יום הולדת 30 לסיאט מאלאגה

סיאט מאלאגה חוגגת שלושה עשורים, חן החליט לתת לה (ולנו) מתנה - סקירה היסטורית מרתקת על תולדותיה של המכונית שהחזיקה את סיאט על הרגליים

חברת סיאט הספרדית הוקמה בשנת 1950 כיוזמה של שליט ספרד, גנרליסימו פרנקו, על מנת לפתח את התעשיה המקומית ולהעסיק אלפי עובדים בתעשייה שהתפתחה משמעותית עם תום מלחמת העולם השנייה.
מכוניותיה הראשונות של סיאט היו למעשה דגמי פיאט שיוצרו ברישיון על ידי סיאט, מאחר ולסיאט עצמה עדיין לא היה מרכז פיתוח עצמאי.

מכוניות סיאט נמכרו היטב בספרד והמפעל בזונה פרנקה, שסמוכה לברצלונה, עבד בתפוקה מלאה. ברבות השנים הגדילה פיאט את מעורבותה בסיאט והוקם מרכז פיתוח צנוע בספרד שייצר גרסאות עצמאיות עבור דגמי פיאט מאותם השנים.

ב-1978 השתלטה פיאט כליל על סיאט וכך הפכה סיאט לקבלן הרכבה של דגמי פיאט השונים. אולם מהר מאד התברר לאיטלקים מטורינו חוסר היעילות הספרדי המשווע. התפוקה הייתה נמוכה יחסית ורחוקה מהיעד הדי צנוע שהציבה פיאט. גם איכות המוצרים נפלה אפילו מהמקור האיטלקי.

עד מהרה החלו להשמע הרהורי חרטה בפיאט, שרכישת סיאט עלתה לה סכום נכבד. מצבה הלא קל של פיאט עצמה, שמצאה עצמה עם היצע דגמים מיושן ולא אטרקטיבי, גרמו לה לחשוב על הפטרות מהשותפות. בסוף 1981 עלו היחסים בין פיאט לסיאט על שרטון. מאחר ובסיאט דרשו תקציבי פיתוח ובפיאט לא הסכימו לאשרם, ממשלת ספרד רכשה את מניות סיאט מידי פיאט תוך שהיא משאירה את פיאט עם הפסדים כבדים מההרפתקה קצרת הימים.

באותה העת סיאט הרכיבה את רק את דגמי הפנדה, הריטמו וה-131 של פיאט. סיאט יצאה לדרך עצמאית ללא היצע כלל. מאחר והגירושין מפיאט לוו בטונים צורמים, המשך הרכבת דגמי פיאט כמות שהם לא באה כלל בחשבון וסיאט נאלצה לפתח דגמים עצמאיים, ובמהירות.

הדגם העצמאי הראשון של סיאט היה הרונדה, מכונית קומפקטית שהתבססה על הפיאט ריטמו, אך נאלצה לעבור שינויים רבים מאד כדי שסיאט תוכל לייצר אותה, וחשוב מכל - לייצא אותה. סיאט נטלה את הריטמו ושינתה את עיצובה הפנימי והחיצוני. מנוע הריטמו (גל הזיזים עליון) הוחלף במנוע מיושן (גל זיזים תחתון) שנלקח מהפיאט 124 לאחר שעבר התאמה לשימוש במכונית בעלת הנעה קדמית ואפילו המתלים שונו.

רמת האיבזור הייתה גבוהה למדי והמכונית הוצעה במחיר אטרקטיבי מאוד. יחד עם הרונדה הוצעה גם הפורה, מכונית סופר מיני שהיתה בעצם פיאט 127 שעברה שינויי עיצוב מתבקשים. השינוי בפורה היה משמעותי הרבה פחות, מאחר וה-127 נחשבה עבור פיאט למכונית עבר שתוכננה להיות מוחלפת כעבור שנה בפיאט אונו החדשה.

עיצוב הפנים של הרונדה והפורה נעשה על ידי סדנת אטסה הספרדית, מה שהרחיק אותן מספיק מהמקור האיטלקי. ב-1982 החלה סיאט בייצוא דגמיה למערב אירופה. למרבה ההפתעה, ולמרות התדמית הבעייתית משהו, ההצלחה הייתה לא מבוטלת. אולם היה ברור לסיאט שהרונדה הינה קרש הצלה זמני ואם ברצונה של סיאט לשרוד עליה לפתח דגמים עצמאיים ולהקטין את תלותה בפיאט ככל האפשר.

ממשלת ספרד אישרה הלוואות בסכומים גדולים והעניקה אשראי נרחב לסיאט על מנת שזו תפתח דגמים חדשים. ואכן, סיאט החלה בסוף 1982 בפיתוח מכונית חדשה. האפשרויות שעמדו בפני סיאט היו די מצומצמות - שימוש ברצפת הפיאט 127 או הריטמו\רונדה.

בשני המקרים מדובר היה ברצפות די מיושנות, אך זה מה שהיה ברשות סיאט באותה העת. סיאט פנו למעצב האיטלקי ג'יוג'יארו וביקשו ממנו לעצב עבורם מכונית קטנה שתחליף את הפורה. ג'יוג'יארו פסל את השימוש ברצפת ה-127. לטענתו, היא הייתה קצרה מידי ולא איפשרה מרווח תמרון גדול. בנוסף, היא לא תאפשר שימוש במנועים גדולים, כמו גם פנייה לפלחי שוק ריווחים יותר.

לכן הוחלט על שימוש ברצפת הרונדה, למרות שברור היה לסיאט שמדובר בפלטפורמה בינונית לחלוטין. על בסיס שלדת הריטמו\רונדה עיצב המאסטרו האיטלקי מכונית סופר מיני גדולה ונאה מאד. עיצוב הפנים בוצע בידי סיאט עצמם, למורת רוחו של ג'יג'יארו.

עיצוב היה, אולם יחידות כוח ממש לא. יחידות ההינע היחידות שעמדו לרשות אנשי סיאט היו מנועי הפיאט 124 העתיקים, שבוודאי לא הלמו מכונית חדשה ומודרנית. לכן פנו אנשי סיאט לפורשה הגרמנית, לא פחות, וביקשו מהם לפתח עבורם מנועים חדשים. סיאט הציבו למהנדסי פורשה דרישות ברורות - אמינות גבוהה, תחזוקה קלה, גמישות גבוהה וחסכון בדלק. למרות השם הספורטיבי, דווקא צד הביצועים לא נלקח בחשבון.
פורשה פיתחו מנועים חדשים בשני נפחים: 1.2 ליטר עם הספק של 63 כ"ס ו-1.5 עם הספק של 85 כ"ס.

תכנון הייצור נעשה ע"י קארמן הגרמנית. שילובם של כל השמות המרשימים הללו היה אמור לפצות על התדמית הבעייתית משהו של סיאט. המכונית החדשה, איביזה שמה, הוצגה בסוף 1984 וזכתה להצלחה מרשימה מהיום בו הוצגה, למרות שהיתה מכונית די בינונית. עיצוב נאה, ביצועים טובים ותמחור אטרקטיבי מאד, כמו גם מימדים גדולים יחסית למכונית סופר מיני, הביאו להצלחה המיוחלת. המנועים החדשים הותקנו גם ברונדה, והחליפו את מנועי הפיאט הנושנים.

אפילו לאחר החלפת קו המנועים ברונדה, המכירות נותרו נמוכות. למרות שהיתה מכונית זולה מאד ומצויידת היטב, הפיגור הטכנולוגי כמו גם בקרת האיכות הנמוכה הורגשו היטב והרונדה נותרה מכונית גרועה למדי.

עיקר נטל המכירות נפל על כתפי האיביזה והיה ברור לאנשי סיאט שפיתוח דגם נוסף הוא כורח המציאות. מאחר ותקציבי הפיתוח היו נמוכים יחסית, הוחלט על פיתוח מכונית משפחתית קטנה על בסיס הרונדה. הנוסחה - הוספת תא מטען נפרד למכונית קומפקטית מצליחה - לא היתה חדשה. רוב היצרנים האירופאיים כבר הציעו מכוניות משפחתיות קטנות כאלו, כשהחלוצה היתה פולקסווגן עם הג'טה ומאוחר יותר פיאט שהציגה בסוף 1983 את הרגאטה, שהיתה בעצם ריטמו עם תא מטען נפרד. לפורד הייתה האוריון, וזה בנוסף לשלל מכוניות משפחתיות קטנות יפניות.

זה היה הפתרון האפשרי הזול ביותר עבור סיאט. תוך ציפייה להרכש על ידי חברת רכב גדולה שתשקיע בה את ההון הנדרש עבור פיתוח דגמים חדשים, כמו גם ידע טכנולוגי שהיה חסר מאד לאנשי סיאט הצעירה. שוב פנתה סיאט לג'יאוג'יארו האיטלקי וביקשה ממנו לעצב עבורם גרסה בעלת תא מטען נפרד של הרונדה שייצורה כבר תוכנן להיפסק.

מאחר וכבר הייתה מכונית שהתבססה על הריטמו באותה נוסחה בדיוק, הרגאטה של פיאט, נדרש ג'יאוג'יארו לעצב מכונית שונה, וזה אכן מה שקרה. למרות ששתיהן התבססו עם אותה מכונית, עיצובן היה שונה למדי והסיאט החדשה היתה מכונית הומוגנית ונאה בהרבה. סיאט הייתה מודעת לחסרונו של עיצוב הפנים הכבד והמגושם של הרונדה ולכן עיצבה את תא הנוסעים מחדש תוך שימוש במערכת המתגים של האיביזה. לוח המחוונים נראה אוורירי בהרבה ויוצר מחומר דמוי בד, וכך גם דיפוני הדלתות.

כמו באיביזה, גם במאלאגה שנקראה עם היא על שם עיר בספרד, רמת האיבזור תוכננה להיות גבוהה יחסית. מאחר והצד המכאני היה זהה לחלוטין לזה של האיביזה, סיאט לא נדרשה לשום השקעה, כך שרוב תקציב הפיתוח הושקע בעיצוב הפנים החדש ובהתאמת מנוע הדיזל המיושן שנרכש מפיאט.

המאלאגה הוצגה ביוני 1985 והוצעה בשתי גרסאות מנוע עיקריות - 1.2 ליטר עם 63 כ"ס ו-1.5 ליטר עם 85 כ"ס, בדיוק כמו באיביזה. תיבת ההילוכים הייתה ידנית עם 5 הילוכים. שני המנועים עשו שימוש בהצתה אלקטרונית ומאייד כפול. המאלאגה הוצעה בשלוש רמות גימור - L הפשוטה שיועדה לציי רכב, GL המהודרת יותר שכללה לוח מחוונים מפורט בעל מד סל"ד ו-GLX המהודרת שכללה חישוקים קלים עם צמיגים רחבים, נעילת דלתות מרכזית, חלונות חשמל קדמיים וריפוד מהודר.

כמו האיביזה, גם המאלאגה תוכננה להיות מכונית זולה ואטרקטיבית וסיאט ציפו למכור כמויות מכובדות ממנה למרות שפנתה לפלח שוק זניח למדי, לפחות באירופה. בפועל הסתבר שהמאלאגה הייתה מכונית טובה בהרבה מהרונדה על אף השימוש בשלדתה המיושנת של הריטמו, שהיא בתורה התבססה על שלדת הפיאט 128 של שנת 1970.

המכירות היו סבירות למדי, אך די רחוקות מהצפי האופטימי של סיאט. הצגת המאלאגה, כמו גם הצגת דגם 5 דלתות עבור האיביזה, גרמו לסיאט לקבל החלטה על הפסקת ייצורה של הרונדה וכך נותרה סיאט עם שני דגמים עיקריים - האיביזה והמאלאגה, כמו גם המראבלה שהיתה פיאט פנדה בגירסה ספרדית עצמאית.

ביצועי המאלאגה היו סבירים בשתי גרסאות המנוע, התנהגות הכביש הייתה בינונית למדי והמרווח הפנימי היה טוב. נקודות המשיכה העיקריות היו איבזור עשיר, מראה מכובד ומחיר נוח. בשנת 1986 רכשה פולקסווגן הגרמנית, שתכננה להפוך ליצרן רכב גדול ובעל השפעה, את מניות סיאט ואט אט הגדילה את אחזקותיה בה.

השפעת בעל הבית החדש נכרה לראשונה ב 1989, אז עוצב פנים האיביזה מחדש. מתגי ההפעלה המוזרים פינו מקומם למיתוג שגרתי, ותא הנוסעים נראה איכותי בהרבה. גם המאלאגה, שחוץ מאשר בספרד לא נחלה הצלחה גדולה, עברה מתיחת פנים זהה, וגם בה פנים המכונית הפך איכותי בהרבה. כשנה לפני כן, ב-1988, הוצגה גירסה מוזרקת דלק עבור האיביזה, שכונתה SXI. מנוע ה-1.5 ליטר קיבל מערכת הזרקת דלק של בוש, מה שהעלה את הספקו ל 100 כ"ס מכובדים. גם המאלאגה הוצעה בגירסה מוזרקת, ובגירסה זו הציעה ביצועים טובים.

במסגרת מתיחת הפנים שחלה ב 1989 הוחלף המאייד והספק מנוע ה-1.5 ליטר עלה ל-90 כ"ס, והביצועים שופרו מעט. באותה העת השתלטה פולקסווגן כליל על סיאט והוחלט שדגמי העתיד של סיאט יתבססו על שלדות ויחידות כוח של חברת האם. נקבע שיורשת המאלאגה תוצג ב-1991 מאחר והאיביזה עדיין נמכרה היטב.

המאלאגה נמכרה עד סוף 1991, כשהמדינה היחידה בה היא נמכרה היטב הייתה... טאיוואן. לאחר מכן הוחלפה על ידי הטולדו, שהתבססה על רצפת ומכלליה המכאניים של הג'טה של פולקסווגן. המאלאגה תזכר כמכונית בינונית למדי כבר בעת שהוצגה, אך יחד עם האיביזה החזיקה את סיאט בחיים עד לרכישתה בידי פולקסווגן, וסך הכל עמדה בציפיות אנשי סיאט.