פיג'ו 508 במבחן - הניתוח הצליח

הדור החדש של פיג'ו 508 הוא יצירת מופת הנדסית ועיצובית. אבל האם יש לה בכלל סיכוי בעולם שנשלט ע"י ישיבה גבוהה ו"עיצוב שטח מסוקס"?

את כתיבת המבחן הזה דחיתי הרבה זמן, יותר מדי זמן, לעסתי אותו לעצמי בראש כמעט ב-100% מהזמן שאני ער מאז בחנתי את פיג'ו 508 החדשה לפני כמה שבועות, אבל עדיין לא הצלחתי להביא את עצמי לחבר משפט קוהרנטי אחד.

הסיבה לדחיה הזו היא לא משהו שבן אדם בוגר יכול להצדיק בפרצוף רציני. אין לחץ מיוחד, אין דברים דחופים יותר, התקופה - תחילת חופשת הקיץ - היא בכלל די רגועה ומנומנמת. הסיבה לדחיה היא אחרת לחלוטין.

ב-20 השנים האחרונות פחות או יותר, מיד אחרי שהופסק שיווקה של ה-406 הנהדרת, המשפחתיות הגדולות של פיג'ו היו אניגמה מוחלטת עבורי. אני זוכר שבזמן השירות הצבאי שלי, אחד החיילים שלי נורא התלהב מזה שאביו בדיוק קנה פיג'ו 407 חדשה. היה בה הכל. היא הייתה גדולה ומרווחת, חזקה, מאובזרת להחריד, מעוצבת מאוד (אני חשבתי, ועדיין חושב, שהיא הייתה מכוערת ברמות של דימום מהעיניים, אבל נוכחתי לדעת שאני די לבד בדעה הזאת). בקיצור, כל מה שילד בין 19-20 צריך מהאוטו של אבא.

במקביל שווקה גם ה-607, שהייתה האחרונה מסוגה. מכונית סלון, שלהבדיל משאר הרכבים האירופאים במידותיה שהיו נצר למשפחות יוקרה, ניסתה (ונכשלה) להתחרות במכוניות כמו הונדה לג'נד וטויוטה קאמרי. שזה מצחיק - ואולי גם מסביר את הכשלון - כי שתי אלה היו מכוניות שנועדו לקהל האמריקאי, בעוד פיג'ו בכלל לא שווקה שם.

אחרי הצמד הזה, פיג'ו החליטה לבצע מיזוג של שתי המכוניות הללו ויצרה את ה-508 הראשונה בהיסטוריה. וכאן מגיעה הסיבה לכך שכתיבת המבחן הזה נדחתה כל כך הרבה זמן. עד לרגעים אלו ממש אני לא יודע אם לשחזר את ההתלהבות של אותו בחור מה-407 של אבא שלו ולעשות את זה דרך עיניים קצת יותר מבוגרות ושקולות (על מי אני עובד...?), כי לחלוטין יש ממה להתלהב; או שמא להדהד את הכשלון של ה-607, שבהתחשב במצב השוק והרוחות הנושבות בו, יחד עם מחירים שמתחילים ב-200 אלף ₪, בלתי נמנע שיגיע.

בסוף, כמו בהרבה מקרים, החלטתי שפשוט אתן לאצבעות לדבר בעצמן על המקלדת, ואת העבודה הקשה של אבחנה בין טוב לרע, בין התלהבות לכשלון, ובין פרגון לקטילה, אתן לכם לעשות. כי קיץ, וחופש, ואין לי כוח לעבוד קשה.

על העיצוב של ה-508 לא באמת צריך לדבר, אבל מאוד קשה שלא לרצות לעשות את זה. קשה כמעט כמו להתעלם ממנה ברחוב. בדרך שלי לעבודה, לפעמים מזדמן לי לפגוש אחת כזו לבנה, וכשהיא מופיעה בצומת בה אנחנו "נפגשים", המחזה שקול כמעט להופעה של מכוניות כמו 911 או 488. התחושה היא שהעולם עוצר מלכת, כולם מסתכלים עליה, נותנים לה לעבור בסלואו-מושן, וממשיכים בחיים אחרי שהיא נעלמת.

הפרופורציות שלה, ביחס למכונית ארבע דלתות כמובן, פשוט מושלמות. אמנם מלבד ניבי תאורת היום מלפנים ופס הפנסים השחור מאחור קשה מאוד למצוא בה קווי מרכב מפוסלים או מובחנים, אבל איכשהו כל הצורות שמרכיבות אותה - אם זה הגריל, הפנסים, או קו הגג - משתלבות יחד לתצוגה של משהו שהוא בהיעדר מילה אחרת - מהמם. ולא בקטע של "יפה ממש" אלא בקטע של אשכרה תוקע לך את המבט ועוצר לך את הנשימה לשניה או שתיים.

מאחור היא מרשימה עוד יותר, משלבת מגוון סיומות חדות של המרכב כדי להעביר מסר של תזוזה. קצת (ולהבדיל אלף הבדלות) כמו החוטים המתנפנפים על מאוורר בסרט משנות ה-50 או כמו טיפות מים על חלון של מכונית שנוסעת 200 קמ"ש. הסיומת החדה של תא המטען או השפיצים בפינות פס התאורה, שהוא בכלל לא פס תאורה אלא פשוט פלסטיק מושחר שמעלים את הפנסים האחוריים, הוא כנראה אחת הפרשנויות היחודיות והיפות ביותר של פנסים אחוריים לטעמי. שלבו את כל זה יחד עם גרסת GT שמגיעה בצבע אדום עמוק ובוהק, וקיבלתם את ההסבר למה לדעתי ה-508 הדיחה תוך שניה את מאזדה 6 מתואר "מכונית המנהלים היפה ביותר".

 

בפנים המצב הרבה יותר מוכר ו"רגיל". יחסית כמובן, כי עדיין מדובר בתא נוסעים של פיג'ו על כל מוזרויותיו, כולל ההגה הקטן ונמוך (מדי, לטעמי), לוח המחוונים הדיגיטלי שנמצא מעליו (לא מספיק מעליו, לטעמי), ידית ההילוכים של האייסין 8 הילוכים הפלנטרי, לוח מקשי הפסנתר (היפהפיים, לטעמי) ומסך המולטימדיה הגדול ששולט על יותר מדי פונקציות ברכב. יש כמובן כמה נגיעות מחויבות המציאות לרכב מנהלים, כמו דיפוני עץ (או דמוי. אני לא יודע, אבל הם נראים ומרגישים מספיק טוב כדי להעביר את התחושה), חיפוי עור ותאורת אווירה.

איכות החומרים כצפוי גבוהה מאוד, למעט - באופן באמת תמוה - בכמה מהמקומות שרואים הכי הרבה שימוש. כך למשל מנופי העברת ההילוכים וידית האיתות מרגישים ונשמעים חלולים ושבירים, הכפתורים על ההגה עיסתיים והלחיצה עליהם לא מספקת מספיק פידבק, ואני רוצה גם לגעת בנקודה ולשאול של מי לעזאזל היה הרעיון להחליט מה יהיה התפקיד של כל כפתור על ההגה? איך זה נראה הגיוני למישהו שהגלגלות על ההגה שולטות על העברת השירים ושינוי מצבי התצוגה של לוח המחוונים, ואף אחת מהן לא שולטת על הווליום של המדיה? איך זה הגיוני שמישהו ירצה באבחת אצבע אחת להעביר 14 שירים או לעבור ממצב תצוגה מס' 1 למצב מס' 5, אבל את הווליום אנחנו נרצה להגביר או להנמיך ב"נקודה" אחת כל פעם?

הדבר האחרון שאני אקטר עליו בתא הנוסעים הוא כמויות הפלסטיק השחור-מבריק הנרחבות ש-שוב, נמצאות במקומות הכי מועדים לפורענות ברכב - בדיוק במקום בו נחים האגודלים על ההגה, בכל איזור מסך המולטימדיה ופאנל הכפתורים, ומסביב למחזיקי הכוסות - שם אני מעריך שהפלסטיק הזה ישאר יפה בערך 0.4 שניות עד שמישהו ילחץ על מכסה תא האחסון או יזרוק פנימה את המפתחות ויפספס, והם באופן בלתי נמנע יפגעו בגימור המבריק והמהודר וישרטו אותו.

 

תנוחת הישיבה ב-508, כמו בכל פיג'ו אחרת מהדור הנוכחי, דורשת התרגלות. וזו לא מכבסת מילים ל"נוראית", אלא המציאות. ברגעים הראשונים היא באמת לא נוחה. בסיס המושב מוטה אחורה מדי, ההגה נמוך מדי ועלול לשפשף את הרגליים, והרוטב לכל הסלט הזה הוא שקשה מאוד לראות את כל לוח המחוונים. אבל אחרי כמה שעות של נהיגה ו-fine tuning של המושב וההגה, המוזרות חולפת ותנוחת הנהיגה הופכת לסבירה והגיונית לחלוטין. היא עדיין לא "מהטובות בקטגוריה" ועדיין קשה לראות את כל לוח המחוונים, אבל זה מחיר סביר לשלם עבור ההגה הקטן והמענג ללפיתה.

לשאר תא הנוסעים אין לי מילה אחת רעה להגיד. למרות בסיס גלגלים קטן יותר מזה של הדור הקודם (279.5 ס"מ לעומת 281.7) והגג המשתפל, המרווח מספק לחלוטין. כן, כן, אפילו מרווח הראש במושב האחורי. לנוסעים מבוגרים בגובה של עד 180 ס"מ לא תהיה שום בעיה לבלות גם שעות ארוכות במושב האחורי.

היתרון של הגג המשתפל - או ליתר דיוק השמשה האחורית המשתפלת - הוא דלת חמישית עצומה שמובילה לתא מטען עצום לא פחות עם 487 ליטרים של נפח. זה אמנם קטן יותר מאשר בסופרב של סקודה (כמו גם כל מידה פיזית אחרת) אבל גדול יותר מהמתחרות העיקריות האחרות בקטגוריה וקרוב מאוד למידותיה של אופל אינסיגניה, שגם היא כמו ה-508 והסופרב, משתמשת בתצורת ליפטבק חמש דלתות.

 

גם את הנהיגה ב-508 קשה לבלוע בלגימה אחת, וצריך לפרק אותה לשתיים - הציפיה בעקבות העיצוב וההספק, מול המציאות ודרישות הקטגוריה. הפיג'ו הזו נראית כאילו היא נוסעת 1000 קמ"ש גם כשהיא עומדת, אז כמובן שהציפייה היא שהיא גם תוכל לנסוע 1000 קמ"ש, ורצוי בכל תוואי דרך. אבל הקטגוריה מכתיבה צרכים אחרים - נוחות, עידון, שקט. אז פיג'ו התקינו ב-508 החדשה שתי מערכות שאמורות לאפשר לה לרקוד על שתי החתונות האלה. בולמים אדפטיביים ומערכת Ambiance כזו שמשנה פרמטרים שונים ברכב ובעלת שני מצבים - ספורט והרגעות.

המערכת אחראית על תאורת האווירה, מצב הנהיגה, "אופי האווירה" (שלא ממש שמתי לב שמשפיע על משהו) והעיסוי במושבים - בנפרד כמובן לנהג ולנוסע, שהוא אגב עיסוי אמיתי עם שמונה נקודות מגע ולא סתם כרית תמיכת גב תחתון שמתנפחת וזזה קצת.

עם תחילת הנסיעה מתחילים להתגלע כמה מהמחלוקות בין מחלקת העיצוב לבין מחלקת ה"איך זה נוסע" של פיג'ו. ה-508, למרות שהיא ניצבת כאן מולכם בגרסת GT הבכירה שסוחטת ממנוע ה-1.6 ליטר המוכר לא פחות מ-225 כ"ס, לא מרגישה ספורטיבית. גם במצב הספורטיבי ביותר היא רכה והאף כבד מכדי לתקוף פניות בקצב יוצא דופן לקטגוריה. שלא תבינו לא נכון, היא יותר ממספיקה כ"רכב מנהלים", אבל בכביש מפותל היא לא תפתח קצב מהיר יותר מסופרב 4 על 4 או תתנהג טוב יותר ממאזדה 6.

כשמנתקים את מצב ספורט וחוזרים לסביבת המחיה הטבעית של ה-508 - כבישים מהירים, היא מרגישה הרבה יותר בבית, וממש מעוררת את החשק להמשיך לנסוע עוד ועוד. סתם ככה, בלי שום מטרה, כשיצאתי לנסיעת לילה קצרצרה של לא יותר מ-30 דקות, חזרתי אחרי בערך 3 וחצי שעות ו-200 ק"מ. זו מכונית מאוד נוחה, מאוד נעימה (בטח ובטח כשהעיסוי עובד) ואחרי שמתרגלים לתנוחת הנהיגה, גם מאוד לא מעייפת לנהיגה.

שתי הטענות היחידה שיש לי כלפי הנהיגה המנהלתית הן המנוע שמרגיש רזה מדי וקצת חסר משיכה בסל"ד נמוך (אבל הוא מתעורר ומושך טוב מאוד מעל 3000-3500 סל"ד) ורעשי הרוח שמתחילים להישמע במהירויות נמוכות מהצפוי בגלל דלתות חסרות המסגרת (אבל באופן די מפתיע לא מתגברים כמעט כשהמהירות עולה).

צריכת הדלק, בגלל הגדישה הגבוהה של המנוע, מאוד תלויה באופי הנהיגה. בנהיגה מנהלתית לא חריג שהופיעו מספרים (ממוצעים) של 11 ו-12 ק"מ לליטר, אולם כשדוושת הדלק פגשה את השטיח לעיתים קרובות יותר גם המספר 5 לא היה זר ללוח המחוונים.

 

סיכום

פיג'ו 508 היא הרבה מאוד מכונית. היא גדולה, מרווחת, תא המטען גדול ונוח לשימוש, היא חזקה, מאובזרת בטירוף, נוחה, נעימה, שקטה, ואפילו יכולה להיות די חסכונית. היא גם מהממת ביופייה, שזה גם פרמטר.

אבל היא שייכת לזן נכחד. היא מכונת כתיבה עם חיבור בלוטות', היא רכבת קיטור עם מערכת מולטימדיה. היא משהו מאוד מאוד טוב, שאף אחד כבר לא משתמש בו. היא גם לא זולה, בכלל. למעשה, עם מחיר של 240,000 ₪ לגרסת ה-GT (או 200 לגרסת קומפורט) היא יקרה יותר מפחות או יותר כל המתחרות שלה להוציא גרסאות הקצה של הסופרב והאינסיגניה, ושתיהן מגיעות עם מנועים גדולים ובשרניים יותר, הנעה כפולה, ולא פחות אבזור (חוץ מהעיסוי, את זה אין לשתיהן).

שלא תטעו, היא מכונית מעולה. ואם תבחרו בה על פני כל ג'יפון שעולה כמוה, תקבלו הרבה יותר בכל הפרמטרים - חוץ ממרווח ראש, שבטח נורא חשוב לרותם ויעלי בני ה-6 ו-8 שלכם, ששניהם סנטר ב-NBA. יותר כח, יותר יציבות, יותר נוחות, יותר התנהגות.

אבל טבלאות המכירות מראות לנו שזה כנראה לא באמת מעניין אף אחד. ואת הדבר היחיד שאנשים רוצים יותר ממנו היום - גובה מהקרקע - ה-508 לא נותנת. אז עם כמה שמגיע לה להפוך ל-406 מודרנית ולשחזר את ההתלהבות של החייל ההוא מה-407 של אבא שלו, משהו אומר לי שגורלה של ה-508 החדשה יהיה הרבה יותר קרוב לזה של ה-607. אני חושש, באמת ובתמים, ובלב מאוד כבד, שזה יהיה כמו הסיפור ההוא על הניתוח שהצליח, והפציינט שמת.

יש לכם שאלות? רוצים לספר לנו מה דעתכם על פיג'ו 508? או על פיג'ו או מכוניות בכלל? הצטרפו לדיון בפורום.