תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • רנו
  • רנו מגאן
  • נטו משפחה - רנו גרנד קופה במבחן

    רנו מגאן

    רנו מגאן גרנד קופה מחליפה את הפלואנס ומסתמנת כמכונית משפחתית נפלאה, אילולא שלוש כוכביות.

    • 22-06-2017
    • מאת: פבל צ'רניצקי | צילום: פבל צ'רניצקי, יצרן

    אף אחד לא אוהב ללמוד היסטוריה, אבל במקרה של רנו מגאן סדאן פלואנס גרנד קופה (לא, באמת. אלא כל השמות שלה), חייבים איזו הקדמה כדי להבין איפה היא נכנסת בין הדגמים השונים ובמה היא שונה מקודמתה.

    אז ככה - רנו גרנד קופה היא למעשה מחליפתה של לא אחרת מאשר רנו פלואנס, שהיא עצמה הגיעה כדי למלא את הנעליים של המגאן סדאן. בחו"ל, תלוי באיזו מדינה תמצאו אותה, היא עונדת את כל השמות האלה בוואריאציה כזו או אחרת - כלומר גם רנו מגאן סדאן, גם רנו פלואנס, גם רנו מגאן גרנד קופה, וגם - כמו אצלנו - רק "גרנד קופה".

    מצד אחד, הפלואנס הייתה כנראה המכונית הכי חשובה של רנו בישראל בהיסטוריה המאוחרת. אחרי שנים בהן המגאן סבלה ממוניטין אמינות נוראי וירידת ערך נוראית לא פחות, הגיעה הפלואנס ובאבחת טרטור דיזל אחד החזירה את האמון של לא מעט מהציבור (וכשאני אומר "ציבור" אני מתכוון "נהגי מוניות" - מדד האמינות והסטריאוטיפיות האולטימטיבי) באמינות המוצרים של רנו, לפחות אלו המונעים בסולר. אז היה יכול להיות הגיוני, אם כך, לשמור על השם פלואנס, או לפחות לשלב אותו בצורה כלשהי בשם החדש.

    מצד שני, תסתכלו עליה. כל קשר בינה לבין הפלואנס נגמר בעובדה שלשתיהן יש ארבעה גלגלים והגה. המגאן סדאן גרנד קופה (שמעתה אתייחס אליה רק כ"גרנד קופה" כי ממש אין לי כוח לכתוב את כל השם הזה כל פעם) נראית לכל הפחות כאילו הגיעה מקטגוריה אחרת, שלא לומר יצרן אחר או פלנטה אחרת.

     

    קופה היא לא

    את עיקר הרושם גונבים גופי התאורה העצומים מלפנים ומאחור. מקדימה היא נראית כמו הכלאה של נמלה עצבנית במיוחד יחד עם הקסדה של ההוא מ-Skyrim, ומאחור הפנסים סתם ענקיים ונמתחים כמעט עד הסמל המרכזי העצום לא פחות. לא התאפקתי והייתי חייב לבדוק כמה גדולים הפנסים האחוריים באמת - התוצאה הייתה אורך של כ-80 ס"מ מפינה לפינה. ענק.

    מעבר לפנסים הגרנד קופה נראית קצת פחות מהפכנית. הפגושים מעט אגרסיביים אבל לא משהו שלא ראינו עדיין, החישוקים בגודל סטנדרטי (17 אינץ') ואין לה עוד פריטי עיצוב יוצאי דופן. הדבר המעניין היחיד הוא הגג שמתחיל להשתפל מטה מאיזור נקודת האמצע שלו - ליצירת מראה "קופה 4 דלתות". למרות ש"קופה" ("חתוך" או "מקוצר" בצרפתית) היא ממש לא, היא ארוכה (463 ס"מ) ורחבה (181 ס"מ) מלא מעט בנות הקטגוריה שלה, והיציבה הרחבה, הודות לגובה הנמוך, גורמת לה להיראות גדולה אפילו יותר. למעשה, היא קצרה רק ב-3 ס"מ מלקסוס IS וארוכה בדיוק כמו ב.מ.וו סדרה 3. למען ההגינות, לפחות מבחינת אורך, היא די דומה למשפחתיות גדולות אחרות כמו סקודה אוקטביה וטויוטה קורולה.

     

    רשימת מכולת

    מעבר פנימה מגלה תא נוסעים שממש מרגיש כאילו עוצב ותוכנן בעזרת רשימת מכולת. כל סעיפי המבחנים הקלאסיים קיבלו תשומת לב וכל קופסאות החשובות סומנו, מלבד אחת ממש גדולה, אבל על זה עוד רגע. מאידך, העיצוב עצמו די פושר ולא מאוד מעניין.

    החומרים איכותיים מאוד, והדשבורד מורכב רובו ככולו מפלסטיק רך ונעים. העור על ההגה נעים, ריפוד הקטיפה על המושבים בעט אותי דרך מנהרת הזמן לצרפתיות המפנקות של שנות ה-80 וה-90, ולצד אלה יש גם את הסעיפים ה"טכנולוגיים" החשובים - תאורת אווירה מתחלפת, מסך מגע גדול ואפילו לוח מחוונים דיגיטלי. שני האחרונים אגב, דוברים עברית שוטפת, גם באנשי הקשר, וגם בתפריטים.

    שאר רשימת האבזור של הגרנד קופה קצת מאכזבת. היא נטולת מערכות בטיחות אקטיביות לחלוטין (התרעת עייפות לא תמנע מכם להיטרק על ההגה ולטפס על העץ הקרוב), ומחליפה אותן במובילאיי. זה עדיף מכלום, אבל היות והמכונית מגיעה בחו"ל עם המערכות הללו, מדובר על "פאול" שלא קל להבליג עליו. מעבר למערכות הללו, יש את כל מה שאפשר לצפות ממשפחתית שיצאה לשוק באמצע 2016 - אקלים, פתחי מיזוג אחוריים, דיבורית, חיישנים, מצלמה, חישוקים, שיוט, ועוד.

    המושב האחורי ותא המטען הם בדיוק מה שהייתם מצפים לקבל ממכונית עם 271 ס"מ בין הסרנים (שני בקטגוריה רק ל-273 הס"מ של פיג'ו 308 סטיישן) ו-503 ליטרים מאחור המושב האחורי. מרווח הברכיים, בהיעדר מילה אחרת, מטורף, ברמה של "לא ממש מובן למה צריך את כל זה". דווקא לרוחב המרווח לא יוצא דופן, ושלושה אנשים יתקשו למצוא פוזה נוחה שלא תעלה זיכרונות משיעורי יוגה. תא המטען, מעבר לפתח הטענה מעט קטן - מנת חלקם של כל הסדאנים - יבלע כל מה שתזרקו לתוכו. שפת ההטענה של תא המטען ממוצעת, אז כן תצטרכו להניף את העגלה או המזוודות, אבל לא יותר מאשר במכוניות סדאן אחרות.

     

    משבר הווליום

    ופה אנחנו מגיעים ל"אבל" של סביבת הנהג - הנדסת האנוש בכלל ושל מערכת המולטימדיה בפרט. אני חייב להגיד שעיצוב ממשק ה"אדם-מכונה" של הגרנד קופה נראה כאילו הוא קצת... אמ, איך להגיד... 'שואב השראה' מהממשק של דגמי וולוו הנוכחיים. עם לוח המחוונים הדיגיטלי עם השעון הבודד במרכזו ומסך המולטימדיה האנכי. אבל פה הדמיון נגמר. איכות המסכים בגרנד קופה לא יותר מ"בסדר", והנדסת האנוש של המערכת המרכזית היא אחד הדברים הכי מתסכלים שנתקלתי בהם לאחרונה.

    באחת הנסיעות, כשאחד ממובילי הדעה נוהג ואני יושב לידו, השתמשנו במערכת הניווט המובנית של הרכב כדי להביא אותנו ליעד. אחרי כמה דקות, כדי להודיע על הפניה שלנו, מערכת הניווט צרחה עלינו בכזו עוצמה שאני יכול להישבע שקפצתי מרוב בהלה. כדי להנמיך את הווליום של הוראות הניווט נדרשו לי לא פחות מ-5 דקות של נבירה בתפריטים, ואפילו שינוי של שפת המערכת כדי לנסות (ולהיכשל) להפעיל את הפונקציה דרך השליטה הקולית. כשכבר מצאתי את הווליום של האיש שכמעט הספיק לחורר לי את עור התוף, הבנתי שדווקא יש הגיון מאחורי מיקום הפריט הזה. הוא עקום לגמרי, ואם לא הייתי מקבל הסבר מקיף ו/או הייתי קצת פחות מתמצא, שלא לדבר על לעשות את זה תוך כדי נהיגה, כנראה שהייתי פשוט שם זוג אטמים בתא הכפפות.

    גם במקומות אחרים הנדסת האנוש לא זורחת בפשטותה. היא לא גרועה כמו בקטע הספציפי הזה, אבל היו לא מעט מקרים בהם באמת ובתמים התקשיתי להבין את ההגיון מאחורי - למשל - חוסר היכולת לקנפג את מסכי הבית כך שיהיה "ווידג'ט" שיוביל למסך הראשי של הטלפון ולא רק לאיש קשר ספיציפי. למשל.

    הסיבה שאני זוכר את "משבר הווליום של ה-GPS" לפרטי פרטים היא פשוטה. בכל שאר הפרמטרים של נסיעה ונהיגה, לא מצאתי כמעט אף תלונה אחת רצינית לגרנד קופה. לפחות בכל הנוגע לנהיגה מנהלתית. היא נוחה בצורה קיצונית, המושבים מדהימים עם שילוב מושלם בין רכות, נוקשות, ותמיכה; והמתלים גם הם זורקים אותי לצרפתיות של פעם עם שילוב מופלא בין גיהוץ של מהמורות לבין ריסון נדנודים משניים אחרי מעבר על מהמורה או פס האטה.

    כאילו שזה לא היה מספיק, הגרנד קופה גם מציגה את אחד מבידודי הרעשים הטובים ביותר בקטגוריה. היא שקטה לא פחות אם לא יותר מכמה מכוניות מקטגוריות גבוהות יותר. בכבישים סלולים היטב, עד 110 ואפילו 120 קמ"ש, אין כמעט שום רעשי רוח ורק ממש מעט רעשי כביש מתגנבים לתא הנוסעים.

     

    מבירא לאיגרא

    את כל זה היא עושה כשבחזית יושב אותו קלף שהביא את המוניטין של רנו, בזכות הפלואנס עליה השלום, מבירא עמיקתא לאיגרא רמא - מנוע ה-1.5 ליטר טורבו דיזל. הוא מגיע לגרנד קופה מבלי שעבר שינויים משמעותיים, הוא עדיין מפיק 110 כ"ס נמוכים למדי ו-25.5 קג"מ סבירים הרבה יותר, ומשנע את המכונית בנינוחות ונעימות חסרת מאמץ לחלוטין. על טרטור הדיזל האגדי אין מה לדבר, בידוד הרעשים המצוין בולע אותו כמעט לחלוטין והוא נשמע רק מבחוץ או עם חלונות פתוחים. הגרנד קופה נמכרת גם עם מנוע 1.2 ליטר טורבו בנזין, אבל לאור הבדל של 2,000 שקלים בלבד בין הגרסאות. אני לא מצליח לחשוב על סיבה הגיונית להמליץ עליו.

    תיבת ההילוכים כפולת המצמדים שמשודכת למנוע עובדת כאן טוב מאוד, הרבה יותר טוב מאשר בדגמי רנו האחרים. היא נעדרת לחלוטין את הנטייה המוזרה למשוך את ההילוך הראשון בזחילה ולטלטל את הרכב עם בלימת מנוע חריפה בכל עזיבת דוושה בפקק. כאן התיבה מזדרזת לטפס מעלה בהילוכים והיא פועלת בצורה חלקה מאוד וכמעט שקופה לחלוטין.

    בנסיעה מנהלתית הגרנד קופה מרגישה הרבה יותר חזקה ממה שאפשר היה לנחש מ-12.5 השניות שנדרשות לה להגיע ל-100 קמ"ש. אבל אז אתם נתקעים מאחורי איזו סבתא חמודה שנוסעת בכביש דו סטרי חד נתיבי על 48 קמ"ש כי מותר 60, אתם מפגישים בין הדוושה לשטיח ו...כלום. הגרנד קופה מאיצה בעצלתיים, הקמ"שים נצברים באותו קצב נינוח כאילו רק ליטפתם את דוושת התאוצה, המכונית בנתיב הנגדי מתקרבת ואתם מבינים שאת העקיפה הבאה כדאי שתתכננו בהרבה יותר קפידה.

    משהו בכיול הדוושה גורם לה להרגיש מאוד נמרצת וחזקה בשליש-חצי הראשונים של המהלך, וכמעט אפס תוספת כוח בשני שליש-חצי שמגיעים אחר כך. יכולת הנשימה המוגבלת של מנועי דיזל היא לא סוד גדול, אבל פה זה היה יוצא דופן.

    גם צריכת הדלק של הגרנד קופה נראתה כאילו רק ליטפנו את הדוושה כל המבחן ובסופו מדדנו 16.7 ק"מ לליטר. למען הסר ספק, חוץ מהדשבורד לא ליטפנו שום דבר, בטח ובטח שלא את דוושת התאוצה.

    אני מפנה את פנסי הלד (העצומים!!) לכיוון אחד מכבישי הצפון המפותלים במחשבה ברורה של "בוא נגמור עם זה כבר" ומצפה לפגוש ערימות תת היגוי, שלדה אילמת וברוגז עיקש בין ההגה לגלגלים. כנראה שהייתי צריך לדעת מראש, אחרי כל הפעמים שהגרנד קופה הפתיעה אותי (לטובה ולרעה), לא לפתח ציפיות, לכאן או לכאן.

    אם מצליחים לתכנן את קו הפניה מספיק טוב כדי לא להזדקק ליותר כוח ממה שיש למנוע לתת, מגלים מכונית שמצליחה לצלוח כבישים מפותלים במהירות מעוררת השתאות. האחיזה מאוד טובה, הרבה יותר מהמצופה, והגרנד קופה מזנקת לתוך פניות עם הגה מדויק בעל משקל טוב, ולמרות שהברוגז בין ההגה לגלגלים עדיין שם, השלדה מצליחה לשדר מספיק מידע על כמה אחיזה יש לי. אני מסיים את הכביש (ואת המבחן) עם חיוך. במכונית סדאן, משפחתית, עם מנוע דיזל. מה לעזאזל קרה פה הרגע?

     

    מכונית טובה, מוצר עם כוכבית

    כמכונית משפחתית (בדגש על מכונית) רנו מגאן סדאן גרנד קופה פלואנס פשוט מצוינת. היא נראית מצוין, איכותית מאוד, מרווחת, מבצעת, נוחה להפליא, נעימה מאוד לשימוש יומיומי, ולא מאבדת את העשתונות בכבישים מפותלים.

    אבל כמוצר צריכה בשנת 2017, יש לה שלוש כוכביות, ואחת מהן גדולה מאוד. למנוע חסר המחץ אפשר להתרגל ועם הנדסת האנוש אפשר לחיות. במיוחד אחרי שמצליחים לפצח את ההגיון העקום שלה. אבל על היעדר מערכות הבטיחות האקטיביות קשה לי להבליג. אם וכאשר היבואנית תחליט להשאיר את הצפצפה הלאומית שלנו למכוניות בהן אין אופציה למערכות אקטיביות, הגרנד קופה תהיה בלי ספק אחת המשפחתיות המומלצות בקטגוריה. עד אז, תחליטו אם אתם מוכנים להתפשר על הבטיחות שלכם.

    מה אתם חושבים על רנו גרנד קופה החדשה? חושבים שהיא עסקה מעולה או שאתם לא מוכנים לוותר על היעדר מערכות הבטיחות? הצטרפו לשיחה בפורום וספרו לנו מה דעתכם עליה