קיה סורנטו החדש – מבחן דרך

הסורנטו החדש הוא רכב דמוי-שטח מעולה, מרווח, נעים ואיכותי. המנוע שלו חזק וצריכת הדלק טובה מבעבר. רק השפיץ הזה שהתרגלנו לקבל מקיה - חסר. מבחן דרך.

נכון לרגע כתיבת שורות אלו, קיה סורנטו הוא ספינת הדגל של קיה בישראל. לקיה יש בעולם רכבים יקרים ויוקרתיים יותר, אבל בארץ הסורנטו הוא הבכיר שבחבורה, לפחות עד שיגיע ארצה הקרניבל החדש שצפוי להיות גדול ויקר ממנו. לכן על כתפיו של הסורנטו מונחת חשיבות כפולה – הוא צריך להיות גם מוביל נוסעים משפחתי, בסגנון הקרניבל (רק יותר קטן), והוא צריך להיות גם יוקרתי וייצוגי, בסגנון האופטימה (רק יותר בגדול).

הדור הראשון של הסורנטו, ששווק כאן בעשור הראשון של שנות ה-2000, היה רכב שטח סביר למדי. לא רב יכולות ומעללים כמו טויוטה לנד-קרוזר או מיצובישי פג'ארו, אבל היו לו מספיק יכולות כדי להיכנס לליגת רכבי השטח הקשוחים. הדור השני, שהגיע בשנת 2010, שמר אמנם על יכולת שטח מסוימת אבל בגדול הוא הפך לקרוסאובר רך שאינו מיועד לשטח טכני קשה. מתיחת הפנים שעבר ב-2013 הרחיקה אותו אפילו עוד יותר מהשטח אל עבר הכביש הסלול. לדור החדש והשלישי במספר כבר אין שום יומרות שטח. רכב ההדגמה שקיבלתי אמנם נטול מערכת הנעה כפולה, אבל מספיק לי מבט חטוף אחד בגחון הרכב כדי להבין שגם אם הייתה לו מערכת הנעה כפולה – לשטח לא הייתי יורד איתו.

בקיה הקשיבו ללקוחות שלהם והפכו את הסורנטו החדש למשהו שהוא יותר מיניוואן מוגבה ופחות רכב שטח קשוח. התוצאה אמנם תעציב במידה מסוימת את אנשי השטח, אבל זה בסדר. הם מיעוט הולך ונעלם שבהתאם גם נאלץ להסתפק במיעוט הולך ונעלם של רכבים חדשים. מי שנוסע עם הסורנטו הזה על הכביש, כלומר רוב האנשים, ישמח לדעת שהדיבידנד לכך מתגלה מיד – לסורנטו נימוסי כביש שהלנד-קרוזר והפג'ארו המגושמים היו יכולים רק לחלום עליהם. הסורנטו לא מתנדנד כמו הלנד-קרוזר ודומיו, לא רועש כמו הפג'ארו ודומיו ולא מרגיש מגושם כמו סאנגיונג רקסטון ודומיו.

יש גם דיבידנד נוסף. קיה סורנטו החדש נראה מצוין. אין ספק שמישהו בקיה עושה עבודה טובה מאוד בכל הקשור לעיצוב החיצוני של רכבי קיה החדשים, ששומרים על קו עיצוב אחיד מצד אחד אבל גם מצליחים להרים את הרף בכל פעם מחדש. הסורנטו החדש דומה בסך הכל לסורנטו שקדם לו ונראה כמו אבולוציה של הדור הקודם, אבל אבולוציה מוצלחת למדי. הוא נאה למדי כמעט מכל זווית שתסתכלו עליו ובמיוחד מלפנים. שם התקין מישהו גריל קדמי בעיצוב שנראה לי מוכר מאיפה שהוא. לוקח לי כמה שניות להבין ואז אני נזכר איפה ראיתי את העיצוב הזה – מרצדס A45 AMG. אם כבר להעתיק, אז מהטובים ביותר.

תא הנוסעים של קיה סורנטו מציג גם הוא קפיצת מדרגה משמעותית. כבר התרגלנו לקבל מקיה תאי נוסעים איכותיים למדי והסורנטו לא שונה מהבחינה הזאת. איכות החומרים טובה מאוד ותא הנוסעים מלא בפלסטיקים רכים ובדיפונים נעימים למגע. איכות ההרכבה טובה והנדסת האנוש מעולה, כל המתגים יושבים בדיוק במקום בו הם אמורים להיות. לוקח קצת זמן להתרגל לעומס המתגים שעל גלגל ההגה, אבל גם על זה מתגברים מהר מאוד. בלטו בהעדרם גם שקעי USB נוספים בתא הנוסעים. יש רק אחד כזה, מלפנים. בעידן הסמארטפונים והאייפדים שקע אחד זה פשוט לא מספיק ברכב עם 7 מקומות ישיבה.

מה שטיפה פחות מרשים בתא הנוסעים זאת רמת האבזור. רכב ההדגמה הגיע ברמת הגימור EX, שהיא רמת הגימור האמצעית. מתחתיו נמצאת ה-Urban הבסיסית, מעליו ה-Premium הבכירה. בסך הכל לא חסר כאן שום דבר מהותי. יש כאן מערכת מולטימדיה (לא מקורית), דיבורית בלוטות', חיישני תאורה וגשם, גג שמש פנורמי, חיישני חניה ומערכת בקרת אקלים מפוצלת עם פתחים לכל שלושת שורות המושבים. באמת שהכל בסדר, רק שציפיתי לקצת יותר "וואו" ברכב שעולה כ-220 אלף ₪. מה עם פנסי קסנון? מערכות בטיחות אקטיביות מתקדמות? כניסה ללא מפתח?

מבחינת מרווח פנים, הסורנטו מפתיע לטובה. מלפנים אין שום בעיה של מקום, המושבים גדולים, נוחים מאוד ותנוחת הישיבה מצוינת. גם בשורת המושבים השנייה נעים מאוד. המושבים הקיצוניים נוחים מאוד, מתכווננים, יש משענת יד מרכזית, פתחי מיזוג ורצפה שטוחה לטובת מי שיאלץ לשבת במרכז. הייתי שמח להעביר בהם נסיעה ארוכה. השורה השלישית היא, כרגיל בסגמנט הזה, הכי פחות נוחה. המושבים נמוכים למדי וגג קרוב מידי לראש. גם הגישה אל שורת המושבים השלישית לא נוחה במיוחד, הרווח שנוצר בין הדלת לשורת המושבים השנייה פשוט צר מידי, גם אחרי קיפול של המושבים. לפחות יש בשורת המושבים השלישית מזגן נפרד עם שליטה על עוצמת האוורור, כדי שאף אחד לא ימות מחום.

קיפול המושבים האחוריים מתבצע בקלות יחסית, פשוט מושכים בשרוך קטן שבגב המושב. עם קיפול המושבים מתגלה תא מטען ענק ושימושי למדי, עם רצפה שטוחה ופתח הטענה גדול. כשכל המושבים פתוחים כמובן שלא נשאר יותר מידי מקום, בטח שלא לעגלות.

היצע המנועים של קיה סורנטו החדש הושאל כמעט ללא שינוי מהדגם היוצא וכולל שני מנועים – דיזל אחד ובנזין אחד. הדיזל הוא למעשה טורבו-דיזל בנפח 2.2 ליטרים ובהספק מרבי של 200 כוחות סוס. אנחנו קיבלנו לנסיעת המבחן את גרסת הבנזין, שמצוידת במנוע 2.4 ליטר שהספקו המרבי 188 כוחות סוס. המנוע הזה אמנם הושאל מהדגם הקודם אבל הוא מרגיש טוב ומעודן מבעבר. הביצועים טובים בסך הכל אבל אל תצפו לבעיטה בגב או לתאוצות של מכונית ספורט. עם משקל עצמי של 1.8 טון הסורנטו מתנהל היטב אבל חיית ביצועים הוא לא. אני מאמין שדגם הדיזל ירגיש הרבה יותר חזק, בעיקר בזכות המומנט המרבי העדיף.

תיבת ההילוכים האוטומטית (6 הילוכים, פלנטרית רגילה) עושה עבודה טובה וקשה למצוא תלונות של ממש על עבודתה. בקיה ויתרו בדגם החדש על מערכת ה-Flex Steer המיותרת והתקינו במקומה כפתור קטן שמאפשר בחירה בין שלושה מצבים לתיבת ההילוכים – Eco, Normal או Sport. כרגיל אצל קיה הוא לא עושה יותר מידי. במצב Eco דוושת הגז קצת פחות עצבנית, במצב Sport הגיר קצת יותר מושך את ההילוכים. מצב Normal מציע את הכיול הטוב ביותר ובאמת שאני לא רואה סיבה להעדיף מצב אחר על פניו.

בנסיעה מתגלה הסורנטו כרכב חביב למדי. נכון, כיול המתלים עדיין לא ברמה של האירופאיות המובילות ונדמה לפעמים שהמתלים "עובדים קשה מידי" מתחת לרכב. רוב הזמן הם מצליחים לבודד היטב את תלאות הכביש ונוחות הנסיעה טובה, אבל יש מן תחושה כזאת של חוסר ריסון וחוסר עידון. בידוד הרעשים מעולה ובכל טווח המהירות החוקי אין כמעט רעשי רוח. את המנוע תשמעו רק אם תביאו אותו לתחום הסל"ד הגבוה, רוב הזמן הוא שקט למדי.
צריכת הדלק, אגב, עמדה בנסיעת המבחן שלי על כ-10 קילומטרים לליטר, שיפור קל לעומת הדגם הקודם (9.5 קילומטרים לליטר). בסך הכל מדובר בנתון סביר למדי לרכב גדול וכבד כל כך שמצויד במנוע בנזין.

קיה סורנטו – סיכום

הסורנטו החדש הוא רכב טוב, אפילו טוב מאוד, אבל משהו חסר. לוקח לי קצת זמן כדי להבין למה משהו לא שלם בהרגשה שלי כלפיו ורק אחרי כמה שעות אני מבין. הבעיה היא לא בסורנטו, הבעיה היא בקיה. בשנים האחרונות התרגלנו לראות מקיה "שפיצים", יציאות שממש מערערות את שוק הרכב הישראלי. הפיקנטו הקטנה, למשל, שהוכיחה לישראלים שרכב קטן וזול לא חייב להרגיש כמו אוטו צעצוע. או הספורטאז' אורבן, שהוכיח לישראלים שאפשר לקנות ג'יפון מרווח במחיר של משפחתית 1,600 סמ"ק אפרורית. הסורנטו הוא לא כזה. הוא טוב, הוא מתחרה ראוי מאוד בקטגוריה, אבל עם מחיר התחלתי של 198 אלף ₪ - את שוק רכבי הפנאי הגדולים הוא כבר לא יערער.

לסורנטו החדש יש לא מעט מתחרים. מתחתיו נמצא מיצובישי אאוטלנדר, שאמנם קטן ממנו אבל מציע גם הוא 7 מקומות ישיבה וגם מחיר התחלתי נמוך יותר. זה אומר שברמת המחיר של הסורנטו אורבן הבסיסי תוכלו לקבל אאוטלנדר ברמת אבזור גבוהה יותר ועם מערכת הנעה כפולה.
מעל הסורנטו נמצא שברולט טראוורס, רכב פנאי אמריקאי גדול עם המון מקום וממדים נדיבים במיוחד. גרסת הבסיס שלו עולה כ-10,000 ₪ יותר מהסורנטו EX שנבחן כאן אבל היא גם מציעה יתרון משמעותי למדי – מושב שמיני.
בצד יש גם מיניוואנים, כמו סיטרואן C4 פיקאסו או פיג'ו 5008, למי שבכל זאת יסכים לוותר על תנוחת הנהיגה הגבוהה והמראה של רכב השטח. הם, אגב, גם זולים משמעותית מהסורנטו ומציעים צריכת דלק טובה יותר (במיוחד בגרסת הדיזל).

כך שהסורנטו נשאר לו באיזו שהיא פוזיציה חביבה במרכז השוק. לא יקר מידי אבל לא זול מידי, לא מפוצץ באבזור אבל גם לא דל, לא חסכוני מידי אבל גם לא קורע את הכיס. מתחרה ראוי, כמו שכבר כתבתי, אבל לא כזה שישבור את כללי המשחק. 

קיה סורנטו החדש בקטלוג הרכב של CarsForum
קיה סורטנטו החדש – מפרט טכני