טויוטה סיינה - מבחן דרך

בעזרת היבוא המקביל של אלבר, נחתה לאחרונה בישראל טויוטה סיינה ונכנסה לפלח שוק כמעט נטול מתחרים בישראל. האם מחיר נמוך מהמתחרה העיקרית הופך אותה לעסקה טובה? מבחן דרך למיניוואן יפנו-אמריקאי עם 8 מקומות

"נוסעים נכבדים שלום, אני פבל ואני אהיה רב-החובל שלכם הערב" אני ממלמל לעצמי בזמן שמתחתי נעה ומתנדנדת טויוטה סיינה תוך מעבר עצל ולא מתרגש על פסי האטה, שיבושי ושברים באספלט, ופחות או יותר כל דבר אחר שאפשר למצוא על כביש ישראלי. מסתבר ש"אמריקן קומפורט" זה לא רק מותג של כורסאות טלוויזיה, אלא גם שיטת כיול מתלים.

וולקאם טו יזראל

טויוטה סיינה הגיעה לישראל בקיץ האחרון, שלוש שנים לאחר שהוצגה בארה"ב ולאחר שמשרד ממשלתי כלשהו אישר לחברות לייבא מכוניות יפניות שמיוצרות בארצות הברית לישראל (כן, זה קצת מסובך). אחרי דין, דברים, משא, מתן, והטרת הסבך הביורוקרטי, החלה אלבר, לייבא ארצה מספר דגמים של הונדה וטויוטה.

בין הדגמים הייתה גם הסיינה, שעם שמונת מושביה וחמשת מטרי האורך שלה, נכנסה לפלח המיניוואנים בגודל מלא שהיה די צחיח לפני כן. עד אז האופציה הכמעט בלעדית לאנשים שרצו שבעה או שמונה מושבים אמיתיים ותא מטען שנשאר גדול גם כאשר כל המושבים בשימוש היה קרייזלר גראנד וויאג'ר.

איפה הכסף?!

עם הגרנד וויאג'ר, ועם אחיו העממי, דודג' גרנד קרוואן, יש לי לא מעט נסיון מהתקופה בה התגוררתי בקנדה. שם הגרסה של דודג', שהיא הזולה מבין השניים, מחזיקה בתואר המיניוואן הנמכר ביותר כבר מספר דו ספרתי של שנים. הוא כה פופולארי, שאפילו בנסיעה למכולת השכונתית, אין שום סיכוי בעולם שלא תפגשו לפחות חמשה-שה כאלה.

הבעיה עם הקרייזלר היא המחיר, שמתחיל ב-290,000 ש"ח ומאמיר ל-310,000 ש"ח. את טויוטה סיינה מציעה אלבר במחיר "מציאה" של החל מ-240,000 ש"ח בלבד לגרסת L הבסיסית. את המבחן ערכתי לגרסת הביניים, LE, שמחירה עומד על 270,000 ש"ח. לא זול, אבל עדיין 20,000 ש"ח פחות מגרסה הבסיסית של הקרייזלר.

אבל מה בכלל הקשר בין טויוטה סיינה, קנדה, והגראנד וויאג'ר, ומה אכפת לי בכלל מדגם של דודג' שאפילו לא נמכר כאן? התשובה היא המחיר - ובפרט, זה של הטויוטה ביחס לזה של הקרייזלר. את ההבדל במחירים בין הסיינה לבין המתחרה העיקרית של מרגישים כבר מהשניה הראשונה שנוחתים בכסא הקפטן (כי אין מילה אחרת לבטא את מה שאתם הולכים לעשות מאחורי ההגה שלה). כל משטחי הפלסטיק מרגישים זולים וחלולים, סביבת הנהג מרגישה בסיסית למדי ונראה שאיכות חלקי הפלסטיק אחראית לפחות לחצי מההפרש במחירים.

בכל הקשור לאבזור, מלבד שלושה אביזרים "מעניינים", הרשימה סטנדרטית לחלוטין ולא מרגשת כלל. הראשון הוא מערכת בקרת אקלים מפוצלת לשלושה אזורים - ימין, שמאל ואחורי. על האיזור האחורי אפשר לשלוט גם מפאנל קטן וחביב למדי שנמצא על הקיר השמאלי מאחורי ראשו של הנהג. האביזר השני הוא למעשה שניים, שתי הדלתות האחרויות של הסיינה  - אשר נפתחות ונסגרות חשמלית וניתנות לשליטה מכפתורים הממוקמים בגג, איפה שבדרך כלל תמצאו את הכפתור של גג השמש. האחרון הוא מצפן דיגיטלי המוטמע במראה שמראה את כיוון הנסיעה שלכם. חסר תועלת לחלוטין, אבל נחמד.

עם זאת, הסיינה כוללת את כל סעיפי החובה, מצלמת רוורס, מערכת מולטימדיה באיכות ממוצעת שמותקנת בישראל, חלונות חשמליים אוטומטיים, שלושה שקעי מצת (שניים מלפנים ואחד בתא המטען) שמשות כהות מאחור, בקרת שיוט ועוד. הבעיה באבזור היא שהסיינה הושקה בגלגולה הנוכחי בשנת 2011, ואת השנים האלה קצת קשה להסתיר. כך למשל מלבד המסך הגדול של מערכת המולטימדיה, יש לסיינה מסך מקורי נוסף שמראה את נתוני מחשב הדרך, בקרת האקלים ומצלמת הרוורס. החסרון שלו הוא שהוא קטן. ממש ממש קטן.

דונמים של מרווח ותריסר מחזיקי כוסות

כן, קראתם נכון. 12. נכון, כולנו יודעים שאמריקאים אוהבים מחזיקי כוסות, אבל רק אלוהים יודע מה לעזאזל יש לשמונה אנשים לעשות עם שניים עשר מחזיקי כוסות. אבל במחשבה שנייה זה בסדר, אפשר לסמוך על בוב ומייק שכבר ימצאו שימוש לארבעת מחזיקי הכוסות הנוספים.

בכל הנוגע למרווח פנים, ולמרות שורשיו היפניים של המותג, טויוטה סיינה היא מכונית אמריקאית לכל דבר. עם אורך כללי של 508 סנטימטרים, רוחב שנושק לשני מטרים ובסיס גלגלים שנמתח על פני 303 סנטימטרים, היא תאכלס בנקל שבעה מבוגרים. המקום היחיד בו יש להזכיר את המילה "צפוף", היא במושב השמיני. הוא מעט צר ולמבוגר בגודל ממוצע הוא יהיה, כאמור, צפוף. במצבו הרגיל הוא מקופל בכיס ייעודי בתוך תא המטען ועל מנת להשמיש אותו תצטרכו להוציא אותו משם ולחבר אותו בין שני המושבים (הענקיים) שבשורה האמצעית.

הגדולה של הסיינה היא בשימושיות שהיא מעניקה למשפחה. כיאה למכונית אמריקאית שאמורה לשנע משפחה ברוכת ילדים ואת כל הציוד שלה לטיול של סוף שבוע, או לחילופין את הילד ואת כל חבריו לחוג בייסבול, היא מציעה תא מטען עצום ושפע של אפשרויות לסידור המושבים. גם תאי אחסון לא חסר בסיינה, אבל אחד מהם במיוחד צד את תשומת הלב שלי, זה שבין המושבים הקדמיים. מעליו נמצא מגש מספיק גדול כדי לאכלס ארוחת צהריים זוגית ותא האחסון עצמו כל כך גדול, שזה המקום הראשון שבו הייתי מציע לכם לחפש אם כשתצאו מהמכונית תגלו שחסר לכם ילד.

ותא המטען? הוא גדול, מאוד מאוד גדול. כאשר כל המושבים בשימוש הנפח עומד על 1,107 ליטרים. לא מספיק? קיפול המושבים מעלה את הנפח ל-4,247 ליטרים. רוצים לעסוק קצת בהובלות כדי להכניס מעט כסף מהצד? ששת המושבים האחוריים של הסיינה ניתנים לפירוק מלא והופכים את חלקו האחורי של המיניוואן לתא אחסון שלא יבייש רכב מסחרי מהשורה.

שרירים אמריקאים

מתחת למכסה המנוע - הקצר באופן מפתיע - של טויוטה סיינה, פועם V6 בנפח של 3.5 ליטר אשר מפיק 266 כ"ס ו-33.9 קג"מ של מומנט. זה אולי נשמע כמו מספרים ממש גדולים, אבל 1,880 ק"ג של משקל עצמי עושים עבודה נפלאה בריסון כל הכח שנשלח לגלגלים הקדמיים דרך תיבה אוטומטית בעלת שישה הילוכים. צריכת הדלק, באופן מאוד אופייני למכונית אמריקאית עצומה עם מנוע גדול, היא אמ... לא משהו. בסוף המבחן, שכלל בעיקר נסיעת בין עירונית מתונה תוך נסיון לשרוף כמה שפחות דלק, עמדה צריכת הדלק על 8.1 ק"מ לליטר. לא משהו, כבר אמרתי?

עם זאת, אין בכך להגיד שהסיינה היא מכונית איטית או עצלה בשום צורה. היא מאיצה בנחישות אבל אוהבת עדינות, דבר שהתבטא באופן תכוף למדי, כאשר נורת בקרת האחיזה הבהבה בחוסר שביעות רצון מובהק בכל פעם שהחלטתי לבעוט בדוושת התאוצה. למרות אותו משקל גבוה, מחוג המהירות מטפס מהר מאוד עד למהירויות אשר שמות את רשיון הנהיגה שלי בסכנת הכחדה. גם בידוד הרעשים המעולה והמתלים הרכים שהופכים כל שבר, קפל או בור בכביש לרעידונת קטנטנה שנבלעת על-ידי המושב ההרבה-יותר-מדי-מרופד, לא בדיוק עוזרים לשמור על מהירות שפוייה. אגב מהירות שפויה, מסיבה כלשהי, מישהו בטויוטה החליט שעם מהירות מרבית מוצהרת של 185 קמ"ש, מד מהירות שמגיע עד 180 קמ"ש יהיה מספיק. הוא לא.

בכל הנוגע לרמות אחיזה אבסולוטית, תת היגוי, היגוי יתר, מעגל אחיזה ושאר מושגים שאם אתם הרוכשים הפוטנציאליים של המכונית הזו לא אומרים לכם דבר וחצי דבר, אני אגיד רק דבר אחד. יש הגה, הוא מסובב את הגלגלים והמכונית נוסעת לכיוון הזה.

טויוטה סיינה - סיכום

מלבד במילה מיניוואן, אין בטויוטה סיינה שום דבר שנכלל תחת ההגדרה "מיני". היא גדולה ומרווחת, חזקה וצמאה, ומאוד נעימה ונוחה בזמן נסיעה, אבל קצת פחות בזמן חניה. איכות החומרים שלה היא הסעיף שפוגע בה הכי הרבה, ביחס לגראנד וויאג'ר של קרייזלר, היא פשוט לא מצליחה להתנער מתחושת הזולות שאופפת את כל תא הנוסעים והדשבורד.

עם זאת, אם אתם לא כמוני, ולמשש פלסטיקים לא בדיוק עושה לכם את זה, היא תהיה בסדר גמור. למעשה, אם אתם מסיעים באופן קבוע יותר מחמישה נוסעים ולתא המטען שלכם יש נטיה להיראות כמו זירת פשע, היא תהיה מושלמת.  

עכשיו אחרי שקראתם את כל זה. חכו. כי כפי שציינתי לפני מספר פסקאות, הסיינה הושקה בשנת 2011, מה שאומר שמתיחת פנים כבר הייתה צריכה להיחשף. זה אכן המקרה, וטויוטה חשפה אותה במהלך השנה הקודמת ואיתה היא שיפרה משמעותית את איכות החומרים. מתיחת הפנים של הסיינה אמורה לנחות בישראל בקרוב. כשהיא תגיע, תלכו לקנות אותה. 

למפרט הטכני המלא של טיוטה סיינה.