קיה פיקנטו 1.0 ליטר אוטומט – סקירת גולשים

מה חשב רומן על גרסת ה-1.0 ליטר האוטומטית החדשה של הפיקנטו ויותר חשוב מכך - מה חשבה עליה אשתו? סקירה לגרסת הבסיס החדשה של הפיקנטו.

"Be careful in what you wish for, it just might come true..."
חשבתי לעצמי כשקיבלתי את ההודעה מהמערכת על כך שמחכה לי קיה פיקנטו 1.0 אוטומטית למבחן. הכל כי חשבתי לעצמי שנחמד יהיה לבחון מכונית מיני מודרנית ורלוונטית כחלק מתוכנית ארוכת-טווח להחלפת הרכב של אשתי, שמה לעשות, רוצה לרדת במידה מהליאנה בה היא מתניידת בעת זו.

אין הרבה צורך להציג את הקיה פיקנטו, רבת המכר בקטגוריית המיני מזה כמה וכמה שנים. מה שכן, דגם אחד היה חסר בהיצע למול המתחרות – מנוע בסיסי, 1.0 ליטר, אבל עם תיבה אוטומטית. זמן מה לאחר שהוצע הדגם באחותה לקונצרן, היונדאי i10, הגיע זמנו להופיע גם בפיקנטו ולשמו התכנסנו כאן.

אספתי אותה בבוקר תל-אביבי חם והביל. הפיקנטו התייצבה למבחן בצבע לבן, אשר לטעמי מחביא את העיצוב שלה והופך אותו ליותר סתמי ממה שהוא באמת. בכחול-תכלת או אפילו בחום המטאלי הנפוץ היא נראית טוב הרבה יותר. העדכונים המינוריים שהיא עברה במתיחת הפנים לא נראים מיד ומוצאים ביטוי בעיקר בפגוש האחורי ובתאורת ה-DRL. מכיוון שמדובר בדגם הבסיסי, הפיקנטו השילה חלק ממוצרי המותרות ובחוץ בעיקר רואים כיסויי גלגלים (טאסות) ולא את החישוקים היפים של דגם ה-1.25 ליטר.

ברגע שנכנסים פנימה השינויים מינוריים עוד יותר, ובגדול מסתכמים במעבר כפתורי תפעול מחשב הדרך ואיפוס המונים לחישור הימני של ההגה. למרבה הצער בדגם הזה לא מגיעה דיבורית BT מקורית (רכב המבחן צויד בדיבורית ובחיישני חניה בהתקנה מקומית), אשר מגיעה בדגם ה-1.25 ליטר המאובזר ולדעתי לפחות מהווה אבזור בטיחות שצריך היה להתעקש על הכללתו בכל קשת הדגמים כמו שמגיע, למשל, בשברולט ספארק. מעבר לכך, בסעיף האבזור, כל החלונות מופעלים חשמלית (חלון הנהג אוטומטי) וכך גם המראות. לוח המחוונים מפורט – מד מהירות, מד סל"ד, מד-דלק ומד-חום מנוע (!). יש גם תצוגה נוחה של מחשב הדרך והמצב הנבחר בתיבת ההילוכים. מחשב הדרך עצמו לא חף ממוזרות, שכן לפי ספר הרכב מד צריכת הדלק מתאפס מדי תדלוק ללא כפתור איפוס והדבר קצת מסורבל ולא הכי ברור. מערכת הקול נוחה מאד לתפעול ומעבר בין תחנות רדיו ותיקיות ב-USB  והתצוגה קריאה וברורה, גם אם פשוטה למראה. הפיקנטו מצוידת בכל אבזור הבטיחות התקני הבסיסי נכון להיום, כמוABS , מערכת בקרת משיכה ובקרת אחיזה, מערכת סיוע לזינוק בעליה (שלא הרגשתי בקיומה בשל התיבה הפלנטרית) וחיישני לחץ אוויר. אלה הוכיחו עצמם יעילים ביותר, עת גילו תקר בזמן אמת (והובילו אותי לנסיעה של 85 ק"מ על צמיג רזרבי, מבלי לעבור 80 קמ"ש. קשים הם חייו של בוחן הרכב). נקודה מעניינת הקשורה לחיישנים היא שאין להם כפתור איפוס, אלא ההתראה פוסקת מעצמה עם ניפוח הגלגל הרלוונטי ללחץ האוויר המומלץ שלו – כמה פשוט, ככה טוב, על אחת כמה וכמה עת קהל היעד של הרכב אינו, לרוב, הנהג הספורטיבי והמתקדם, אלא הנהג/ת החפצים להגיע מ-A ל-B במינימום מאמץ ומעורבות. לגרסה הנבחנת היו 6 כריות אוויר, לגרסת ה-1.25 ליטר יש כרית נוספת לברכי הנהג.

כשמתיישבים במושב הנהג מגלים כי הוא חובק יותר מהמצופה, אך המשענת שלו צרה למדי, ונוחה יותר לדקי גזרה. אשתי שתחיה הרגישה מצוין, לי לקח זמן להתרגל. המסעד נוח. המושב האחורי מרווח יחסית לקטגוריה ולציפיות, ויש מספיק מקום לשני מבוגרים, כל עוד שני המבוגרים שלפנים לא גבוהים מדי. מאידך, המושב קשה ולא מתאים לנסיעות ארוכות בשל המסעד הקצר, אשר יגרום לעייפות לאחר זמן-מה. מכל מקום, נסיעות ארוכות בהרכב מלא מעולם לא היו ייעוד הרכב, וגם אם היא עושה זאת טוב ממרבית מתחרותיה לא משנה את זה.

תא המטען של קיה פיקנטו, גם אם גדול יחסית למתחרותיה, קטן אבסולוטית ולא כל עגלה תתמקם בו. העגלה שלנו נכנסה ותא המטען ננעל רק לאחר שהוסר המדף העליון, כך שמי שבונה על הפיקנטו כרכב יחיד למשפחה צריך להביא זאת בחשבון. כרכב שני או בשלב שאין צורך בעגלה כמובן שהבעיה הזאת יורדת מן הפרק ולקניות, למשל, תא המטען מספיק בהחלט.

הפיקנטו בגרסתה זאת מצוידת במנוע 1.0 ליטר, שלו 3 צילינדרים והוא מפיק 69 כ"ס ב-5500 סל"ד ו-9.7 קג"מ ב-3500 סל"ד. המנוע נמרץ, עולה די מהר בקשת הסל"ד ואינו רועד כמו חלק מאחיו לתצורה. תיבת ההילוכים היא פלנטרית ולה 4 הילוכים. התיבה מגיבה נהדר לכל בקשה לקיקדאון ומורידה הילוך ולעתים גם שניים בלחיצה נמרצת על דוושת הכיף.

הנסיעה הראשונה של הפיקנטו הייתה על טהרת העיר תל אביב ושם, כצפוי, היא מצטיינת. קיה פיקנטו לא מתקשה לשמור על קצב התנועה ובוודאי לא מעכבת אף אחד. המנוע החביב עם הגיר הנמרץ עושים את שלהם וההתקדמות משביעת רצון. העיר שטוחה ואין מה שיעכב את הרכב, וממילא התנועה לרוב לא מאפשרת לפתח מהירויות של ממש. כאן הפיקנטו מרגישה בסביבתה הטבעית. שדה הראיה ממנה טוב וכך גם יכולת התמרון.

הנוחות של הפיקנטו מפתיעה ביחס למידותיה ולבסיס הגלגלים הקצר ולמפשקים הצרים. לא, זו לא סיטרואן C5, אבל אי אפשר לומר שהפיקנטו לא נוחה ברמה שמפריעה להתנהלות היומיומית. מהמורות גדולות או פסי האטה שנלקחים מהר מדי בהחלט מרעידים וכמעט מקפיצים אותה, אך עם רוב תחלואי כביש העיר היא מתמודדת בכבוד ראוי.

לאחר סיבוב קצר בעיר מגיעה העת לצאת החוצה, אל המרחבים. כאן הפיקנטו מפתיעה – כל עוד המרחבים האלה בתחומי גוש דן, כלומר אין עליות כלשהן, קיה פיקנטו ממשיכה לסחוב בכבוד. אין שום קושי להתנהל בקצב התנועה, גם אם הוא גבוה במעט מהמהירות החוקית. כמובן שעקיפות דורשות הכנה ותיאום, אבל ככה זה כשיש לך פחות מבקבוק קולה מתחת למכסה המנוע, בלי שמישהו רוקן לתוכו חבילת מנטוס.

חזרה לתל אביב והמכונית מתגלה, שוב, כקלה ביותר לחניה – הכל ברור, הכל קל. עם זאת, מגיעה עת ערב ועמה עליה על כביש 6 צפונה. ברור שאפשר לנסוע בפיקנטו מהר, אפילו מאוד ואפילו במהירויות שיפתיעו גם את זקני סיאול – אבל בפירוש זאת לא כוס התה שלה, גם אם היא מהנעימות ביותר בקטגוריה שלה בהיבט הזה. המנוע החלש גובה את שלו וברגע שמאבדים תנופה, לוקח זמן (או הרבה סל"ד ודלק) לחזור לקצב המקורי. כל עוד העקיפות נעשות בשטף התנועה אין כל בעיה, אך ברגע שצריך להאט ולהאיץ בחזרה, הפיקנטו מתנשפת ומתאמצת – בכל זאת פחות מ-10 קג"מ מומנט וארבעה הילוכים בלבד.

כשמתקרבים הביתה, הווייז מדווח על תאונה בקטע הצפוני של כביש 6, ולוקח אותי לואדי ערה ומשם לכביש 66. הבונוס בכך הוא שהקטע האחרון יעבור דרך כביש 6953, כביש מרהיב ביופיו, מפותל וזורם כדבעי, ובשנים האחרונות גם סלול היטב. בשורה דינאמית אין בפיקנטו, אבל התנהגותה בתנאים אלה בטוחה בהחלט. זוויות הגלגול סבירות (מוטות מייצבים מלפנים ומאחור, לא טריויאלי במכונית מיני) והבלמים טובים (ארבעה דיסקים), אם-כי הדוושה קצת גבוהה. לבקרת האחיזה לא הגעתי בשל היעדר כוח יחסית לתנאי הכביש, אבל טיפה לחץ מביא לתת-היגוי בטוח וקל להתמודדות. על תקשורת מההגה אין מה לדבר, אבל אף אחד גם לא מצפה. נקודה לזכות הפיקנטו – פנסי חזית חזקים שמאירים היטב ומאפשרים לצלוח את הכביש ההררי החשוך בבטחה. לסיכום פרק זה – הפיקנטו אינה ספורטיבית, אך התנהגותה בטוחה והיא יציבה דיה ביחס למתחרותיה.

הגעה לבסיס הבית מגלה, שלא במפתיע, כי הפיקנטו מתקשה בעליות ועל מנת לשמור על קצב ראוי נדרשת לחיצה הגונה על הגז, או אז תיבת ההילוכים הנמרצת מורידה הילוכים והקצב נשמר. הדבר, כמובן, גורר בחובו צריכת דלק מוגברת, אך לפחות אין עונש מהותי בגזרת הרעש וזאת בשל בידוד רעשים מוצלח, כאשר רק מעל 5000 סל"ד מרגישים צליל לא מאד נעים של המנוע בתוך תא הנוסעים.

עם הגיענו הביתה הרכב עובר לקבלת חוות דעת נוספת, של אשתי שתחיה כמובן. כבר עם הכניסה למכונית היא ציינה לחיוב את טווחי כיוונון מושב הנהג (חשוב ביותר ממרומי 1.52 מ') והראות החוצה, כולל קורות A  שאמנם רחובות כמקובל, אך מפריעות פחות מהרגיל. גם כוונון ההגה הספיק, למרות שהוא אינו מתכוונן פנימה-החוצה, אלא רק למעלה ולמטה.

בנסיעה אשתי דיווחה שהרכב מאד נוח לה, כולל המושב, ונשלט בקלות. ההגה קל, הדוושות ממוקמות היטב, הגיר אוטומטי – כל התיבות מסומנות. לשלילה צוינו מראות קטנות יחסית, אם-כי אני לא שותף להרגשה זו. בסוף הגענו לנקודה העיקרית, והיא המנוע. בסופו של דבר, כפי הנראה למי שמתגורר באיזור הררי ה-1.0 ליטר פשוט לא מספיק שכן בעליות הקצב נחות משמעותית וכל הגברה משמעה נסיעה בסל"ד גבוה, מה שמעבר לצריכת הדלק המוגברת רוב הנהגים פשוט לא נהנים או מרגישים בנוח לעשות.

נקודה חשובה, בכל מבחן או אפילו דיון על הפיקנטו היא צריכת הדלק. בפרק הזמן שהרכב היה אצלי הצריכה הממוצעת עמדה על 7.5 ליטר ל-100 קילומטר, שזה אומר 13.3 קילומטרים לליטר. בהתחשב בכך שהתנאים האלה כללו מזגן שלא כובה כלל (אגב, מצוין כשלעצמו), שיוט מאד מהיר בכבישים בינעירוניים ונסיעות מאומצות מהרגיל גם בתנאי עיר ועליות, ניתן להניח בביטחון שבעולם האמיתי אפשר להגיע אתה לצריכה משולבת של כ-15-16 קילומטרים לליטר. לדעתי, לרכב ששוקל כמעט טון, יש לו פחות מ-10 קג"מ מומנט ותיבה פלנטרית בת 4 הילוכים מדובר בצריכה סבירה בסופו של דבר.

איך עומדת הפיקנטו למול המתחרות? לטעמי, יש לחלק את קטגוריית המיני לכמה תתי-קטגוריות. ראשונה עומדת לבדה סוזוקי אלטו. היא הכי זולה, אבל גם באופן מורגש הכי נחותה ולולא המחיר, לא חושב שהיה נמצא מי שיעדיף אותה על מתחרותיה. בקבוצה הבאה נמצא את האחיות פיג'ו 108/סיטרואן C1/טויוטה אייגו מול האחיות מבית VAG – סקודה סיטיגו/סיאט מיי/פולקסווגן אפ. הן מקבילות יותר לאלטו, אך חדשות יותר וטובות יותר, כאשר מה שמבדיל ביניהן הוא רק המחיר. לבחור אחת מאלה על חשבון מי ממתחרותיהן אומר, בסופו של דבר, להתפשר על העדפות כאלה ואחרות, בעיקר בידוד ועידון, בתמורה למחיר זול יותר.

הקטגוריה השלישית כוללת את קיה פיקנטו, יונדאי i10, שברולט ספארק ופיאט פנדה. אלה, לטעמי, מתחרותיה האמתיות של הפיקנטו. הספארק מיושנת, מוצעת ללא תיבה אוטומטית ועומדת לפני החלפה. הפנדה מאובזרת בחסר רב ואין לה גרסה עם שתי דוושות. מה שמשאיר לנו, בשלב זה, את הפיקנטו מול המתחרה מבית, היונדאי i10, וזה דבר שקשה לשפוט ללא מבחן השוואתי. בהשוואה לגרסה הידנית היא בהחלט איטית יותר. אך בהיותה, בסופו של דבר, מכונית עירונית לדעתי הגרסה האוטומטית היא הנכונה יותר, בייחוד שהידנית אינה חורכת אספלט וההבדל המעשי בצריכת הדלק אינו כה גבוה (בעלי פיקנטו 1.0 ידנית דיווחו על צריכה ממוצעת משולבת של כ-17 קילומטרים לליטר). במציאות הישראלית ניתן להניח גם שהאוטומטית תהיה סחירה יותר.

לסיכום – הפיקנטו היא בהחלט ממצטיינות הקטגוריה. היא מהמעודנות, מהשקטות ומהנוחות בקבוצתה. בגרסתה זאת היא מתאימה בעיקר למי שמתגורר באזור מישורי, שם חולשתו היחסית של המנוע כלל לא מפריעה וההפרש במחיר, 10,000 ₪ לעומת גרסת ה-1.25 ליטר, יכול לבוא לידי ביטוי. למי שמתגורר באזור הררי מומלץ להוסיף את ההפרש על מנת לקבל מנוע חזק משמעותית, שיקל עם ההתמודדות עם העליות.

קיה פיקנטו בקטלוג הרכב של CarsForum
קיה פיקנטו - מפרט טכני