דה סילבה ופולקסווגן כבר לא

וולטר דה סילבה, המעצב הראשי בקבוצת פולקסווגן עוזב את הקונצרן לאחר 17 שנים בקבוצה. אלו חמש המכוניות שלו שאהבנו ועדיין אוהבים

בגיל 64 כשהוא חולש על מחלקת העיצוב של קונצרן פולקסווגן, עוזב ולטר דה סילבה את תפקידו. דה סילבה האיטלקי התחיל לעבוד כמעצב רכב בשנת 1972 בפיאט כשהוא בן 21 ובהמשך לאחר עבודה במספר סדנאות עיצוב חיצוניות, עבר לשמש כמעצב באלפא רומיאו בין השנים 1986-1998. בשנת 1998 עבר לעבוד עבור סיאט ובהמשך בשנת 2002 עבר לאודי. בתוך פולקסווגן המשיך דה סילבה כמה מהמכוניות שהתחיל מעצב ידוע ומוכשר שקדם לו בתפקיד פיטר שרייר – כיום ראש תחום העיצוב בקונצרן יונדאי.

בהקשר זה מעניין לציין כי רק בספטמבר האחרון התבשרנו המעצב הבלגי לוק דונקרוולה עזב גם הוא את חטיבת בנטלי של הקונצרן ועבר גם הוא ליונדאי כראש מחלקת העיצוב של ג'נסיס – מותג היוקרה החדש של יונדאי.

דה סילבה מסיים את תפקידו הרשמי אך ימשיך לשמש כיועץ עבור פולקסווגן בנושאי עיצוב וכן בתחומי עיצוב מחוץ לעולם הרכב (חובבי הצילום מכירים את הלייקה M9 שעיצב ב-2009).

עם קריירה הנפרשת על פני ארבעה עשורים, דה סילבה הוציא תחת ידיו כמה מהעיצובים הדרמטיים ביותר של תעשיית הרכב ההמונית המודרנית, בחרנו את אלו האהובים עלינו ביותר.

אלפא 145/146 (1994)–

הצמד 145/146 ירש את ה-33 בשנת 1994 והיה אחד הסימנים הראשונים לתפנית בשפת העיצוב של אלפא. דה סילבה חתום עליהן יחד עם עוד מעצב צעיר שלימים הפך כמו סילבה לאחד מנותני הטון בעיצוב המכוניות המודרניות – כריס באנגל (המוכר מעבודתו בב.מ.וו)

אלפא 156 (1998)–

אולי אחת מנקודות השיא של דה סילבה וללא ספק אחת האלפות ובכלל מכוניות הסדאן היפות ביותר אי פעם. כשהוצגה ב-1998 היא הכתה את כל מי שראה אותה בהלם, הקימורים החושניים שלה, הגריל העמוק שלמעשה יצק את היסודות למראה של אלפא עד היום, לוחית הזיהוי הממוקמת בצד, ידיות הדלתות הקדמיות בסגנון רטרו וכמובן ידיות הדלתות האחוריות הנסתרות.

אלפא 147 (2000)–

את אותה שפת עיצוב מה-156 שכלל דה סילבה ב-147 אחותה הקטנה, גם היום 15 שנים מאז הוצגה ב-2000 היא עדיין מסובבת ראשים.

סיאט איביזה דור שלישי (2002)–

בדור השלישי לסיאט איביזה, כשהוא כבר תחת כנפי פולקסווגן חיבר דה סילבה את העיצובים העגלגלים שלו עם הטמפרמנט הלטיני של סיאט הספרדית. כשהוצגה ב-2002 היא אימצה את העיצוב של מכוניות הקונספט שקדמו לה הסלסה והטנגו והתוצאה הייתה אחת הסופרמיני הנאות לזמנה ואפילו היום.

סיאט לאון דור שני (2005) –

כאן כבר אין הרבה מה להרחיב, דה סילבה הכה שנית עם ההאצ'בק הקומפקטית היפה אי פעם ביותר בעיניי ובעיני רבים אחרים. במשיכות דרמטיות החל בחרטום דרך הפרופיל ועד לזנב הדחוס, עם המגבים הנסתרים, ידיות הדלתות האחוריות המוצנעות (שוב) – היא הייתה ועדיין מכונה יפיפייה.

אודי R8 דור ראשון (2006) -

למרות שלפניה היו ה-A6 וה-Q7 אותן עיצב דה סילבה עבור אודי, שום דבר במראה הסולידי והמעט מגושם שלהן לא הכין את הצופים לסנסציה של ה-R8. אחרי מספר קונספטים וביסוס מעמדה במירוצי הלה מאן, אודי החליטה להעמיד מכונית על משלה. הפעם האתגר של דה סילבה היה לייצר מכונית ספורט שתשלב את מראה מגרה עם שפת עיצוב שתבטא את הגישה הטכנולוגית של אודי.  כמעט 10 שנים אחרי – אפשר לומר שזה בהחלט עבד.

פולקסווגן שירוקו דור שלישי (2008) –

כשהחזירה פולקסווגן לחיים את שירוקו דה סילבה שב לחיבה שלו לחרטום דרמטי ואחוריים תפוחים, הפעם בקופה-האצ'בק קטנה על בסיס הגולף. עוד מכונית שנראה שאופנות באו והלכו, אבל הצליחה להישאר צעירה ורעננה. אולי מאפיין מפתח שמלווה כל אחת מהמכוניות שלו.

מלבד אלו ורבות אחרות דה סילבה גם היה אחראי על עיצוב הדור השישי של הגולף, פולקסווגן פאסאט CC, הדור השני של החיפושית החדשה, ה-TT החדשה ועוד מכוניות קונספט של למבורגיני.