ניסאן ג'וק 2013 – מבחן דרך

ניסאן ג'וק היה סיפור הצלחה בלתי נתפס של ניסאן בין השנים 2010 ל-2012, עכשיו יש לו לא מעט מתחרים חדשים. איך הוא מצליח להתמודד? מבחן דרך.

בין השנים 2010 ו-2012 שבר ניסאן ג'וק כל שיא אפשרי של ביקוש. בזמן שיצרניות רכב אירופאיות רבות נקלעו לקשיים ונאלצו לסגור קווי ייצור מפאת חוסר ביקוש, המפעל של ניסאן באנגליה (שם מיוצרים הג'וק והקשקאי) עבד מסביב לשעון כדי להדביק את הביקוש. כל רכב שיוצר נמכר מיד וניסאן הייתה על הגל. גם בישראל הביקוש היה חסר תקדים. ניסאן מכרה את 200 רכבי הג'וק הראשונים בתוך פחות מעשרה ימים באמצעות אתר אינטרנט, חודש וחצי לפני שהם הגיעו בכלל לנמל אשדוד. כן כן, בישראל מכרו פעם רכבים באינטרנט, ובהצלחה רבה.

יצרניות הרכב האירופאיות האחרות ספגו וחיכו ליום בו יהיה להם כלי טוב מספיק כדי לתת מענה להצלחה חסרת התקדים של ניסאן ג'וק. רק בשנת 2013 התחלנו לראות את התשובה של אותן היצרניות. רכבים כמו רנו קפצ'ור, שברולט טראקס, פיג'ו 2008 ואופל מוקה נחשפו בזה אחר זה והחלו להימכר, בהצלחה רבה, בשוק האירופאי. זאת רק ההתחלה, כי כבר עכשיו אנחנו מתחילים לשמוע על יונדאי וטויוטה שמתחילות להתעורר ולתכנן גם הן מתחרות משלהן. צפוף בקטגוריית הג'יפונים הקטנים.

אני רציתי לבדוק כיצד מתמודד הג'וק הוותיק מול המתחרות הצעירות בקטגוריה. אבל בקרסו מוטורס, יבואנית ניסאן לישראל, לא ששו (בלשון המעטה) להעמיד לרשותי רכב לנסיעת מבחן. זה כמובן לא הפריע לי להתקשר לחברים מחברת הליסינג וההשכרה אלדן ולשכור את הרכב לסוף שבוע. "יש לנו ידני ואוטומט, שניהם בסניף הירקון בתל-אביב. האוטומט יעלה לך 30 ₪ יותר לסוף שבוע. איזה לשמור לך?" שאלה אותי נציגת ההשכרה. בחרתי באוטומט, אמיץ שכמותי.

מדהים, אבל גם ארבע שנים לאחר השקתו עדיין שומר העיצוב החיצוני של ניסאן ג'וק על הנוסחה המנצחת. למרות שכבר בטח ראיתם אותו בכל פינת רחוב אפשרית, הוא עדיין נראה נאה ומיוחד. קשה להתרגל לחזית האגרסיבית אך החביבה או לאחוריים המחוטבים, וזה בסדר. כי הוא לא משעמם ומעלה חיוך קטן כשפוגשים אותו בחניה, גם בפעם העשירית.

כניסה לתא הנוסעים מגלה שהשובבות ממשיכה פנימה, אבל במידה מוגבלת הרבה יותר. תא הנוסעים מבוסס על זה של המיקרה הזולה ולא צריך להפעיל יותר מידי את הדמיון כדי להרגיש בזה. מגוף התאורה העליון, דרך סוככי השמש הפשוטים ועד לידיות הדלתות, שנלקחו כולם מהמיקרה. ועדיין בניסאן עמלו קשה כדי להעניק למכונית עיצוב פנים שובב, לפחות כמעט כמו העיצוב החיצוני. הקונסולה המרכזית נופחה באלמנטים עגולים, לוח השעונים קיבל עיצוב ספורטיבי יותר ואפילו המושבים זכו למגע יד המעצב.

אבל על כל העיצוב הזה משלם ניסאן ג'וק מחיר כבד בשימושיות ובמרווח פנים. במושבים הקדמיים המצב עוד, איכשהו, מתקבל על הדעת. נהגים בגובה ממוצע ומעלה עלולים לגלות שקצת צפוף להם והרגליים פוגשות את הקונסולה המרכזית או את הדלת. גלגל ההגה לא מתכוון למרחק וכתוצאה מכך אני לא הצלחתי למצוא תנוחת ישיבה נוחה דיו, מה שגרם לחוסר נוחות בנסיעות ארוכות.

אבל הבעיה האמיתית נמצאת כמה סנטימטרים אחורה. המושב האחורי פשוט קטן וצפוף, אין שום דרך אחרת להגיד את זה. המיקרה, שעל הפלטפורמה שלה מבוסס הג'וק, היא מראש אחת מהסופר-מיני הקטנות בקטגוריה. העיצוב הנאה של החלק האחורי הופך את המושב האחורי לצפוף אפילו עוד יותר. מבוגר בגובה ממוצע ומעלה יתקשה לשבת ברכב בנוחות, בעיקר בגלל מרווח ברכיים קטן. ותא המטען? על הנייר הוא מציע נפח הטענה של 251 ליטרים, שזה בערך מה שאפשר למצוא היום במכוניות מיני כמו סיאט מיי. הנפח הזה מחולק לשניים עם מדף, מה שיקשה עוד יותר על הטענה של עגלת ילדים או ציוד לטיול של סוף שבוע.

ניסאן ג'וק משווק בישראל עם שלושה מנועי 1,600 סמ"ק בהספקים שונים. לגרסה הידנית הספק מרבי של 94 כוחות סוס או 117 כוחות סוס, לגרסה האוטומטית הספק מרבי של 117 כוחות סוס ולגרסת הספורט (ג'וק NISMO) הספק מרבי של 200 כוחות סוס. לגרסה האוטומטית (וגם לגרסת ה-NISMO) תיבת הילוכים אוטומטית רציפה (CVT), ללא אפשרות לתפעול ידני. אני נהגתי בגרסה האוטומטית, 117 כוחות סוס, שהגיעה ברמת האבזור הבסיסית (VISIA).

המפרט הטכני מבטיח זינוק מעמידה ל-100 קמ"ש ב-11 שניות צנועות, אבל בפועל התחושה זריזה יותר. לא מדובר במכונית מהירה באף קנה מידה והביצועים די סטנדרטיים ודומים לאלו של מכונית משפחתית 1,600 סמ"ק סטנדרטית. הגיר הרציף גורם לתחושה מעט מהוססת ביציאה מהמקום אבל מיד לאחר מכן המכונית הופכת לזריזה ולא מתקשה לשמור על קצב תנועה מהיר באזור המחיה הטבעי שלה – רחובות העיר הגדולה.

מחוץ לעיר, ובעיקר בעליות תלולות וארוכות, ניכר מחסור קל בכוח. הגיר הרציף נקרא אז לעזרה ושומר את המנוע בסל"ד שיא ההספק. התוצאה – יותר מידי רעש מנוע ופחות מידי אקשן. עדיף לנהוג כאן במתינות וברוגע, אין לאן למהר. אגב רעשים, מלבד בידוד רעשי המנוע הלא מספק, בידוד שאר הרעשים דווקא טוב באופן יחסי והמכונית משייטת בשקט יחסי גם במהירויות גבוהות. בסופו של סוף השבוע, שכלל כ-500 קילומטרים של נהיגה משולבת (עירונית ובין עירוניות), עמדה צריכת הדלק הממוצעת על 12 קילומטרים לליטר.

תנוחות הנהיגה בניסאן ג'וק גבוהה יחסית והכניסה אל מושב הנהג נוחה. שדה הראיה ממושב הנהג מזכיר מאוד ג'יפים של פעם – מכסה המנוע נכנס לתחתית שדה הראיה ומעניק תחושה של נהיגה ברכב גדול הרבה מכפי שהג'וק באמת. הקצה העליון של יחידות התאורה הקדמיות נכנס גם הוא לשדה הראיה, ובלילה אפשר לראות את המאותתים מהבהבים בתוכו. אבל כל העיצוב הזה, ביחד על החלון האחורי הקטן, שוב פוגע בשימושיות. דווקא בתוך העיר הנהיגה בג'וק פחות נוחה מהמצופה. הראות לאחור לא מספיק טובה וקשה להיכנס לחניות צפופות מבלי להכיר את מידותיו של הרכב בדרך הקשה. חיישני חניה, שלא קיימים באף רמת אבזור, הם בגדר חובה.

ואם כבר הזכרתי את רמת האבזור. זה בהחלט נצר לגילו המתקדם של הרכב. מערכת השמע המקורית ברמת הגימור הבסיסית (Visia) אינה כוללת חיבור USB, חיבור בלוטות', שליטה מההגה או אפילו קורא דיסקים תומך MP3. זה היה איכשהו בסדר בשנת 2010, כשהושק הרכב, היום זה כבר דורש סוג של ריענון. תתנחמו בעובדה שמדובר במערכת שמע בגודל סטנדרטי (2DIN), שקל מאוד לשדרג אצל כל מתקין אודיו.

ניסאן ג'וק – סיכום

מאוד רציתי לקטול את הג'וק הזה, תרתי משמע. אבל בפועל סוף שבוע אחד במחיצתו גרם לי להבין שיש לו קטע, לג'וק הזה. זה לא רק העיצוב, זאת התחושה הצעירה והכיפית שהוא מספק. האם זה מספיק כדי להפוך אותו לבחירה נכונה גם בשנת 2014, לאור כל המתחרים הצעירים ממנו שקיימים בשוק? התשובה היא כן, אבל רק אם אתם מודעים לחסרונות ויכולים להתמודד איתם. כי מבחינת שימושיות, אבזור או חיסכון בדלק – יש טובים ממנו בשוק.

כמשומש ממודל 2010-2011-2012, אין לכם הרבה בררות. סקודה יטי שווק כאן במקביל לג'וק החל מסוף שנת 2011 והציע תג מחיר דומה. היטי אמנם שימושי וחסכוני מהג'וק אבל במלחמה על השימושיות הוא הלך רחוק מידי והקריב לטעמי יתר על המידה את העיצוב והפאן, שחשובים לא פחות. עד 2012 נמכר כאן גם דייהטסו טריוס, אחד ממייסדי הקטגוריה. הוא מציע יכולת שטח בסיסית, שאין לג'וק או למתחריו, אבל בהשוואה לג'וק הוא קצת מיושן וספרטני.

ומה לגבי המתחרים החדשים? נדמה שכולם עשו היטב את שיעורי הבית שלהם לפני שהציגו את הרכבים המתחרים שלהם. רנו קפצ'ור הוא הדוגמא הטובה ביותר. הוא מטפל היטב בכל נקודות התורפה של הג'וק (חיסכון בדלק, מרווח פנים וביצועים) מבלי לפגוע ביתרון העיצוב. שברולט טראקס גם הוא מרווח מהג'וק, אם כי לגבי העיצוב שלו הדעות יהיו ככל הנראה חלוקות. אופל מוקה, שיגיע בקרוב לישראל, יבטיח על פי הצהרות היבואן רמת אבזור גבוהה במיוחד ולפחות בתמונות שבקטלוג הוא נראה נאה למדי.

בהמשך השנה תציג ניסאן מתיחת פנים קלה של דגמי הג'וק, שתטפל כנראה בשתיים מתוך שלושת נקודות התורפה העיקריות של הדגם ותציג תא מטען גדול יותר ומנוע טורבו-בנזין חדש וחסכוני יותר. האם זה יספיק כדי לשמור על הרלוונטיות של הג'וק? אנחנו ננסה להיות אופטימיים ונגיד שאולי כן.

ניסאן ג'וק בקטלוג הרכב של CarsForum
ניסאן ג'וק - מפרט טכני להורדה