תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • פורד
  • פורד טרנזיט – יום הולדת 50

    פורד

    פורד טרנזיט, המסחרית הוותיקה של פורד שהפכה לשם גנרי בקטגוריה, חוגגת יום הולדת 50. סקירה היסטורית מאת חן פרחי.

    • 28-09-2014
    • מאת: חן פרחי

    תום מלחמת העולם השנייה מצאה את כלכלות אירופה הרוסות, אך תוכניות השיקום הצליחו היטב וכתוצאה מכל חלה עלייה חדה ומהירה ברמת החיים. פועל יוצא של העלייה החדה והמהירה ברמת החיים היה הצורך בהובלה יבשתית, ולכן בתחילת שנות ה-50 הציגו מרבית היצרנים האירופאיים מכוניות מסחריות כשהבולטת ביניהן הייתה הפולקסווגן טרנספורטר שהוצגה ב-1950 ולא הייתה אלא גרסה מסחרית לחיפושית. גם היצרנים הצרפתיים הציגו מכוניות מסחריות, שהגדילו לעשות והציעו הנעה קדמית שהייתה נדירה במונחי אותם ימים, על מנת להגדיל את החלל הפנימי ולשפר את יכולת ההעמסה. לפורד הבריטית הייתה מכונית מסחרית, אלא שזו התבססה על תכנון משנות ה-30 וכן היא לא התאימה לתנאי השוק, לא עיצובית ולא תכנונית.

    החטיבה הגרמנית של פורד הציגה מכונית מסחרית ב-1953 וזו כונתה טאונוס-טרנזיט. כמו כל המסחריות בנות תקופתה היא התבססה על מכלולים שנלקחו מהמכוניות המשפחתיות של אותם יצרנים. הטאונוס-טרנזיט השתמשה במכלולים של הטאונוס המשפחתית והמנוע היה בנפח של 1.5 ליטר. שנתיים לאחר הצגתה, הציגה פורד בריטניה את התימז e400 שהייתה מסחרית מודרנית יחסית אשר התבססה על מכלולי הפורד קונסול והציעה לראשונה אפשרות למנוע דיזל. שתי המכוניות נמכרו זו לצד זו בהצלחה מכובדת, אך בתחילת שנות ה-60 הנהלת פורד ששכנה בארה״ב החליטה על האחדת דגמים בחטיבות האירופאיות שלה, בעיקר על מנת לחסוך בעלויות הפיתוח והייצור. המהלך היה אמור לארוך כ-10 שנים כשבסופן דגמי פורד שיוצרו באנגליה וגרמניה היו אמורים להיות זהים.

    פורד טימז

    המכונית הראשונה שהוחלט על האחדת התכנון והייצור שלה הייתה המסחרית בגודל מלא, והיו לכך סיבות. הטרנספורטר של פולקסווגן זכתה להצלחה עצומה וגרסאות רבות, כשעד מהרה הפכה לרבת מכר. התימז והטאונוס-טרנזיט לעומתה נמכרו במספרים נמוכים בהרבה, והציעו הרבה פחות גרסאות. בנוסף, עד מהרה התחבבה הטרנספורטר גם על קהל הרוכשים הפרטי והוצגו גרסאות וואן שלה שהציעו רמת נוחות גבוהה ואבזור עשיר אשר הפכו את המסחרית האפורה למכונית בעלת אישיות ואופי.

    תכנון מחליפו של התימז והטאונוס החל בתחילת שנות ה-60 ונעשה בידי צוותי מהנדסים מגרמניה ואנגליה במשותף. בניגוד לקודמותיהן שהיו בעלות מבנה אחוד ללא תא מנוע, הפעם עוצבה מכונית בעלת תא מנוע נפרד, לראשונה במסחרית אירופאית. המכונית החדשה הציעה עיצוב מודרני בהרבה ונראתה עדכנית ומתקדמת יחסית.
    גם בתכנון המכאני בלט שיתוף הפעולה בין החטיבות הגרמנית לבריטית, בעיקר בתחום יחידות ההינע. מנוע ה-1.7 ליטר הגיע מהטאונוס הגרמנית ואילו מנוע ה-2.0 ליטרים היה מפיתוח אנגלי ושימש את הפורד קורסייר. שני המנועים היו בעלי מבנה V4 והתאימו לתא המנוע הקצר. תיבת ההילוכים הייתה ידנית בת 4 הילוכים, כשכל ההילוכים היו סינכרוניים.

    דווקא בתחום השלדה הפגינה פורד שמרנות רבה והמכונית, שהייתה בעלת שלדה נפרדת, הציעה זוג סרנים ״חיים״. בעוד שסרן אחורי חי היה נפוץ מאד באותה תקופה, סרן קדמי חי היה נדיר למדי והופיע רק במשאיות. יתרונו היה בעמידות רבה ועלות ייצור נמוכה יחסית. ההיגוי היה בשיטת התיבה והתפוחים וארבעה תופים הופקדו על הבלימה.

    פורד טרנזיט

    המכונית החדשה הוצגה בתחילת 1965 ונקראה פורד טרנזיט. היא הייתה למעשה הסנונית הראשונה של דגמי פורד המאוחדים. הטרנזיט החדשה הוצעה בגרסאות מרכב רבות - מסחרית אחודה, מרכב קצר או ארוך, סרן אחורי בעל זוג גלגלים, טנדר בעל ארגז פתוח ועוד, כך שהמכונית התאימה למגוון רב של דרישות. הטרנזיט זכתה להצלחה גדולה והפכה לרבת מכר, הן באנגליה והן בגרמניה, למרות שלא הציעה אופי ואישיות כשל הטרנספורטר, לכן רוב רוכשיה קנו אותה כמסחרית נטו.
    בשל פשטותה המכאנית הפגינה הטרנזיט אמינות ועמידות ברמה גבוהה, ככל מכוניות פורד באותה תקופה. פועל יוצא של פשטות המבנה היה הרכבתה של המכונית במספר מפעלים ברחבי העולם. אפילו בישראל היא הורכבה ונמכרה היטב.
    בשנת 1967 נוספה אפשרות לתיבת הילוכים אוטומטית, כשידית ההילוכים הותקנה בלוח המחוונים. כשנה לאחר מכן נוספה גרסת דיזל, כשהמנוע נקנה מפרקינס והיה טורי בן 4 בוכנות. מאחר ותא המנוע היה קצר בשל השימוש במנוע V4, הוארך תא המנוע על מנת לאפשר את התקנת המנוע. הספק המנוע עמד על 43 כוחות סוס בלבד והמכונית הייתה איטית להחריד.

    הטרנזיט יוצר ללא שינויים משמעותיים במשך שנים ארוכות, אך לקראת סוף שנות ה-70 החלו היצרנים האירופאיים בפיתוח מכוניות מסחריות חדשות שאמורות היו להחליף את הדגמים המיושנים ששלחו שורשיהם לשנות ה-60. פיאט חברה לפיג׳ו בפיתוח מסחרית חדשה (ואף נבנה מפעל חדש דרומית לרומא), במטרה להחליף את הפיאט 238 והפיג׳ו J9. גם פולקסווגן עסוקה הייתה בפיתוח מחליפה מודרנית לטרנספורטר, כך גם רנו שהייתה עסוקה בפיתוח מחליפה לאסטאפט.

    פורד טרנזיט

    למרות שהטרנזיט נמכרה היטב, בפורד היו מודעים היטב לחסרונותיה - ביצועים חלשים, נוחות נסיעה גרועה וניהוג מסורבל ומגושם. לכן החליטו לבצע במכונית בת ה-13 מתיחת פנים משמעותית. העיצוב החיצוני עודן והפך מודרני בהרבה, בעיקר עקב הארכת תא המנוע, וחזית המכונית הפכה למודרנית. תא המנוע הוארך עקב המעבר לשימוש במנועי הפינטו ששימשו את כל דגמי פורד, למעט הפיאסטה כמובן. תא הנוסעים עוצב מחדש ולוח המחוונים הפך דומה לזה של דגמי פורד השונים מאותה תקופה. השלדה נותרה נפרדת וכך גם הסרנים החיים וקפיצי העלים.
    מנוע ה-1.6 ליטר סיפק 70 כוחות סוס ואילו מנוע ה-2.0 ליטרים סיפק 78 כוחות סוס, עקב שימוש ביחס דחיסה נמוך יחסית. מנועי ה-V4 הוצאו לגמלאות מאחר וממילא אף מכונית של פורד לא עשתה בהם שימוש עוד. השיפור מהדגם הקודם ניכר בהחלט, בעיקר בתחום הביצועים, שהפעם יישרו קו עם מתחרותיה. גם בדור השני הוצעה המכונית עם מנוע דיזל, אלא שהפעם הוא היה מפיתוח עצמי של פורד והיה בנפח 2.4 ליטרים עם הזרקת סולר ישירה, מה שתרם לרמת ביצועים סבירה בהחלט ולחיסכון משמעותי בדלק.
    כמו בדגם הקודם, גם הדור השני של הטרנזיט הציע שלל אפשרויות מרכב, כמו גם אפשרות לתיבת הילוכים אוטומטית, כשהפעם ידית ההילוכים הותקנה ברצפת המכונית.

    בשנים 1980-1981 הוחלפו כל המסחריות האירופאיות בדגמים חדשים ושוב מצאה עצמה הטרנזיט בנחיתות, בעיקר בתחום הנוחות והניהוג, בה היא נפלה משמעותית ממתחרותיה. הבולטת שבין המתחרות המודרניות הייתה הטרנספורטר של פולקסווגן, שהפכה למכונית מודרנית ובעלת רמת נוחות גבוהה יחסית. לזכותה של הטרנזיט עמדו עמידות גבוהה ואמינות מצוינת, פועל יוצא של המבנה הפשוט והמכללים החסונים.

    בתחילת שנות ה-80 הוחלפו שני הדגמים החשובים ביותר של פורד אירופה - האסקורט והקורטינה. שתיהן הוחלפו בדגמים מודרניים וחדשניים יחסית, שעלו על קודמותיהן בכל פרמטר אפשרי. למרות המכירות הטובות יחסית, היה ברור לפורד שגם זמנה של הטרנזיט הגיע ולכן כבר בשנת 1983 החלו בפיתוח מחליפה, כשהפעם הדגש היה נוחות הנהיגה ועיצוב מודרני. בסוף 1985 הוצג הדור השלישי של הטרנזיט, שבניגוד לקודמיו היה בעל עיצוב מודרני ואווירודינמי עם תא מנוע נפרד שנראה כחלק מהמכונית ועיצוב פנימי מודרני.

    יחידות הכוח עברו מהדגם הקודם, מאילוצי תקציב, אך השיפור הגדול היה במכלולי השלדה. אמנם המתלה האחורי נותר סרן חי, אך המיתלים הקידמיים הפכו לנפרדים וההגה היה בשיטת המסרק ומוט משונן. השינויים והשיפורים הוכיחו עצמם והטרנזיט הפכה למכונית נעימה לנהיגה, שקטה יחסית ובעלת ניהוג טוב. סוף סוף הייתה לפורד מתחרה ראויה בפלח השוק החשוב הזה.

    פורד טרנזיט

    הדור השלישי של הטרנזיט יוצר ללא שינויים משמעותיים עד 1994, אז עברה המכונית מתיחת פנים שכללה שינוי החרטום ברוח דגמי פורד מאותה העת, והוספת מנועי בנזין חדשים וחזקים יותר, כמו גם הוספת גרסאות מוגדשות לדגמי הדיזל. הדור השלישי יוצר עד סוף שנת 2000, אז הוחלף בדגם חדש ומודרני בהרבה. בסוף שנת 2012 הציגה פורד דור חדש של הטרנזיט, אלא שעד אז הפכה למעשה הטרנזיט לשם גנרי למסחרית מתוצרת פורד. למעשה השיקה פורד תחת השם טרנזיט משפחה שלמה של מסחריות – פורד טרנזיט קורייר שהוא למעשה טנדרון קטן המבוסס על פלטפורמת הפיאסטה (מתחרה של פיאט פיורינו המבוסס על פלטפורמת הפונטו), פורד טרנזיט קונקט שהוא טנדרון גדול יותר (המקביל במידותיו לדובלו או לקנגו), פורד טרנזיט קאסטום שהיא למעשה האחות הקטנה של הטרנזיט (מתחרה ברנו טראפיק או סיטרואן ג'מפי) וכמובן הטרנזיט המקורית שנותרה גולת הכותרת של שם הדגם.

    הטרנזיט תיזכר תמיד כמכונית חסונה ועמידה, גסה ומגושמת לנהיגה וחסרת חן לחלוטין, אך בעל מוניטין של סוס עבודה אמיתי. תמיד הייתה רבת מכר בקבוצתה, גם כשמתחרותיה היו עדיפות עליה בהרבה. בחלק מהמקרים אף הפכה לשם גנרי למכונית מסחרית סגורה, ממש כמו שפריג'ידר הוא שם גנרי למקרר.

    פורד טרנזיט

    dddd