יונדאי i20 ידנית – מבחן דרך

הגרסה הידנית והבסיסית של ה-i20 הצטרפה להיצע הדגמים במסגרת מתיחת הפנים שעבר הדגם בשנה שעברה. אספנו אותה לנסיעת מבחן ויצאנו לבדוק האם היא מספקת את הסחורה גם היום, אל מול המתחרות הצעירות יותר.

לפני עשר שנים, פלוס מינוס, רק אנשי רכש של חברות השכרת רכב היו מעיזים להיכנס לאחת מסוכנויות הרכב החדש ולהזמין סופר מיני ידנית עם מנוע קטן. יונדאי הייתה אז אחת מהשחקניות המרכזית בסגמנט זה, עם הגטס המיתולוגית. מכונית זולה, בסיסית, לא כל כך מאובזרת אבל קלה מאוד לאחזקה ואמינה כמו מכונת כביסה של קריסטל (מהישנות ההם, של פעם, שרק גרב קטנה שהגיעה אל משאבת המים יכלה לעצור אותן). קצת מצחיק להיזכר שדווקא יונדאי הייתה זו שנטשה את הסגמנט בשנת 2009, כשהשיקה בישראל את ה-i20, מחליפתה של הגטס.

שנתיים לקח לקטגוריה להתעורר מחדש, עד שהגיעה רפורמת המיסוי הירוק והוכיחה שגם רכבים ידניים יכולים למכור מצוין בישראל, במחיר הנכון כמובן, ולקהל לקוחות שונה - הלקוח הפרטי. ביונדאי מצאו את עצמם ללא גרסה מתאימה של ה-i20, כשהמתחרים רצים קדימה ומשווקים בארץ גרסאות בסיס מוזלות לדגמים הקומפקטיים, תוך שהם גונבים נתח שוק. לקח לאנשי השיווק של יונדאי כמעט שנתיים להגיב, אבל בסוף זה קרה. במסגרת מתיחת הפנים שעברה לפני כשנה ה-i20 הוסרו גרסאות ה-1.6 ליטר הידניות (והמצוינות) מההיצע ואת מקומן תפסה גרסת בסיס חדשה, עם מנוע 1.2 ליטר ומחיר של 75 אלף ₪.

מתיחת הפנים של יונדאי i20, שהגיעה ארצה לפני כשנה, כללה יותר מרק עדכון להיצע המנועים. ביונדאי עדכנו את עיצוב החזית של המכונית, טיפלו בכמה מנקודות החולשה של תא הנוסעים בדגם הקודם והעניקו למכונית מקצה שיפורים בכל הקשור להתנהגות הכביש. התוצאה הסופית נאה למדי וה-i20 מצליחה לשמור על קווי עיצוב נאים למרות גילה המתקדם.

את סימני הגיל ניתן למצוא דווקא בתא הנוסעים. בזמן שהסופר-מיני המודרנית הציגו גידול משמעותי בבסיסי הגלגלים ובאורך הכללי, ה-i20 נשארה קטנה וקומפקטית יחסית. זה נהדר כשנוהגים בתוך העיר, אבל זה קצת בעייתי כשמנסים להושיב נוסעים מבוגרים במושב האחורי של הרכב. מרווח הברכיים במושב האחורי מצומצם בהשוואה למקובל בקטגוריה וזה עלול להיות מעט בעייתי למי שמתכוון להסיע ברכב יותר משני מבוגרים.

תא הנוסעים של יונדאי i20 הידנית כולל רשימת אבזור נאה ובאמת שקשה לבוא אליה בטענות, בוודאי בהשוואה לתג המחיר הצנוע. שני פריטי אבזור היו חסרים לי במיוחד בכל זאת - חיבור USB למערכת השמע ומערכת עזר לזינוק בעליה (Hill Hold). למעט חסרונם של אלו מספקת ה-i20 רשימת אבזור נאה הכוללת שליטה מההגה על מערכת השמע, מושב נהג עם כיוון לגובה, 4 חלונות חשמל עם הרמה אוטומטית לחלון הנהג, משענת יד לנהג וכמובן אבזור בטיחותי מלא (6 כריות אוויר, בקרת יציבות ועיגוני ISOFIX).

לוח השעונים, כמו תא הנוסעים כולו, בעל עיצוב פשוט מאוד וכולל 4 שעונים בלבד - מהירות, סל"ד, חום מנוע ודלק. מחשב הדרך נדד מלוח השעונים אל יחידת התצוגה המרכזית (שמציגה גם את נתוני הרדיו) וכפתור הפיקוד שלו עבר גם הוא אל הקונסולה המרכזית. זאת אולי הנקודה היחידה בהנדסת האנוש של ה-i20 שדורשת הסתגלות כלשהיא. כל שאר הפקדים והכפתורים נופלים ישר ליד וממוקמים בדיוק איפה שהנהג מצפה למצוא אותם.

רוב יחידות הפלסטיק בתא הנוסעים עשויים פלסטיק קשיח, לא נעים במיוחד למגע וגם לא מאוד איכותי אך בסך הכל סביר למדי ולא משדר תחושת דלות. אך בעוד ליד ימין יש משענת נוחה ומרופדת, יד שמאל נאלצת להישען על הפלסטיק הקשה של דיפון דלת הנהג. המושבים הקדמיים נוחים, מספקים תמיכה צידית טובה אבל טיפה קשים מידי לטעמי. לנוחות הנסיעה תורם גם כיול מתלים רך יחסית, שאמנם סובל פה ושם מחוסר עידון, אבל בסך הכל מבודד היטב את תלאות הכביש הישראלי מתא הנוסעים.

עד כאן לא מספקת הגרסה הידנית של יונדאי i20 הפתעות גדולות בהשוואה לגרסה האוטומטית היקרה יותר. ההבדל העיקרי בין הגרסאות מסתתר כמובן מתחת למכסה המנוע, שם שוכנת יחידת הנעה צנועה בנפח של 1.2 ליטר ובהספק מרבי של 85 כוחות סוס. תיבת ההילוכים ידנית, עם 5 הילוכים. והביצועים, כצפוי, לא מרטטי לב. אפשר למחוץ את דוושת התאוצה עד הרצפה ולסחוט את ההילוכים עד לקו האדום אבל מהר מאוד מבינים שאין ממש טעם לעשות זאת, זה לא באמת עושה משהו חוץ מקצת יותר רעש. המנוע גמיש יחסית ואין לו הרבה יותר לתת בתחום הסל"ד הגבוה. עדיף להאיץ במתינות ולהבין שלרכב הזה יש קצב משלו.

שלא תבינו לא נכון. אפשר לשייט עם ה-i20 הידנית על 100 ו-120 קמ"ש בקלות יחסית, זה פשוט לוקח עוד כמה שניות דורש קצת יותר סבלנות. בעליות קשות וארוכות, תנופה היא לא מילה גסה. בתוך העיר המצב טוב משמעותית וה-i20 לא מתקשה לשמור על קצב התנועה. הבונוס לכל העניין הזה הוא כמובן בצריכת הדלק, שנמוכה משמעותית מצריכת הדלק של הדגם האוטומטי. לאורך כל המבחן הציג מחשב הדרך נתון צריכת דלק ממוצע שנע סביב 6 ל-6.5 ליטרים ל-100 קילומטרים (15.4 עד 16.7 קילומטרים לליטר). הנתון האמיתי, שנמדד בצורה המסורתית של ספירת כמות הליטרים שתודלקו חלקי המרחק שננהג, היה מעט פחות אופטימי ועמד על כ-15 קילומטרים לליטר. הדגם האוטומטי, לשם ההשוואה, התקשה להגיע לצריכת דלק של כ-10 קילומטרים לליטר בנסיעה דומה.

ראוי לציין גם את תיבת ההילוכים הידנית של יונדאי i20. היא בעלת מהלך קצר, מדויק ובעיקר קלה מאוד לשימוש. גם דוושת המצמד (קלאצ') רכה מאוד, אבל זה דווקא עלול להיות בעוכריה שכן היא גם חסרת תחושה. מי שזוכר את "הנקודה" משיעורי הנהיגה יתקשה למצוא אותה כאן, דווקא בגלל שהדוושה קלה ורכה מידי. זה דורש מעט הסתגלות, במיוחד בזינוקים מהמקום, אבל בסוף זה עובד. מי שמהגר לגיר הידני ממכונית אוטומטית יצטרך מעט תרגול כדי להתגבר על העדר מערכת העזר לזינוק בעליה, במיוחד לאור דוושת המצמד הרכרוכית.

יונדאי i20 ידנית - סיכום

בעולם הסופר-מיני הידניות יונדאי i20 היא מנייה בטוחה. היצע הדגמים בסגמנט רב ודי בקלות אפשר למצוא מתחרות שיהיו יותר ממנה - יותר מרווחות, יותר נוחות או יותר זריזות. אבל מי שקונה את ה-i20 קונה חבילה מאוזנת שהיא אולי לא "הכי גדול" בשום סעיף, אבל היא גם לא "הכי פחות" באף סעיף. מי שזקוק למושב אחורי מרווח יותר יוכל לפנות לאחות החורגת, קיה ריו האצ'בק ידנית, שעולה מעט יותר אך מציעה מרווח פנים עדיף וגם קצת יותר אבזור (שקע USB, למשל). התנהגות כביש קצת יותר מהנה וקצת יותר נוחות אפשר יהיה למצוא אצל פיג'ו 208, שהיא גם קצת יותר יקרה. וזה עוד לפני שהזכרנו את צמד האחיות החורגות סיאט איביזה וסקודה פאביה, שגם הן מציאות חבילה דומה במחיר דומה, אך מגיעות עם אחריות יצרן קצרה יותר (שנתיים לעומת שלוש ביונדאי) וצריכת דלק טובה פחות.

זה כבר לא סוד שהמחליפה של ה-i20 הנוכחית נמצאת עמוק בקנה של יונדאי. תמונות ריגול ותמונות "חצי רשמיות" שלה כבר זלגו לרשת בחודשים האחרונים והדור החדש הולך ומתקרב לייצור סדרתי. ולמרות גילה המתקדם, שומרת ה-i20 הידנית על רלוונטיות בשוק, בזכות מחיר אטרקטיבי וחבילה נאה שמספקת את הסחורה לכל מי שזקוק לרכב קומפקטי וחסכוני.

יונדאי i20 בקטלוג הרכב של CarsForum
יונדאי i20 ידנית - מפרט טכני להורדה

קבלו הצעה אטרקטיבית לרכישת i20 חדשה או משומשת מהמומחים של CarsForum