מיני מבחן - ניסן מיקרה

יוליאן ממשיך במסורת המיני מבחנים שלו וקופץ לעשות סיבוב עם ניסאן מיקרה החדשה שנחתה לאחרונה בישראל

ניסן מיקרה החדשה נחתה בארץ לא מזמן, אך היא לא באמת חדשה שכן הדגם הוצג כבר בשנת 2016 והתחיל להימכר באירופה בשנת 2017, אך עקב חוסר בתיבה אוטומטית לא הגיע לארץ בזמנו. האם המיקרה ברמה של המתמודדות החדשות? האם היא לא הגיעה מאוחר מידי? יצאתי לנסיעת מבחן לקבל תשובות.

אז מה קיבלנו?

ניסן מיקרה החדשה מגיעה עם מנוע בנפח 1.0 ליטר טורבו עם 3 צילינדרים המפיק 100 כ"ס ומשודך לתיבה ידנית או רציפה.

ישנן 2 רמות אבזור, הידנית מגיעה ברמת אבזור אסנטה בעלת איבזור בסיסי הכולל מערכת מולטימדיה מקורית התומכת באנדרואיד-אוטו ואפל קארפלי, ועם מפרט בטיחותי דל הכולל מערכת בלימה אוטונומית בלבד וזהו בגדול. מחירה של גירסה זו מתחיל מ-80 אלף ₪.

הגרסה האוטומטית בעלת שתי רמות אבזור: אסנטה (זהה לגרסה הידנית) העולה 100 אלף ₪, ואסנטה פלוס, הגירסה הבכירה, שמוסיפה פנסי ערפל, חיישני גשם, מראה נגד סנוור ומערכות בטיחות כגון התראה על סטיה מנתיב, זיהוי הולכי רגל ומעבר אוטומטי לאורות גבוהים, רמת אבזור זו עולה 105 אלף ₪.

ישנם גם מספר תוספות כגון: מדרך סף דלת קדמי מואר בלוגו של מיקרה בעלות של 846 ₪, משענת יד מעור בעלות של 761 ₪, מרימי שמשות בעלות 419 ₪, פס קישוט והגנה לדלתות בעלות של 426 ₪. כמו כן ניתן להרחיב את האחריות ל-5 שנים במקום 3 בעלות של כ-3500 אלף ₪ (אחריות מפגוש לפגוש).

 

בחזרה לעבר

עיצובה החיצוני מסגיר את היותה דגם לא חדש בשוק, אמנם החלק הקדמי מיישר קו עם שאר רכבי ניסן אך החלק האחורי מרגיש פשוט מאוד וחסר עיצוב.

כניסה לתא נוסעים מגלה תמונה אחרת, אמנם הסלון אינו פורץ דרך בעיצובו אך יחד עם זאת הוא בעל עיצוב נעים ומרכז הדשבורד בצבע בז’ תורם לאווירה.

איכות החומרים השתפרה באופן ניכר לעומת הדגם הקודם, הדשבורד בחלקו העליון עשוי מחומר רך (אבל הפעלת לחץ על האיזור גורם לשקיעה של הפלסטיק) ואמצע הדשבורד רך גם הוא, אך מרגיש כמו פלסטיק קשיח שעטוף ספוג ולא פלסטיק מוקצף. איכות החומרים כעת עומדת בסטנדרט של היום ואף טובה מחלק מהמתחרות.

תא המטען בגודל 300 ליטר אך בעל סף טעינה נמוך, מה שיקל על העמסה או פריקה של ציוד גדול.

מאחור מרווח הברכיים בינוני ביחס לקטגוריה אך המושב עצמו מרגיש די נוח.

 

תיבה רציפה ושבלול

הגרסה הקודמת של המיקרה הייתה בעלת גיר רציף ומנוע 1.2 ליטר עם 80 כ"ס, כך שביצועים לא בדיוק היו שם. אך רעש בהחלט היה, דומה למיצובישי ספייס סטאר.

הפעם ישנו מנוע טורבו בנפח 1.0 ליטר בעל 3 צילנדרים אשר משודך לתיבה הרציפה, איך זה נוסע?

בעיר הרכב מרגיש זריז והתיבה חלקה ונעימה כמו שרציפה אמורה להיות, בניגוד לחלק מהתיבות הרובוטית ואף הפלנטריות. אם כי בסרק מורגשות מעט רעידות (יותר מאשר במנוע TSI), כנראה עקב מבנה 3 הצילינדרים של המנוע.

את הנסיעה התחלתי בחיפה על מנת לבדוק את הרכב בעליות. כוח לא חסר, המנוע זריז וחזק, ובגלל שאין צורך לאמץ אותו על מנת לקבל תאוצה טובה והתיבה - בתנאי שנוהגים כמו שאר הנהגים – לא היו רעשי מנוע כמו שחשבתי שיהיו (וכמו שאני רגיל מהספייס סטאר).

יחד עם זאת, כאשר כן רוצים להאיץ חזק או לנהוג מהר, המנוע כן מרעיש, אך לא ברמה חריגה. אין ספק שהבידוד בדגם החדש טוב לאין שיעור מאשר בדגם הישן.

בכביש בינעירוני, הודות לאותה תיבה רציפה, במהירות של 100 קמ"ש המנוע נמצא ב-2200 סל"ד נמוכים.

המושבים הקדמיים נוחים ונותנים תחושה של ישיבה בתוך המושב, המתלים הרגישו מעט נוקשים מעט אך סך הכול הנוחות טובה. כיול המתלים טוב, אין רכינה מוגזמת של הרכב והוא מרגיש יציב בסיבובים, הייתי שמח לתמיכת צד טובה יותר של המושבים.

בידוד הרעשים ברובו טוב, עד 100 קמ"ש רעשי הרוח סבירים, וכך גם המנוע כול עוד לא מאיצים חזק במיוחד, רעשי כביש דווקא כן הורגשו, בהתאם -כמובן - לאיכות סלילת הכביש.

 

בחזרה לעתיד

הצד החזק של המיקרה לדעתי היא מערכת ההנעה, לעומת תיבות רובוטיות או חלק מהפלנטריות היא חלקה ונעימה, אין בעיה של עמידה של התמודדות עם פקקים ארוכים (כמו שניתן לפגוש בתיבות עם מצמדים), אין מצב שהעברות ההילוכים לא תמיד חלקות, ואין רעידות מורגשות תחת עומס בסל"ד נמוך (כמו בסיטרואן C3 ובחלק מהרובוטיות), הסלון נעים וגם הנוחות די טובה.

אבל למרות זאת, היא מרגישה קצת מפוספסת. התחרות היום בקטגוריית הסופר מיני לא פשוטה, וזה עוד לפני הגל החדש של מכוניות כמו קליאו, קורסה ו-208 שצריכות להגיע בתחילת 2020 שכבר ממש תכף כאן. היא לא מצוידת באיזשהו אס. אין לה את המנוע החזק בקטגוריה או אבזור יוצא דופן, מרווח פנים מרשים או עיצוב מהמם במיוחד. היא עושה הכול בסדר אבל זה לא מספיק לדעתי.