תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • סוזוקי
  • סוזוקי ג'ימני
  • סוזוקי ג'ימני – מבחן דרך (חלק שני)

    סוזוקי ג'ימני

    יואב ממש רצה לכתוב שהג'ימני לא מספיק טוב בשביל רכב ממודל 2015, אבל אז הקיפה אותו חבורה של שישה בעלי ג'ימני והוא שינה את דעתו.

    • 06-08-2015
    • מאת: יואב פולס | צילום: פבל צ'רניצקי

    אם אין לכם סבלנות לקרוא את אחד המבחנים הארוכים בתולדות מבחני הרכב אי פעם במזרח התיכון אתם מוזמנים לדלג לחלק א' של הכתבה או לקרוא ישר את הסיכום.

    סוזוקי ג'ימני 2015

    קצת (הרבה) היסטוריה

    שורשיו של הסוזוקי ג'ימני המוכר נעוצים בתחילת שנות ה-70 ואם מישהו ירצה, הוא יכול ללכת עוד אחורה במנהרת הזמן ליום בו קנתה סוזוקי יצרן קטן בשם 'הופ מוטור' בשנת 1968, שייצא ג'יפון פיצפון. בשנת 1970 הציגה סוזוקי את ה-LJ10 שהתחיל את משפחת הסמוראי לדורותיה ושלל גרסאותיה.

    הסמוראי המוכר לנו, האבא של הג'ימני נשוא המבחן, החל את דרכו בארץ בשנת 1984 עם ה-SJ410  - ג'יפון פצפון עם מנוע בנפח 1,000 סמ"ק. הדרדס היפאני התקבל בארץ בפרצי צחוק היסטריים מהולים בדמעות, שכן עד אותו הרגע ג'יפ בארץ היו הג'יפים האמריקאים של חברת JEEP, הבלייזרים ודומיהם, עתירי הנפח ומרובי השסתומים. עד מהרה נעלם הצחוק כשמסוקסי הארץ יצאו לטיולים עם הדרדס וחזרו על הגלגלים, תוך שהגמד מראה לכולם שהוא אולי קטן אבל עם ביצים גדולות מאוד.

    זכור לי שכנער קראתי מבחן דרכים ב'אוטו' או ב'טורבו' עם דוגמנית נאת מראה בביקיני בסמוראי פתוח והמסקנה הייתה אחת – לגמד יש יכולות שטח מעולות.

    אם אינני טועה, ב-1986 כבר הוגדל המנוע ל-1.3 ליטר בגרסת SJ413 ויחד איתה הגיעה גרסת טנדר מוארכת נחשקת מאוד היום. שתי תלונות עיקריות עלו כבר אז: הדבר הזה שובר עצמות, מפרק חוליות, דורש יחסים טובים עם הכירופרקט ומחייב אותך לעבודת אוריגמי כאשר אתה מעמיס ציוד לטיול שטח עקב העדר מקום. ככה גדלנו עם הסמוראי שקיבל באמצע שנות ה-90 ארבעה קפיצי סליל לטובת שיפור איכות הנסיעה. בשנת 1998 ארעה מהפיכה של ממש. סוזוקי זנחו את הסמוראי ותחתיו החלו לייצר את הג'ימני, שהיה כבר ממש ג'יפון מודרני ומעודן בהשוואה להורים המאותגרים שלו - קפיצי סליל, דיפוני דלתות, דשבורד מודרני ועוד.

    סוזוקי ג'ימני 2015

    דבר אחד לא ניטל מהסמוראי או מהג'ימני בכל השנים ובכל השינויים שעבר ואלו הן יכולות השטח גבוהות. נכון שהמנוע צנום, אבל כך גם המשקל, ויחד עם תיבת העברה עם LOW צברו הגמדים אוהדים רבים בעולם וגם כאן בישראל יש לדרדסיידה הזו מועדונים, מעריצים, וטיולים אתגריים למכוניות משופרות שיפרקו כל רכב פנאי-שטח מודרני.

    הג'ימני קנה לעצמו שם של 'דיפנדר קטן' בזכות העבירות, וכולם מוסיפים "גם האמינות". בשנת 2010 הופסק ייבוא הג'ימני לארץ עקב כניסתה לתוקף של תקנה המחייבת בכל רכב חדש מערכת בקרת יציבות, בה לא היה מצויד הג'ימני. הפסקת השיווק הביאה את שוק המושמשות של סוזוקי ג'ימני לטירוף, והמכוניות החליפו ידיים במחירים גבוהים מאוד. המחירון היה רלוונטי רק אם הוא היה עשוי מנייר רך עם פרפורציה.

    הדבר כמובן לא נעלם מעיניי היבואן ולאחר בצורת שנמשכה כמעט 5 שנים חזר אלינו הג'ימני עם מערכת בקרת יציבות (שבעזרתה האוטו גם מצויד במערכת בקרת משיכה יעילה לשטח). אל תחפשו הבדלים משמעותיים בין הדגמים טרום 2010 ואלא של 2015. הם עיצוביים בלבד, ומינוריים. העיקרי שבהם הוא 'כונס האוויר' על מכסה המנוע. לדגמים המיובאים לארץ אין לו שום שימושיות והוא לא מכניס דבר, הוא חסום. (כנראה שהוא נמצא שם לגרסאות דיזל ובנזין מחוזקות בטורבו).

    סוזוקי ג'ימני 2015

    ת'כלס – עמוד שלם ואיך סוזוקי ג'ימני באמת?

    אז ככה. המבחן הזה חולק לשני מבחני שטח. בראשון הוזמנתי להצטרף לאחד מחברי הפורום שרכש ג'ימני ידני חדש. בשני – רכב הדגמה אוטומטי.

    חלק ראשון – סוזו'קי ג'ימני ידני פרטי - ללא הגבהות, עם מיגון טרנספר בלבד וצמיגי מקסיס AT

    כשסיפרתי לחבר'ה שאני מצטרף לחבר לטיול בג'ימני לנחל צין וגבי שיש, התגובות היו בין "בטח יש לך חבר כירופרקט" לבין "הוא היה בחור נחמד. מי יעזור לאלמנה למכור את המכוניות שלו?". האמת היא שגם אני מעט חששתי עקב המוניטין הקופצני והקשוח של האוטו. מה רבה הייתה ההפתעה שכשהתיישבתי באוטו חיפשתי את הקופצנות הנוראית ולא מצאתיה. חוויותיי כנוסע היו סבירות בהחלט. המושב בסדר, לא יותר מזה. הוא חסר כל תמיכה צידית, ואם תגידו "למה צריך תמיכה צידית ברכב שטח?" אז התשובה היא צריך ועוד איך. בשטח האוטו מיטלטל על ציר האורך ועל ציר הרוחב. תמיכה טובה מסייעת מאוד להישאר ישובים בדיוק איפה שאתה רוצה.

    סוזוקי ג'ימני 2015

    הנסיעה לדרום עברה עלינו בנינוחות. קבענו בבית קמה בשעה 08:00, יצאנו ב-06:40 ממרכז תל אביב. ה-Waze הודיע לנו חגיגית שנגיע ליעד בשעה 07:29. ואז ב-07:36, ואז ב-07:42. בסוף הגענו ב-07:52. הפעם הראשונה שה-Waze אצלי מבצע כזה תיקון למעלה, ולא בגלל שהיה פקק אחד או עצירה אחת בדרך. זה קרה כי למרות שהאוטו יכול תיאורטית לנסוע ב-120 קמ"ש, אתה מרגיש שזה לא נכון לו ומסגל נהיגה איטית ומתונה. בדרך דרומה נרשמת צריכת דלק של 13.5 ק"מ לכל ליטר דלק.

    היה מצחיק לראות שמכסה המנוע נגמר בערך איפה שהדשבורד בטויוטה לנד-קרוזר שלי מסתיים, או לפחות זו הייתה התחושה. המידות הזערוריות של האוטו הן נכס בנסיעה עירונית צפופה וגם בשטח לפעמים יש להן יתרון. אבל אם במידות האוטו עסקינן אז הוא באמת קטן וצפוף. צידנית עם בירה קרה, עוד צידנית עם קצת אוכל, קומפרסור, שני כסאות, שולחן מתקפל, עוד כמה תיקים קטנים - ואין ברירה אלא לקפל את המושבים, דבר שאני לא מאוד אוהב. דווקא ההפרדה שהמושבים יוצרים כשהם פתוחים מסייעת למנוע תזוזות של דברים באוטו, בעיקר כשאתה בשטח. שורה תחתונה, הרכב צפוף.

    סוזוקי ג'ימני 2015

    בשטח לא הורדנו אוויר. החלטנו לנסוע בלחץ האוויר הרגיל (26PSI). ללא ספק הורדת אוויר לאיזור 18-20 PSI הייתה משפרת משמעותית את הנוחות בתא הנוסעים ואת העבירות בשטח, אבל לא באמת הגעתנו למקום בו אנחנו מאתגרים את יכולות השטח של הג'ימני. בבסיס מדובר ברכב עם יכולות שטח מאוד גבוהות, תוסיפו לזה את בקרת המשיכה היעילה וקיבלנו שדרוג נוסף ליכולות השטח. בסעיף השטח – הרכב מקבל ציון גבוה.

    המסלול שכלל את נחל צין וגבי שיש מציג בפני כל רכב שטח כמה מדרגות ברמה בינונית. לג'ימני אין באמת בעיה לעבור את המדרגות כפי שאפשר לראות בתמונות, תוך שהוא מסתייע בבקרה המשיכה. עם זאת, צריך לדעת איך לגשת למדרגות ואיך לעלות אותך. אחרי ניסיון ראשון לעלות מדרגת סלע, ניסיון שלא צלח, אנחנו מתקנים לאט אחורה ומגלים שהפגוש הקדמי נמוך. נמוך מאוד, והוא משתפשף לו על אדמת ארץ הקודש. ניסיון נוסף לעלות, קצת יותר הכוונה למונח "גז קבוע", בקרת המשיכה נכנסת לפעולה והאוטו מדלג לו למעלה. בהמשך הדרך מספר עליות עם הצלבות. הג'ימני עובר אותן בקלות יחסית תוך שהוא נעזר בבקרת המשיכה.   

    בסופו של מסלול הגענו לכביש הערבה ומשם ישירות ליוגורטריה (גלידת יוגורט) שנמצא במושב עין-יהב (נכנסים למושב, נוסעים ישר עד לצומת T, פונים שמאלה, והבית הראשון מימין. אי אפשר לפספס). למי שלא מכיר, אני ממליץ מאוד על המקום. אינני מכיר את הבעלים, אבל את גלידת היוגורט שלהם אני מכיר כבר לא מעט זמן ומנצל כל גיחה באיזור לעצירת התרעננות. המחירים הוגנים, המנות ענקיות, תמיד מתקבל בסבר פנים נעים. מומלץ.

    סיימנו את הגלידה והמשכנו לציר הגבול עם ירדן, בכיוון צפון. לאט לאט אני מתחיל להרגיש כאילו תוקפת אותי שפעת. יום לפני מתחילים כאבים כאלה בגוף ובשרירים, ואני מתחיל לתהות אם אני מקבל שפעת באמצע השרב שהיה כאן בשבועות. מסתבר שלא. מסתבר שבכל זאת, בלי להרגיש בכל זאת מדובר ברכב שגופי אינו מורגל לו. המושב נראה עכשיו פחות נוח ופחות תומך. אחרי ישיבה קצרה בקיה ריו שלי אני מתרווח במושב הריו וחושב לעצמי "וואו, איזה מושב ברמה קיה הכניסו כאן...", בקיצור, המושבים לדעתי מקבלים ציון בלתי מספיק, וכך גם העצמות שלי.

    מעבר לזה, מדובר ברכב חביב ושובה לב. יש לו את החסרונות המוכרים של מנוע צנום וצריכת דלק, אבל יש לו יכולות שטח אמיתיות של רכב שטח לכל דבר ועניין, שוק שיפורים מכאן ועד יפן והרבה משוגעים לדבר בארץ.

    סוזוקי ג'ימני 2015

    חלק שני – סוזוקי ג'ימני הדגמה – אוטומטי עם חבילת מיגון גחון

    כשמערכת קארספורום שלחה לי ווטסאפ עם ההודעה 'קיבלנו את הג'ימני האוטומטי למבחן. מה דעתך שנעלה לדישון או לכזיב?' התחלתי לחשוב על מסלול. בדרום כבר חם ולא ממש כיף, אז ברור שצפון. שיהיה מסלול עם מים, עם עצים רחבי נוף ועתירי צל אבל נחל דישון? כזיב? והתשובה לא אחרה לבוא "בכיף, אבל דישון וכזיב זה צפון רחוק. אנחנו עם ג'ימני, בו נסגור על אמצע הדרך. נחל תבור, יבניאל נמצא איזה מעיין להירגע בו".

    שישי אחרי הצהריים ואני אוסף את הג'ימני האוטומטי. הוא מגיע עם צמיגי כביש שלא מתאימים באמת לעבודת שטח וטוב עשה הבחור עם האוטו הידני מלמעלה שהחליף אותם לצמיגי מקסיס AT. אני נוסע ל'בור' בצפון ת"א, מקום מפגש בעיקר בימי שישי לאנשים עם רכבי שטח. חלק סתם שותים קפה (החבר'ה שלי), חלק מתאמצים להתהפך. מגיע עם הג'ימני למפגש השבועי, ומתחיל בהתנצלויות. לא עוזר לי.

    שבת בבוקר, יוצא מוקדם מרמת השרון לאסוף את RK מביתו בצפון בדרך לשטח. בגלילות אני כבר מרגיש את הגב מבהיר שמשהו כאן לא נוח לו. עכשיו תקראו שוב את הסיכום על אותם דברים קטנים שחסרים ברכב. אני שם את האוטו על קרוז קונטרול ב-100 קמ"ש ונוסע בסבבה (אין קרוז קונטרול, אגב). מגיע ל-RK הביתה ונוסעים למפגש עם עוד חמישה ג'ימנים שונים אבל דומים מאוד – Caveman, קוף הנינג'ה, צביקה פיק, AINO וחבר נוסף בשם עדן שבא בסט-אפ הכי מתאים לאוטו – הוא וכלב השמירה.

    סוזוקי ג'ימני 2015

    מתארגנים בשיירה, מורידים פקודות מבצע ונוסעים לכיוון הכניסה לנחל תבור. הרכב נוסע בקלות בשבילי העמק, אין שום אתגר, הצלבות קלות חולפות בלי קושי. אבל למען ההגינות מדובר במסלול קליל, שמתאים גם לרכבי שטח רכים כמו סובארו XV. הפסקה לארוחת בוקר ופבל )"להלן מהנדס חניות"( מהנדס את הנהגים איך לחנות את המכוניות כדי שיצאו צילומים יפים. המסלול של נחל תבור נחסם לפני שנים, ואנו יוצאים מהנחל בעליה דרדרתית עם הצלבות, וכמה שיפועי צד. כל המכוניות עולות בקלות, ומזכירות שוב ש-95% מיכולת העבירות של רכב תלויה בנהג. כמובן שרכב טוב רק מסייע, ובזה הג'ימני הקטן מצטיין. בעליה ניתן היה להרגיש את ההבדל בין צמיגים שמתאימים לעבודת שטח לבין צמיגי הכביש בהם צויד רכב המבחן. עם צמיגים מתאימים יותר העליה הייתה הרבה יותר קלה.

    ממשיכים בעליה, ופתאום המזגן מפסיק לקרר. אנחנו מסתכלים אחד על השני במבט חוקר ומשלימים את העלייה. מגיעים לכביש העולה מכביש 90 לכיוון הגן הלאומי כוכב הירדן וממתינים לשאר המכוניות, כשכל מי שעלה עם מזגן יצא מהאוטו ואמר "אתם לא מאמינים, המזגן הפסיק לקרר". מובן שמיד עם סיום העלייה חזר המזגן להקפיא, רק שבשטח טכני ובמזג אוויר חם קשה לג'ימני לשמור על טמפרטורת מנוע תקינה ומחשב ניהול המנוע מכבה את המזגן. עוד סיבובון שבילים עם עליה לתצפית יפהפיה על הכנרת ורמת הגולן ע"ש נח כינרתי (מומלץ לבקר) בה קיבלנו הרצאה על פועלו של האיש מאדם מבוגר ונחמד. בסוף ההרצאה הוא מוסיף "...והוא היה חבר קרוב שלי". שמחנו לשמוע ולפגוש את ארץ ישראל הנופית והאנושית היפה.

    ממשיכים בשבילים של רמת סירין, טבילה של אמיץ בודד בעין אולם, וממשיכים במסלול. שבילי עפר שלא מציגים שום אתגר, אבל מאפשרים לפתח מהירויות גבוהות, הג'ימני עובר אותם בצורה סבירה ולא מתרסק על האבנים. מגיעים לכביש ליד כפר כמא, ומתפזרים. שניים מאיתנו נוסעים חזרה למחלף אליקים - ושוב מתפתח דיון. איך זה שדברים שהיו סבירים ב-2003 לא מקובלים היום ולמה ברכב משומש שאתה קונה ב-35 אלף ₪  יש דברים ש"הם בסדר" אבל ברכב חדש שאתה קונה ב-120 אלף ₪ הם "בלתי מתקבלים על הדעת".

    בחזרה הביתה אני נכנס לאותה תחנת דלק ולאותה המשאבה בדיוק. המסלול היה באורך של 334.3 ק"מ והרכב צרך 32 ליטרים של דלק, שזה בדיוק 10.44 ק"מ לליטר. זו תוצאה מצוינת לרכב שטח במסלול שכולל סיבוב שטח ורגל לא עדינה. אני בטוח שאפשר להוציא ממנו ביום-יום צריכת דלק טובה מזה.

    סוזוקי ג'ימני 2015

    סוזוקי ג'ימני - סיכום

    סוזוקי ג'ימני הוא שטח אמיתי, עם יכולות שטח גבוהות מאוד אבל גם עם חסרונות גדולים מאוד. מעולם לא יצר רכב כל-כך הרבה ויכוחים כמו שיצר סוזוקי ג'ימני. כשטיעונים כמו "זה עניין של פרספקטיבה", "איזה עוד רכב שטח חדש וקשוח אתה יכול לקנות במחיר של הג'ימני?", "לא ראוי למאכל אדם בשנת 2015", "נקודת המוצא שלך מעוותת" ועוד רבים עפו באוויר במשך יום המבחן. מנקודת המבט שלי, כאחד שכבר היה לו איזה רכב שטח אחד או שניים (או חמישה), סוזוקי פיספסו בגדול כששחררו את הג'ימני מודל 2015 כפי שהוא. מה שהיה ראוי וסביר בתחילת שנות ה-2000 לא ממש ראוי בשנת 2015 וזה נופל בדברים הקטנים.

    השקעה של מעט מאוד מאמץ מצד סוזוקי הייתה מאפשרת לסבול את החסרונות הגדולים של הרכב, ולהפוך אותו למקום נסבל לשהות:

    הגה שלא מתכוונן לשום מקום (לא למעלה / למטה, לא פנימה / החוצה)
    מושב נהג מזעזע, נטול אחיזה צידית, ללא יכולת הגבהה או הנמכה. רק קדימה / אחורה וכיוון זווית משענת.
    חגורת בטיחות שאיננה מתכווננת לגובה (דווקא בדגמים הישנים החגורה כן מתכוונת ובחדשים יש אפילו את המסילה. אבל החגורה לא מתכוונת ואני מצאתי את עצמי נוהג כל הדרך מחזיק את החגורה ביד).
    בליטה על הדלת בה ממוקמים המתגים של החלון החשמלי, רק שהיא נתקעת בברך שמאל (בהחלט אפשר היה לשים את המתגים בקונסולה המרכזית או ישירות על הדלת, בלי הבליטה המעצבנת הזו).
    העדר מדרך לרגל שמאל.

    אלו דברים שבכל סופר מיני מודרנית שקונים היום ב-75,000 ₪ מקבלים כסטנדרט אבל הם נעדרים מהג'ימני, ואם היו נמצאים בג'ימני אז הדרך לשטח ובחזרה היו הרבה יותר נסבלות.

    לחלק הראשון של הכתבה - לחצו כאן

    סוזוקי ג'ימני בקטלוג הרכב של CarsForum
    סוזוקי ג'ימני - מפרט טכני

    סוזוקי ג'ימני 2015

    dddd