תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • מיצובישי
  • מיצובישי אאוטלנדר
  • מיצובישי אאוטלנדר PHEV 2019 במבחן - פי 100

    מיצובישי אאוטלנדר

    מיצובישי אאוטלנדר פלאג-אין עבר מתיחת פנים שנראה קטנה אך טומנת בחובה שינויים מהותיים מאוד. לרגל יום מובילי דעה לקחנו אותו למבחן

    • 02-04-2019
    • מאת: פבל צ'רניצקי | צילום: פבל צ'רניצקי

    לרגל יום הדרכה מיוחד שערכנו יחד עם מיצובישי למובילי הדעה שלנו, שאת חוות דעתם עליו ועל הרכב תוכלו לקרוא כאן, לקחנו את האאוטלנדר PHEV למבחן מערכת פרטי וארוך יותר משלנו. המטרה: לבדוק כמה גדולים השינויים בכלל, והאם הם מצדיקים השקעה של יום שלם (בהתנדבות) מצד המובילים עצמם בפרט (כי אם לא, אנחנו נצטרך להתמודד עם הזעם שלהם).

    מיצובישי אאולטנדר PHEV 2019

    את המבחן עצמו אני מוכרח לפתוח בווידוי. מעולם לא התחברתי לקרוסאוברים, אני יודע - אובייקטיבית - מה היתרונות שלהם על פני מכוניות "רגילות", אבל באופן אישי אני פשוט לא מתחבר לקטע שלהם. האאוטלנדר, מהבחינה הזו, אינו שונה.

    יתרה מזו, הוא אחד הקרוסאוברים שמבחינה דינאמית הכי רחוק ממכוניות רגילות - שהן אלה שאני כן אוהב. לא אהבתי אותו בדור הקודם שלו, עליו נהגתי אלפי קילומטרים, לא אהבתי אותו כשהדור הנוכחי הוצג ב-2013 וגם היום, אם הייתם שואלים אותי - הוא כנראה היה אחד הרכבים האחרונים ברשימת הקניות שלי.

    עכשיו, אחרי שקראתם את כל זה, אני יכול להגיד בלב שלם שה-PHEV, במיוחד אחרי מתיחת הפנים האחרונה, הוא פשוט כלי רכב מעולה, ואני ממש לא מבין איך מיצובישי לא מוכרים פי 100 ממנו.

    מיצובישי אאולטנדר PHEV 2019

    מתיחת הפנים האחרונה שעבר האאוטלנדר, שהושקה בגרסאות הבנזין לפני מספר חודשים וכעת הגיעה גם לדגם הפלאג-אין, למרות השינויים העיצוביים הזניחים, היא כנראה הרצינית ביותר שעבר הדגם ב-7 השנים מאז הצגתו לראשונה.

    על הנייר, כוללת מתיחת הפנים לא רק את השינויים המחייבים בעיצוב אלא גם המון שינויים בשלדה שאיפשרו כיול מחודש ומוצלח בהרבה של המתלים, ובדגם ה-PHEV שכאן, גם מנוע בנזין חדש לגמרי. השינויים העיצוביים כאמור זניחים מאוד - אחד הפסים הכסופים בגריל התהפך, בחלק הקדמי של הפגוש התחתון יש עוד איזה אלמנט, החישוקים שונים ובפנסים הקדמיים יש עוד איזו חתיכת פלסטיק. אם אתם לא כתבי רכב (או שרוטים על כל הראש. או גם וגם) כנראה שבחיים לא תשימו לב לשינויים האלה.

    מיצובישי אאולטנדר PHEV 2019

    בתא הנוסעים גם כן יש כמה שינויים, אבל גם הם ממש לא מספיקים כדי להסתיר את גילו של האאוטנלדר. לא רק הדשבורד הזקוף שמזכיר פיק-אפים אמריקאיים משנות ה-80, אלא גם איכות החומרים, שזוכה כאן לתואר המפוקפק "בעלת המנעד הרחב ביותר" שפגשתי מעודי. יש כאן כמעט הכל - החל מחלקים שמרגישים כאילו נוצרו משאריות מחזור של כוסות שתיה חד-פעמיות, דרך פלסטיקים רכים ונעימים וכלה בפיסות עור באיכות שלא תבייש גם את המכוניות המשובחות ביותר בקטגוריה.

    אבל יותר מכל אלה, שני הדברים שהכי חושפים את אריכות ימיו של האאוטלנדר, הם הפאנל המרכזי שמתחת למסך המולטימדיה, שנראה כאילו הוא הגיע ישירות משנת 92 (אם למיצובישי הייתה בקרת אקלים מפוצלת ב-92), והפיזור הלא אינטואיטיבי של כפתורים ששולטים בדברים שנוספו במרוצת השנים מאז הוא הושק (האאוטלנדר, לא הפאנל המרכזי. מאז הושק הפאנל בטח המציאו את החשמל או משהו). כך למשל, חלק מהכפתורים של מערכות הבטיחות נמצא בצד משמאל של הדאשבורד וזה של ניטור השטחים המתים מוחבא ליד שקע המצת (והכפתור שמגדיר את גובה פתיחת תא המטען), והשליטה על מחשב הדרך נעשית בכלל מכפתור אחד (אין אפשרות לגלול למעלה ולמטה, רק למטה) שנמצא מאחורי ההגה.

    מיצובישי אאולטנדר PHEV 2019

    האאוטלנדר מרגיש קצת כמו F-16i (להבדיל אלפי הבדלות כמובן), פלטפורמה בת 200 שנה (בערך, כן?), שקיבלה במרוצת השנים אין ספור שינויים ותוספות, ושהופכות אותו לאחת המתקדמות ביותר בתחומה.

    ולמרות כל החלק האחרון, בסופו של יום, זה מה שהאאולטנדר PHEV באמת - אחד הרכבים הכי מתקדמים שאתם יכולים לקנות בבערך 200 אלף שקלים (190-220, 210 לגרסה הנבחנת).

    בואו נשים לרגע בצד את המנוע החדש - 2.4 ליטר שמחליף את מנוע ה-2.0 ליטר הקודם ומציג יעילות טרמית הזויה של 46% (לשם השוואה - 35% נחשב למעולה) בין היתר בזכות תכנון שמאפשר לו לעבדו במחזור אוטו (רגיל) או אטקינסון (חסכוני); נשים בצד גם את השלדה שחוזקה ביותר הדבקות טרום ריתוך מכל רכב אחר של מיצובישי ומאפשרת בידוד רעשים טוב יותר וכיול בולמים רך והרבה יותר נייטרלי ומוצלח משל הדגם טרום המתיחה; ואתם יודעים מה, בואו נשים בצד גם את שני המנועים החשמליים ששולטים כל אחד על סרן אחר ומאפשרים הנעה כפולה בלי גל הינע מגודל שגוזל מקום וגורר איבודי כוח או את חמשת מצבי הנהיגה השונים.

    מיצובישי אאולטנדר PHEV 2019

    אפשר לשים בצד גם את הסוללה המוגדלת, ההצהרות על מעל 50 ק"מ טווח חשמלי, האפשרות (עליה נלחמה היבואנית של מיצובישי) להטעין את האאוטלנדר PHEV משקע חשמל (תעשייתי, או אחרי קצת עבודת חשמל שבטח תבטל לכם את האחריות ואת ביטוח הדירה, אפילו משקע רגיל), וחמש דרגות בלימת מנוע שאחרי התרגלות קלה מאפשרים לכם למעשה לנהוג כמעט תמיד בלי לגעת בדוושת הבלם.

    כי גם אם אנחנו שמים את כל הדברים האלה בצד, עצם ה-PHEV-יות של האאולטנדר הזה הופכת אותו לדבר הכי טכנולוגי ומתקדם בקטגוריה וגזרת המחיר שלו. במסגרת המבחן שארך ארבעה ימים במהלכן עברנו קצת פחות מ-300 ק"מ, והטענו את הרכב בבית, הצליח האאוטלנדר בלי מאמצים מיוחדים או אימוץ טכניקות נהיגת-סבתא להשיג צריכת דלק מדודה במשאבה (כי מחשב הדרך שלו זה הדבר הכי מתוסבך ביקום בערך) של 24(!) ק"מ לליטר. מה שאומר שבנסועה ממוצעת של כ-40 ק"מ ליום, תצטרכו לתדלק אותו אחת לבערך 27 ימים, שזה טוב, כי מהנתונים של מיצובישי עולה כי לא מעט לקוחות של הדגמים הקודמים מקבלים אחרי התרעות מערכת על כך שהם לא תדלקו יותר מדי זמן.

    מיצובישי אאולטנדר PHEV 2019

    אבל בפועל בואו לא נשים את הדברים האלה בצד. כי בפועל אנחנו מקבלים פה גם רשימת אבזור נוחות ובטיחות ארוכה למדי שתוכלו לקרוא את כולה במפרט, ביצועים טובים-עד-טובים-מאוד, נוחות ונינוחות מצוינים, נסיעה שקטה בזכות שינויים במנוע שאני לא אכנס אליהם כדי לא להתיש אתכם ורק אגיד שבנסיעה רגועה כמעט בלתי ניתן לדעת אם הוא מונע או לא; תנוחת ישיבה גבוהה (גם ביחס לג'יפונים אחרים) תא מטען עצום, ובאופן כללי עוד רבה מאוד דברים שהופכים את האאוטלנדר PHEV למכונית שאני לא יכול שלא לתאר כ"ממש ממש אחלה".

    ברור שלא הכל אלקטרונים וחרישיות, ועדיין כאמור יש כמה דברים שלא כיף לקבל במכונית שעולה 200 אלף שקל, כמו כאמור איכות החומרים הלא אחידה והנדסת האנוש המוזרה, אבל גם דברים חמורים יותר כמו נדנודי מרכב מוגזמים עד כדי חבטות לא נעימות במעבר מהיר על פסי האטה (ככל הנראה בגלל סרחי עודף גדולים) או העובדה שתקע הטעינה לא ננעל בתוך השקע של הרכב גם בנעילת הדלתות וכל פושטק (כן, כתבתי פושטק) יכול לעבור ליד הרכב שלכם ופשוט לנתק אותו מהטעינה. שזה אמנם לא פטאלי כמו ברכב חשמלי טהור, אבל עדיין ממש מבאס - בתקע כן ישנו חור קטן למנעול שכול למנוע את ניתוק הכבל, אבל זה נראה קצת כמו פרטאץ' חובבני.

    בסופו של יום, האאוטלנדר PHEV הקודם היה רכב מאוד מעניין לרכישה. ולא מעניין בקטע של "כמו עז עם שלוש עיניים", אלא מעניין כי הוא החבילה שהוא נתן באמת הייתה ייחודית, אבל זה היה בזכות החלק של ה-PHEV ולמרות החלק של האאוטלנדר. על אחת כמה וכמה אחרי תחילת השיווק של גרסת הפלאג-אין הייבריד של קיה נירו שזולה בלפחות 30 אלף שקלים והייתה גם מהודקת ונעימה יותר (אבל גם צפופה יותר) מהדגם היוצא. עם מתיחת הפנים, החלק של ה'אאוטלנדר' כמעט ומיישר קו עם החלק של ה-'PHEV' ובעצם משאיר את השאלה שאיתה התחלתי - פתוחה. איך זה שלא מוכרים פי 100 כאלה בשנה?

    יש לכם עוד שאלות? רוצים לקרוא מה חשבו מובילי הדעה שלנו על מיצובישי אאולטנדר PHEV? הצטרפו לדיון בפורום.

    MAIN-מיצובישי-אאוטלנדר-PHEV-2019