי להיכנס לשם, לשבת בנוחות ועוד נשאר מקום.

תא המטען, כמו שאתם רואים מרווח מאוד, האביזר בתמונה - בתוספת תשלום ברמת האבזור הבכירה בלבד

יאללה לדרך

אז יצאתי לדרך. להזכירכם, יום גשום. תוסיפו 2 טון, 5 מטרים, 40 קג"מ ותבינו לבד את ההמשך.

מגיע לרמזור הראשון. פניה שמאלה, מתחיל לצאת, אני אולי על 30 קמ"ש כשאני קולט בזווית העין משהו לבן גדול מגיע לעברי. מעיף עוד מבט ומגלה שלמעשה זה החלק האחורי של הרודיוס. אחלה דריפטר.

מה שכן, בקרת היציבות עובדת כמו גדולה ומיישרת את הלווייתן בלי שום דרמה. הדבר חזר על עצמו לפחות עוד פעמיים. כנראה שזה התשלום על המימדים והמשקל. בהמשך, הכבישים התייבשו ואז התגלה הרודיוס במלוא תפארתו.

עוד תזכורת לגודל מגיעה כשאתה-מוצא את עצמך ליד המיניוואנים ה"רגילים" כמו אאוטלנדר או מאזדה 5 וסיטרואן פיקאסו ותוהה איך הם הפכו פתאום לכל כך קטנים נמוכים וחמודים.

למעשה אפשר לחלק את הרכב הזה לשניים. העיצוב והנהיגה. אם החלק העיצובי בינוני מינוס, הרי שהחלק שאחראי על הניהוג פשוט מרשים.

במסגרת מתיחת הפנים שעבר הרודיוס ב-2016, הקוריאנים דחפו לו מנוע 2.2 ליטר דיזל מסילה משותפת עם  כמעט 180 כ"ס עם מומנט של 40 קג"מ ותיבת שבעה הילוכים.

זה אולי נשמע הרבה אבל כשצריך לסחוב 2 טון זה סביר בלבד. מי שמציל את המצב הוא שילוב תיבת ההילוכים ומנוע שהוא פשוט נהדר. יש כוח זמין ובשפע כמעט בכל נקודה כשמעיכה של הדוושה תוריד שניים וגם שלושה הילוכים כדי להשאיר את המנוע ברצועת הכוח.

אגבתיבת הילוכים, יש אפשרות למצב טיפטרוניק, אבל העברת ההילוכים נעשית מכפתור קטן שנמצא על ידית ההילוכים. לא נוח לא מזמין ואת האמת? למעט שליטה ידנית בהילוכים לבלימת מנוע בירידות ארוכות, לא ברור בשביל מה זה טוב. תיבת ההילוכים עושה עבודה מצוינת. תנו לה להמשיך לעשות את זה.

איך הניהוג תשאלו? לא רע בכלל. התגובה להפנייה של הגה טובה, זוויות הגלגול סבירות ובסך הכל משרה בטחון, צפוי מאד ומאפשר להתנהל בכביש בלי לשלם פרמיה בגלל המימדים. (בכביש יבש כמובן). למעשה לאחר זמן מסוים שוכחים שמדובר בקרון רכבת.

כמו שבוודאי הבנתם, זה לא רכב שמיועד לחובבי הגה. למרות זאת, אם רוצים, או זקוקים לתמרוני התחמקות או עקיפות, מגלים שרודיוס מאפשר מתיחת גבולות בלי לכעוס כמו כלי רכב אחרים בסגמנט. ברור שאין כאן התנהגות של-S-MAX או סיטרואן פיקאסו אבל הוא לא נופל מקיה סורנטו למשל.

ואם אנחנו כבר כאן, אז כשרודיוס כועס, רודיוס מעניש. אם גרמת לבקרת המשיכה או היציבות להיכנס לפעולה, תקבל צפצופים כועסים והמחשב פשוט "יחתוך" את המנוע. ולא סתם, אלא ל-2-3 שניות ארוכות. הרודיוס ממש מבקש ממך להירגע, לעמוד בפינה לחשוב על מה שעשית.

למרות זאת, המצב הבטיחותי לא משהו. רק ארבע כריות אויר. לא מספק עבור רכב בשנת 2016 מה גם שהוא לא נבחן מעולם במבחני ריסוק כלשהם.

המתלים מכוונים לצד הרך מה שגורם לרודיוס להתנדנד קלות בתנועה עירונית או איטית. המצב משתפר כשעוברים לכביש המהיר ומהמורות נבלעות היטב תחת הגלגלים.

הצמיגים עצמם קטנים ביחס לאופנה העכשווית, בגודל 16 אינץ' בלבד – ונראים מאד לא מתאימים לרכב כל כך גדול, אבל החתך הגבוה יחסית עוזר גם הוא לגיהוץ המהמורות.

ההגה כאמור טוב מבחינת תחושות ביחס לאחרים בסגמנט אבל הוא גדול מאד, ובעל מהלך ארוך מה שמצריך מאבק של ממש כשמנסים להחנות או לתפעל פניות פרסה.

מבחינת שקט, רודיוס מפתיע מצד אחד ומאכזב מהצד השני.

רעשי רוח כמעט ואין, לא במהירויות חוקיות וכמעט ולא במהירויות שהם חוקיות פחות. די מפתיע. גם רעשי מנוע לא קיימים. להזכירכם, מדובר במנוע דיזל וככזה מצפים לטרטור העליז. אבל למעשה ברוב הזמן בכלל שכחתי שמדובר בדיזל ונזכרתי רק בתחנת הדלק.

נהג, תפתח מאחורה!

אופי הדיזל מכתיב סל"ד נמוך ובגלל שבעת ההילוכים, המנוע נמצא רוב הזמן בסל"ד שנע בין 1,500 ל-2,000 סיבובים לדקה. אפילו במהירות של-150 קמ"ש המנוע התנמנם לו ב-2,100 סל"ד שקטים וחייכנים.

אז מה מאכזב? רעשי הכביש הצמיגים והבולמים היו שם כל הזמן. בהתחלה הייתי בטוח שאחד החלונות פתוחים. מפריע.

ומה עם צריכת הדלק אתם שואלים? לא רעה בכלל. ביומיים וחצי שהרכב היה אצלי, הצריכה המשולבת נעה סביב 11 קילומטר לליטר, כשבתוך העיר 9 ומחוצה לה הגעתי גם ל-14.

אז מה היה לנו כאן?

בסיכומו של דבר, מדובר ברכב שמציג התקדמות גדולה בכל הפרמטרים מטרום מתיחת הפנים.

התנהגות הכביש טובה, צריכת הדלק סבירה, המרווח לנוסעים ולתא המטען מעולה ובהחלט מדובר ברכב שכל מי שזקוק להסעת נוסעים באופן תדיר חייב לשקול. מצד שני, כשמדובר ברכב שעולה מעל 200 אלף שקלים, יש פרמטרים נוספים שנכנסים לשיקול והם העיצוב, האבזור ותחושת הפרימיום הנעדרת כליל.

אז נכון שהעיצוב החיצוני הרבה יותר טוב מבעבר, ואפשר לתת לו ציון עובר וגם אם הוא לא מלך היופי, הוא עדיין במשחק.

אבל מהרגע שנכנסים לתוך הרכב, אפשר בקלות לטעות ולחשוב שמדובר ברכב מסחרי שהוסב לרכב הסעות.

ברור לי שיש הרבה אנשים שכל זה לא מפריע להם, אבל גם אלו יכולים להוסיף 5,000 שקלים ולקבל את  קיה קרניבל שנראית הרבה יותר טוב. גם מבפנים וגם מבחוץ.

אני בטוח שאם אנשי סאנגיונג ישכילו לעשות את מה שעשתה קיה וישקיעו בעיצוב הפנימי תוך שמירה על מחיר תחרותי כמו היום, הרכב שלהם יהפוך ללהיט.

כרגע, 215 אלף שקלים נראים לי הרבה. הרבה יותר מדי.