רשמים מביקור בבטר-פלייס וסיבוב על רנו פלואנס ZE

נבחרת של כ-20 חברים מבין גולשי האתר CarsForum יצאה ליום חשמלי עם רנו פלואנס ZE של בטר-פלייס. והמסקנות?

בבואנו לבחון את רנו פלואס ZE אנחנו חייבים לדון במודל החשמלי של בטר-פלייס, אך אי אפשר לדון במודל של בטר פלייס מבלי להתנסות בפלואנס ZE החשמלית. אם יצאתי עם מסקנה אחת מהיום אותו העברתי בבטר-פלייס, ביחד עם כ-20 חברי פורום נוספים, תהיה זו המסקנה שבשלב זה השניים שלובים זה בזה ובלתי ניתנים להפרדה, כך שלא ניתן להתייחס לאחד מבלי לדבר גם על השני. החיבור הבלתי נפרד בין השניים אמור להתפרק, אם להאמין לחזון של שי אגסי, בתוך פחות מעשור. עד אז, מציע לכם שי אגסי, באמצעות חברת בטר פלייס, להסתכל על האייפון או המק הראשון כמקרה בוחן. האייפון והמק הראשוונים לא היו מכשירים מוצלחים במיוחד, אבל המכשרים הבאים כבר שינו את תעשיית הסלולר והמחשבים האישיים מקצה לקצה.

בשלב זה כולל היצע הדגמים של מיזם בטר-פלייס מכונית אחת - רנו פלואנס ZE. על פניו, מדובר במכונית אחרת לגמרי, שונה לחלוטין מהפלואנס-1,600-סמ"ק-ליסינג שאולי תביא אתכם אל מרכז המבקרים. העיצוב החיצוני זכה לנגיעות קלות, בעיקר בגריל הקדמי ובפנסים האחוריים, שמעניקים לרכב מראה הייטקיסטי ונאה יותר משל דגם הבנזין הסטנדרטי. עוד בולטת תוספת קטנה של כ-14 סנטימטרים לאורך הכללי של המכונית, רובם ככולם מוקדשים למקום אכסון בעבור הסוללה המתחלפת שמותקנת בתא המטען של המכונית. לרגע אחד אני שוכח את כל החסרונות של הפלואנס הרגילה, לוגמת הבנזין.

אבל כמה רגעים מאוחר יותר אני נכנס אל תא הנוסעים ומיד נזכר שוב. למרות כמה שינויים קלים ומתבקשים, אחרי הכל זו אותה רנו פלואנס שסובלת מאותן בעיות מהן סבלה גם גרסת הבנזין הבסיסית. הנדסת האנוש עדיין בעייתית, איכות החומרים והגימור עדיין בינונית ורק מרווח הפנים המכובד במושב האחורי מציל את המצב. המכוניות של בטר-פלייס מצוידות כסטנדרט במערכת ניווט בשם אוסקר, שפותחה בארץ אך הותקנה על הצג המקורי של הרכב. זו אמורה לספק לנהג, מלבד שירותי ניווט טריוויאליים, גם קשר תמידי עם מרכז הבקרה של בטר-פלייס ולוודא כי הנהג נשאר תמיד בטווח נסיעה מעמדת החלפת סוללות. היא עדיין לא מרגישה בשלה במאת האחוזים - התפעול שלה עדיין לא נוח ולא מספיק אינטואיטיבי.

הפלואנס החשמלית, אם כך, לא יכולה להיות גולת הכותרת של המיזם. מכונית שפונה לקהל לקוחות טכנולוגי וצעיר, כזה שממהר לאמץ את המילה האחרונה בטכנולוגיה, צריכה להיות מעניינת יותר, מיוחדת יותר. גם טווח הנסיעה, שאמור לעמוד על פי ההצהרות של בטר פלייס על כ-160 קילומטרים, התגלה בפועל כקצר יותר והאוסקר הפנה את רוב הנהגים הזריזים של הנבחרת אל עמדת ההחלפה הרבה לפני. לפלואנס ZE קשה היה, אם כך, להרשים את נבחרת גולשי CarsForum אליה התלוויתי.

את הבשורה הגדולה שמאחורי המיזם של בטר-פלייס יש לחפש, אם כך, במקום אחר. לאחר שיחה ארוכה עם כמה מבכירי בטר-פלייס נראה שגם הם מבינים זאת וכבר בעתיד הקרוב צפויות להגיע ארצה מכוניות חשמליות נוספות שיפתרו לפחות חלק מהבעיות מהן סובלת הפלואנס ZE. בעיית טווח הנסיעה, בעיה רצינית הנובעת מעצם היותה של המכונית חשמלית, נפתרה בצורה מסוימת על ידי מודל החלפת הסוללות של בטר-פלייס. מודל זה יאפשר למכוניות הללו להאריך באופן מלאכותי את טווח הנסיעה, גם אל מעבר ל-160 הקילומטרים המובטחים בקטלוג. בבטר-פלייס מספרים כי מדובר בפיתרון שהוא בעיקר פסיכולוגי. לא בגלל שהוא לא עובד, אלא בגלל שמהמידע הסטטיסטי שבידיהם עולה כי רוב הלקוחות שלהם כמעט ולא משתמשים בעמדות ההחלפה ומסתפקים בעמדות ההטענה שמותקנות בבית ובמקום העבודה, שמספקות את צרכיהם ביום-יום.

הפלואנס ZE, הסנונית הראשונה של עתיד ההנעה החשמלית, מרמזת גם על משהו גדול הרבה יותר - עתיד נטול עשן, ריח של בנזין וגריז שחור מתחת לאצבעות של המוסכניק. אני כותב את זה, וקצת עצוב לי. המכונית הזאת מרמזת על סופו של עידן, סוף התקופה שהפכה אותי לחובב הרכב שאני היום. אבל אני מניח שלא מעט אנשים דווקא ישמחו לגלות מה כן צופן העתיד על פי המודל - עלויות אחזקה כמעט קבועות ובעיקר ידועות מראש. אין שמן, אין דלק ואין השפעה של האיראנים על מחירי הנסיעה לעבודה וחזרה. עלות החשמל הנדרשת לצורך הטענת הסוללה נמוכה, כך שמתוך 65 האגורות שעולה קילומטר נסיעה, רק אגורות בודדות מוקדשות למחיר החשמל והשאר הם למעשה תשלום בעבור הסוללה היקרה ושירותי המעטפת שמעניקה החברה כגון שירותי דרך ושירות לקוחות 24/7.

הכיוון אליו הולכת תעשיית הרכב כיום הוא די ברור. יותר ויותר מכוניות עם מנוע בנזין נעזרות כיום ביחידת הנעה חשמלית, יותר ויותר דגמי קונספט חשמליים מוצגים בתערוכות הרכב, טכנולוגיית תאי הדלק מאיימת להחליף את מנוע הבנזין במחולל חשמל המוזן במימן ושמועות על דור חדש של סוללות שנמצא בפיתוח באות הולכות כל הזמן. לכולם ברור כי מנוע הבערה הפנימית שמלווה את המכוניות שלנו זה למעלה מ-100 שנה יגיעו בסופו של דבר לסוף דרכו וחברת בטר פלייס היא זו אשר מראה לנו בברור כי אנו בפתחו של שינוי גדול בעולם הרכב. הביקור בבטר-פלייס הבהיר לי, ולדעתי גם לרוב חברי הנבחרת של קארספורום, כי היום בו יצא מנוע הבערה הפנימית לגמלאות קרוב יותר מתמיד. בסוף היום מצאנו את עצמנו עומדים במגרש החניה של בטר-פלייס, מנסים לחשוב האם יגיע היום הזה בעוד עשור, שניים או שלושה. מה שבטוח לכולנו שהיום הזה עוד יגיע ומכוניות הבנזין שלנו יהפכו לעוד פריט לאספנים.

 

צילום: יואל בן עזרא

צילום: יואל בן עזרא