ההצעה לקחת את הרנגייד 4X4 למבחן נענתה בשבריר שניה "כן". בשבריר השניה שאחרי עלתה לי שאלה משלי, "רגע, זה לא הטריילהוק?"
שוב ג'יפון, וברקע נמצא הסרטון הזה. למען הסר ספק, וכמובן עבורכם ולמען המדע הטהור, ניסינו לשחזר את הסרטון. שלוש פעמים. לא הצלחנו.
הרנגייד של ג'יפ, הוא האח הקטן למשפחה רבת מסורת. כל-כך רבה, שכל פאג'רו או לנדקרוזר נקראים בפי העם ג'יפ, וסגמנט שלם נקרא "ג'יפון". יעני ג'יפ קטן. גור ג'יפים כזה חמוד.
היחיד שיכול באמת להתהדר בשם ג'יפון הוא הרנגייד, מושא המבחן.
אבל לא הכל בוץ וסלעים, ושורשיו של הרנגייד נעוצים עמוק בהשתלטות של קונצרן פיאט על קרייזלר. קצת היסטוריה מודרנית - במשבר הכלכלי הגדול של 2008 נקלעה קרייזלר לחדלות פרעון, 'פשיטת רגל' בלשון העם. החברה נקנתה על ידי מספר גופים יחד, ביניהם פיאט. קרייזלר התאוששה במהרה, חזרה לייצר מזומנים, והחזירה את חובותיה לממשלת ארה"ב מהר יחסית. במקביל, הלכה פיאט ורכשה את מניות השותפים האחרים, כך שבשנת 2014 השלימה פיאט את הרכישה המלאה, וקרייזלר הפכה לחברת בת של פיאט.
אחד המותגים החזקים, המזוהים, ומעוררי ההשראה בעולם הרכב שייך לקרייזלר - מותג JEEP. על מנת להרחיב את קשת הדגמים של המותג, יכלה עכשיו קרייזלר להשתמש בידע, בפלטפורמות, במנועים ובתיבות ההילוכים של חברת האם פיאט, במין מיקס איטלקי אמריקאי מגניב.
אחד השימושים היה לקחת את הפיאט X500, שבעצמה מבוססת על הפיאט גרנדה פונטו/פיאט L500 ולעצב אותה מחדש, בשפה העיצובית של ג'יפ. להוסיף 4X4, לתבל בסממנים מזוהים של ג'יפ, ולשווק להמונים.
התוצאה היא ג'יפון שנראה קטן מכפי שהוא באמת. הרבה חילוקי דעות היו בין כל מי שראה את הרנגייד ביום המבחן. הרוב, לרבות אנשים שאינם מתחום הרכב מצאו אותו חמוד וחינני. דעתי שונה מדעתם, אבל על טעם וריח וכו'.
קצת על המפרט הטכני – מנוע 1.4 ליטר, טורבו בנזין, עם גיר פלנטרי 9 הילוכים. המנוע הוא אותו מנוע המשרת דגמים רבים של קונצרן פיאט, ותוכלו למצוא נגזרות שלו באלפות, פיאט וכד'. היה קצת מוזר לפתוח מכסה מנוע עליו מתנוסס הכיתוב JEEP ולראות שם 1.4 ליטר. זה נראה שהיה צריך להיות כתוב שם 4.1 ליטר אבל מישהו התבלבל בספרות.
המנוע בהספק של 170 כ"ס, וחלק מהמשתתפים במבחן דאגו להיות דווקא ליד מפלט הרכב מהסיבה שזה הזכיר להם את הסאונד של האלפא ג'ולייטה.
גיר 9 הילוכים שמשרת דגמים נוספים של החברה מציע לכאורה הילוך מדויק לכל מטרה.
העיצוב החיצוני מתחיל עם גריל 7 הקווים ושני פנסי דרך עגולים - מזוהה כל-כך עם ג'יפ. איכשהו התוצאה פחות נעימה לעין. מכסה מנוע אופקי כמעט לחלוטין, ושמשה קדמית זקופה ממשיכים את המראה התכליתי לכאורה. קווים ישרים, פסי גגון שחורים, קצת תפיחות בגלגלים ושמשה אחורית אנכית לחלוטין. פנסים אחוריים רבועים, עם דוגמא פנימית האמורים לשדר תכליתיות, או כל מסר אחר שרצה להעביר המעצב. התוצאה כאמור מעוררת מחלוקת.
העיצוב המוחצן לא נעצר בחוץ. מול הנהג לוח מחוונים, מד מהירות גדול מימין, מד סל"ד גדול משמאל, ובאמצע צג עם תצוגה מתחלפת בהתאם לבחירת הנהג. הקו האדום במד הסל"ד מיוצג על ידי דוגמא של "כאילו בוץ" שנזרק על השנתות. מעלה חיוך.
הגה תלת חישורי – שניים בשעה 3 ו-9 ועוד אחד מחולק בשעה 6. אלו שבצדדים מכילים את כפתורי השליטה על מערכת השמע, בקרת השיוט, טלפון ועוד. אליה וקוץ בה – הם עבים מדי ורחבים מדי.
למלטפי הדשבורדים למיניהם דאגו בג'יפ להרבה מה ללטף. הדשבורד רחב מאוד, והשמשה הקדמית נמצאת רחוק מאוד מהנהג או הנוסע. כמה רחוק? נאמר שניתן לחתל על הדשבורד תאומים, וישאר מקום לטלק ולמשחה נגד תפרחת חיתולים (לרווקים מביניכם – יומכם יגיע).
ממרכז הדשבורד יורדת הקונסולה הראשית – מסך לשליטה במערכות השונות בגודל 5''. כן. כמו גלקסי 5S. המסך מוקף בפקדים השונים ולמעלה כיתוב בגומי SINCE 1941 כרמז עבה לשורשיו של הג'יפון.
מתחתיו שורת כפתורים לביטול ההתרעה על סטייה מנתיב (שכוללת התערבות בוטה של ההגה) וכפתור ביטול לחיישני החניה שמקיפים את המכונית. שורה מתחת – שלוש חוגות גדולות ושימושיות למערכת בקרת האקלים, וממש בבסיס, מצת, שקע USB וחוגה לת'כלס – כפתור לנעילת דיפרנציאל מרכזי, ובורר מצבי שטח.
מאחור, בזכות הזויות הניצבות של העיצוב, יש הרבה מקום. לשלושה מבוגרים לא יהיה נוח, אבל שלושת הילדים שלי ציינו שיש להם יותר מקום מאשר באוקטביית ליסינג או בספורטאז' של אמא שלהם.
עוד משהו קטן בעניין העיצוב, למותג ג'יפ סמל מאוד מזוהה. משהו כזה: O|||||||O שמזכיר/צועק את החזית הכל-כך מוכרת של ג'יפ. אז ברנגייד הקטן, דאגו לשים כזה בכל מקום שרק אפשר. על המסגרת של הרמקולים בדלתות הקדמיות, על המסגרת שמחזיקה את המראה הפנימית, על מסעד המושבים הקדמיים, הטבעה בתוך הפנס האחורי, ועוד ועוד. בשלב מסויים יצאנו מהרכב והתחלנו לחפש מה עוד נמצא. מצאנו ציור של ג'יפ (אמיתי) על מסגרת החלון הקדמי, מצאנו ציור של יטי (המפלצת, לא הרכב) על השמשה האחורית וחריטה "to new adventures!" מסביב לכפתור ההתנעה. מתחת לבורר מצבי השטח יש שטיחון גומי עם דוגמא של מפה טופוגרפית (מואב?). עולה השאלה, אם הם כל-כך מתאמצים להזכיר לנו שזה ג'יפ, ומכיוון שבג'יפ אמיתי אין את כל האיזכורים האלה, מה בדיוק מצפה לנו?
מבחינת איבזור – הג'יפון מצוייד במרבית הפריטים האפשריים המוכרים למדע, מערכת בטיחות מקורית, קילס מלא, גג שמש פנורמי לכל אורך תא הנוסעים, חשמלי כמובן ויתר הפריטים המרחיבים דעתו של נהג.
מנוע 1.4 טורבו עם 170 כ"ס וגיר פלנטרי 9 הילוכים היה אמור לשגר את הרכב בחוליגניות מסוימת. זה לא קורה. בפועל, הרכב צובר מהירות מהר, אבל פחות מהמצופה. מה שיותר מהמצופה זה רעש המנוע, שאיכשהו לא מסתדר עם זה שאתה יושב בג'יפ. מנסיון קצר עם אותו מנוע אבל עם גיר TCT כפול מצמדים, מתקבל הרושם שדווקא כאן הייתי שמח לקבל את הרובוטי על פני הפלנטרי. אבל מכיוון שהרכב הוא 4X4, שטח וגיר רובוטי לא הולכים יחד והג'יפון משלם מחיר על היותו בעל אוריינטציית שטח.
בשבילים מהירים הרכב פורח. הכוונה היא לשבילים כבושים היטב, עם חצץ קל, שם הרכב מוציא ממך חיוכים של הנאה. (מיותר לציין שבודדים רוכשי הרכב הזה שינהגו בו בשבילים באופן הזה). אבל זה ג'יפ, וכמו ג'יפ צריך לבדוק אותו בשטח. מכיוון שחם מדי בדרום, עולים לאחד משני מסלולי הבחינה שבצפון – נחל ציפורי. אנחנו מלווים בסובארו XV חדשה ובטנדר אקטיון ספורטס. את פרק הסלעים הקטנים עוברות כל המכוניות בקלות, וכך גם את מעבר המים, שכיאה לעונה, אינו עמוק. בינואר לא הייתי חולם לקחת את הגמד לכאן. אנחנו מבחינים מרחוק בעליה שלא תדגדג לאף רכב שטח אמיתי, ומחליטים לבחון אם יכולות השטח של הגמד אכן מפתיעות או לא. אני טענתי שהוא יעלה בלי בעיה. המשתתפים האחרים טענו שלא. הם צדקו. לא עלה.
האמת היא שאחרי שלושה נסיונות לא אגרסיביים מדי, החלטנו לוותר. אם הייתי מתעקש הוא היה עולה, אבל הרעיון היה לא לראות אם הוא עולה (והוא היה עולה) אלא לראות כמה קל לו לעשות את זה. מיד אחרי שנסוגנו לאחור תקף את העליה האקטיון וסיים אותה בקלות. האם זה מעיד על יכולות השטח של הג'יפון – כן ולא. זה בוודאות לא המקום לג'יפון הזה, לא עם הצמיגים שלו, ובטח לא בגירסה הזו. אומר שוב – שלא יהיו אי הבנות – אם הייתי מתעקש, הוא היה עולה. אבל אני לא חושב שזה נכון וראוי. ניסינו, ראינו שלא בא בקלות, וויתרנו. בדיוק כפי שהייתי עושה עם הרכב הפרטי שלי אם הוא לא היה מצליח לעלות משהו. בהמשך, לקחנו אותו לעוד עליונת, אותה עלינו גם עם XV ידני. קצת תנופה, והרנגייד עלה, תוך שהוא מניף גלגל קדמי באוויר. גם בדרך למטה התרומם לו גלגל (אחורי) וחשף את מהלכי המתלה הקצרים מאוד שלו. נאמר זאת כך, אלמלא הסמל JEEP לא היינו מנסים אותו בכלל, ואולי דנו אותו לכף החובה בגלל הסמל. אם זה היה פיאט X500 בגרסת ה 4X4 כנראה שבכלל לא היינו מנסים.
חזרה לכביש לנהיגה מעט אגרסיבית, גם כאן הג'יפון נמצא מחוץ לשדות המרעה הטבעיים שלו. אם מקודם מהלכי המתלה היו לא מספקים, כאן מתגלים בולמים רכים מדי. הוא אמנם הצליח לספק קצב תנועה מהיר למדי, אבל זה היה הרבה בזכות נהג מיומן (לא אני) שידע לקחת אותו קרוב לקצה, אבל לא להגיע לשם. כאן גם הגיר היה מעט עצל מדי, עד כדי שבאחת הפניות ההדוקות אני דוחק בנהג "סע כבר! אמא שלי יוצאת מהפניה הזו מהר יותר". והתכוונתי לכל מילה, הגיר פשוט לא שיתף פעולה. את פרק נהיגת הכביש אני משאיר לרומן קוגן לרשום את רשמיו.
בעוד לגבי פרק השטח לא היו לי ציפיות מהרנגייד והיה די ברור (לי בכל אופן) שמה שהוא לא תוכנן לעשות, לא יעלה בידיו ובצמיגיו, אבל דווקא צמיגים אלה (מישלן פרימאסי 3 טובים) וקרבתו ל-X500, אולי הג'יפון הדינאמי ביותר בקטגוריה, גרמו לציפיות הכביש לעלות. וככל שפרק השטח המשיך לחשוף את מיקוד הכביש של הרנגייד, בדמות הצמיגים ומהלך המתלים הקצר, כך הלכו הציפיות וגברו.
כשחזרנו לכביש, הציפיות נאלצו להירגע. לא נצפתה כל בשורה בהתנהגות הרנגייד – ההתנהגות בטוחה עם תת-היגוי ראשוני נוכח שמבהיר לנהג הנורמטיבי חיש מהר היכן המגבלות. עם זאת, נהיגה מהירה בכבישי הגליל העליון הנהדרים חשפה את הפרדוקס של כיול הרנגייד – המתלים שהיו קצרים מדי לשטח, הפכו לארוכים ורכים מדי לכביש, ובנהיגה נמרצת לא סייעו לבנות בטחון. עם זאת, את המכשול הרציני ביותר בנהיגת כביש היוותה תיבת ההילוכים בת תשעת ההילוכים, ה-9ZF. בעוד ה-8ZF היא כנראה התיבה האוטומטית הטובה ביותר שנמכרת כיום, מהתנסותי ב-9 בצ'רוקי 2.4 זכרתי תיבה עצלה ואיטית. הרושם, למרבה הצער, לא פג, והתיבה מנעה מהמנוע - המוכר לי מהג'ולייטה שלי - מלספק את הסחורה שיש לו בשפע.
החלפות ההילוכים, בייחוד ההורדות, היו איטיות ביותר ונדמה היה שהתיבה לוקחת לה כמה שניות לחשוב ולעכל את פקודות המצערת. חבל, כי המנוע נמרץ ודי במומנט שלו כדי לספק קצב התקדמות סביר ואף מהיר בתנאים אלה.
בצד החיוב אוכל לציין את המושבים האוחזים, בוודאי ביחס לג'יפון, ואת משקל ההגה, אשר אף הוא לא היה קל מדי.
חשוב לציין ולהדגיש, כי לולא היה הרנגייד בן-דוד של ה-X500, כפי הנראה כלל לא היינו מגיעים לאותן מגבלות התנהגות, שכן אף בר דעת לא יצפה מג'יפון להתנהגות דינאמית שאותה הוא באמת לא סיפק. יחד עם זאת, חשוב לציין שההתנהגות היא בלתי מספקת רק בנהיגה נמרצת שאינה אופיינית לרוכשי הרכב הטיפוסיים, ולא מסוכנת בשום מקרה. אם אתם מחפשים התנהגות כביש מושחזת ועדיין רוצים ג'יפון, אין לכם ברירה אלא לפסוח על הרנגייד וללכת על ה-X500.
מה שכן, היה מעניין לראות איך הרנגייד בגרסתו הבסיסית היה מתנהג - עם כמעט 200 קילו פחות ותיבת TCT זריזה במקום ה-9ZF. אני בטוח שחסרונם של 30 כ"ס ו-2 קג"מ לא יהיה מורגש, והשילוב יהיה טוב יותר לכביש, שדה המרעה הטבעי יותר של הרנגייד.
לאורך המבחן הרכב ננהג עם רגל כבדה על הגז, בלי רחמים. צריכת הדלק הממוצעת היתה כ-8 ק"מ לליטר. בכביש 6 סביב 120 קמ"ש נרשמה צריכת דלק של 12 ק"מ לליטר, ובמהירות קבועה של 100 קמ"ש נרשמה צריכת דלק מצוינת של מעל 15 ק"מ לליטר. או כמו שסבתא שלי היתה נוהגת לומר "תלחץ – תשלם, תלחץ פחות - תשלם פחות".
לרנגייד מספר גרסאות. איכשהו, זו שנבחנה נופלת בין הכסא של התמחור לבין זה של היכולת. אם מישהו לא מתכוון לקחת אותו לשטח (כלומר 98.5% מהרוכשים) - קחו את גרסת ה 2X4 הזולה משמעותית. ל-1.5% הנותרים – המתינו לטריילהוק.
יש לכם שאלות ליואב או לרומן, רוצים לספר לנו מה אתם חושבים על הג'יפ רנגייד? הצטרפו לשיחה בפורום