טנדר, חצי טנדר

האקטיון ספורט הוא הטנדר הכי פחות טנדר בשוק הישראלי. יצאנו ליום של הכרות שטח איתו וחזרנו עם מסקנות.

אלירן:  אנחנו ב-CarsForum מאוד אוהבים לכתוב ביקורות מפרגנות. כיף גדול לחזור הביתה בסוף יום מבחן מפרך (אל תזלזלו, הוא באמת מפרך!), להתיישב מול המחשב עם כוס של קפה טורקי מהביל ולפרגן מכל הלב. לא קל לעשות את זה במקרה של הסאנגיונג אקטיון ספורט. הפעם המחמאות לא קופצות להן מתוך הנתונים היבשים שבקטלוג ובטח שלא מהתמונות שפרסם היצרן הקוריאני. במקרה של האקטיון ספורט, צריך לצאת לכביש ולחפש את המחמאות בשטח. אז יצאנו, יניב ואנוכי, ליום של שוטטות במה שהיה עד לא מזמן יערות הכרמל והיום הוא ברובו ערמת גחלים מעשנות.

כמו הרבה דברים טובים בחיים, כנראה שגם האקטיון ספורט הוא סוג של טעם נרכש. על כביש החוף, בדרך צפונה ליניב, אני עוצר בתחנת הדלק שעל כביש החוף ומנסה להבין על מה בדיוק נפלתי. לקראת סוף היום אפילו יניב מסכים איתי. כשמתרגלים להסתכל על האקטיון מהזוויות הנכונות הוא פתאום לא נראה לנו נורא כל כך. באמת, אם מסתכלים עליו מהצד או מאחור, ומתעלמים באלגנטיות מהכריש שהדביק היבואן המקומי לגג, מגלים שהוא לא מכוער מהותית משאר הטנדרים היפאניים. ובכל מקרה, כשיושבים בתוך תא הנוסעים לא רואים את הגריל הקידמי הזועם.

יניב: ב-10 בבוקר אלירן מגיע לאסוף אותי עם האקטיון ספורט. אני מטפס למושב הנהג ואלירן מסנן בחצי פה, "שמע, אני לא יודע אם מדובר בתקלה או שזה בגלל שהכביש רטוב, אבל הגלגלים האחוריים מפרפרים והיגוי היתר מורגש". הצחיק אותי הבחור. כבר 3 שנים שאני נוהג על סאנגיונג מוסו ספורט ולאקטיון יש בסך הכל 20 כ"ס יותר, "איזה הבדל הם כבר יכולים לעשות?"
אני מתניע, ונוסע לכיוון היציאה מהחניון. בסוף הרחוב צריך לבצע פניית פרסה. לחיצה אגרסיבית מכוונת על דוושת התאוצה ו...אוווואאאוווו, מה קורה פה? התיישבתי בטעות בקורבט? הסרן פה נעול? הגלגלים האחוריים מפרפרים בטירוף, הסרן האחורי ניתק מהמקום בטיסה להיגוי יתר אכזרי ומבצע את הפרסה בעצמו. נסיעה זריזה למגרש חניה נטוש בסביבה מאששת את החששות, מדובר במכונת דריפטים! אני חייב לציין שאני, בכל אופן, מאוד נהניתי מהנטייה הלא צפויה של האקטיון להיגוי יתר. האם הייתי נותן לאחד ממכרי או לבני משפחתי לנהוג ברכב הזה? כנראה שלא. תרימו לי טלפון כשיקבל בקרת יציבות כסטנדרט.

על הכביש המהיר האקטיון מרגיש הרבה יותר ג'יפ או רכב נוסעים מאשר כל טנדר אחר. קפיצי הסלילים האחוריים אמנם מורידים בצורה מאוד משמעותית את כושר ההעמסה שלו, אבל מהצד השני הם תורמים לנסיעה הרבה יותר נעימה, שלא מזכירה בכלום את הסיוט של קפיצי העלים שכל כך מזוהים עם שאר הטנדרים.
תיבת ההילוכים בעלת 6 ההילוכים מאפשרת לאקטיון ספורט לנצל היטב את כל 140 כוחות הסוס שמפיק מנוע הדיזל המודרני שלו, ואין לו שום בעיה לשייט גם במהירויות בלתי חוקיות בעליל או לטפס את הכרמל. למרות זאת, מנוע הדיזל הזה רועש בצורה מוגזמת ומוקצנת, שמזכירה לי מונית מרצדס משנות ה-70. 

אנחנו מגיעים לצומת בית אורן. האטה לפני הפנייה, איתות ימינה, האצה קצת אגרסיבית ביציאה ו... שוב אותו היגוי יתר נכנס לתמונה. הלו, מה קורה?! מישהו במערכת קארספורום מנסה לחסל אותנו? אנחנו עוצרים בשול, אלירן יוצא לחיפוש אחרי בקרת היציבות בספר הרכב ואני מחפש את עקבותיה בתא הנוסעים.

 
אלירן: ואם כבר הזכרנו את תא הנוסעים. חייבים להוריד את הכובע בפני המהנדסים הקוריאנים שלא התפתו לשכפל תא נוסעים של טיוטה היילקס משנות התשעים ובאמת ניסו לבנות כאן משהו חדש ושונה. אבל באותה נשימה חייבים גם לציין את המוזרויות הקטנות שפגשנו -  החל מכפתורי התפעול הידני לתיבת ההילוכים האוטומטית (שממוקמים על ידית ההילוכים עצמה או על ההגה עצמו), דרך כפתורי השליטה על מערכת השמע בהגה (שאינם נוחים לתפעול ועושים פחות או יותר מה שהם רוצים) ועד ידית בלם היד שמזכירה ידית אחיזה של חרב מימי הביניים. רק אחרי תקופת הסתגלות מתגלים פתאום הצדדים החיוביים. תנוחת הישיבה טובה, המושבים נוחים ותומכים, יש שפע של תאי אכסון קטנים וגדולים, השליטה על הפונקציות החשובות באמת די אינטואיטיבית ואפילו הספסל האחורי נסבל למדי. הפלסטיקים מרגישים זולים וחלולים, אבל גם אחרי כמה עשרות אלפי קילומטרים שעבר רכב המבחן הם יושבים במקום וכמעט ולא מקרקשים.

טוב, סיימנו לחטט בתא הנוסעים וירדנו לשטח. אחת מהמגרעות הגדולות של רכב המבחן הם הצמיגים. רכב המבחן הגיע עם צמיגי אול-טריין בחתך נמוך יחסית (225/60R18) שפשוט לא מתאימים לשטח, למרות שבהגדרתם הם אמורים להיות פשרה בין הכביש לשטח. כשחזרתי הביתה ראיתי שבקטלוג מוזכרת מידת צמיגים אחרת (225/75R16) שתתאים יותר למי שמתכוון לרדת עם האקטיון לשטח קצת יותר רציני משבילי קק"ל.

יניב: מה לנו ולשבילי קק"ל? אנחנו בכרמל השרוף ואני רוצה לאתגר את הרכב. אבל לך תאתגר אצנית  100 מטר כשהיא נועלת עקב סטילטו 14 ס"מ...

היה לי מושג די ברור מה היכולות של הכלי. אחרי הכל, שילדת סולם קשיחה, 4X4 עם הילוך כח, ומרווח גחון מניח את הדעת
(18 ס"מ) בד"כ יאפשרו לכלי לצלוח כמעט את כל המכשולים שנהג עם ניסיון והגיון ינסה לעבור. באותו יום, שלחתי את האקטיון להתמודד עם בוץ, עם סלעים, עם מעלות מרשימים ועם מורד אחד תלול, בוצי וחלקלק, מסוג המורדות ששנייה אחרי שהגעת לנקודת אל-חזור אתה שואל את עצמך, "זה היה רעיון טוב?"  
ואתם יודעים מה? את כולם הוא צלח במין נונשלנטיות מזלזלת, כאילו מסתכל עלי ושואל "זהו? זה כל מה שיש לך לתת לי? זה האתגר שלך?"

לסיכום קטע השטח - האקטיון עושה כבוד לנקודה החזקה ביותר של סאנגיונג כחברה מאז ומעולם, השטח. לא צריך יותר מזה ברכב פנאי.  

סיכום:

למרות שהאקטיון ספורט איתנו כבר משנת 2006, גם אם תסתכלו טוב טוב על הכביש לא תראו הרבה כאלו. ניסינו לחשוב למה בעצם. מדובר בטנדר לא רע בכלל, אפילו די טוב בנקודות מסוימות (נוחות נסיעה, ביצועים בשטח). אבל יש לו גם כמה מגרעות שאי אפשר להתעלם מהן, והגדולה שבהן היא העדר בקרת היציבות. רשימה ארוכה יותר של מערכות בטיחות עם שלוש אותיות באנגלית הייתה הופכת את האקטיון ספורט לאטרקטיבי הרבה יותר, ואפילו הייתה משכנעת את יניב לשדרג את המוסו הזקן שלו.

צריכת דלק במהלך המבחן (משולב כביש/שטח): 8.3 קילומטרים לליטר.

סאנגיונג אקטיון ספורט בקטלוג הרכב החדש של CarsForum