קיה סורנטו – סקירת גולשים

אייל, אחד שמבין משהו ברכבים עם 7 מקומות ישיבה, לקח הסורנטו לסיבוב וחזר קצת מבולבל. מצד אחד, הסורנטו איכותי ומתנהג מצוין. אבל מצד שני, המחיר שלו, אוי המחיר...

בתור אחד שסוחב אחריו שרשרת של ילדים, אני מתנייד באופן קבוע ברכבי 7 מושבים. עם השנים התנסיתי ברוב רובם של התפלצות האלו, ממרצדס ועד לוגאן, מה שהפך אותי לקיוסק מידע לכל החברים שנאלצים להסחב עם הרכבים האלו. למה נאלצים אתם שואלים? יופי ששאלתם.

הרוב המוחלט של הרכבים בסמגנט המיניוואנים במחיר של עד 200 אלף ₪ מורכבים מאוסף של פשרות - במרווח הישיבה (במיוחד בשורה השלישית), במיזוג החלל הגדול, באכסון, במשקל העצמי, בצריכת הדלק, בהתנהגות וכו'. אמנם יש יוצאים מן הכלל, כמו ה-SMAX של פורד שמספק חווית נהיגה כמו של הוט האץ' קטנה עם מנוע עוצמתי ובלי לוותר על 7 מושבים ומה שמסביב, אבל הוא בודד בפסגה.

החלפת הרכב האחרונה הביאה אותי לפתחו של עולם הפנאי/שטח עם מיצובישי אאוטלנדר (אבל משום מה הפנאי לא הגיע ביחד איתו. וגם לא השטח.) כבר נשפכו אלפי מילים על המיצובישי כך שאני אחסוך לכם את זה שוב. אבל מה שכן, האאוטלנדר נמכר בכמויות מעוררות השתאות וזה ברור למה. 7 מושבים ברכב עם עיצוב ג'יפוני גמלוני משהו ובמחיר משתלם. מאוד. למעשה, בסגמנט של ג'יפונים 7 מושבים במחיר שפוי (בואו נגדיר שפוי כ-200 אלף ₪ פלוס מינוס) - אין לאאוטלנדר מתחרים.

בעצם יש אחד, קוראים לו קיה סורנטו.
הקיה אמנם יקרה יותר מהמיצובישי אבל יש לה 7 מושבים והיא מעוצבת כרכב פנאי/שטח. האם יש לקיה סיכוי מול המיצובישי?

"בא לך לעשות סקירה על הסורנטו החדש?"

זאת הודעת וואצאפ שקיבלתי בבוקר צח אחד מאלירן, הלוא הוא צביקה פיק מיודענו ממערכת CARSFORUM. וכך מצאתי את עצמי עם קיה סורנטו EX הנעה 2X4 - דגם אחד מעל הדגם הבסיסי – למשך יום וחצי.

הסורנטו בילה איתי ברוב סוגי הדרכים. עירוני, בין עירוני, כביש 6, מעט שטח וגם סיבוב לא מתוכנן בכביש המוביל לבית אורן. סה"כ כ-300 ק"מ. מספיק כדי לגבש דיעה.

קצת נתונים יבשים על הסורנטו החדש.
הסורנטו החדש הוצג לפני כשנה בתערוכת הרכב בפאריס. חולק עם קיה קרניבל החדש את אותה הפלטפורמה ומציג התרחבות בכל הסעיפים.

אורך: 4.78 מ',   רוחב: 1.89 מ',   גובה: 1.68 מ'   בסיס הגלגלים: 2.78 מ'.

נפח תא המטען הוא 320 ליטר כשכל המושבים פתוחים, 1,077 ליטר בקיפול השורה השלישית ו-2,000 ליטר אם מקפלים בנוסף גם את השורה השנייה.
משקל:1.8-1.95  טון (בנזין או דיזל בהתאמה) ומרווח הגחון הוא 18.5 סנטימטרים.
המנועים מגיעים בתצורת בנזין 2.4 ליטר או דיזל בנפח 2.2 ליטר.

188 כ"ס ו-24.6 קג"מ ב-4,000 סל"ד עם צריכת דלק ממוצעת של כ-11.2 ק"מ לליטר במנוע הבנזין, 200 כ"ס ו-45 קג"מ ב- 1,700 סל"ד עם  צריכת סולר ממוצעת של כ-15 ק"מ לליטר.
שני המנועים מגיעים עם תיבת הילוכים אוטומטית 6 מהירויות.
דגם הבנזין מגיע עם הנעה קדמית או כפולה. גרסת הדיזל מצוידת ב-4X4 בלבד.

על פניו, יש כאן רכב לא רע בכלל...
אז בואו נתחיל!

מה באריזה?

הסורנטו EX מגיע מאובזר באופן מעורר התפעלות. נראה כאילו מה שעמד בראש המעצבים בקיה היה אמריקה, והרבה. הכל גדול, אלקטרוני ומלא אפשרויות.

העיצוב החיצוני צעקני ומוחצן. הכל גדול עד ענק. חישוקי אלומיניום ענקיים בקוטר 18 אינטש' וברוחב 235, יחידות תאורה מפלצתיות, פנסי ערפל בגודל עצום, שבכה קדמית כמו שולחן סלוני ממוצע, משטחי מתכת ענקיים והכל צבוע ומחופה בהמון כרום נוצץ.
אמריקה כבר אמרנו?

זה ממשיך גם בתוך הרכב. מושבי עור גדולים ומרווחים, משטחים גדולים של גומי רך ונעים דמוי עור בדלתות, גג זכוכית פנורמי לכל אורך הרכב כשהחלק הקדמי גם נפתח, מראות מתקפלות חשמלית אוטומטית (כשאפשר לבטל זאת בלחיצת כפתור). מערכת מולטימדיה עם מסך ענק, שלא שווה הרבה (עוד נדבר על זה בהמשך), תאורה חיצונית אוטומטית, מזגן מפוצל לשלושת השורות עם שליטה עצמאית על הטמפרטורה ומהירות האוורור מאחור – שזה בעיניי אחד הדברים החשובים ביותר ברכב כל כך גדול עם 3 שורות נפרדות.

בתא קטן ומכוסה מתחבאים 2 שקעי חשמל, חיבור USB ו-AUX וכולם מוארים. יופי של דבר. בכלל, ההשקעה של קיה בדברים הקטנים פשוט מעוררת התפעלות ויצרנים אחרים צריכים ללמוד ממנה דבר או שניים בעיצוב ותשומת לב לפרטים (אהממ אהממ מיצובישי).

כפתורי החלונות ממוסגרים בכרום, כל פתח באיזור הנהג והנוסע מגיע עם כיסוי, אפילו מחזיקי הכוסות מגיעים עם תריס. אין מילימטר של ברזל חשוף, אפילו רגלי הכיסאות בכל השורות מכוסות בפלסטיק מעוצב כשגם ברגים קטנים מכוסים בתשומת לב. כל התאורה הפנימית היא LED, פסי אלומיניום וכרום מעטרים כל מפסק וגלגלת אבל בצורה עדינה ולא מוגזמת.

הדשבורד עצמו עשוי חומרים רכים ונעימים למגע חוץ מהחלק התחתון שם יש פלסטיק נוקשה אבל עדיין איכותי ולא דק ומתעוות. החלק העליון עשוי גומי רך בעיצוב דמוי עור עם תפרי דמה שפוגמים מעט בתחושה היוקרתית. קצת מזכיר את השכנים שלהם, סמסונג. פתחי המזגן והקונסולה המרכזית מעוצבים בצורה מעט אגרסיבית לטעמי, בעיגולים גסים וגדולים של פלסטיק צבוע בכסף. אבל זה כבר עניין של טעם.

המזגן עצמו מכיל כמצופה בקרת אקלים מפוצלת לנהג ולנוסע. אפשרות הכוונון היא ידנית ואוטומטית מלאה. לוח השעונים מאוד אינפורמטיבי, כולל בתוכו צג דיגיטלי שמספר לכם כל מה שתרצו לדעת וגם לא. גלגל ההגה מצופה עור, נוח לאחיזה ומתכוונן לעומק ולגובה. הוא מכיל כפתורי שליטה על מערכת השמע, בלוטות', בקרת השיוט, מחשב הדרך ובדגמים המאובזרים יותר גם מגביל מהירות אדפטיבי. עם זאת העיצוב שלו מעט מיושן וגדול, ופוגע במראה היוקרתי של אזור הנהג.

הרכב מגיע עם חיישני חניה מקוריים גם מאחור וגם מלפנים, עם תצוגה ייעודית מתחלפת בצג האלקטרוני בלוח השעונים. וכמובן איך אפשר בלי? מצלמת רוורס שמתממשקת למערכת המולטימדיה. האמת שזה מאד נחוץ עם הגודל של התפלץ הזה.

כל איזור הנהג נקי ומינימליסטי בכפתורים וזה נעים לעין. הכפתורים שכן קיימים נמצאים במיקום נוח להפעלה למעט מערכת המולטימדיה שרחוקה מאד מהנהג.

לחובה ניתן לציין את השימוש הרב בפלסטיק בדלתות ובמקומות אחרים שנראים לעין. הפלסטיק אמנם נוקשה אבל מהסוג שנשרט בקלות ומשאיר סימנים לבנים. לא במקום לרכב כל כך יקר.

יושבי השורה השניה נהנים ממרווח רגליים עצום. הרכב רחב מאד וזה מורגש. בנוסף הרצפה שטוחה לחלוטין מה שמאפשר בתאוריה ישיבה נוחה במושב האמצעי. למה בתיאוריה? כי במעשי, קיה בחרו בצורה תמוהה לחלוטין להשתמש ב2 וחצי מושבים המחולקים בצורה של שליש/שני שליש במקום ב 3 מושבים נפרדים, כמו שיש בדרך כלל ברכבי 7 מושבים. הדבר תמוה עוד יותר כשרואים את הרוחב והמקום הקיים.

בנוסף, גב המושב האמצעי משמש כמשענת עם מחזיקי כוסות, מה שהופך אותו לנוקשה מאוד ולא נוח לישיבה ממושכת של מבוגרים. אבל בצורה מורגשת. השימוש היחיד שאני רואה למושב הזה הוא כמקום לכיסא בטיחות לילדים או לילדים קטנים. פספוס גדול. מעבר לשלושה מושבים נפרדים זה חובה בכזה רכב.

השורה השלישית מכילה 2 מושבים בגודל מלא אבל נמוכים יחסית. מאחר ויש מרווח רגליים גדול מאוד, זה לא מאד מפריע ואפשר להסיע מבוגרים בנוחות. בכלל, מרווח זאת מילת המפתח בסורנטו. הרכב הזה רחב מאוד וגם ארוך מאוד, מה שנותן לנוסעים מרווח מחייה מאוד גדול ואפשר אפילו לשבת באלכסון בלי להפריע לך ולאחרים. זה משהו שלא קיים בסגמנט 7 המושבים אצל המתחרים וזה פלוס ענק.

המושבים עצמם מרופדים בנדיבות ונוחים וכשמוסיפים לזה את פתחי המזגן, המקום הופך לנוח ומאפשר הסעה של ילדים או מבוגרים למרחקים ארוכים בלי בעיה. גם בשורה האחרונה הקפידו שם בקיה על עיצוב והדבר בולט ביחס ליצרנים אחרים. גם המרווח לראש מספק בהחלט. הדבר היחיד שפוגע בנינוחות שם אלו החלונות הזעירים – קטנים יותר מחלונות במטוס.

תא המטען מכובד גם כשהשורה השלישית פתוחה. אמנם לא היה לי אבטיח להשוואה אבל תסמכו עלי, למטלות יומיומיות וקניות הוא מספק בהחלט. במידה וצריכים עוד מקום, יש לסורנטו פסי גג וניתן בקלות רבה להרכיב עליהם גגון. בתחתית ישנו תא נסגר שמכיל כלים לתיקון תקר וגם כלי עבודה כמו מברג ומפתחות אלן. אפילו לכאן הגיעה ידו של המעצב והתא נסגר עם ידית ולשונית וחוסך את הרעש האופייני שנשמע כשהרכב עולה על מהמורות.
מכובד למדי.

יאללה לדרך.

מיד בלחיצה הראשונה על דוושת ההאצה, מבינים שלא מדובר כאן בחורך אספלט חלילה. גם כאן הרכב מצדיק בהחלט את שמו כרכב פנאי. לכאורה מדובר במנוע חזק, כמעט 190 כוחות סוס וכמעט 25 קג"מ הם נתונים מכובדים מאוד. הבעיה היא שהמנוע משודך לרכב די כבד. כמעט 2 טון כשהוא ריק. ומסתבר שזה משפיע מאוד.

התאוצה לא רעה אבל כדי להתקדם קצת מעבר לשיוט נינוח צריך ללחוץ על הדוושה עד הסוף, ואז מצטרף לחגיגה רעש לא נעים. וכאן אנחנו מגיעים לבעיה די מטרידה בסורנטו.
בידוד. או העדרו. הרכב מכניס המון רעשים. אם זה רעשי מתלים, רעשי רוח ורעש חזק ומוחשי של המנוע. עד 90 קמ"ש בערך העסק פחות או יותר שקט. מעבר לכך מתגברים מאוד רעשי הרוח והמנוע משמיע את עצמו גם בסל"ד סטנדרטי. מעיין המהום שמזכיר לך שהוא שם, עובד.

הישיבה לא הייתה נוחה לי לאורך זמן. משהו במשענת הגב באזור הגב התחתון מרגיש חסר. הדבר מקשה על קביעת תנוחת נהיגה נכונה וגרם לי לנוע על המושב לאורך היום. ייתכן שבנהיגה קצרה יותר הדבר לא יורגש אבל זה לא לעניין.

תיבת ההילוכים והמנוע מתפקדים פשוט מצוין. אין כאן הרבה התחכמויות. גיר אוטומטי עם 6 הילוכים שמותאם בצורה מושלמת למנוע. העברות ההילוכים חלקות בכל מצב, אפילו לחיצה עד הסוף על דוושת התאוצה לא גרמה לדפיקות או לטלטול הרכב.

לחיצה נמרצת? הגיר ידלג על שני הילוכים באותה שלווה. בנהיגה רגועה יש תחושה של גיר רציף.  לא נתקלתי כמעט במצב בו ההילוך לא היה מתאים לתנאי הדרך וגם כשזה כבר קרה, לחיצה מעט חזקה יותר וההילוך הנכון נבחר. התיבה הזאת בהחלט נותנת ערך מוסף לנהיגה.

המנוע מצדו מספק תמיד את הסחורה בתנאי שמבינים שוב, שמדובר ברכב פנאי ולא חיית ביצועים. הוא יודע לתת, והרבה, אבל התחושה היא שזאת לא הכוונה של אלו שתכננו את הרכב הזה. נהיגה נינוחה, זה המקום שבו הסורנטו מרגיש בבית. שוב, צריך לזכור שהרכב כבד מאד וזה משפיע רבות על הביצועים הכלליים.

מבחינת אחיזת הכביש, משקל הרכב והצמיגים הגדולים בהחלט משחקים תפקיד חשוב. הסורנטו נטוע במקומו בכל מהירות והטיית הגה. הרכב נותן הרגשה של בטחון וזה מאוד מאוד חשוב ברכב כזה גדול וכבד. מאוד קשה להוציא אותו משלוותו ואפילו נהיגה אגרסיבית מאוד לא גרמה לו להתבלבל.

גם כשנכנסתי איתו לכביש בית אורן הסורנטו לא איבד את המכנסיים. כל עוד לא הגזמתי, הרכב שיתף פעולה ולמרות שלרגע לא נתן לי לשכוח שהוא גדול וכבד, ההתנהגות הכללית הייתה בטוחה צפויה ונוחה. המתלים לוקחים חלק חשוב בייצוב של התפלץ הזה ואני חייב לציין שהם עושים את זה טוב מאד.

בדרך כלל, כשהרכב גבוה ובעל מרווח גחון גדול, הוא נוטה להתנדנד על המתלים ולפתח זוויות גלגול של אוניה בים סוער. אם נחזור רגע לאאוטלנדר ברשותכם, זה מה שבדיוק קורה שם. המיצובישי מתנדנד על המתלים בצורה מוגזמת בכל הטיית הגה ומאבד את האחיזה והעשתונות אם משנים כיוון במהירות ובחדות, כמו למשל אם יש צורך להתחמק ממפגע בכביש. אמנם בקרת היציבות עושה סדר אבל לפעמים זה גורם לדפיקות לב מואצות.

הסורנטו לעומת  זאת יציב ובכל הסיטואציות הרגילות על הכביש יתפקד ללא דרמות. בלימה בהפניית הגה? שינוי כוון מהיר? התחמקות ממפגע? הכל בסדר. נעלם מתחת לגלגלים. NEXT. היכולת של רכב לתמרן בשעת חירום כשאנשים מהישוב (ולא משוגעים לדבר) נוהגים בו ולא לאבד את העשתונות, יכולה להיות ההבדל בין התחמקות ממפגע כלשהו והמשך הנסיעה לבין איבוד אחיזה והתרסקות.

ומה בשטח?

טוב ששאלתם. שום שטח! שמעתם?

כמעט 2 טון עם הנעה קדמית ומרווח גחון של 18 ס"מ לפני שהעמסתם אותו, אני לא ממליץ לכם אפילו על מחשבה בכוון. בניגוד לאאוטלנדר למשל, שיכול לסבול שטח קליל, הסורנטו לא בכוון בכלל. אפשר לשקול שבילי קק"ל אבל אפילו בשביל שבו צילמתי את הרכב, זה היה מפחיד. שום שטח. רק כביש.

פסקה מיוחדת אני רוצה להקדיש למערכת המולטימדיה בסורנטו.

בזמן האחרון מערכות המולטימדיה האלו מתרבות ברכבים כמו נגיפי שפעת. שלא תבינו, מערכת מולטימדיה טובה שיודעת לעשות הכל ומאפשרת לנהג להפסיק להתעסק בסלולארי, היא מבורכת ביותר. הבעיה היא שיבואני הרכב מצאו את סין. והבעיה הנוספת היא שהם מכניסים לרכבים מערכות שלא שוות אפילו אגורה ולא רק שלא תורמות אלא עלולות לגרום לסיכון בכביש.

המולטימדיה בסורנטו שייכת לזן הסיני. אבל היא גרועה בצורה שמעולם לא נתקלתי לפני כן. מכירים את הבדיחה השחוקה ששואלת מה יקרה כשיכניסו את מערכת ההפעלה חלונות לרכב? הבדיחה גורסת שבכל פעם שתהיה תקלה תצטרכו לעמוד בצד, לכבות את האוטו, לפתוח שתי דלתות בו זמנית ולהניע.

מסתבר שהבדיחה הזאת הפכה למציאות.

אתה מנווט? קיבלת שיחה? ה-IGO נעלם ולא חוזר עד שתנתק. אבל אתה צריך להגיע לאנשהו לא? לא נורא. תעמוד בצד.
אני אדם די טכנולוגי אבל נזקקתי לשלוש ניסיונות כדי לחבר את הסלולארי למערכת. כל פעם הייתה הודעת שגיאה אחרת.
הטאץ גרוע ביותר וצריך ממש ללחוץ חזק כדי לקבל תגובה כלשהי. הכפתורים הייעודיים בצדדים לא עובדים ולפעמים צריך ללחוץ פעמיים ולהתפלל שכל העסק לא יתקע.
הכנסת דיסק און קי עם מוסיקה? ברוב המקרים תקבל הודעת שגיאה שאין מספיק זיכרון ועליך לסגור יישומים אחרים. מה לסגור? אם תתעקש, אולי תצליח אבל אז כשתקבל שיחה, הבלוטות' לא יעבוד כי.. אין לו מספיק זיכרון.
קרה לי לפחות פעמיים שהמערכת נתקעה על מקסימום ווליום ואי אפשר להנמיך, לא להגביה וגם לא לכבות אותה כי הכל תקוע. נאלצתי לעצור בצד כשכל הרכב רועם וצורח ולכבות את המנוע.

לא לעניין, לא בטיחותי. מיותר.
לרוכשים פוטנציאלים אני ממליץ להתעקש להישאר עם המערכת המקורית או לשדרג למשהו שבאמת עובד מתוצרת חברות קצת יותר מוכרות בשוק.

אז מה היה לנו כאן?

קיה שדרגו את הסורנטו בצורה משמעותית. הסורנטו מכה שוק על ירך את האאוטלנדר ברוב הפרמטרים ולמרות שאולי המיצובישי מרגיש זריז יותר, זה לא מחפה על השאר.

האאוטלנדר מרגיש הרבה פחות אפוי, הרבה פחות יוקרתי ואם נסכם את זה במילה אחת - הוא עתיק. הסורנטו בנוי היטב, מתנהג מצוין, מאובזר מאוד ומהווה בחירה טובה מאד למי שצריך 7 מושבים וגם רוצה להרגיש יוקרתי.

אז איפה יש כאן קאץ? יש. המחיר.

גרסת ה-EX שבחנתי כאן עולה לא פחות מ219,900 ₪. יקרה ביותר מ-40 אלף שקלים מהאוטלנדר פרימיום שמקביל פחות או יותר מבחינת אבזור כשבאוטלנדר יש בנוסף מובילאיי, מראה פנימית מתכהה אוטומטית ומגבים עם חיישני גשם אוטומטיים, מה שאין בסורנטו.
גם גרסת הבסיס של הסורנטו (אורבן) עולה197,900 ₪ כשהמתחרה מבית מיצובישי עולה169,900 ₪. שוב פער של 30 אלף שקלים שיכולים לגדול עם קצת מיקוח.

וזה לא קצת. האמת שזה המון. ממש המון. וזה לדעתי החיסרון הגדול של הסורנטו.

בסופו של יום, מי שמחפש רכב פנאי 7 מושבים ומאובזר, יקבל את מבוקשו אצל מיצובישי במחיר שיכול להגיע גם ל-50 אלף שקלים פחות מהסורנטו. אז נכון שהמיצובישי נחות מהסורנטו בהרבה דברים אבל כך גם המחיר ולכן הוא תמורה טובה לכסף.

הסורנטו הוא רכב מצוין, אבל נמצא במקום בעייתי מבחינת תמחור וטוב יעשו היבואנים אם ייקחו זאת לתשומת ליבם.

קיה סורנטו בקטלוג הרכב של CarsForum
קיה סורנטו - מפרט טכני