תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • במוו
  • במוו סדרה 3 סדאן
  • אינפיניטי
  • אינפיניטי G
  • הגה משווה – ב.מ.וו 328 מול אינפיניטי G37

    אינפיניטי G

    באופן מסורתי, כל ב.מ.וו סדרה 3 הופכת עם השקתה לאמת המידה של הקבוצה. אבל האם בתחום שהפך לסימן ההיכר שלה, דינאמיות והנאה מנהיגה, היא עדיין זו שמציבה את הרף העליון? לקחנו את הסדאן הספורטיבית בסגמנט – אינפיניטי G37 – ויצאנו לדו-קרב הנעות אחוריות בנוסח הישן. מבחן באדיבות מגזין הגה.

    • 12-08-2012
    • מאת: אוהד אלגוב | צילום: נועם עופרן

    ישנם צירופי מילים שבאופן אוטומטי מעלים לך מחשבות מסוימות לראש; כשאומרים המלחמה הקרה, למשל, עולה מיד תמונה של מיג 25 הסובייטי ושל "הציפור השחורה" האמריקאית. כשהוגים את צירוף המילים טיול שנתי נזכרים מיד בבמבה אדומה, ואי אפשר לשמוע את השם שבי בלי לחשוב על השפם של דודו זר והילדות הטראומטית שהגיעה בעקבותיו. באותה מידה, כששומעים את צירוף הספרות 328, חושבים אוטומטית על אמת מידה (הידנית) לסדאן ספורטיבית - הגרסה הבכירה של ב.מ.וו סדרה 3 מדור E36 (ויסלחו לי חובבי פרארי או החבר'ה בני ה-80 פלוס שנזכרים בערגה בפוסטר של ה-328 המקורית שכיכבה על קיר חדר המבצעים שלהם בפלמ"ח).

    הדור השלישי של ב.מ.וו סדרה 3 הגיח לעולם ב-1991, אבל רק ארבע שנים מאוחר יותר הוצגה ה-328 כמחליפת ה-325 - והפכה בין לילה למושא הערגה של אלו שנהגו לחלום מוטורית; מנוע שישה צילינדרים בטור, 2.8 ליטר, צליל רועם וגברי, כמעט 200 סוסים המשודכים לשלדה מעולה בעלת מתלה Z מתוחכם מאחור, שבניגוד לקודמיו בתפקיד, הצליח להוריד את הכוח לאספלט ביעילות מופתית. ברור שהציפיות ממכונית שנושאת את צירוף המספרים הללו על ישבנה, הן די גבוהות בלשון המעטה. אבל כמו שאתם כבר יודעים, למכוניות אנחנו לא עושים חיים קלים - אפילו לא לכאלה שנחשבות לפרות קדושות. אז העמדנו מול הב.מ.וו המבטיחה את אינפיניטי G37, המתחרה שטוענת כבר חמש שנים לכתר של סדרה 3 לדורותיה: הסדאן הספורטיבית ביותר בקבוצה.

    במוו 328 מול אינפיניטי G37

    נוקאאוט

    האינפיניטי הנבחנת היא משנת המודל 2011 ומד האוץ מראה שהיא עברה יותר מ-23,000 קילומטרים. הסיבה לכך היא שהיבואן לא הסכים לספק לנו מכונית למבחן ההשוואתי הזה, ואילץ אותנו להשיג אקזמפלר פרטי. צחי, שנידב לנו את מכוניתו להשוואה המסקרנת, בחר בצבע שחור שמתאים מצוין לתפיחות הכוחניות של בתי הגלגלים הקדמיים, ולצמד המפלטים בעלי כיסויי הכרום מאחור. עם זאת, העיצוב החיצוני עדיין אנונימי מחד ובולבוסי מאידך, ובפירוש מראה את גילו - בעיקר כשמציבים אותה לצד הב.מ.וו המודרנית.

    ה-3 החדשה אולי מוחצנת פחות, אבל היא הרבה יותר אלגנטית. למרות שמדובר במכונית שנראית מאוד גדולה ("סדרה 5 קטנה", קראו לה רוב הבוחנים - ולא בחיבה), הפנסים הקדמיים הצרים והארוכים מעניקים לה חזות רחבה ודינאמית יותר מזו של האינפיניטי הצרה והגבוהה למראה. על אף הטריק העיצובי החביב הזה, אני מוכרח לציין כי לא אהבתי את עיצובם של הפנסים ואת קרבתם המוגזמת לגריל הכליות המפורסם, עניין שפוגע לטעמי בקווים הנקיים של שאר המרכב.

    היתרון של הב.מ.וו בתחום הוויזואלי הופך לנוקאאוט של ממש ברגע שפותחים את הדלתות: תא הנוסעים שלה פשוט כל כך נעים, מסוגנן ומכובד, עד כי הוא גורם לקוקפיט של האינפיניטי להיראות כמעט ארכאי. שילוב הצבעים של הגרמנייה - בהיר בחלק התחתון, כולל המושבים והדלתות, כהה בעליון - מעניק תחושה אוורירית בהרבה מהתא השחור-קודר של היפנית, איכות הגימור והחומרים גבוהה יותר, והעיצוב הרבה יותר עדכני - מינימליסטי ופשוט, כדרכה של ב.מ.וו בשנים האחרונות, אבל מאוד פרימיום.

    במוו 328 מול אינפיניטי G37

    לא חוכמה, תגידו, הב.מ.וו הוצגה השנה והאינפיניטי בערוב ימיה, ברור שהיא נראית מיושנת בהשוואה. אולם גם כחדשה, תא הנוסעים של ה-G37 לא הרשים באיכותו או בעיצובו: הקווים חסרי חן, צג המידע (הדיגיטלי) ושעון הזמן (האנלוגי) אינם משתלבים היטב יחד, החומרים פחות איכותיים למגע ואפילו העור העוטף את ההגה פחות משובח מזה שתרמה הפרה הבאווארית.

    אבל עיצוב לחוד ושימושיות לחוד, ובעוד שתנוחת הנהיגה בב.מ.וו מצוינת, המושב ממש לא: זווית הבסיס מוטה מדי לאחור (עניין שרק לאון טאובס ארוך הרגליים ציין לשבח) ולא משנה איך תכוונו את המושב וכמה תגביהו או תנמיכו אותו - נוח זה לא יהיה. גם לא הייתה מזיקה לו מעט אחיזה צידית או מרווח משופר לרגל הקרובה לקונסולה המרכזית. בצד החיובי של הנדסת האנוש, נציין לחיוב את מיקום כפתור הניתוק של מערכת ה"עצור וסע", ממש מעל כפתור ההתנעה, כדי שלא תשכחו לנתקה מיד עם תחילת הנסיעה. נכון, בתיאוריה זה חוסך פרומיל וחצי מצריכת הדלק, אבל שיקפצו לנו הארגונים הירוקים, שהם יזיעו בפקקים כשהמזגן לא עובד כי המנוע כבוי...
    תנוחת הנהיגה באינפיניטי מעט פחות טובה, אך המושב נוח משמעותית, נהנה מאחיזה צדית משופרת ומעניק חופש פעולה לרגל הצמודה לקונסולה. תנוחת הנהיגה גבוהה יותר ובשילוב קו החלונות הנמוך היא גרמה לי להרגיש יותר חופשי, פחות מסוגר וקלאוסטרופובי - או במילים אחרות, היא גרמה לי להרגיש בבית.

    המושבים אחוריים של צמד הנבחנות הפגינו גישה מנוגדת: בב.מ.וו תיהנו ממרווח משופר לשניים, איכות ונוחות עדיפות; באינפיניטי תזכו לפתחי מיזוג כסטנדרט, משענת גב מתכווננת ומרווח עדיף לנוסע השלישי (בזכות מנהרת הינע פחות בולטת), אך תסבלו ממרחב פדחת מצומצם לגבוהים. תאי המטען, אגב, כמעט זהים בגודלם: באינפיניטי הוא עמוק יותר, בב.מ.וו סף ההטענה נמוך ורחב יותר.


    במוו 328 מול אינפיניטי G37

    מנוע של בנים

    נקודת החוזק של סדרה 3 הייתה מאז ומתמיד מנועי השישה צילינדרים האטמוספריים, עניין שזלג והועתק על ידי כל המתחרים. אלא שהזמנים המשתנים דחקו גם את ב.מ.וו - שאנשיה טענו יותר מפעם אחת שבאופן עקרוני הם אינם משתמשים במנועי טורבו-בנזין - אל מחוזות הנפח הקטן והמגדש הגדול. על הנייר, התוצאה לא מביישת את הפירמה: 245 כ"ס ומומנט אדיר מסל"ד אפסי (35.7 קג"מ שמתחילים כבר ב-1,250 סיבובים!) ממנוע 2.0 ל' טורבו חסכוני ונקי בהרבה מה-3.0 ל' היוצא. אבל הצליל, אוי הצליל, אותו בריטון אגדי שהפך לחלק בלתי נפרד מה-328 ההיא וממשיכות דרכה, הפך להיות זמזום חסר בשר. אז נכון, כמו תמיד, מפעל המנועים הבאווארי מוכיח את עליונותו ההנדסית, עם פעולה שקטה וחלקה למשעי, נכונות לטפס לסל"ד סטרטוספרי בקלילות מדהימה והשהיית טורבו אפסית. אבל בסדרה 3 אנחנו לא מחפשים רק יעילות מופתית, אלא גם חוויה - וזו בפירוש עומעמה ביחס למופע הווקאלי שהעניקו מנועי השישה בטור.  

    אל מול המנוע הזה מביאה את ה-G37 את יחידת ה-V6 שמשמשת את כל דגמי היצרן ולא מעט דגמים של החברה האם ניסאן. המתכון פשוט יותר: הרבה נפח (3.7 ליטר), הרבה טורים (7000 סל"ד) והרבה הספק (320 כ"ס). והצליל? כמו שמנוע שמכוון לנהג צריך להישמע - רועש, גברי, ממכר. כזה שרוצה לגרוס כל דבר שעומד בדרכו. מנוע של בנים.
    ולפני שאתם קופצים וטוענים שהגרסה הנכונה יותר להשוואה מול ה-G היא ה-335 של ב.מ.וו בעלת ההספק הדומה (306 כ"ס), נזכיר לכם שמבחינת מחיר היא בליגה אחרת לגמרי.

    האם זה אומר שה-328 סובלת מנחיתות ביצועים ביחס ל-G37? ובכן, לא ממש. הדרדל'ה הקטן הסתכל ל-V6 המגודל היישר בלבן של השסתומים וחשף שיניים נוטפות ריר. התאוצות מעמידה ל-100 קמ"ש הניבו תוצאה כמעט זהה, וכך גם תאוצות הביניים ממהירות 70 ל-120 קמ"ש. התוצאה הייתה תלויה בעיקר בהילוך בו נמצאה תיבת שמונת ההילוכים של הב.מ.וו ביחס לתיבת שבעת ההילוכים של האינפיניטי. פעולת התיבות, אגב, הולמת אף היא באופן מושלם את אופי המכוניות: חלקה וצייתנית בב.מ.וו, ברוטאלית וספורטיבית באינפיניטי.

    בבימר, תפעול התיבה במוד ידני נעשה דרך בורר ההילוכים הרגיל ולא על ידי פקדים מאחורי גלגל ההגה כמו באינפיניטי, אך לזכותה ייאמר שתפעול הידית מדויק ואינטואיטיבי יותר מאשר במתחרתה היפנית. ועם זאת, אנחנו תמיד מעדיפים פקדים מאחורי ההגה.

    במוו 328 מול אינפיניטי G37


    יש דברים שלא משתיקים

    לבדיקת נוחות הנסיעה חיפשנו כביש בעל סלילה איכותית כמו דשבורד של פיג'ו 205 - ולא התקשינו למצוא. נכנסנו לב.מ.וו ראשונה, והלה הפגינה רכות בולטת, אך נוחות לא מספקת. במהירות נמוכה היא מגהצת את השיבושים באופן מרשים, אך ככל שעולה המהירות העניינים מסתבכים - לא מספיק שיכוך, ויותר מדי נדנודי מרכב בכבישים גליים.

    האינפיניטי עברה את אותו מסלול מקצועי מורשה מע"צ, וקיבלה ציון נמוך עוד יותר. מתליה נוקשים יותר וסופגים פחות, ונקודות האור היחידה היא ריסון מרכב עדיף במהירות גבוהה. גם בידוד הרעשים של היפנית אינו מהמצטיינים: צליל עבודת המתלים ורעשי הכביש מוחשיים, וכך גם רעש המנוע (ועל זה אנחנו דווקא לא מתלוננים). בידוד הרעשים של הב.מ.וו עדיף באופן ניכר, אך סינון רעשי הרוח שלה טעון שיפור.

    אבל, בינינו, למי אכפת מבידוד רעשי הרוח ושאון המתלים כשמשווים צמד הנעות אחוריות שחרתו את הדינאמיות על דגלן; השאלה המעניינת באמת היא האם הב.מ.וו הרכה והמוגדשת תצא כשידה על העליונה מול הטוענת לכתר שמשתמשת באותם אמצעים שהביאו את ב.מ.וו לגדולתה?
    אנחנו בפתחו של קטע כביש מוכר, מפותל וארוך. האינפיניטי עולה ראשונה והרושם הראשוני חיובי - גלגל ההגה בעל משקל כבד ונכון יותר, זווית הגלגול צנועה, כיול המתלים מוצק ורוחב הצמיגים אינו מוגזם. שילוב שמייצר מכונה חדה ומיידית, אך בד בבד צפויה ומשרת בטחון. התאוצה בין הפניות מעוררת הערכה, המנוע אוהב לטפס לקו האדום, זוויות הגלגול צנועות, יש מידע ישירות לישבן - ויש חיוך.

    בשביל לדעת מה הגבול, צריך לחצות אותו - ועם האינפיניטי זה אפילו די קל: לחצו על הדוושה הימנית מעבר לעוצמה הנכונה תרגישו משהו שיגרום ליושב לצידכם למחוק את החיוך. ואם זו כוס התה שלכם, תשמחו לדעת שבקרת היציבות הגסה מתנתקת בלחיצת כפתור קלילה. בגרסת ה-s37G הספורטיבית תקבלו גם דיפרנציאל מוגבל החלקה, ואם אתם דווקא חובבי קווים מדויקים ואחיזה איתנה, תוכלו לבחור בגרסת G37x כפולת ההנעה. שתי הגרסאות הללו מגיעות בצמידות לרמת הגימור הגבוהה ביותר ("פרימיום") ותוספת המחיר שמבקשים בעבורן גבוהה אף היא - בין 80 ל-100 אלף שקלים.

    במוו 328 מול אינפיניטי G37

    באותו הכביש ובאותה מהירות, הב.מ.וו רוכנת על מתליה הרבה יותר. רף האחיזה שלה גבוה מאוד בכל קנה מידה, אך שילוב מרכב הנוטה מדי על צידו והיגוי מהיר אך לא-אחיד, הופך אותה לכלי פחות מדויק בין העיקולים. ההגה עצמו קל מזה של האינפיניטי וקל מדי לטעמנו, ופעולתו לא מספיק ליניארית - עם שטח מת קטן במרכז שלאחריו תגובה חדה מדי. הבלמים לא מבריקים אף הם, עם פעולה ספוגית ודעיכה מוחשית בעומס. ה-G37 סובלת אף היא מדוושה רכה בתחילת מהלכה, אך לאחריה לפחות מקבלים נשיכה ראויה.

    למרות הרכות, ה-DNA של ב.מ.וו עדיין מורגש במכלולים - יש כאן מעט תת היגוי ויחידת הכוח הבשרנית מאפשרת לתפור קצב מאוד-מאוד מהיר בין הפיתולים, אך בעומס גבוה של מהירות ושיבושים נדנודי המרכב כבר ממש פוגעים בביטחון ובהנאה. גם לסדרה 3 יש רמת גימור "ספורט" מוקשחת מתלים ומחודדת כיול (שמוצעת, באופן ראוי לשבח, ללא תוספת מחיר) אך הכיוון הדינאמי הכללי, כמו שכבר הבנתם, דומה לכיוון העיצובי - זו יותר סדרה 5 קטנה ומרוככת מאשר ממשיכת דרך מושחזת לשושלת המפוארת.

    במוו 328 מול אינפיניטי G37

    האחוז הבודד

    סיכום היום הזה, שהחל אי שם בשעות הבוקר והסתיים אי שם הרחק לאחר שהשמש צללה לה באופק, הביאו אותנו למסקנה שהעולם משתנה - ולא בהכרח לטובה.

    עבורנו, סדרה 3 לנצח תיחשב לאמת מידה דינאמית, אות ומופת לכיול כהלכה של סדאן ספורטיבית. לכן קשה לנו קצת לקבל את המכונית הזו, שהפכה גדולה, רכה ופחות מהנה לנהיגה מקודמותיה. אם מודדים את יכולותיה כמכונית יוקרה נטו, אין ספק שהיא לוקחת את ההתמודדות הזו בהליכה - היא יותר מרווחת, שקטה, נוחה, איכותית, מפוארת ומעוצבת ממתחרתה, ומציעה התנהגות טובה וביצועים דומים עם צריכת דלק עדיפה. זו המכונית שאמליץ עליה ל-99 אחוזים מההולכים על שתיים.

     הבעיה היא אותו אחוז בודד של הרוכשים שחושב, כמונו, שסדרה 3 היא לא רק משפחתית-גדולה ויוקרתית, אלא גם ובעיקר אמת מידה לספורטיביות. אלו, לצערנו, לא יקבלו ב-328 החדשה את הדינאמיות הממוקדת שהציעו חלק מקודמותיה, בטח ובטח לא את חווית הנהיגה הטהורה והמזוקקת של ה-328 הפולחנית משנות ה-90. אני בספק אם תמצאו היום מכונית שתציע את החוויה של אז, אבל האינפיניטי תביא אתכם הכי קרוב לשם: היא פרועה, מהירה וקולנית, המתלים שלה נוקשים, ההגה כבד, והתחושות ממנה ישירות. היא יודעת לתקוף פניות לפי הספר, אך מסוגלת לעשות זאת גם לפי התנ"ך של היפני ההוא שאוהב להסתכל על הפניות דרך חלונות הצד.

    ב.מ.וו סדרה 3 החדשה היא אולי מכונית יותר טובה מאי-פעם, אבל האינפיניטי היא הדבר הכי קרוב לב.מ.וו של פעם.

    תודה לצחי נגר, הבעלים של HOMEGA נכסים, על הזמן, המכונית והרוח הספורטיבית

    במוו 328 מול אינפיניטי G37

    dddd