תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • אלפא
  • טיפו 103 – האלפא-סוד שלא הייתה

    אלפא

    עובדה: אלפא סוד הייתה מכונית ההנעה הראשונה של היצרנית. עובדה: העובדה הראשונה לא נכונה

    • 22-06-2017
    • מאת: רומן קוגן | צילום: יצרן

    מלים רבות נכתבו, נאמרו ואפילו השתפכו על האלפא-סוד, המכונית הראשונה של היצרן שצוידה בהנעה קדמית. הסוד הייתה, משך שנים רבות, אמת המידה להאצ'בק הנעה קדמית מהנה, ולמכונית סגמנט C מצוינת בזכות עצמה – מרווחת (לזמנה, 1972-1984, די מזמן), בעלת מנועים חזקים ומנהגי כביש טובים (שוב, לזמנה).

    מה שמעטים יודעים, שכל זה היה יכול להגיע לאלפא רומיאו כעשור קודם לכן, אם רק הייתה נכנסת לייצור הטיפו 103.

    הקשר ההיסטורי של אלפא רומיאו עם ההנעה הקדמית התחיל - במפתיע - עוד לפני הקשר של לנצ'יה מתחרתה הגדולה (לפני שזו האחרונה נבלעה בקונצרן הענק האיטלקי), שהצטיינה בזה הרבה יותר במרוצת השנים. בראשית שנות ה-50 באלפא החלו לעבוד על פרויקט "13-61". פרויקט שלא הגיע לבסוף אפילו לשלב האב-טיפוס ונגנז בשל הערכות עלויות פיתוח עצומות עבור היצרן, שעדיין היה בשלבי התאוששות ממלחה"ע השנייה, והעדיף לייצר רנו 4 ודופין/אונדין ברישיון כמכוניות הקטנות של המותג.


    רנו, ז'תומרת - אלפא, אונדין

    בסוף שנות ה-50, במהלכים שהתקשרו בין היתר עם פרישתו וחזרתו של רודולף הרושקה (מהנדס אוסטרי שהיה ממתכנני החיפושית וטנק הטיגר, ולימים האלפא-סוד), חודשו העבודות על מכונית הנעה קדמית. אלה הן אשר הבשילו, בסופו של יום, לטיפו 103. הקו של אלפא רומיאו באותן שנים כלל את הג'ולייטה 750 כסדאן הבינונית ואת סדרת 1900/2000 כסדאן הגדולה, לצד כמובן מכוניות קופה וספיידר. ה-103, לו הייתה מיוצרת, הייתה בעצם מיועדת להיות דגם הכניסה של המותג.

    הטיפו 103 הייתה מכונית סדאן קטנה, 3.63 מ' אורכה, 1.5 מ' רוחבה ו-1.3 מ' גובהה, כאשר בסיס הגלגלים שלה היה 2.23 מ', 61.43% מהאורך הכללי, כ-1% יותר מהג'ולייטה הנוכחית, למשל. היה ניסיון להגדיל את המרווח הפנימי במרכב כה קטן, והמושב האחורי היה מאד קרוב לשמשה האחורית ולציר האחורי.

    המכונית צוידה במנוע 4 ציל' רוחבי בנפח 900 (896 למען הדיוק) סמ"ק, אשר היה עשוי אלומיניום כמובן, מוקם לפני הציר הקדמי וצויד בראש כפול גלי הזיזים הטיפוסי של אלפא (מנוע הטווין-קאם האגדי בדיוק הוצג אז בג'ולייטה 750), אך הם הונעו על ידי רצועה ולא שרשרת. מידות הבוכנה היו קרובות (66 מ"מ קדח ו-66.5 מ"מ מהלך), המנוע צויד במאייד סולקס בודד והפיק הספק מכובד של 53 כ"ס ב-5500 סל"ד, אשר היו עדיפים על כל מיני פרט לקופר S והספיקו למהירות מרבית מכובדת באותם ימים למכונית קטנה - 130 קמ"ש (בניסויים שערכו מקורות אחרים, נמדדו גם 139 קמ"ש).


    אלפא ג'ולייטה

    התאוצה ל-1000 מטר ארכה 41.2 שניות, לא רע בכלל בהתחשב בכך שאלפא GTV6, המאוחרת והחזקה בהרבה, נזקקה ל-29.5 שניות כדי לעבור את אותו מרחק. מעניין שהמאוורר במנוע שהותקן באב-טיפוס לא היה חשמלי, אלא הופעל על ידי מותחן מהמנוע. תיבת ההילוכים הייתה בת 4 הילוכים, כולם מסונכרנים, והיוותה הלכה למעשה חלק ממבנה המנוע – כן כן, בדיוק כמו במיני. המתלים היו עצמאיים בכל ארבע הפינות (במבנה דומה לזה של הג'ולייטה, עם עצמות עצה כפולות מלפנים) וצוידו בקפיצי סליל. הבלמים היו דיסקים מלפנים ותופים מאחור. כל אלו הסתכמו ל-725 ק"ג ששקלה ה-103.

    בסופו של דבר ה-103 לא הגיעה לייצור. חלק גורסים כי הסיבות היו כלכליות, חלק טוענים כי היה הסכם ג'נטלמני בין אלפא רומיאו לפיאט, לפיו אלפא לא תייצר מכוניות יותר קטנות מהג'ולייטה/ג'וליה ופיאט לא תנגוס בנתח השוק של אלפא מבחינת מכוניות ספורט וספורט-סאלון גדולות וככל הנראה גם לשיתוף הפעולה עם רנו היה חלק בהחלטה. כך או כך ה-103 לא עברה את שלב האבטיפוס. הקו העיצובי שלה יושם בג'וליה 105 האגדית, וגם ברנו 8.

    מה היה קורה לשוק הרכב ולמותג עצמו אם ה-103 הייתה מיוצרת לא נדע לעולם. לא בטוח שהעולם היה בשל למכוניות יקרות עם הנעה קדמית אז, וראיה לכך היא הלנצ'יה פולביה הגאונית שלא בדיוק שברה שיאי מכירות.


    אלפא טיפו 103

    כך או כך, לטעמי האישית מדובר בפספוס, אשר היה יכול להגדיל משמעותית את נתח השוק של אלפא רומיאו באותן שנים, ולסלול בסיס יציב ורחב יותר לדגמים עתידיים.

    עשור מאוחר יותר, בעידוד הממשלה להקים מפעל תעשייתי בדרום העני (פומיליאנו ד'ארקו שליד נאפולי), נוצרה האלפא-סוד, שוב בתכנונו של רודולף הרושקה. והשאר, כידוע, היסטוריה, אם-כי כמובן הרעיונות ההנדסיים שבבסיס ה-103 כבר לא היו רלוונטיים ברובם לסוד החדשה.

    האב טיפוס היחיד שנבנה ושלושת המנועים מצויים במוזיאון אלפא רומיאו בארזה. המכונית צבועה בכחול סיקסטיז טיפוסי למדי, ונכון לכתיבת שורות אלה ככל הנראה בשיקום ולא מוצגת בתצוגה הפתוחה לקהל.