מבחן דרך - מיצובישי אאוטלנדר החדש

הדור השלישי של מיצובישי אאוטלנדר אמנם זכה להצלחה לא מבוטלת בישראל, אבל גם מתכון מוצלח זקוק לריענון. התיישבנו בגרסה מתוחת הפנים כדי להתרשם מהעדכון הנוכחי

ההצלחה של מותג הרכב מיצובישי בשלוש השנים האחרונות אינה דבר של מה בכך. כשהחל המותג את דרכו בישראל, אי שם בתחילת שנות ה-90, הוא זכה להצלחה אדירה והדיח את סובארו ממקומה כמובילת השוק. רק שמאז עברו לא מעט שנים ומיצובישי נאלצה להתחרות בשוק עם היצע דגמים קטן ובחלקו גם מיושן למדי (לנסר, פג'ארו). סבב ההצלחה הנוכחי, שהוביל את מיצובישי אל החמישה הפותחת של טבלת המסירות, מתבסס על ההצלחה של שלושה דגמים עיקריים – ספייס סטאר, אטראז' ואאוטלנדר. השניים הראשונים זוכים להצלחה אדירה בקרב הקהלים אליהם הם מיועדים. אנחנו כאן כדי לדבר על השלישי.

מיצובישי אאוטלנדר נמצא איתנו מזה כעשור אבל להצלחה גדולה זכה רק בדור השלישי שלו, שהושק בישראל לפני כשלוש שנים. הדור השלישי נחשב לפורץ דרך, לא רק בגלל הגרסה ההיברידית-נטענת המתקדמת שלו, אלא גם בגלל שורת המושבים השלישית שהציע. עד להשקתו של האאוטלנדר השלישי בישראל, רכב פנאי-שטח עם שבעה מקומות ישיבה עלה כמה עשרות אלפי שקלים יותר. האאוטלנדר הצליח לפרוץ את גבולות הקטגוריה ולהציע שבעה מקומות ישיבה במחיר שהיה עד אז נחלתם של הג'יפונים בעלי חמשת המושבים. זה, ביחד עם הזדקנותם המואצת של חלק ניכר מהמיניוואנים בשוק שהיוו סוג של חלופה, הספיק לאאוטלנדר כדי לרקוד על שתי החתונות – גם ג'יפון, גם מיניוואן - ההצלחה הייתה מובטחת. האאוטלנדר הפך לרכב הפנאי הנמכר ביותר בישראל בשנים 2013 ו-2014.

לא לעולם חוסן

אבל ההצלחה של מיצובישי אאוטלנדר לא אומרת שהוא חף מחסרונות. מתיחת הפנים שעבר השנה האאוטלנדר אמורה הייתה לטפל ברובן ולהפוך את האאוטלנדר לצעיר יותר ורלוונטי יותר לשוק. השיפור המשמעותי והבולט ביותר הוא לעיצוב המכונית. לאאוטלנדר היוצא היה מראה קצת עצוב ועייף, לא ממש מזמין. הדגם החדש קיבל שלל שינויים ושדרוגים והפך ברגע להייטקי ומושך. החזית העגלגלה קיבלה קווים אגרסיביים יותר, פנסי LED מצאו את דרכם לכל רמות האבזור (תאורת LED מלאה מוצעת בדגמים הבכירים), יחידות התאורה האחוריות קיבלו עיצוב נאה יותר שמזכיר רכבי פנאי של ג'יפ או מרצדס ובאותה ההזדמנות ויתרה מיצובישי על ה"גבה" שחיברה את שני הפנסים. חישוקי הסגסוגת נאים יותר אבל בקוטר הסטנדרטי שלהם (16 אינץ') הם עדיין נראים קטנים מידי על הרכב הגדול. מצד שני, זה משפר את נוחות הנסיעה, אבל עוד נגיע לזה בהמשך.

תא הנוסעים של האאוטלנדר זכה גם הוא לכמה שדרוגים קלים, אבל מדויקים. במיצובישי ויתרו על ריפודי הבז' הבהירים שהם אמנם הגיוניים יותר, אבל פחות יפים והעניקו לתא הנוסעים אווירה מיושנת משהו. גלגל ההגה קיבל עיצוב ופלסטיקה שחורה ומבריקה שהופכות אותו לנאה יותר. באותה הזדמנות שיפרו גם את רמת האבזור – מערכת מולטימדיה, כניסה ללא מפתח וגג שמש זמינים כעת גם ברמת הגימור הנמוכה.

תא הנוסעים - טופל בנקודות הקריטיות, אך עדיין לא חף מבעיות

עכשיו בואו נדבר רגע על כמה מפרטי האבזור החדשים הללו. מערכת המולטימדיה החדשה היא מסדרת ה-Connected Car, מפיתוח עצמאי של כלמוביל. בסך הכל, יחסית למערכת מולטימדיה בהתקנה מקומית, היא לא רעה בכלל. היא מריצה אנדרואיד וכוללת פיצ'רים חביבים כמו waze אינטגרלי ורדיו אינטרנטי. אבל היא גם סובלת מכמה בעיות קטנות שלא קיימות במערכות מולטימדיה טובות ומקוריות, כמו שיש אצל המתחרים. שקע ה-USB שלה, למשל, לא טוען מכשירים סלולריים. הסנכרון שלה עם אייפון שלי היה תהליך ארוך ומייגע שעד רגע זה לא ברור לי כיצד הסתיים בסופו של דבר. אז מה אם יש לי אייפון והאוטו עובד עם אנדרואיד?

גג השמש הוא תוספת חביבה אבל נראה שהיא הותקנה כאן כלאחר יד. הוא כל כך קטן וסמלי, שרק יושבי השורה הראשונה ייהנו ממנו. יש גם פריט אבזור שהאאוטלנדר לא קיבל במסגרת מתיחת הפנים שלו, וחבל מאוד שכך - אלו הם פתחי מיזוג ליושבי השורה השנייה והשלישית, אביזר שמתחרים כמו קיה סורנטו החדש מציעים. כל עומס המיזוג נופל על ארבעת פתחי המיזוג שמלפנים, שאמורים לקרר שלוש שורות של מושבים. הוסיפו לזה מערכת Start&Stop שמכבה את המנוע ברמזורים ומפחיתה את עוצמת במזגן לצד חום ארץ-ישראלי מצוי – וקיבלתם בעיה. בפעם הקודמת שנסעתי באאוטלנדר היה חורף והבעיה לא ממש הורגשה. הפעם, בסתיו, יושבי השורה השלישית התלוננו על חום בזמן שלנו מקדימה היה די קריר.

בין תגבור לעידון

במסגרת מתיחת הפנים שעבר מיצובישי אאוטלנדר בוצעו גם כמה שינויים קלים בכיול יחידת ההנעה ושיפורים לבידוד הרעשים. השינויים אמנם קלים אבל מורגשים מאוד כבר מהרגע הראשון. מנוע הבנזין נותר ללא שינוי (2.0 ליטר עם 150 כוחות סוס) אבל תיבת ההילוכים קיבלה כיול חדש ומהיר מבעבר. היציאה מהמקום אגרסיבית מבעבר, עד כדי פרפור גלגלים מקרי ולא מתוכנן ביציאה מרמזורים. התחושה ממשיכה גם במהירויות גבוהות, פתאום יש תחושה שהאאוטלנדר "רוצה לנסוע מהר יותר". בידוד הרעשים המשופר בהחלט מורגש, גם בהאצות וגם בשיוט במהירויות גבוהות. הרעש המעצבן שאפיין את האאוטלנדר היוצא בזמן האצות חריפות כמעט ונעלם.

נוחות הנסיעה הייתה, ונשארה, אחת מנקודות החוזק של האאוטלנדר. מדובר באחד מרכבי הפנאי-שטח הנוחים מסוגו, להוציא אולי את סובארו פורסטר. המתלים של האאוטלנדר סופגים היטב את כל שיבושי העיר ורק מחוץ לעיר, על כבישים מהירים שאינם סלולים היטב, ניכר חוסר נוחות מסוים. החיסרון של כיול המתלים הזה הוא רכב לא דינאמי ולא מהנה לנהיגה, אבל כנראה שזה לא רלוונטי למרבית הלקוחות.

כשכל המושבים בשימוש, תא המטען מצטמצם פלאים

לנוחות הנסיעה הזו תורמים גם מושבים טובים. המושבים הקדמיים טובים, תומכים היטב ונוחים מאוד גם בנסיעות ארוכות. שורת המושבים השנייה נוחה מאוד אף היא. היא כוללת אפשרויות לכיוון זווית משענת הגב ואפשרות הזזה קדימה-אחורה. המושבים גבוהים, מה שמשפר את תנוחת הישיבה וגם מאפשר ליושבים מאחור להנות מראות טובה החוצה ולא להרגיש שהם "כלואים" ברכב. שורת המושבים השלישית היא נקודת התורפה כאן. היא צפופה, לא מתאימה למבוגרים ובאופן כללי היא לא ממש נוחה. קיפול שלהם ייצור תא מטען ענק ושימושי מאוד, פתיחה שלהם תשאיר תא מטען קטן למדי אבל בתחתית שלו יש תא אכסון קטן נוסף שמיועד בעיקר לכיסוי הנגלל של תא המטען.

 

מיצובישי אאוטלנדר – סיכום

למרות מילות הביקורת הלא ממש מעטות שכללה הכתבה הזאת, האאוטלנדר הוא עדיין שחקן משמעותי ואטרקטיבי בסגמנט הג'יפונים. מתיחת הפנים שעבר לאחרונה טיפלה בכמה מהחסרונות המהותיים מהם סבל הדגם היוצא – בידוד הרעשים, הביצועים המעט עצלים והעיצוב החיצוני העצוב. אבל מתיחת פנים של דגם קיים לא יכולה לפתור את כל הבעיות של הדגם היוצא וחלק מהחסרונות של הדגם היוצא נותרו ללא שינוי – שורת המושבים השלישית הצפופה, העדרם של פתחי מיזוג מאחור והעדרה של מערכת מולטימדיה מקורית.

מי שלא צריך שבעה מקומות ישיבה יוכל לבחור באאוטלנדר אוטומטי בגרסת ה-Intense הבסיסית שיעלה כ-155 אלף שקלים. מדובר במחיר שגבוה בכ-12 אלף שקלים ממחירו של יונדאי טוסון בסיסי חדש או ב-20 אלף שקלים ממחירו של קיה ספורטאז' אורבן בסיסי חדש (שדור חדש שלו הוצג לאחרונה). הפער הזה גדול למדי ולדעתי גרסאות חמשת המושבים הן הפחות אטרקטיביות במבחר הגרסאות הנוכחי של האאוטלנדר.

הצעה אטרקטיבית בין נישת המיניוואנים הקטנים לג'יפונים הגדולים

הגרסאות האטרקטיביות באמת הן גרסאות שבעת המושבים, שמחירן מתחיל בכ-170 אלף שקלים לדגם ה-Instyle שנבחן. תג המחיר הזה שומר על מקומו של האאוטלנדר כרכב הפנאי-שטח הזול ביותר שלו שבעה מקומות ישיבה, רחוק בכ-30 אלף שקלים ממחירו של המתחרה הישיר הקרוב ביותר (קיה סורנטו אורבן). תג המחיר הזה גם ממקם את האאוטלנדר קרוב מאוד אל המיניוואנים הקומפקטיים. שברולט אורלנדו, סיטרואן C4 פיקאסו או פורד S-Max לא זולים משמעותית ממנו. למעשה, חלקם אפילו יקרים ממנו. זאת הייתה הנקודה החזקה של האאוטלנדר וזאת נשארה גם נקודת החוזקה העיקרית שלו. האאוטלנדר מגשר בין שתי קטגוריות שונות וחי בשלום בנישה הדי גדולה שנוצרה ביניהן.