סיאט איביזה FR - מבחן דרך - ואלס עם באשיר

סיאט איביזה החדשה מבטיחה לגעת בנקודות התורפה העיקריות של קודמתה, אבל המאמץ ליצור בידול מהפולו גרר צעד אחורה בתחומים אחרים

את סיאט איביזה הקודמת אפשר לסכם בחצי משפט - אחלה מכונית, אבל מאוד צפופה. היו לה מנועים מצויינים - זריזים וחסכוניים, תיבות הילוכים יעילות (גם אם סבלו מאמינות טעונת שיפור בתחילת הדרך), התנהגות סבירה, אבזור לא-רע-עד-מצוין-תלוי-בגרסה, גרסאות זולות, גרסאות ספורטיביות, מחירים אטרקטיביים ובקיצור - היו לה הרבה מאוד מהקלפים שנדרשים למכוניות כדי להוביל סגמנט. וזה אכן מה שקרה כמעט לכל אורך הקריירה שלה.

אבל גם היו לה שני חסרונות גדולים מאוד, שמנעו ממנה להפוך לברירת מחדל אוטומטית עבור אלו שחיפשו סופר מיני - היא הייתה צפופה מאוד, אחת הצפופות בקטגוריה למעשה, תא המטען היה קטן, ומנוע ה-1.2 ליטר סבל מבעיות אמינות לאורך לא מעט שנים. גם העובדה שהיא הייתה נטולת כל אבזור בטיחות אקטיבית הפכה אותה פחות "מעניינת", במיוחד כאשר מכוניות כמו סיטרואן C3 החלו להציע מערך בטיחות מקיף יחסית ואפילו אחיותיה של האיביזה מבית הציעו לפחות בלימת חירום אוטונומית.

הדור החדש רוצה לשמור על הנקודות החזקות של האיביזה, ומאידך לטפל בנקודות החולשה. נקודת הפתיחה, כאמור טובה מאוד. הרבה יותר משהרבה יצרנים יכולים לחלום לקבל. כל מה שצריך לעשות זה למתוח את בסיס הגלגלים, לשים מנוע טוב יותר, לנפח את הבגאז' ולשלוח אותה לחנויות. יצאנו לבדוק אם זה אכן קרה והתשובה הקצרה היא "כן, אבל".

 

קדימה פרוגרסיבי

זוכרים את המבחן שערכנו לסיאט אטקה? אז אמרנו שהג'יפון החדש של סיאט הוא בגדול לאון מוגבהת, שזה בתכלס די אחלה, כי הלאון היא מכונית טובה. אבל העם רוצה גבוה, אז העם קיבל גבוה.

האיביזה החדשה לוקחת את הגישה הזו לאקסטרים - היא לאון קטנה, אבל ממש, לאון קטנה. תעיפו עליה מבט, ואני מוכן לחתום לכם שתתבלבלו לפחות בחלק מהפעמים. נכון, החזית שלה מעט פחוסה יותר, וקווי המתאר יותר גוציים, אבל כל עוד אתם לא דוקטורים לפיסול בברזל, כנראה שההבדלים האלה יעברו לכם מתחת לרדאר.

האיביזה לוקחת לא רק את הקווים הכלליים של הלאון, אלא גם יורדת לפרטים, כמו למשל בפנסי תאורת היום (למעט ה-FR פרו והאיבו הבכירות) שמעוצבים כמשולש לד בפינת הפנס. את ההבדל בין האיביזה ללאון הכי קל לראות מאחור, שם מקבלת האיביזה (ב-FR ומעלה) חתימת לד משולשת בפנס, במקום מרובע מאורך.

בפנים הדמיון ללאון מעט מצטמצם, ואיתו גם הדמיון לאיביזה היוצאת. כלומר, לא תטעו לחשוב שזו מאזדה, או רולס רויס (להבדיל וזה, כן?), אבל העיצוב כאן נעים ומודרני הרבה יותר משל האיביזה הקודמת. גרסת FR (גם סטייל) מקבלת מסך מרכזי 8 אינץ', פאנל שחור מבריק גדול (מאוד מגניב ויוקרתי ל-3.8 שניות עד שהוא מתמלא בטביעות אצבעות ואבק), מושבים עם תבנית חביבה מאוד, תפירה אדומה במספר מקומות ובקרת אקלים מפוצלת.

מערכת המולטימדיה זהה לזו שתקבלו בלאון, עם מערך פונקציות מקיף למדי (קישוריות, שיקוף, הגדרות רכב ועוד) אבל לא מסובך מדי, כך שלא תלכו בו לאיבוד. פיצ'ר אחד שהתועלת שלו נעלמת מעיניי הוא ה"תמונות" שמאפשר לכם לראות תמונות השמורות בהתקן האחסון הנייד שמחובר (יש לציין שהוא לא בלעדי לאיביזה). בשני צדי המסך ישנם כפתורי גישה מהירה, אך הם מבוססי מגע ונטולי פידבק, ולכן נדרשת הסטה של המבט לכיוון המסך כדי להבין אם הפקודה אכן התקבלה.

מה שלא דומה ללאון, לפחות כרגע, הוא אבזור הבטיחות, שעשיר באיביזה מזה שבלאון. בנוסף לבלימת החירום, מקבלת האחות הקטנה גם בקרת שיוט אדפטיבית שמאטה עד עצירה מלאה, ואם "תתפסו" את דוושת הבלם בזמן (היא מתריעה ללחוץ על הבלם מיד עם העצירה) היא גם תתחיל בתנועה ברגע שהרכב שלפניכם זז (בהינתן שתעזבו את דוושת הבלם כמובן). אם לא תלחצו על הבלם בזמן, המכונית תתריע בצפצוף ואז תתחיל להתגלגל קדימה ובו זמנית תנתק את בקרת השיוט. שיטה שדורשת התרגלות מסוימת ומעט מעיקה בהתחלה, אבל לומדים להתרגל אליה מהר יחסית. מבחינה טכנית אין כל כך מה לעשות, כי לאיביזה אין בלם יד חשמלי שיכול להחזיק את הרכב בעמידה.

 

קופסה

לצד האיביזה, הציגה בעלת הבית - פולקסווגן - גם דור חדש לפולו, ונראה שעל מנת לייצר בידול משמעותי יותר בין תאי הנוסעים של השתיים (שיהיו שלוש עת תצטרף הפאביה החדשה), נראה שסיאט קיבלו הוראה מלמעלה, להוריד.

מה להוריד? בעיקר חומרים רכים וגמישים. היכן שהאיביזה הקודמת קיבלה פאנל של פלסטיק מוקצף לכל רוחב הדשבורד, פחות או יותר איפה שנמצא היום הפאנל המבריק, האיביזה החדשה מוותרת לחלוטין על חומרים רכים. חלקו העליון של הדשבורד קשה וחלול, כל איזור ידית ההילוכים חלק ולא נעים, וכנ"ל חיפוי הדלתות והידיות שלהן. למעט כמה סמ"רים בודדים של חומר רך - בד ודמוי עור על המשענת המרכזית ואלה שבדלתות, בהתאמה, ישנה תחושה חזקה שהאיביזה עשתה צעד לא קטן אחורה באיכות החומרים. באשר לעמידותם לא נוכל להעיד כמובן, אבל נקווה ששם אם אין שיפור, אז לפחות שלא תהיה הרעה.

הבדל עצום נוסף - והפעם לטובה - מהאיביזה היוצאת, הוא כל מה שקורה מאחורי המושבים הקדמיים. המרווח לנוסעים מאחור עצום ביחס לסופר מיני ולגמרי מעלה מחשבות כפירה במונח "משפחתית". בסיס הגלגלים של האיביזה החדשה מציג שיפור של לא פחות מ-9 ס"מ (מ-247 ל-256), הפרש שבדרך כלל מהווה את ההבדל בין קטגוריות (בסיס הגלגלים של הלאון הוא 264 ס"מ). לשלושה מבוגרים עדיין יהיה צפוף בגלל הרוחב הקטן יחסית והתעלה הגדולה יחסית במרכז הרצפה, אבל לארבעה מבוגרים בגובה וגודל ממוצעים האיביזה תספיק - תרתי משמע - עד מעל הראש.

כמו המושב האחורי, כך גם תא המטען, שצמח מנפח של 292 ליטר צנועים למדי ל-355 ליטר הגדולים בקטגוריה. הוא גדול, וההטענה נוחה יחסית, עגלת תינוק ממוצעת נכנסת "בול" בלי לשכב באלכסון. קצת מעצבן שסיאט לא תיקנו את איזור הפנסים שבדלת על מנת ליצור פתח רחב יותר, אבל קשה להגיד שזה יהרג ובל יעבור.

 

עליה וירידה

יחידת ההנעה של האיביזה, על הנייר לפחות, נראית כמו שדרוג אבולוציוני די הגיוני של היחידה הישנה - למעשה האיביזה קיבלה את המנוע החדש כבר בדור הקודם, במסגרת ה"חידושון" בסוף 2015. אבל גם ביחס אליו יש שיפור קטן - ההספק עלה מ-110 ל-115 כ"ס. בגרסה הידנית השיפור גדול עוד יותר, והיא מקבלת כעת את המנוע החדש במקום ה-1.2 ששירת אותה בדור הקודם. גם פה ההספק עלה ב-5 כ"ס, ל-95.

אבל בשורות שאחרי ההספק מתחילות לצוץ כמה שאלות לא ממש מוסברות - המומנט והביצועים. בגרסה הידנית מפיק המנוע 17.8 קג"מ, אחד יותר מהמנוע הקודם, ואילו במנוע החזק מפיק המנוע 20.3 קג"מ, 0.1 פחות מ-20.4 הקג"מ של הדור הקודם.

המצב חוזר על עצמו כאמור גם בכל הנוגע לביצועים - האיביזה החדשה, גם בגרסה האוטומטית וגם בידנית, מאיצה למאה קמ"ש ב-0.2 שניות לאט יותר מהדגם היוצא - 10.9 שניות בגרסה הידנית ו-9.3 שניות באוטומטית. למה זה? אולי כי בדור החדש האיביזה מוצעת גם עם מנוע 1.5 ליטר עם 150 כ"ס, למי שביצועים חשובים לו יותר.

צריכת הדלק שוב מערבלת מעט את התמונה, עם שיפור קטן בגרסה הידנית לעומת הרעה מינורית באוטומטית. במהלך המבחן קיבלנו צריכת דלק של כ-13 ק"מ לליטר. לא מדהים, אבל בסדר גמור בהתחשב בתנאים.

תיבת ההילוכים של האיביזה, DSG כפולת מצמדים (יבשים) עם שבעה הילוכים, מוסיפה לבלבול. כמעט בכל רכב חדש של קונצרן פולקסווגן שמגיע אלינו למבחן, תמיד מורגש שיפור הדרגתי. ממש כאילו משפרים את אופי הפעולה שלה פעמיים בחודש. הפעם, לא כך.

התיבה אמנם מאוד מהירה, כמצופה ממנה, גם כשהיא נדרשת להוריד שני הילוכים או יותר, אבל משהו באופי שלה מרגיש כאילו הלך צעד אחורה. היא מעט גסה יותר מגרסאות אחרות שפגשנו, גם במקרים בהם היא שודכה בדיוק לאותו מנוע כמו כאן, עם העברות הילוכים מעט מוחשיות יותר. באופן כללי, כל אופי הפעולה של יחידת ההנעה מרגיש פחות מלוטש ונעים ממה שהתרגלנו אליו, כשהטענה העיקרית היא השהייה די מורגשת בתחילת נסיעה. דבר שלא נתקלנו בו לא בפאביה, לא באוקטביה ולא בראפיד שבחנו לאחרונה עם אותו מנוע וגיר, וגם לא בלאון שהגיעה עם אותה תיבה ומנוע 1.4 ליטר.

 

טיילת

אם שמים בצד את האופי הגס מעט של יחידת ההנעה  - דבר ששוב מעלה את המחשבה על כך שהרעיון שהוביל את פיתוח האיביזה היה בידול חד יותר שלה מהפולו - האיביזה נוסעת טוב מאוד, וללא ספק בין הטובות בקטגוריה. המנוע גמיש וזריז, תיבת ההילוכים עובדת, ההגה קליל והכל פשוט עובד טוב. אני מרגיש שאני חוזר על עצמי בפעם המי-יודע-כמה, אבל באמת שעבור שימושים יומיומיים, תקיפת איזה כביש מפותל פעם בכמה זמן, כל שכן נסיעה שבועית ארוכה של 100-200 קילומטרים - אין שום צורך בעולם ליותר ממה שמציעה האיביזה (והפאביה עם אותו מנוע, והפולו, הראפיד, האוקטביה, הלאון וכו').

כיול המתלים של האיביזה מעט קשיח. יש שיאהבו את זה, ויש שלא. אבל את זה שהוא מרגיש מעט מרושל ומשוחרר, אני בספק שמישהו ימצא כיתרון. פני הכביש עוברים לתא הנוסעים כמעט תמיד, והמתלים מרגישים עסוקים כל הזמן. במעבר על שיבושים חדים המרכב נשלט היטב ולא רוכן או מתנדנד יותר מדי, אבל כל פתח ביוב מעביר מעין זעזוע קטן אך לא נעים למושב. כאילו מישהו שכח לחזק איזה בורג.

בידוד הרעשים, מאידך, פשוט נפלא. ביחס לקטגוריה כמובן. במהירויות שיוט המנוע מסתובב בעצלתיים בזכות הילוך אחרון ארוך, רעשי כביש ורוח מבודדים היטב. התוצאה היא שלא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי - וכך גם הבוחנים האחרים - נוסע מהר ממה שחשבתי בכמה עשרות קמ"שים.

 

הקצפה

קשה לי לעמוד על הסיבה המדויקת, או שאולי יותר נכון להגיד שאין לי שמץ ירוק של מושג למה מישהו חושב ככה, אבל לאיביזה, פחות או יותר מאז תחילת המילניום, יצא שם של מכונית ספורטיבית. במציאות, זה לא ככה. זה לא ככה, ופעם שלישית - זה לא ככה.

בשביל לכנות מכונית "ספורטיבית", צריך לפחות שני פרמטרים - ביצועים והתנהגות, או לפחות אחיזה. הביצועים של האיביזה, כמו שכבר הבנתם, סבירים, אבל לא מרגשים בשום אמת מידה. רנו קליאו תגיע ל-100 קמ"ש כמעט באותו זמן (0.1 שניות מהר יותר), פורד פוקוס ואפילו יונדאי i30, יעשו את זה מהר אפילו יותר.

החלק השני הוא התנהגות - וגם כאן האיביזה מקבלת ציון "טוב, אבל לא וואו". האחיזה גבוהה יחסית, הרבה יותר ממה ש"צריך" ליומיום, אבל גם פה, יש מכוניות נטולות כל יומרות או מוניטין שיעשו את זה לא פחות טוב, אם לא יותר טוב (למשל מאזדה 2). ההגה אילם לחלוטין וקל מדי בשביל להוות איזשהו פרטנר בכבישים מפותלים, וזה ממש אחלה כשאתם קונים את האיביזה בצבע הוורוד הדהוי החדש הזה שלה בשביל לנסוע איתה למשרד, אבל ממש לא משהו שתוכלו להתגאות בו כשאתם נפגשים עם חברים לבירה ומתלהבים מהאוטו שלכם.

בקיצור - עושה, כן; מרגשת, ממש לא.

 

ואלס עם באשיר

למרות הסיום המעט "מכבה" של המבחן, אני עדיין חושב שהאיביזה היא אחת המכוניות הטובות והמשתלמות בקטגוריה שלה. היא עשתה כמה צעדים מאוד גדולים קדימה: היא עברה מלהיות "צפופה מדי" ל"הכי מרווחת", גם לנוסעים וגם למטען, היא גם קיבלה אבזור בטיחות שאין שני לו בקטגוריה, ולמעשה היא מציבה רף תחתון למחיר בו ניתן לקבל היום בקרת שיוט אדפטיבית.

באופן כללי, האיביזה החדשה דורשת הרבה פחות פשרות מקודמתה. כל משפט שדיבר על הדור הקודם של האיביזה התחיל ב"היא צפופה, אבל" או "לגיר יש מוניטין בעייתי, אבל". עכשיו פשוט אפשר להגיד "היא טובה" או "יש לה אחלה אבזור בטיחות".

אבל מאידך, על מזבח הבידול היא גם עושה כמה צעדים לא קטנים אחורה ומקריבה כמה דברים שקצת מעצבן שהיו צריכים ליפול קורבן. כמו אופי הפעולה הלא מלוטש של המנוע ותיבת ההילוכים, וכיול המתלים המוזר, והפלסטיקה הנחותה מזו של האמא.

כל ה"צעד קדימה, צעד שמאלה, אחורה, ימינה" הזה, שנועד לכך שהאיביזה חלילה לא תצא טובה יותר מהפולו, גורם לה להרגיש מסובכת ולא ברורה, כמו ריקוד ואלס עם תת-מקלע ביד, תחת אש, במדינת אויב.