סקירת גולשים - ב.מ.וו 528

אחרי שנהגו באינפינטי Q70, מרצדס E קלאס, לקסוס GS450 ואודי A6, פונים רז מלמד ודניאל ספיר להתרשם מב.מ.וו 528. הם יצאו לחפש את המרכיב הסודי שיצדיק את המוניטין המשובח שיש לחברה כיצרנית "מכוניות לנהג"

בחניה:

ברור שהיא מושכת את העין, גם אם לא היה לה את הסמל, ברור לכל עין שמדובר בב.מ.וו.
זה מתחיל בגריל הקדמי המסורתי, שבכל צד שלו צמד פנסים עגולים (בדור הנוכחי והקודם הם נתונים כבר בחופת פנס אחד, אבל עדיין, צמד הפנסים המוכר בולט לעין) חלק ממסורת ארוכת שנים של היצרן, שנשמרת ומשתבחת עם השנים. זה מה שהעין רגילה ומצפה לראות.

עיצוב החזית ממשיך לתא מנוע ארוך וחטוב, מעל חרטום ארוך במיוחד. הקימורים על מכסה המנוע מזכירים בדגם הרגיל את מכסה המנוע המנופח של סדרת M - זה סקסי.
מי שחתום על העיצוב הוא אדריאן ואן הוידונק, מחליפו של כריס באנגל, שניסה לשמר את העיצוב המסורתי, בניגוד לתא המטען ה"חדשני" בסדרה 7 הקודמת.

תא הנוסעים מרווח מאוד, יש שפע מקום לרגליים לנהג ולנוסע אפילו לגבוהים, ועדיין נותר מרווח רב לנוסעים מאחור.
איכות הגימור, החומרים וההרכבה גבוהים במיוחד, כיף לשבת כאן, למשש בעין ולהרגיש ביד.

בין ריבוי דיפוני עור (בדגם המבחן בחבילת LUXURY LINE) שהציגו מגוון תפרים עדינים או סמויים, הופתענו לגלות פלסטיק בידיות הדלת, אבל ברגע שמושכים את הידית כדי לסגור את הדלת, שמים לב שמדובר בפלסטיק נעים במיוחד למגע. איננו מתמצאים בהנדסת חומרים, אני מודה שבקורס פולימרים בכימיה העתקתי, אבל כשנוגעים בו מרגישים שמישהו תכנן עבורך "משהו נעים".
ליטפנו עוד פעם אחת, וסגרנו הדלת, רק כדי לגלות את אחת ההפתעות הנעימות של הנסיעה - לדלת מנגנון סגירה "רכה" (ואקום), ומספיק לקרב את הדלת אל המשקוף, והדלת ממשיכה ונסגרת מעצמה.
אם פעם רכב יוקרה היה נבחן ונמדד ב"צליל טריקת הדלת", בב.מ.וו הלכו צעד נוסף קדימה, ואת הצליל מחליפה התנועה הנעימה של הדלת הנסגרת מעצמה. בדממה. צליל טריקת הדלת הערב לאוזן של ב.מ.וו נעלם, ומחליף אותו החידוש הנ"ל, שמוודא שהדלת סגורה. בנועם. ורגע לפני שנתפנה לבחון את שלל האביזרים נציין רק את התאורה בתא הנוסעים שמצליחה לשלב בין תאורה חזקה ויעילה, אבל עדיין חמה ונעימה. בשעות הערב מקבלים גם מלוא האפקט היפיפה של תאורת האווירה בדלתות.

אז אחרי שהתפעלו מזוטות כמו מגע הפלסטית ונועם סגירת הדלת, אפשר לעבור הלאה למבחן הקוקפיט.

קוקפיט – אותו תא טייס בכלי תעופה הוא ההגדרה המתאימה ביותר כדי לתאר את מה שיש כאן - זו באמת התחושה, ידית הילוכים נראית כמו ג'ויסטיק של מסוק אפאצ'י, ה-iDrive מתופעל על ידי כפתור-חוגה ומציע הפעלה נוחה וידידותית לכל הפיצ'רים, מסך צבעוני גדול המשמש גם כמשדר טלוויזיה (אפשר להירגע – זה עידן פלוס) כשהרכב עומד, בנוסף לכך הוא מאפשר שלל מבטים היקפיים ממצלמות הרכב כולל הדמיה מלמעלה.

לוח המחוונים הוא לא מהסוג המוכר, זה עם המחוגים, אלא צג, כך שכל תצורת התצוגה בו משתנה בהתאם למצב הנהיגה הנבחר (חסכון, רגיל, ספורט, וספורט פלוס), בהתאם לאינפורמציה הרלוונטית לכל מצב.
כך למשל, בנסיעה בין עירונית במצב רגיל, חיווי המהירות בשעון מואר, ומודגש בפונט עבה. וכמובן במצב ספורט, בו העין פחות פנויה להתעסק בלוח המחוונים, ואת הנהג מעניינים שני נתונים בלבד, המהירות והסל"ד. היצרן יודע שלא צריך לחפור בנתוני צריכת דלק, ומציג לנהג רק מה שרלוונטי.
מתחת למסך הגדול (שמאלץ את גריל המיזוג לקרר את הידיים ולא את פנים הרכב) נמצא חריץ סמוי לנגן דיסקים, עם כפתורי בחירת דיסקים. האם בכלל צריך נגני דיסק ברכב היום? מערכת CarPlay וקישור BT לסלולרי כבר מזמן מתחרים בכוננים הישנים.
כיף לשבת באוטו ולהסתכל פנימה. עיצוב הרמוני.

בהיבט של מערכות בטיחות, לסדרה 5 שלל טכנולוגיות שנועדו לחסוך מבעליה העסוק את עוגמת הנפש של תאונה... יש אפשרות להפעיל מנגנון סימון לנהג ברעד קל בהגה המתריע על מעברי נתיב, חיווי בנורה במראות על רכב בשטח מת, ולדברי איש המכירות, מערכת בלימה בנסיעה עירונית של עד 60 קמ"ש שאמורה ולעזור לנהג החולמני חלילה, במקרה של אי שמירת מרחק מהרכב שלפניו. אבל את הפיצ'ר הזה לא בדקנו...

בכל הקשור להתנהלות בין עירונית, יש מערכת להתראה על אי שמירת נתיב, מערכת אזהרה מרכב עוקף / נעקף בשטח המת, ומערכת בקרת שיוט, שאף מפעילה את הבלמים על מנת לחזור למהירות המתוכנתת במקרה של כיול מהירות נמוך יותר.
 

אבל מכונית נועדה כדי לנוע ממקום למקום. גם את זה בדקנו.

 

בעיר:

לנסיעה נינוחה, חסכונית ורגועה מומלץ מצב ECO, ותאורה כחלחלה נוגה מלוח השעונים מעדנת את האווירה.
המתלים של ה-528 קשיחים (כמיטב המסורת הבווארית, לטובת דינמיות), ולמרות שהנסיעה בעיר אינה רכה, ואין תחושת "ריחוף", יש בידוד רעשים מוחלט מהבולמים, ודממה בתוך הרכב. במצב ECO הסל"ד נשמר נמוך, תמיד בהילוך גבוה, ואין רעשי מנוע בכלל, ולמרות זאת, כשרוצים להאיץ המנוע מגיב יפה, הודות למומנט גבוה ברצועת סל"ד רחבה (כבר מ-1,250 סל"ד), ואז, בסל"ד הגבוה נשמע הצליל הערב מהמנוע.

העברות ההילוכים ושינויי סל"ד כמעט ואינם מורגשים הודות לתיבת ההילוכים בת שמונה יחסי העברה שמחולקים מצוין (אולי ההילוך הראשון קצר מידי) והאצות נשמרות נעימות ורגועות.

מחוץ לעיר:
גם פה הרכב אינו "מרחף", ושיבושי הכביש עדיין מורגשים, אבל שוב, הודות לבידוד הרעשים מבחוץ, נשמרת תחושה נעימה מאוד בתוך תא הנוסעים.

אפשר לקיים שיחה שקטה ונעימה, גם במהירויות גבוהות, ובמצב ECO או COMFORT גם צלילי המנוע אינם נשמעים בסל"ד הנמוך שנשמר בשיוט.

רעשי רוח גם הם בקושי נשמעים, אפילו לא מכיוון מראות הצד, גם במהירות גבוהה.

בהאצות לעקיפה המנוע ותיבת ההילוכים מגיבים מצוין, והרכב מאיץ יפה. 
מערכות בטיחות: מערכת להתראה על אי שמירת נתיב, מערכת אזהרה מרכב עוקף / נעקף בשטח מת, ומערכת קרוז קונטרול, שאף מפעילה בלמים על מנת לחזור למהירות המתוכנתת במקרה של כיול מהירות נמוך יותר.

בהר ובכביש המפותל:
זה המבחן האמיתי של "מכונית לנהג". אנחנו מעבירים את הבורר למצב ספורט, או ספורט פלוס ונותנים ל-ח-י-צ-ה. לוח המחוונים הפסטורלי עם התאורה הכחלחלה מתחלף בחיווי אדום לוהט וההגה, שהיה במשקל מדויק עוד קודם, משנה למשקל התואם את המצב החדש, ומעביר היזון טוב מאוד מהכביש.
יש לזכור שההגה אינו מכני, ואפילו לא הידראולי, ובהשוואה להגאים חשמליים של המתחרות, זה של ב.מ.וו לא פחות ממצוין.
יש כאן בהחלט שלדה שבנויה ומכוילת היטב, הרכב יציב מאוד בסיבובים, גם במהירות גבוה ואפילו כשבמהלכם נדרשת בלימה.
התחושה היא שהשלדה מכוילת לתת היגוי, הנהג הפחות מנוסה ירגיש בטחון כאשר החלק הקדמי יתחיל להרחיב את קו הפנייה והאינסטינקט שלו בתגובה לכך (עזיבת מצערת או בלימה) יהיה לרוב הנכון למקרה כזה של הפתעות בנהיגה.
הנהג היותר מנוסה יחפש היגוי יתר, אבל בגרסת המבחן (528 עם 245 כ"ס) המנוע אינו חזק מספיק על מנת לאפשר כישכושי זנב על כביש אוחז ועם צמיגים טובים במידות שלה.
לנהג שמחפש דינמיות של מכונית ספורט ברכב סאלון, (בחיים האמתיים כמות האנשים הזו לא תמלא אפילו קבוצת ווטסאפ קטנה) מציעה ב.מ.וו מנועים חזקים יותר.
אבל יש לזה מחיר - ה-535 עם 306 כוחות סוס, בקושי מחזירה עודף מ-540 אלף שקלים,  ה-550, עם 449 כ"ס, לא מחזירה עודף מ-740 אלף שקלים. 
גרסת ה-M תעלה כבר מעל מליון שקלים, ואינה רלוונטית לסדרת המבחנים שעשינו.

לאותו נהג שמחפש התנהגות ואופי ספורטיבי אמיתי, בכחצי מליון שקלים, לא תהיה ברירה אלא להתאמץ קצת, ולהוסיף כדי לקנות את ה-535.
ה-528 חלשה מידי, והמנוע לא מצליח לתת מופע שהולם את השלדה וההגה המצוינים.

מי שפחות מתחבר ל"פילוסופיה רוחנית פלצנית" על "מרכיבים סודיים" ו"מכוניות לנהג", כדאי לו להגיע למסעדת הפועלים של יעקב ולאכול מהסלטים שבה.

ביס מסלט ירק / תרד עם לימון ושום, וביס מסלט חצילים עם טחינה ורימונים, פתל ומיץ הדר או כרובית עם טחינה, מסביר לך את כל התאוריה ברגע.
הוא לא המציא את זה.
לכולם יש את זה.
אצלו זה אחר בזכות המרכיב הסודי.

מבחן הפרידה:
היינו תמימי דעים, יכולנו להשאיר את האוטו אצלנו בשמחה עוד מספר ימים.
גם כפולות של 365 מתקבלות בברכה.

לסיכום:

כצפוי, ב.מ.וו סדרה 5 (שהוצגה ב-2010, וכנראה תהיה מוחלפת בקרוב, עדיין אין תאריך צפוי), בסה"כ עומדת בראש קבוצת מכוניות הסלון שבחנו, לנהג המחפש גם הנאה מנהיגה, בנוסף לשאר הפרמטרים שמציעות המתחרות. למעשה, היחידה הנושפת קרוב בעורפה היא האינפיניטי Q70. הב.מ.וו, מלבד היותה מכונית שעונה על כל הדרישות "השכלתניות", מנגנת היטב גם על הרגש, ועל החשק.
כשתזדמן לידינו 535, נוכל לבדוק את ענין תוספת הכח בנסיעה הררית ספורטיבית.