תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • סוזוקי
  • סוזוקי ג'ימני
  • הנזיר שמכר את הפרארי, וקנה טרקטור - שנתיים עם סוזוקי ג'ימני (חלק 2)

    סוזוקי ג'ימני

    גדעון מסכם שנתיים עם רכב השטח הראשון שלו - חלק שני ואחרון

    • 14-05-2017
    • מאת: גדעון בוקסר | צילום: גדעון בוקסר, בן האומן

    [לחלק הראשון]

    לא הרגשתי כזה newbie שנים, פה זה מגרש משחקים שונה לגמרי ממה שאני מכיר. ישיבה ואחיזת הגה נכונה, מבט קדימה, והרבה קומון סנס בהחלט קיימים פה, כמו בנהיגת כביש ספורטיבית, אבל אליהם מצטרף סט כלים מורכב יחסית של נהיגת שטח. השתתפתי בהדרכה שמכשירי תנועה נותנים לכל הלקוחות עם רכבי שטח מתוצרת סוזוקי (הטבה מגניבה בחינם לרוכשי רכב חדש, ובעלות מסובסדת לבעלי רכבים יד שניה ומעלה), צפיתי בכל סרטון אפשרי ביוטיוב, נזכרתי בכל מה שלימדו אותי בעבר, ויצאתי לטיול הראשון שלי בתור נהג, חבר הפורום discoTD5 יושב לידי ומדריך אותי ברוגע. כל אבן חצץ על השביל נראית לי כמו הר שיש לטפס עליו, יחד עם חששות לפגוע ברכב, וחששות להתהפך. אבל הפלא ופלא, את האוטו זה לא מדגדג. וחוץ ממדרגה קטנה מאוד שגובה מחיר בדמות לוחית רישוי קדמית שנתלשת (כי ברישוי בארץ לא מבינים שצריך להשתמש בתושבת המקורית), הכל עובר בסדר. זה כמו לחזור לרכוב על אופניים אחרי תקופה ארוכה שלא עושים זאת. יודעים איך לרכוב, אבל הכל מרגיש כמו עליה קשה, עד שבשלב מסוים בונים את הכושר הנדרש וזה מרגיש כמו טבע שני.


    מדרגה הראשונה איי פעם.

    בכל טיול וטיול התחלתי להיות רגוע יותר, ולבטוח בעצמי ובאוטו, שלמרות ההחלטה שלי לא לשפר מעבר למיגונים הנדרשים והצמיגים, התמודד עם כל אתגר שזרקתי עליו -  "אתה צוחק עלי נכון? לעלות את זה? קלי קלוטו, תביא משהו יותר מאתגר". למה לא לשפר מעבר? בעיקר בשביל עצמי, כדי ללמוד טוב יותר, למשל בחירת נתיב נכון שיותר קריטית ללא הגבהה. החלטה שבדיעבד התבררה כנכונה, כי לאחר שנה בערך, כשכן החלטתי להתקין קיט הגבהה, הבנתי כמה טוב שניסיתי ולמדתי הרבה בלי, ובניתי לי בסיס ידע טוב. זכור לי טיול של 3 ימים בנגב, שביום השני באמת הרגשתי את התזוזה ממישהו שמסתכל על כל מעבר אתגרי קודם כל ממקום של פחד מסוים, למישהו שמנצל את ההזדמנות ליישם את מה שהוא למד עד כה כדי לצלוח אותו, וללמוד עוד תוך כדי, עד האתגר הבא.


    מדלגים במעלה עשוש / צילום: בן האומן

    הגישה שלי אל כל העולם הזה של נהיגת שטח היא שאני מגיע - קודם כל - לטייל. כי זה מה שאני אוהב. יהיה מעלה אתגרי בדרך? נעלה אותו, זה בהחלט חלק מהתחביב. לצאת לטיולים במיוחד כדי לטפס על איזה סלע עצום זה לא מה שאני מחפש. אני משתדל ומצליח לטייל לפחות פעמיים בחודש, בין אם זה טיול של חצי יום, או מספר ימים עם לינה. בשאר הזמן האוטו בקושי בשימוש האמת, אני מגיע לעבודתי באופניים, כך שאפשר לומר שאני מחזיק אותו בעיקר בשביל התחביב שהוא ופחות בתור כלי תחבורה. הוא הביא אותי למקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם בחיי. מהחרמון עד אילת בטיול שטח אחד של חמישה ימים רצופים - חוויה לכל החיים, יישובים כל כך נידחים בנגב שהזוי שאנשים גרים בהם, מעלות שבמבט ראשון נראים כמו קירות בלתי עבירים, דיונות ושלוליות הבוץ המציקות ביותר. נופים כל כך יפים עד כדי עוצרי נשימה, שקט מדהים של מדבר, כוס תה מתחת לעץ באמצע ערוץ נחל ובקבוק בירה מעל הכינרת. הכל באמינות מופתית, וביצועים לא פחות ממרשימים. בעולם השטח, זה הוא, הממזר הזה שמעז לשחק עם כל השחקנים הגדולים, לבצע מה שהם מבצעים מבלי למצמץ, ועוד בעלויות אחזקה מצחיקות של ממש. לא נתקלתי מעולם ברכב שנותן כל כך הרבה יחסית לכמה שעולה לקנות ולהחזיק אותו. הרבה יותר מכל רכב ספורטיבי שיצא לי לנסות עד היום. הכסף האמיתי הוא "במסביב" כמו שאני למד, בציוד שמעבר. בתור אחד שאוהב שופינג וגאדג'טים, זה תחביב מסוכן מאוד.



    Storm trooper edition

    איפה החסרונות אתם שואלים? הנה הם, פה. הוא פיצי, על גבול האינטימי כמו שחברי אוהבים להגיד, עם תא מטען קטן יותר ושימושי פחות משל פיאט 500. אצלי הוא מתפקד כבר מזמן כרכב עם שני מושבים. הספסל האחורי מקופל קבוע, תכלס רק בגלל המקרר, אבל נוח לי יותר ככה. כל הפקדים שבהם יש לנהג אינטראקציה איתם הם בעלי מהלך ארוך. זה אומר שתיבת ההילוכים, כמו המנוע, לא אוהבת שמאיצים בה, ומרגישה מעורפלת עם לא מעט חופשים בידית, יחסית למה שאני מכיר (זה בסדר, ככה זה וזה תקין). הגיר קצר כדי לפצות על היעדר הכוח מהמנוע, מה שאומר שבוחשים בידית לא מעט. בסופו של דבר יש מתודה לכל העסק פה, וכשמתפעלים אותה בסבלנות, הכל בסדר. מהלכי הדוושות, כל השלוש, ארוכים גם כן כמו ידית ההילוכים, ויש ימים שקצת מציק לי שאני לא יכול לתפעל את הקלאץ' מבלי להרים את כל כף הרגל מהרצפה. אה כן, גם אין דוושה מתה, אז הרגל על הרצפה במקום, התרגלתי האמת וזה לא מפריע. קשה גם לעשות heel and toe, והייתי זקוק לתקופת הסתגלות לא קצרה. אחרון חביב הוא ההגה, עם כל ארבעת הסיבובים שלו מנעילה לנעילה. זה נוח בשטח שם נדרש לפעמים הדיוק הזה, אבל בכביש יש מצבים שזה סתם מציק, כמו בתמרוני חניה למיניהם. יש לו גם שטח מת במרכז של בערך שמינית סיבוב לכל צד, משעשע למדי. חיסרון נוסף ובולט הוא כמובן מהירות השיוט הנוחה לאוטו ולי, שעומדת על 90 בספידו ו-86 בפועל. למה זו המהירות הנוחה? כי תודות לגיר הקצר, סל"ד העבודה בה עומד על 3000, וזה בדיוק הגבול הקסום שבין יעיל לרועש מידי לנסיעה ממושכת. הוא בהחלט יכול לשייט מהר יותר, ותודות להגבהה הוא גם יציב ונוח יותר בכביש, אבל זה כבר לא נעים לי בתור הנהג. אז במצבים שאני מרגיש שאני רוצה לנסוע מהר יותר, אני שם שיר יפה בסטריאו, נשאר בנתיב הימני ונזכר שתכלס אני מאבד גג 20 דקות בנסיעות המאוד ארוכות לקצוות הארץ, וזה לא נורא.


    על גבעה איי שם, רחוק רחוק

    זו האנטיתזה המוחלטת של רכב ספורטיבי. זה גם לא הכיף של רכב ספורטיבי, אבל זה כיף נהדר אחר, ולשמחתי עדיין יש קארטינג שאני יכול להנות ממנו אם אני נתקף בחשק עז למהירות. למדתי, ואני עדיין לומד המון בתור נהג מהאוטו הזה, התחלתי בטיולים בלבד, והגעתי לקורסים מכווני הדרכה (לא כדי להיות מדריך, אבל כדי להשתפר בעצמי), ואפילו עזרתי קצת לאנשים חדשים בטיולים בהם השתתפתי. אני, הnewbie מלפני שנתיים, עוזר לאנשים ורואה איך הם משתפרים ומודים לי, מדהים. שנתיים אחרי הרכישה, שני טיפולים תקופתיים, ריקול אחד ותיקון כמה תקלות מזעריות (בורג משוחרר בסרן האחורי, גירוז כבל קלאץ' ותיקון רעידות בהגה - מחלה ידועה של האוטו) במסגרת האחריות, ואני יכול להגיד שהניסוי הוכתר בהצלחה. אני שנה מעבר למה שהקצבתי לי, ואני עדיין לומד ונהנה עם האוטו. יש לי הרגשה שהוא ישאר פה עוד לא מעט, כי באמת שמאוד זול להחזיק אותו לעומת מה שהוא נותן. 


    מאובקים למדי. מנוחה באילת, אחרי חציה בשטח במשך חמישה ימים, לאורכה של ישראל

    חווית בעלות עם הרבה שקט נפשי היא עוד יתרון מעניין של האוטו הזה. למרות שאני אוהב לנקות וליישם לו ווקס, כיף לי מאוד גם ללכלך אותו, ופחות מפריע לי שהוא נשרט פה ושם מענפים. אני גם לא חרד לשלומו או מנסה לחשוב האם אסע עם האוטו, על בסיס איזה חניון יש לי זמין בנקודת היעד. מצלמות מהירות גם לא מדאיגות אותי, גם ככה אני נוסע 90 (86 בפועל, נזכיר), אז יש בערך רק 2 מצלמות בכל הארץ שיכולות עלי. עושה רושם שהגנים היפניים הקלאסים שלו בהחלט עובדים, והוא מרגיש חסון מאוד, גם אחרי 28 אלף הק״מ שעבר, שהרבה מאוד מהם בשטח.



    מתיחות לפני האימון, חשוב במיוחד

    יש לו המון חסרונות, אבל יש לו כמה יתרונות משלו, וקסם, והרבה ממנו. בכביש הוא נוסע בהנעה אחורית, כמו במיאטה, כשגשום הוא גם מתנהג כמו אחת, אז אולי קלעתי לשני העולמות בסופו של דבר. בהרבה מובנים הוא כמו ה-Kindle שלי. יודע לעשות משהו אחד, ויודע לעשות אותו מעולה, אבל בתפקידים האחרים הוא בינוני במקרה הטוב. יש גם קבוצה גדולה מאוד של אנשים סופר מגוונים ומגניבים שהתגבשה לה בשנתיים האחרונות סביבו, ומה שהולך שם זה מדהים. עוד מעט יוצג המחליף שלו, במקרה הטוב מנכ"ל סוזוקי יעמוד מאחורי ההבטחה שלו והדגם החדש יהיה "unmistakenably Jimny" לפי דבריו, ובמקרה הרע נקבל עוד קרוסאובר אפרורי. מה שבטוח זה שאני שמח שקניתי אותו, זה אוטו לא פחות ממדהים, ממש כך.



    פסטורלי משהו, לא?

    dddd