תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • טויוטה
  • טויוטה לנד קרוזר
  • טויוטה לנדקרוזר - מבחן דרך

    טויוטה לנד קרוזר

    העיצוב השתנה ונוספה אופציה לחבילת שטח מקיפה. יצאנו למדבר עם טויוטה לנדקרוזר המחודש

    • 03-05-2018
    • מאת: מאת: יואב פולס | צילום: פבל צ'רניצקי, יצרן

    גילוי נאות – כותב שורות אלו מחזיק בלנדקרוזר 2007. מרבית מהאנשים שהתייעצו עימי בשנים האחרונות בשאלה "איזה רכב שטח לקנות?" קיבלו את התשובה "עזוב הרפתקאות – רק לנדקרוזר".

    קצת על משפחת הלנדקרוזר – היא נחלקת בעולם לשלושה ענפים:

    סדרה 70 – רכבי עבודה קשוחים וספרטניים, בשלל גרסאות – קצר, ארוך, טנדר, סטיישן וכד'. מתחרה לדיפנדר. בארץ נמכרו בעיקר בשנת 1998 ושירתו במג"ב.

    סדרת הביניים – 'פראדו' – היא זו המוכרת בארץ כ"לנדקרוזר" – סדרה 90 שווקה מ-98-2002, סדרה 120 שווקה מ-2003-2009, סדרה 150 מ-2010 ועד היום – היא מושא המבחן.

    הסדרה הבכירה (המוכרת בארץ כ-V8) - סדרה 100 וסדרה 200 – ג'אמוסים מגודלים ומפוארים. משמשת זרועות בטחון, וכמה בודדים שהגיעו לארץ בייבוא אישי כזה או אחר.

    כשחלק מחברי, שגם הם מתניידים בלנדקרוזרים משנים קודמות שמעו שאני בוחן את הלנדקרוזר החדש, לא הפסיקו להפגיז בהודעות ווטסאפ "תגיד, איך הוא?" וכולם קיבלו את התשובה "זה לנדקרוזר. אין ספק". וכולם הבינו בדיוק את התשובה.

    בחוץ

    רמיזה ראשונה ניתן לקבל כבר מהפתיח, הלנדקרוזר החדש לא קיבל מספור חדש, הוא נשאר סדרה 150, כלומר לא מדובר על דגם חדש אלא על מתיחת פנים, פייסליפט עמוק של המודל היוצא, שהיה סה"כ רכב מצויין, ואפילו נבחן כאן באתר.

    אישית, וזה באמת עניין סובייקטיבי, מאז יצאה סדרה 150 אי שם ב 2009, לא התחברתי לעיצוב החיצוני. משהו היה מוגזם, מוחצן ו...מכוער, בהשוואה לדגם היוצא. מודל 2018 עושה תיקון נפלא לעיצוב המקורי, החזית נראית הרמונית, אגרסיבית ונאה. גריל משושה מאסיבי, יחידות תאורה צרות ומאורכות משולבות לד (בהתאם לדגם) ותאורת יום. קצת תפיחות בבתי גלגלים ויחידות תאורה אחוריות שמזכירות יותר מתמיד את יחידות התאורה של הלקסוס המקביל.  שוב, התוצאה נאה מאוד לטעמי.

    בפנים

    בתוך הרכב ההבדלים קיימים אבל מי שיגיע מלנדקרוזר שאחרי 2010 יחפש אותם. מול הנהג לוח מחוונים גדול וקריא, מד מהירות ומד סל"ד גדולים, באמצע צג מידע בעל תצוגה שנשלט מההגה. מתחת למסך המולטימדיה נמצאים בקרי שליטה על מיזוג האוויר שנראו כאילו יצאו מרכב יפני מפואר בתחילת שנות ה-2000, ושעון דיגיטלי כמו שיש לי בלגאסי 93'. אבל הכל עובד, ברור ואינטואיטיבי.

    מתחתיו תא גדול שיכול להכיל ארנק וסלולרי, ומתחתיו בקרי השליטה על מערכת ה 4X4 – נעילת הדיפרנציאל המרכזי, כפתור High/Low, כפתור לבקרת ירידה במדרון (אישית מאוד לא מחבב את הפונקציה הזו ומעדיף את מערכת הזחילה שיש בגרנד צ'ירוקי טריילהוק, וגם בלנדקרוזר בתוספת מחיר) ועוד תא גדול שיכול להכיל משפחה של אוגרים סיביריים. ידית הילוכים, ומעצור יד כמו פעם. כלומר לא חשמלי.

    קחו בחשבון את כל פונקציות האיבזור המקובלות, חשמל מלא, קיפול מראות, מזגן אחורי, המון שקעי כח + שקע V220, תא גדול מאוד בין הנהג לנוסע, מקורר, שיהיה נוח לפליט שתרצו להבריח, כי מבחינת מקום, יהיה לו נוח. איוורור וחימום למושבים הקדמיים, מושבים אחוריים נפרדים (60/40) על מסילות לטובת הגדלת נפח תא מטען.

    שתי שורות על תא המטען – מושבים 6 ו-7 מתקפלים לתוך רצפת תא המטען, דבר שמביא את הרצפה להיות גבוהה בכמה סנטימטרים בהשוואה לזו של ה-2007 שלי, בו המושבים התקפלו לצדדים. מכיוון שהדבר הראשון שעשיתי עם רכישת ה 2007 היה לפרק את המושבים מהרכב, קיבלתי נפח הטענה גדול מאוד, כולל מפתח נוח ורחב. כשבאתי להעמיס את הרכב לשטח,  רציתי להכניס שני משטחים (רפסודות) לתא המטען, כמו שאני עושה ברכב שלי וכמו שעשיתי בגרנד צ'רוקי טריילהוק. אבל לא. הפלסטיקים בצדי תא המטען מנעו כל אפשרות להכניס את המשטח בשכיבה. אז אם זה הקטע שלכם – יש מצב שתתאכזבו מהקרוזר החדש.

    את הלנדקרוזר אפשר לקנות עם חבילה. כזו שלא מספרים עליו, ולא כותבים עליה בבורשור של טויוטה. חבילת שטח, כמו שצריך. מערכת בקרת זחילה (כמו בגרנד צ'ירוקי טריילהוק), בורר מצבים, נעילת דיפרנציאל אחורי מקורית, מערכת מצלמות היקפיות (לטעמי גימיק ולא יותר) ומתלי אוויר. את החבילה הזו אפשר להזמין בתוספת של 20,000 ₪ נכון לרגע כתיבת שורות אלה.

    ואי אפשר בלי ביקורת, ולא מעטה. לקנות ב-2018 רכב שעולה מעל 300 אלף ₪, ללא סט מושלם של מערכות בטיחות – ללא בלימה אוטונומית, שמירת נתיב או ניטור שטחים מתים – לא ראוי. יש בלימת חירום אוטונומית ובקרת שיוט אדפטיבית, אבל מעבר לזה, לקבל סט התראות גם אם זה כולל קריאת תמרורים – זה קצת 2015 כזה. הייתי מצפה מטויוטה להוביל את התחום הזה ולא להיגרר על ידי השוק. לשווק את הגרסאות הפשוטות עם מובילאיי – זה פשוט לא מספיק.

    בחול

    המנוע והגיר זהים לאלו של הדגם היוצא, לטובת עמידה בתקני זיהום אוויר. 177 כ"ס ממנוע 2.8 ליטר זה מספיק אבל לא נתון שתתגאו בו בפאב עם חברים. רק לשם ההשוואה, בפראדו 2001 היה מנוע 3.0 ליטר עם הספק של 163 כ"ס. אותו מנוע בדיוק שימש את הלנדקרוזרים בשינויים קלים עד 2015 כשההספק צמח עד 191 כ"ס. במנוע ה-2.8 ליטר המומנט צמח לכמעט 46 קג"מ בין 1600 ל-2400 סל"ד, שיפור לעומת המנועים היוצאים. עדיין, כשיש ג'יפונים רכבי שטח אחרים עם מעל 200 כ"ס, 177 זה לא נתון מרשים. מצד שני, ברור שאם טויוטה היו רוצים להפיק ממנו יותר כ"ס הם היו יודעים איך לעשות את זה, אבל במחיר מסויים. כשאתה קונה לנדקרוזר ברור לך שבטיפול נכון המנוע יעבור מאות אלפי ק"מ.

    טוב, עמוד וחצי של מלל – דיבורים כמו חול – ובלי חול. וסלעים. ואבנים. הלנדקרוזר 'שלנו' מגיעה בגירסה המפוארת, היה לא ממוגן, לא מוגבה ולא משופר. מקורי כביום היוולדו מבטן האוניה. עם זאת, ללא רחמים, לקחנו אותו למסלולים מאתגרים לבחון את התאמתו למשפחה המטיילת. נעילת דיפרנציאל מרכזי, Low וכיוון הגה מדוייק, והלנדקרוזר זורח מהוורסטיליות המרשימה שלו. עובר מכשולים ללא קושי, מצליב גלגלים ויוצא 'כאילו כלום'. במספר נקודות 'קשות' הושלך העורך מהרכב לטובת צילומים, ועשה פרצוף מאוכזב "כמעט הרמת גלגל, אבל לא".

    המסלול של גבי פרס, נחל צין, נחל חצרה – כולם מסלולי שבת כיפיים למשפחה האתגרית – עברו ללא שום מחאות או בעיות. המקום היחיד בו עצרנו היה במדרגה השמאלית של נחל צין בכיוון מזרח. שם פשוט פחדנו על הפגוש המקורי והנמוך, שתי אבנים להרחיק את הפגוש מהמדרגה מאוחר יותר והרכב דילג כמו עז הרים שמנה ומפוטמת. תענוג.

    מי שפחות נהנה היו חיישני החנייה המקוריים שצרחו וצפצפו בשטח כל אימת שהתקרבנו למדרגה בו המעבר נחל כזה או אחר.

    עם סיום פרק השטח חזרנו לכביש. 177 כ"ס על רכב ששוקל מעל 2.2 טון, זה לא דבר של מה בכך, אבל עדיין היה נעים מאוד לשהות על גבי הסיפון. אולי העקיפות לא מהירות כמו ב-Q7 אבל יש ללנדקרוזר ערך מוסף עצום והוא משחק במגרש שונה לחלוטין. ואפילו למרות זאת, מהירות של 180 קמ"ש (תיאורטיים לחלוטין. לא באמת קרה) בכביש 6, הייתה גם (תיאורטית) חלק מהמבחן.

    במוסך

    בחלק מהביקורות שקראתי על הרכב נטען (שוב) כי סט הבולמים והקפיצים המקורי גרוע ומומלץ להחליפו. אני לא מצטרף לאמירה הזו. הסט הזה הוא פשרה בין יכולות כביש ושטח, במחיר הכי זול ליצרן. כשהדגש הוא על הכי זול ליצרן. עדיין אפשר לטייל עם הרכב במצבו המקורי, וליהנות ממנו כמו שהוא. אם אתם מתכוונים לעשות הרבה שטח, ללא ספק הייתי מרכיב סט קפיצים ובולמים אחרים, שיתנו הגבהה קלה (ורישום ההגבהה ברישיון) ויהיו נוחים ומרוסנים מהסט-אפ המקורי.

    במשאבה

    בפרק השטח צריכת הדלק היתה כ-7 ק"מ לליטר. בנהיגת כביש רגילה ולא חסכונית כ-10 ק"מ לליטר, ובנהיגת כביש חסכונית ניתן יהיה להוציא ממנו מעל 14 ק"מ לליטר. בנהיגה עירונית רגילה אל תצפו ליותר מ-8-9 ק"מ לליטר.

    אז איך הלנדקרוזר החדש – הוא פשוט לנדקרוזר. הוא אולי לא הכי טוב בכלום (מלבד שמירת ערך) אבל לטעמי הוא הכי טוב בשיקלול התכונות שמעניינות אותי. 

    מחירים ו"למה לנדקרוזר"

    המחיר של הלנדקרוזר לא השתנה: החל מ-299 אלף ₪ לדגם הקצר הפשוט ועד 399 אלף ₪ לרכב המבחן. לדגם השטח המאובזר תצטרכו להוסיף כאמור עוד 20 אלף ₪, תמורה מעולה לדעתי.

    ארבעה מתחרים יש לקרוזר במשפחת ה-"SUV שיכול לרדת לשטח אמיתי":

    גרנד צ'רוקי – החל מ-300 אלף ש"ח לדגם הבסיסי ועד 435 אלף ₪ לגרסת הטריילהוק המותאמת לעבודת שטח מאתגרת. רק 5 מקומות.

    מיצובישי פאג'רו – עולה כ-350 אלף ₪ לארוך, 7 מקומות. אפשרות לחבילת שטח אטרקטיבית. לא נהנה משמירת הערך של הטויוטה.   

    לנדרובר דיסקברי – עולה החל מ-510 אלף ₪ לדגם הכניסה. יוקרתי, נוח ומפואר. סובל מתדמית אמינות בעייתית ושמירת ערך גרועה.

    סאנגיונג רקסטון החדש – עולה 240 אלף ₪, 7 מקומות, יכולת שטח טעונה בדיקה. אלטרנטיבה שפוייה, אם כי צפויה ירידת ערך אכזרית.

    אישית, הייתי מתלבט בין הגרנד צ'ירוקי טריילהוק, לבין הלנדקרוזר עם חבילת השטח. כנראה שהייתי מבצע את ההעברה הבנקאית לטובת היפנים.

    שאלות ותשובות:

    שאלה: יש לי לנדקרוזר 2014 וחשבתי לקנות את החדש – כדאי?

    תשובה: לא בטוח שתרגיש שינוי משמעותי בהשוואה לרכב שיש לך. החדש יהיה יותר חסכוני.

    שאלה: מה כדאי לי לקנות, פאג'רו חדש או לנדקרוזר שמעט יותר יקר?

    תשובה: המיצובישי יהיה יותר נוח בכביש ובשבילים, בשטח תהיה עדיפות ללנדקרוזר, למרות ששניהם יעברו בדיוק באותם מקומות. הקרוזר יהנה משמירת ערך ואמינות עדיפה, אולם על הפאג'רו תשאיר פחות כסף בסוכנות. עניין של סדרי עדיפויות.

    שאלה: מה עדיף – רקסטון חדש או לנדקרוזר בן שלוש או ארבע שנים?

    תשובה: עניין של העדפה סובייקטיבית. ברקסטון תהנה מאחריות ומהיותו חדש. בלנדקרוזר ככל הנראה תצטרך לברור היטב מבין המכוניות בשוק. הוא לא צפוי לייצר תקלות, אולם כמו בכל רכב משומש יהיו בלת"מים. עניין של העדפה סובייקטיבית, ואופי שימוש.

     

    יש לכם שאלות נוספות לכותב המבחן? רוצים לומר לנו מה דעתכם על הלנדקרוזר המחודש? הצטרפו לדיון בפורום.

     

    dddd