מיצובישי אקליפס - מבחן דרך - קורטוב של טורבו

קח שם של מכונית ספורט, ערבב פנימה אופנת ג'יפונים, כף של עיצוב חדשני, שתי כוסות אוויר טורבו ומלוא החופן טעם מוכר. התוצאה - הכי מיצובישי שאפשר, עם כל מה שצריך כדי להצליח בשוק

לפני שמתחילים, אל תתבלבלו במצרכים: מיצובישי אקליפס הייתה מכונית ספורט שזכתה לפופולריות בעיקר בזכות סדרת הסרטים "מהיר ועצבני". מיצובישי אקליפס קרוס הוא ג'יפון שלוקח את כל המרכיבים הדרושים להצלחה בעולם רווי ג'יפונים, ומנסה להוציא את היצרנית מהקיפאון של השנים האחרונות.

בכמעט עשר השנים האחרונות, מיצובישי לא השיקה דגמים חדשים שהיו ראויים לחדשנות ופריצות הדרך שמזוהות עם ארץ השמש העולה. הספייס סטאר ואחותה המוארכת יוצרו בתאילנד וכוונו באופן מובהק לשווקים מתפתחים; הלנסר האחרונה הושקה ב-2007 ורק לאחרונה התחילה היצרנית בשיווק דור חדש של המשפחתית במזרח אסיה; האאוטלנדר שהושק ב-2012 וה-ASX שהגיח שנתיים קודם לכן עוברים עדכונים תדירים, אך ללא דור חדש באופק; והפאג'רו נמצא איתנו כבר 12 שנים ואוטוטו יפרוש למנוחת עולמים.

האקליפס קרוס (להלן: אקליפס) הוא למעשה הפעם הראשונה מזה לא מעט שנים, שמיצובישי משיקה מכונית חדשה לחלוטין, והתפקיד שהוא נושא על כתפיו הוא משמעותי וכבד מאוד.

חצי קילו זוויות

הדבר הראשון שבולט באקליפס הוא העיצוב. ולא בגלל העיצוב עצמו, אלא בגלל שכבר ממבט ראשון ברור שמדובר פה ברכב חדש לגמרי. לא אדפטציה של עיצוב בן 10, לא עוד 30 קילו כרום בחרטום, חדש לגמרי, וזה ניכר. הוא זורם, הוא נאה, הוא מובחן, ולמרות שהוא עמוס ביותר פריטים עיצוביים מדמות ראשית בסדרת מנגה, אפילו אפשר להגיד שהוא די הרמוני.

האם הוא יקלע לטעם של כולם? חד משמעית לא. החלון האחורי המפוצל, החזית העמוסה והצדדים המפוסלים בכבדות בטוח לא ימצאו חן בעיניי כל מי שיסתכל עליו, אבל לפחות אפשר לראות פה כיוון. אופי מסוים. לא "בואו נחליף לו את הפנסים ונקווה לטוב".

 

500 גרם טכנולוגיה

מיצובישי גם דאגה להוסיף באקליפס לא מעט מערכות בטיחות, יש כאן בקרת שיוט אדפטיבית עם סייען פקקים, בלימת חירום, פנסי לד עם עמעום אוטומטי, ניטור שטחים מתים והתרעה על סטייה מנתיב. רק חבל שאין שמירת נתיב.

המערכות פועלות טוב רוב הזמן, בקרת השיוט שומרת על מרחק קרוב מספיק כדי למנוע מהנהג הארצישראלי המצוי לחתוך לפניך בכל הזדמנות בפקק והתרעת הסטיה מציגה הודעה ברורה הן על המסך בלוח המחוונים והן בתצוגה העילית. מערכת ניטור השטחים המתים עובדת גם היא טוב, טכנית, אבל האייקון קטן מדי ורחוק מדי (בפינה החיצונית של מראות הצד) וקל לפספס אותו.

גם מערכות טכנולוגיות שתכליתן נוחות לא נדירות פה - בקרת אקלים מפוצלת, תצוגה עילית, חימום מושבים ואפילו מנופי העברת הילוכים. התחושה המתקבלת היא שמיצובישי פשוט לקחו כמעט כל אביזר נוחות שהם יכלו לשים עליו את הידיים ודחפו פנימה. יש כאן הרבה דברים, אין ספק אבל הביצוע לא תמיד הרמוני או מהוקצע - כך למשל הכפתורים של חימום המושבים נראים כאילו הם יותר מבוגרים ממני ומשטח-המגע ששולט על מערכת המולטימדיה יכול להרגיש מסורבל לפעמים (למשל הוא לא מאפשר תזוזה "מעגלית" בתוך התפריט, ברגע שהגעתם לפריט האחרון, צריך להתחיל סווייפים עד הפריט הראשון ואי אפשר פשוט "לקפוץ" אליו).

 

מלוא החופן כמו בבית

כמו בחוץ, גם בפנים מיצובישי עשתה מאמצים כבירים כדי להבהיר לכולם שמדובר במכונית חדשה לגמרי. היא הוסיפה משטח מגע ששולט על מערכת המולטימדיה (ניתן לשלוט גם במגע במסך עצמו), תצוגה עילית, מושבים חדשים ושפת העיצוב הכללית חדשה גם היא.

אבל למרות העיצוב והפיצ'רים החדשים, לא תתקשו למצוא הרבה מאוד מכלולים מוכרים (פקדי בקרת האקלים, ההגה ועוד). גם רוב החומרים לא עושים את הקפיצה המתבקשת קדימה באיכות, שנותרה ממוצעת במקרה הטוב. בכל מקום בתא ישנם חומרים קשים וחלולים, העור על ההגה גם ולא נעים, וכמעט כל כפתור שתלחצו עליו מרגיש עיסתי וחסר את נקודת ה"הפעלה" שמוכרת ממכוניות יקרות יותר.

המרווח באקליפס מעולה, גם לאנשים גבוהים לא יחסר מרווח ראש או מרווח רגליים במושב האחורי, ורק לרוחב יהיה לשלושה מבוגרים קצת צפוף. שני גגות שמש נפרדים מוסיפים אור לתא הנוסעים ובזכות העובדה שהם נפרדים לחלוטין ניתן לפתוח את הוילון של כל אחד מהם עצמאית (הזכוכית נפתחת רק בחלון הקדמי). הנפגע העיקרי מהעיצוב העתידני והגג המשתפל הוא תא המטען, שיותר משהוא קטן אמפירית (341 ליטר) הוא נמוך מאוד בין הרצפה לכיסוי הנגלל ומאוד מעיק להכניס פנימה דברים בלי לפתוח את הכיסוי.

באופן כללי, התחושה בתא הנוסעים של האקליפס תרגיש מאוד מוכרת למי שמגיע מדגמים קודמים של מיצובישי, ויחד עם זאת לא תהיה משעמת או "עוד מאותו דבר" בזכות התוספות שהגיעו. מאידך, מי שמעדיף תאי נוסעים מופנמים, איכותיים ונטולי עומס וקשקושים, כנראה לא ימצא כאן את מבוקשו בגלל איכות החומרים הנמוכה.

 

נגיעה של גובה

אנשים קונים ג'יפונים בשביל לשבת גבוה, זה תורם לתחושת הבטחון (הגם שהיא מדומיינת בלא מעט מקרים), לשדה הראיה (מה שלא נכון, לפחות לא עם קרוסאוברים בגובה של האקליפס) והופך את הכניסה לרכב והיציאה ממנו לנוחות יותר כי לא צריך להתכופף (עם זה אני דווקא מסכים).

תנוחת הישיבה באקליפס נותנת בדיוק את התחושה המבוקשת, המושב גבוה ביחס לדשבורד ולהגה גם במצב הכי נמוך שלו, והתחושה היא של ישיבה גבוהה מאוד, אבל בחניה ליד הבית, כשיצאתי ממנו, פתאום גיליתי שאני עדיין "מטפס החוצה". מסתבר שהגענו למצב בו גם המושב בג'יפון לא גבוה ממכוניות פרטיות ביותר מס"מ בודדים.

 

קורטוב טורבו בשביל החריף

אחד הדברים הכי משמעותיים שהביאה מיצובישי עם האקליפס, הוא המעבר המיוחל למנועי טורבו. מיצובישי אמנם השתעשעה בעבר עם מנועי טורבו בנזין באיבו למיניהן וגרסאות חמות של רכבים אחרים שלה במרוצת השנים, אבל היא מעולם לא התקינה מנוע קטן עם טורבו קטן במכונית רגילה וללא שום יומרות.

והאמת? זה מורגש. כל הכיול של יחידת ההנעה, על 163 סוסיה ו-25.4 קג"מיה, מרגיש עצבני ושש אלי קרב. למנוע של האקליפס חסר העידון ונחת הרוח של יצרניות שדוחפות טורבו לכל דבר עם גלגלים כבר 10-15 שנה, כל לחיצה על הדוושה גוררת מכה של כוח, כל יציאה מהמקום נעשית בעצבים, ואם לא תתאפקו גם תמצאו את עצמכם מול נורת ESP מהבהבת ביציאה מהרמזור בדרך לגן של הילדה.

משהו שם, בכיול דוושת הגז, מרגיש כאילו המטרה היתה לחקות את ה"זום-זום" של מאזדה, הרבה מאוד כוח בתחילת המהלך, ומעט מאוד אחר כך. האופי הזה גורם לאקליפס להרגיש מאוד חזקה בנסיעה מנהלתית ורגועה, אבל ברגע שתרצו לצאת לעקיפה או לתקוף כביש הררי (לא משהו שהייתי ממליץ באופן כללי, אבל על זה עוד מעט) תגלו שאין לו הרבה לתת מעבר לאותה מכת כוח ראשונית. התוצאה של העצבנות הזו היא גם צריכת דלק לא מרשימה שקיבלנו בסוף המבחן - פחות מ-10 ק"מ לליטר.

הרושם מתיבת ההילוכים דווקא הרבה יותר עקבי. היא טובה. למרות שציפינו למסטיקיות והעצלות הידועה של תיבות רציפות, דווקא התיבה של מיצובישי (כמו מעטות אחרות) מצליחה לא ליילל תחת עומס, ולהרגיש כאילו המנוע אשכרה מחובר לגלגלים בחיבור קשיח ולא בגומיות של 100 בשקל. הכיול והתחושות הסופיות הן עדיין לא של חיבור מכאני קשיח כמו בתיבה ידנית או רובוטית, אבל העברת הכוח לא נופלת מזו של תיבה פלנטרית טובה.

 

שמן לבולמים בנדיבות

אם הייתי צריך למתוח קו אחד שיעבור בכל הדגמים הנוכחיים של מיצובישי, הוא היה עובר דרך כיול המתלים. משהו על הגבול של בין "רך מאוד" ל"רך מדי". בין אם זו הלאנסר הרכה מאוד, האאולטנדר הרך מאוד-מאוד והספייס סטאר/אטראז' הרכות מדי. האקליפס, במפתיע, שובר חזק לכיוון כיול כמעט ספורטיבי. זוויות הגלגול מאוד נשלטות, המרכז נותר מרוסן גם במעברים על שיבושים גליים, אבל לא באופן שיהיה לא נוח, כי הוא מצליח לבלוע שיבושים, פסי האטה ושאר תחלואים בכלל לא רע. נראה שמיצובישי הצליחו לכייל את המתלים של האקליפס בדיוק כמו שצריך.

אז רגע, המנוע עצבני, התיבת טובה, וכיול המתלים מרוסן. יש מצב שיש לנו ג'יפון ספורטיבי?

 

הגה לפי הטעם

ונראה שאין הרבה טעם. כי הוא, ולמעשה גם השלדה, שני הדברים שצריכים לקשור את כל ההתנהגות ביחד, לא בדיוק בקטע של כבישים מפותלים. ההגה קל ואילם כמו שרק הגה שנולד בשנת 2017 יכול להיות, והשלדה מרגישה כאילו תוכננה בעיקר לנסיעות רגועות של שבת בבוקר ולא לאטרף של אמצע הלילה. התוצאה היא לא מעט תת היגוי שמגיע מוקדם מאוד. בסך הכל האחיזה סבירה לרכב בקטגוריה, אבל אם אפילו תחשוב על לתקוף איתו פניות תתאכזבו מהר מאוד.

 

הרבה יומיום, לתנור, ובתאבון

בחיי היומיום האקליפס מוכיח את עצמו כפרטנר די טוב. בידוד הרעשים טוב מאוד, הנוחות טובה, המרווח מצוין (למעט תא המטען), וכמות הטכנולוגיה מרשימה מאוד. ולצד כל אלה האקליפס גם מתקדם למקום המחייב של מנוע טורבו ומערכות בטיחות אקטיביות מקיפות.

מאידך, תא הנוסעים מרגיש מאוד "מיצובישי-י", החומרים מרגישים מאוד "מיצובישי-ים" וכל האופי של איך שהרכב הזה נוסע מרגיש מאוד "מיצובישי-י". אם מעולם לא נסעתם במיצובישי, כנראה אין לכם מושג על אני מבלבל את המוח, אבל אם כן, אתם בטח כבר הבנתם למה אני מתכוון.

השילוב של שני הדברים האלה. של חדש ומסורתי, של לא לחפש איזה שינוי תהומי באופי של המכונית אבל יחד עם זאת להכניס לה את כל מה שצו הרגע מחייב, מצליח לייצר מתכון מאוד מוצלח לחובבי המותג. משהו שהוא הרבה יותר מודרני, מעוצב ומעניין מהאאוטלנדר המזדקן, ויחד עם זאת בלי לעזוב את איזור הנוחות והטעם המוכר של הבית.

יש לכם שאלות על מיצובישי אקליפס קרוס? רוצים לקרוא מה חשבו עליו מובילי הדעה שלנו? הצטרפו לדיון בפורום