יונדאי סונטה - מבחן דרך - רצוי, מצוי, ומה שביניהם

רומן שונא פטרנליזם, אבל הוא החליט שיונדאי סונטה היא בדיוק המכונית שאתם צריכים

אם יש משהו שאני שונא, ממש שונא, פשוט מתעב - זה פטרנליזם. עזות המצח שנדרשת כדי להחליט עבור מישהו מה טוב בשבילו, כשהוא רוצה בכלל משהו אחר, היא תכונה מאד רעה בעיני. ועם זאת, במקרה הזה אני נאלץ לחרוג ממנהגי. קוראים יקרים, יונדאי סונטה היא בדיוק(!) המכונית שאתם צריכים, למרות שאני יודע בוודאות שמעטים מכם רואים בסונטה את מכונית החלומות, מושא לערגה או כל תואר נשגב אחר. אבל אני מקדים את המאוחר.

 

רקע

הסונטה שלפנינו היא הגרסה מתוחת הפנים של הדור השביעי של הדגם, אשר הוצג בשנת 2014 (הגרסה המתוחה הוצגה באפריל 2017). הייבוא ארצה התחיל בדור השלישי, אשר עדיין עשה שימוש במכלולים מסוימים של מיצובישי, כאשר הדורות הבאים היו עצמאיים בתכנון ומשותפים ליונדאי וקיה בלבד.

 

בחוץ

הרושם הראשוני שמתקבל מהסונטה הוא שהיא בעיקר, ובכן, גדולה. עם בסיס גלגלים של 2805 מ"מ ואורך של 4855 מ"מ היא בהחלט עונה (במיוחד בצבע השחור של רכב המבחן) לתואר "מכונית מנהלים" אשר הוצמד לסגמנט הזה לפני כמעט 30 שנה על ידי אותו יבואן ממש, עם הגלאנט של מיצובישי, מעין סגירת מעגל לדורות הראשונים של הדגם.

הדור הנוכחי מעוצב באופן שמרני יותר מקודמו והחזות, כאמור, מאד מכובדת ומאופקת, אם-כי במתיחת הפנים שונו הגריל ופנסי החזית והאחור לנועזים מעט יותר.

 

בברושור

כצפוי, הסונטה מאובזרת בכל טוב. דגם המבחן הוא הבכיר יותר, לימיטד, והוא כולל מושב נהג חשמלי, ריפודי עור, חיישני אורות וגשם, מערכת המולטימדיה המעולה של כלמוביל עם ניווט מובנה (ווייז), תאורת לד מלאה, חיישני חניה אחוריים מקוריים ומצלמת רוורס. הגרסא הבכירה מוסיפה גג שמש פנוראמי, מושב נוסע חשמלי, תאורה עוקבת פניה, חימום להגה ולמושבים (כולל לאחוריים!) ואוורור למושבים הקדמיים ואפילו משטח טעינה אלחוטי לנייד.

ברוח ימינו אנו מצוידת הסונטה באיבזור בטיחות מקיף - התרעת סטיה מנתיב, בלימה אוטומטית, זיהוי שטחים מתים, התראה על תנועה חוצה מאחור, בקרת שיוט אדפטיבית (ממהירות 0 קמ"ש), סייען לעירנות הנהג (פיצ'ר משעשע ביותר) וכמובן בקרות משיכה ואחיזה אשר הפכו כבר למובנות מאליהן. מעבר לעובדה שהמערכות המקוריות של יונדאי וקיה עובדות מצוין בכל הדגמים בהם יצא לי לנהוג, הן גם פוטרות את הרכב מהתקנה מקומית של מובילאיי.

על ההנעה מופקדת מערכת היברידית המורכבת ממנוע בנזין סטנדרטי למדי בנפח 2000 סמ"ק, עם נתונים סטנדרטיים למדי של 156 כ"ס ב-6000 סל"ד ו-19.3 קג"מ ב-5000 סל"ד, ומנוע חשמלי שמספק 38 קילוואט (51 כ"ס) ו-20.9 קג"מ. ההספק המשולב הוא 193 כ"ס ב-6000 סל"ד, וחשוב מכך המומנט המשולב הוא 37.4 קג"מ הזמינים כבר ב-1770 סל"ד, ללא ספק מעולה להתניידות שוטפת.

 

בפנים

הסונטה, כמו שהיא גדולה בחוץ, כך היא גם גדולה ומרווחת בפנים. אפילו אגדיל ואומר, שמבחינת מרווח פנים היא מאד דומה, אם לא זהה, לסקודה סופרב, אשר באופן די ברור מובילה את הקטגוריה (בייחוד בזכות זה שהיא גדולה מרוב אותה קטגוריה). ארבעה מבוגרים, בכל גובה סביר (כשסביר זה גם במונחי ליגת העל לכדורסל, גם אם לא ה-NBA) יישבו בסונטה בנוחות ובלי להצטופף. גם המושב האחורי האמצעי גדול לעומת המקובל. יושבי המושב האחורי נהנים גם משני פתחי מיזוג מתכווננים ושקע V12. גם הכיסים שבדלתות האחוריות שימושיים ונוחים.

תא המטען לא קטן ביחס למכונית היברידית, 440 ליטר, אך נוחות ההעמסה בינונית. אין ספק, הסונטה קולעת להעדפה הישראלית מאד של לדרוש כמה שיותר מטר רץ פר שקל.

כשמתיישבים במושב הנהג מגלים עיצוב פנים סולידי, ברוח דגמי קונצרן האחרונים. מסך המגע לא קטן, ולכפתורים שעל ההגה וגם במרכז הקונסולה תפקידים שמשמשים מעין קיצורי דרך לתתי-תפריטים כגון ניווט וטלפון. מאד נוח ושימושי.

הראות לכל הצדדים טובה, וכך גם המראות ומצלמת הרוורס, אם-כי חסרו לי קצת קווי הנחיה "אקטיביים" שמראים את נתיב הכניסה הצפוי לחניה, גם אם זה רחוק מלהיות דיל-ברייקר.

איכות החומרים נופלת מזאת של נותנות הטון הגרמניות ואין כאן את רכות הפלסטיקה שהפכה לאמת מידה למישוש דשבורדים, אך איכות ההרכבה מצוינת וכל חלקי הפלסטיקה מרגישים מוצקים ואיתנים במקומם. מאד אהבתי את שילוב הצבעים הבהירים בדיפוני הפלסטיק וריפודי העור (שמעט רחוקים מהרגשת 'יוקרה', אבל עדיפים על חלק מדמוי העור הנפוצים), אך עיצוב פסי הפלסטיק דמויי-העץ יכול היה להיות מוצלח יותר.

הנדסת האנוש טובה בסך הכל, והניווט בין תפריטי מחשב הדרך, כמו גם תפעול בקרת האקלים והמערכת של כלמוביל מבוצע די בקלות.

 

בתנועה

יחידת ההנעה ההיברידית מזיזה את הסונטה בקצב משביע רצון. לא מכונית ספורט בכל מובן שהוא, אבל די והותר לכל צורך סביר. המיאוץ ל-100 קמ"ש אורך 9.3 שניות ותאוצות הביניים טובות בזכות המנוע החשמלי. עם זאת, פעולת המערכת ההיברידית מאד מורגשת, ואין כאן את העידון שיש במערכות של לקסוס או של ב.מ.וו. הבדל הגיוני בהתחשב בפערים הגדולים במחיר, אך עדיין הבדל מורגש.

כיול המתלים רך ונוח, וגם צמיגים במידה סבירה לחלוטין - 215/55R17, עוזרים לסונטה להיות מכונית נוחה מאד. פגעי כביש, פסי האטה - המתלים והצמיגים של הסונטה בולעים אותם בזלזול וגם מנסיעה ארוכה מאד הנהג והנוסעים יוצאים רעננים. המתלים אמנם רכים, אך לא במידה שגורמת לרכב להמשיך ולהתנדנד לאחר מעבר המכשול וללא ספק נוחות הנסיעה היא מהקלפים החזקים של הסונטה, ודווקא בניגוד למתחרות הגרמניות, שלרוב נוקשות מעט במהירויות נמוכות ומצטיינות בשיוט, הסונטה נוחה בכל מהירות על כל כביש.

גם בידוד הרעשים של הסונטה טוב, ורמות הרעש לא היו חריגות גם כשפתחתי את הוילון הגדול של גג השמש הפנוראמי. גם הוא נקודה לזכות הסונטה.

התשלום על הנוחות הוא בהתנהגות הכביש. היא אמנם בטוחה, אך כל ניסיון לאתגר מעט את הסונטה נתקל בצווחות צמיגים, תת-היגוי והבהובים היסטריים של נורת בקרת היציבות. הסונטה מבהירה מאד מהר שכדאי לו לנהג לשוב לקצב נהיגה מנהלתי, ויפה שעה אחת קודם. עם זאת, מעטים הנהגים, אם בכלל, שיגיעו עם הסונטה לניסיונות לפתח קצב מהיר בכבישי כרמל ומנשה, ולכן קשה לי לראות בזה חיסרון של הדגם, שבאופן ברור מעולם לא כוון לנהיגה ספורטיבית.

צריכת הדלק בימי המבחן עמדה 13.9 ק"מ לליטר, בשימוש מעורב שכלל שיוט בינעירוני, תנועה עירונית ופרברית ופקקים, כנהוג. ללא ספק יותר ממכובד למכונית לא קטנה כמו הסונטה.

סיכומו של דבר הסונטה היא מכונית מצוינת לשימוש יומיומי "נורמטיבי" והנהג הממוצע, שמעולם לא התכוון וסביר שלעולם לא יתכוון לאתגר את רכבו, כלל לא ירגיש בחסרונות המאוד יחסיים שלה מחד, ומאד יהנה מהנוחות והנינוחות מאידך.

 

סיכום

אנחנו, חובבי הנהיגה, אוהבים מכוניות. מכוניות מהירות, מתנהגות, אגרסיביות, מחליקות, מרגשות. גם אנחנו נהנים מהתכונות האלה, במקרה הטוב, 5% מזמן הבעלות על המכונית, במקרה האופטימי. בשאר הזמן הרכב מבצע את תפקידו המקורי - ניוד בעליו מ-A ל-B. הסונטה מצטיינת בכך והלכה למעשה קולעת בול להרבה דרישות מכלי ניוד מודרני - היא נוחה, היא מרווחת ומכילה מטען רב (ביחס למכוניות היברידיות), היא מורכבת היטב, מוניטין האמינות שלה ללא רבב והיא אפילו די חסכונית בדלק ומצוידת במלוא איבזור הבטיחות האקטיבי הדרוש, שגם עובד נהדר.

היא אולי לא תגרום לך לקום ברבע לחמש ולחפש את הדרך הארוכה לקופי ענן, אבל היא תביא אותך, עם המשפחה ועם המזוודות מחיפה לאילת בלי שתתעייפו בדרך, ותחסוך בדלק תוך כדי. גם אם היא לא המכונית שאתה רוצה, היא בהחלט המכונית שאתה צריך, במיוחד אם אתה בעל משפחה שמבלה הרבה זמן וקילומטרים על הכביש.

שורשי הסונטה, כפי שראינו לעיל, במיצובישי גלאנט, והיא הייתה זו שטבעה בארץ את הסיסמא "יש בה הכל" והתחילה את הסגמנט של "מכוניות המנהלים" - היינו משפחתיות גדולות מאובזרות. זאת בדיוק הסונטה. היא גדולה, נוחה, מרשימה ומאובזרת, ונותנת תמורה מעולה למחירה. נשמע כמו סלוגן טוב: "יונדאי סונטה - יש בה הכל".

מה אתם חושבים על יונדאי סונטה? מסכימים איתנו שהיא כל האוטו שכל אדם צריך או שאתם מאלה שרוצים את המשהו האחר הזה שאין בה? הצטרפו לדיון וספרו לנו מה דעתכם.