אאודי A4 קוואטרו - מבחן דרך - יאיר וחיים

שלושה ימים מאחורי ההגה של הנעה כפולה ו-252 כ"ס בעטיפת פרימיום, נשמעים כמו מתכון לאחלה סופשבוע, אז למה לא היה לי קשה להחזיר אותה ליבואן? 4 טבעות במבט דרך 4 עיניים

כמו שכולנו יודעים, לכל דבר בחיים יש כמה נקודות מבט. הכל תלוי בפרספקטיבה שלנו על משהו, איך אנחנו בוחנים אותו. מה שנקרא, מה שרואים מכאן לא רואים משם.

איך זה מתקשר לכותרת? כי בדיוק כמו כל דבר בחיים, גם על ה-A4 שהגיעה למבחן בגרסת 2.0 ליטר טורבו עם 252 כ"ס והנעה כפולה (310 אלף שקל, ה-A4 הכי יקרה שאפשר לקנות היום בארץ) אפשר להסתכל מכמה כיוונים. אבל יש שני כיוונים עיקריים, או יותר נכון, שני זוגות עיניים עיקריים.

האחד הוא זה שקונה מכונית כדי לנהוג בה. הוא מחפש את הפאן, את החיוך, את ההתנהגות, את הצליל (הוא לא קורא לזה רעש) של האגזוזים. זה שלפעמים לוקח את הדרך הארוכה והמפותלת יותר בכוונה תחילה וזה שמכונית שלא מקבלת ממנו מבט שני אחרי שהוא יצא, מוצאת את עצמה בלוח המשומשות אחרי 28 שניות בערך. נקרא לו יאיר.

השני מחפש כלי תחבורה. הוא רוצה רוגע, אבזור, בטיחות, שהרכב יביא אותו מנקודה לנקודה במינימום התעסקות. נקרא לו חיים. חיים בוחן את המושבים, הוא מוציא "רעשומטר" ובודק כמה ה"קבינה" (ככה הוא קורא לה) שקטה. מבחינתו "הנאה" היא לרחף ולא להרגיש את הכביש. כביש זה שחור, מחוספס, לא יוקרתי. לא בשביל חיים.

 

בתוך הכיסא

התיישבתי לי במושב הנהג וקיבלתי הסבר קצר מנציג נסיעות המבחן. קצת על מערכות הבטיחות, קצת על מצבי הנהיגה, חיבור הטלפון למערכת ושוחררתי לדרכי.בעמידה במקום, בודקים קצת את איכות החומרים וההרכבה. אתם מכירים את זה, קוראים לנו "מלטפי הדשבורדים", אבל מה לעשות, גם את זה צריך לבדוק. הכל אני מוכן לעשות בשבילכם.

איכות החומרים מרשימה. רובם המוחלט של החומרים רכים ונעימים למגע, ומלבד משטח אחד קטן אי שם למטה, הכל ברמה גבוהה, גם מבחינת חומרים וגם מבחינת הרכבה.

קרקושים, אם ישנם, נבדוק בנסיעה כמובן.

עיצוב הפנים מאוד מרשים, מאוד נעים לעין, לא הרגיש עמוס מידי ובהחלט משדר שמדובר ברכב יוקרתי.מערכת ה-MMI של אאודי אולי לא הכי אינטואיטיבית בתחום, ומהירות הפעולה שלה דורשת שיפור קל ביחס למערכת של ב.מ.וו, אבל היא ללא ספק אחת הטובות. לאחר זמן קצר תתרגלו אליה ותבינו איפה כל דבר נמצא.  

בשורה התחתונה, לאף אחד מהלקוחות לא תהיה בעיה עם פנים הרכב.

 

משלבים ל-D

יוצאים מהחניון ודבר ראשון ששמים לב אליו זה הגודל. אלוהים אדירים קיבלתי A8 במקום A4 ולא שמתי לב?!
משהו ברכב הזה גורם לו להרגיש הרבה יותר גדול ממה שהוא. בדרך כלל מדובר בתכנון מכוון של המהנדסים, סוג של מקדם בטיחות, כך שכאשר מתניידים עם הרכב תרגישו שאתם קרובים יותר ממה שאתם באמת ותזהרו על הרכב. סוג של אשליה אופטית שנועדה לעזור לכם לשמור על שלמות הפגוש והצבע.

אבל ה-A4 פשוט מרגישה ענקית! אם ביציאה מהחניון זה היה מעצבן, אז על אחת כמה וכמה בפקקים של בני-ברק. אגלי זיעה הצטברו על המצח בעוד אני מפלס דרך בתוך התנועה, מפחד שאני קרוב מידי לרכב שלצידי. מזל שהמזגן חזק.

כשהכביש נפתח זה כבר סיפור אחר. עלינו על כביש 6.

יאיר מחליט לבדוק את 252 הסוסים ומדביק את הדוושה. אכזבה ניכרת על פניו.
לא ברור למה, אבל למרות הנתונים היא לא מרגישה כמו רכב עם 252 כ"ס, ועוד אחד שעל דלת תא המטען רשום "קוואטרו". שלא יובן לא נכון, תאוצות הביניים מספקות בהחלט, אבל זה פשוט מרגיש יותר כמו 200 סוסים, כאילו 52 מהם נשארו בחניון.

נתון המשקל ממשיך את הכיוון של תחושת הגודל, ועוצר את המאזניים על כ-1.6 טון. בתנועה סטנדרטית זה הרגיש מעולה. הרכב "מרגיש נטוע" אם לצטט את חיים.

בידוד הרעשים ממשיך את דרכם של החומרים ומציג רמה גבוהה של ביצוע. חיים מבסוט.

 

כלבי שמירה אלקטרוניים

הרכב שלנו צויד בכל מערכות הבטיחות הנחוצות. אזהרת סטייה מנתיב הכוללת תיקון סטייה אוטומטי, אזהרת שטחים מתים ובקרת שיוט אדפטבית. אזהרת השטחים מתים עובדת מעולה, מזהה רכבים ממרחק ולא מאכזבת.

בקרת הסטייה מנתיב קצת פחות הרשימה, בלשון המעטה.

הרבה יותר מפעם אחת, והרבה יותר מידי פעמים בכלל, המכונית "איבדה" את הנתיב. עכשיו בטח תגידו "טוב, בטח הסימון לא היה טוב, מזג האוויר היה סגרירי" ועוד שלל תירוצים, אבל האמת היא שהיה סופ"ש שמשי ונעים, והעניין הזה חזר על עצמו גם בכבישים סלולים היטב עם סימון קווים חדש וברור. בכל זאת, אמרנו כביש 6. זוכרים?

לא רק זה, אלא שבמקום שהרכב ישמור על עצמו במרכז הנתיב, הוא פשוט מתקן את עצמו כל הזמן כאשר המערכת מבינה שהיא התקרבה יותר מידי לאחד הקווים. ההמחשה הכי טובה היא שזה מרגיש קצת כמו שואב אבק רובוטי כשהוא מגיע לקיר.זה לא נעים, זה לא טוב, וזה גם לא בטיחותי.

בקרת השיוט האדפטיבית של האאודי רק המחישה כמה היא לא מוכנה להתנהגות של מר ישראל ישראלי.
גם במצב הכי "קרוב" שלה (ניתן לקבוע את המרחק שהרכב ישמור מהרכב שלפניו) היא שומרת מרחק די רב מהרכב שלפניה.

בגדול, זו לא באמת בעיה, רק שאנחנו נוהגים בכבישי ישראל ואנשים אוהבים להידחף לך לתוך החיים כאילו הם חברים שלך ויש להם ממש הרבה דברים להגיד על איך אתה מחנך את הילדים שלך, ואיך אתה נותן לחתול לישון איתך במיטה, ולמה אתה בעבודה הזאת ואיך עדיין לא... בקיצור, הבנתם.

הבקרה, שלא כמו החברים שלך, מיד מזהה רכב שנכנס לנתיב ומבינה את הרמז לקחת צעד אחורה. היא משחררת מעט את המצערת על מנת לשמור את המרחק שקבענו לה. היא עושה את עבודתה נאמנה, אבל הפריעה לי העובדה שאי אפשר לקבוע שמירת מרחק קצת יותר ישראלית.

בקרת השיוט ושמירת הנתיב עובדות ביחד ומאפשרות נסיעה כמעט אוטונומית, אבל כמובן שאם מורידים את הידיים מההגה ליותר ממספר שניות (כ-20 למיטב זכרוני), המערכת תתריע ואם לא נחזיר אותן, היא מתבטלת.

אם לרגע לא שמתם לב שזה קרה, אתם עוד עלולים לפגוש בטונדה.

יאיר קצת התעצבן ולא הבין בכלל למה צריך את כל המערכות האלה, חיים התאכזב קצת כי ציפה ליותר.

 

פיתולים, עיקולים, ומה שביניהם (שזאת דרך אחרת להגיד "כביש ישר". העורך)

מגיעים לכבישי נשר וחיפה המפותלים, חיוך זדוני נמרח על פניו של יאיר. בורר מצבי הנהיגה עובר לספורט, ידית ההילוכים מקבלת קליק למטה גם היא למצב ספורט. הדוושה נמעכת.

במצב הזה היא מרגישה נמרצת יותר, מעבירה הילוכים מהר יותר, ובכלל מרגישה קצת פחות מעודנת. הקצב מאוד גבוה, אפשר ממש להרגיש את מערכת הקוואטרו פועלת, עיקולים מיושרים במהירויות הרבה יותר גבוהות ממש שחשבתי שאני מסוגל, והכל קורה עם אפס דרמה.

החוסר הזה בדרמה, הוא גורף. אין סאונד מהמנוע או ממערכת הפליטה, לא מדובר בגרסה ספורטיבית. האחיזה גבוהה, המנוע מושך, הגיר עובד, הכל חלק ומהיר. מאוד מהיר.

אבל גם מאוד מנותק. ההגה חסר פידבק ואין כל כך תחושה מהגלגלים, וגם השלדה מאוד ביישנית ומעדיפה לשתוק.

את המשקל שלה היא ממש לא מנסה להסתיר. לא משנה מה תעשו, תמיד תרגישו את מלוא את 1,600 הקילוגרמים שלה. זה מעצבן כשרוצים לתקוף פיתולים, אבל זה ממש לא מעניין כשנוהגים בתנועה עירונית או בין-עירונית רגילה.

בין הפיתולים והעיקולים צריך גם לבלום לפעמים, ואת זה, כמו כל אאודי שיצא לי לנהוג עליה, היא עושה בצורה מרשימה ביותר. יאיר החליט לבדוק את עוצמת הבלימה, חיים הבין איך חגורת בטיחות עוצרת בן אדם מלעוף דרך החלון.

לאורך המבחן לא הורגשה דעיכה או ירידה בעוצמת הבלימה, אך גם לא ניתן כל כך להרגיש משהו דרך הדוושה, גם זה מאוד מנותק. עוצרים בקצה אחד הכבישים, יאיר לא ממש מתרגש אבל מתענג על ריח הבלמים. חיים מקיא בצד.

 

מי אני? מה אני?

כך הגענו, אני יאיר וחיים, לסוף סוף השבוע. התיישבנו בבית קפה ודנו ברכב. לאנשים ששאלו אותי למה אני מדבר עם עצמי, עניתי שזה לא משנה והם לא יבינו.

יאיר היה מאוכזב. המנוע לא הרגיש חזק כמצופה, ההתנהגות הייתה מהירה, אבל צפויה ואילמת. ההגה לא היה לטעמו, הרכב מנותק מידי לטעמו, והוא הרגיש שבסוף יום עבודה הוא פשוט יפעיל את הניווט (בטלפון. כי אאודי לא תומכת באנדרואיד אוטו או אפל קאר פליי) וילחץ "בית". את הדרך הארוכה הוא לא יקח.

חיים קרא לו אידיוט ואמר שהמכונית הזו מושלמת. הוא התאהב באאודי, היא מאוד לטעמו. היא שקטה, חזקה, מאובזרת, בטיחותית, מנתקת אותו מההסביבה ומאפשרת לו להתענג על ג'יפסי קינגס איכותיים להפליא שבוקעים מהרמקולים.

מכירים את המבחנים האלה שיש ניקוד לכל שאלה, ובסוף צריך לחשב כמה נקודות קיבלתם, ואז להציב בטבלה שאומרת לכם מה יצא להם? אז אם אתם מתחברים יותר ליאיר, כנראה שעדיף שתעברו הלאה לרכב עם יותר חדוות נהיגה. משהו שבקטגוריה הזו נפוץ בצורה חריגה למדי.

אם התחברתם יותר לחיים, אתם בהחלט חייבים לעצמכם סיבוב באאודי הזאת. אבל הייתי ממליץ לכם לבדוק קודם דווקא את הגרסאות הזולות יותר, כי את הקוואטרו לא בטוח שתצטרכו.

יש לכם שאלות למשה? רוצים לקרוא מה חשבו מובילי הדעה האחרים על ה-A4 קוואטרו, או לשאול אילו תרופות הוא לוקח לסכיזורפניה? הצטרפו לדיון בפורום.