תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • סקודה
  • סקודה – 120 שנות ייחוד

    סקודה

    יצרנית הרכב הצ'כית היא לא רק אחת הוותיקות בעולם, אלא גם כזו שלאורך 120 שנות קיומה עברה שורת טלטלות שלא היו מביישות כוכבת אופרת סבון. ולחשוב שהכל התחיל בזוג אופניים תקולים...

    • 01-07-2016
    • מאת: קינן כהן, צילום: קינן כהן, סקודה

    עלבון, בסופו של דבר זה כל הסיפור.

    תחושה אחת מתוך מנעד שלם של רגשות שמסוגלת לדחוף אנשים לקום ולשנות את הכל. גם בתעשיית הרכב לא חסרים סיפורים כאלו. המפורסמים שבהם (ששניהם כמה מפתיע קשורים באותו אדם) הם אלו של פרוצ'יו למבורגיני, אז, יצרן טרקטורים שתיבת ההילוכים בפרארי שלו עשתה בעיות והוא פנה לאנזו פרארי עם הצעה לפתרון, התשובה המזלזלת שקיבל דחפה אותו לבנות מכונית ספורט שתתחרה בתוצרת ממראנלו והשאר היסטוריה. אבל לא רק שם, גם בשנות השישים המוקדמות, כאשר פורד ביקשה לקנות את פרארי, מחלוקת לגבי סמכויות הניהול של זרוע המירוצים גרמה לביטול השותפות. על העלבון הזה ביקש הנרי פורד ה-2 לנקום בבניית מכונית שתביס את פרארי ביוקרתי שבמירוצים – 24 השעות של לה-מאן. אמר ועשה.

    אצל סקודה הסיפור התחיל בערך באותו אופן, אלא שאז היא כלל לא נקראה כך. כי בשנת 1894 סקודה עצמה הייתה עדיין יצרנית נשק והסיפור שלנו מתחיל עם מוכר ספרים בשם ואצלב קלמנט שפנה ליצרנית הגרמנית שמתוצרתה היו האופניים שלו בבקשה לבצע בהם תיקונים. התשובה הלא ממש מנומסת שלא נאמר אפילו מתנשאת שקיבל הייתה: "אם ברצונך לקבל תשובה לפנייתך, עליך לכתוב אלינו בשפה אותה אנחנו מבינים". מאוכזב מהיחס וכאשר זיהה את הצורך של אנשים באופניים אמינים ושימושיים הוא חובר למהנדס ואצלב לוריין והם מקימים בשנת 1895 את חברת האופניים לוריין & קלמנט.

    סיפור שמתחיל באופניים תקולים

    בתוך שלוש שנים הם מרחיבים את תחום הייצור שלהם מאופניים לאופנועים, בעצם, לא בדיוק אופנועים, אלא יותר אופניים עם מנוע עזר המורכב על הגלגל הקדמי, מכונה שהתגלתה כקשה לשליטה, לא ממש אמינה ועלתה ללוריין בשן קדמית בעקבות תאונה. השניים מגייסים את המהנדס הגרמני המוכשר רוברט בוש שלימים הקים את חברת בוש המוכרת כיום (ואותה עוד נפגוש בסקודה פייבוריט כעבור כמעט 100 שנים...) ומציגים את האופנוע הראשון שלהם.

    אחרי שהחברה התבססה וצברה ניסיון ומוניטין בבנייה של אופנועים מתקדמים יותר ויותר עברו השניים בשנת 1905 לייצור של מכוניות. הראשונה שבהן הטייפ A הייתה מוצר אופייני לתקופתה. עם תפעול והנדסת אנוש המתאימים לעידן בו טרם היה באמת תקן אחיד לאופן שבו מתפעלים מכונית. המנוע ייצר 7 כ"ס, היו לה שתי דוושות – בלם ומצמד – המצערת הייתה על גבי ההגה. מה שהפך את הנהיגה בה למלאכה שדרשה מיומנות לא מבוטלת. אולם באופן מפתיע הדבר הזה נוסע באופן נמרץ ביותר כפי שנוכחנו כשעלינו לטרמפ קצר לצד מכונאי של החברה. הצבעים בהם הוצעה המכונית היו בסיסיים מאוד, ירוק, כחול ואדום. היה גם צבע לבן שיועד לנשים ועליו נדרשה תוספת תשלום.

    טייפ A - עוצמה מתפרצת של 7 סוסים

    ה-GDV משנת 1909 בה יצאנו לסיבוב לאחר מכן כבר מציעה לנוסעים קבינה סגורה ואפילו לוקסוס בדמות חלונות נפתחים. גם פה התפעול דורש מיומנות רבה והמכונית מזנקת באופן פתאומי בתחילת נסיעה ובכל העברת הילוך. אבל אולי המילה "מזנקת" היא אעפס קצת גדולה על מה שקורה שם. העסק איטי להחריד, רועש וגם תסלחו לי, די מסריח. למרות נסיעה לצד הנהג באוויר הפתוח כמות אדי הדלק סביבה גורמות לי להרהר כמה חכם זה לעשן מקטרת בזמן הנסיעה בדבר הזה. מנוע ארבעת הצילינדרים בנפח 2.6 ליטר מייצר 21-24 סוסים בהתאם לגרסה ולמרות מהירות מירבית מוצהרת של 60 קמ"ש, אני אסיר תודה לנהג שלא חוצה את רף 35-40 הקילומטרים בשעה. רגע של אימה התחולל כאשר משאית קטנה חלפה על פנינו במהירות, אני הייתי בטח שהרוח תקרע את המרכב מעלינו אבל למעט נדנוד קל העסק עבר בשלום.

    אחי, נראה לי ברחו לנו הסוסים...

    לעומת ה-GDV, ה-SD משנת 1911 היא מכונית שיכולה להיחשב כנעימה מאוד. גם כאן ההילוכים מתופעלים על ידי ידית שנמצאת מחוץ למרכב המכונית, והמהלך שלה בתוך הבורר הענקי ארוך כל כך שהנהג ממש נשען החוצה כדי לשלב הילוך כל זה תוך כדי שימוש בגז ביניים. צליל המנוע רועם באופן שמייתר לחלוטין את הצורך במד סל"ד ואחת לחצי דקה המכונית מייצרת בקפייר אדיר שמקפיץ את הסביבה השלווה. גם פה המהירות לא גבוהה יותר משל קטנוע 50 סמ"ק בירידה אבל הישיבה הפתוחה ברוח והרעש גורמים לתחושה שאנחנו נוסעים הרבה יותר מהר מאשר נדמה.

    SD מודל 1911 - עם בק-פייר מחריד מובנה 

    בשנות העשרה של המאה הקודמת ועד מלחמת העולם הראשונה הלכה והתבססה סקודה כיצרנית של מכוניות פשוטות, עמידות ואמינות לציבור הרחב כמו ה-SG משנת 1913 שהגיעה במגוון רחב של מרכבים, בחלקם אגב מושב הנהג עשוי עור בעוד המושבים האחוריים מרופדים בבד כמו כורסאות. הסיבה לכך היא כפולה, ראשית, באותם ימים עור נחשב לפשוט יותר מאשר בד ולכן הנוסעים מאחור התפנקו על ריפודים נעימים בעוד הנהג ישב על מושב עור והסיבה השנייה היא הקבינה הפתוחה לעומת הסגורה מאחור, שמוגנת יותר מפגעי מזג האוויר. אבל לא רק כיצרנית מכוניות פשוטות לציבור הרחב, אלא גם כבונה של מרכבים יוקרתיים.

    אחת מספינות הדגל שלהם באותם שנים ה-645 למשל הסיעה את עילית החברה בבוהמיה מולדתה וכיום שוויין של מעט המכוניות שנותרו מאמיר לכדי מאות אלפי יורו. בנסיעה בה עולים בי שני דחפים, הראשון הוא לא להפסיק למשש את גימורי העץ מצופי הלכה שהם מלאכת מחשבת של בונה אומן וכמוהם כמו אגרטלים קטנים מקריסטל (שבאיכותו בוהמיה מפורסמת) בהם פרח לקישוט. הדחף השני הוא להיתלות מחוץ למכונית על ספי הדלתות עם תת מקלע תומפסון, אבל התאפקתי...  

    לעילית האצולה הבוהמיינית - 645

    צומחת מהאפר

    הכל התנהל על מי מנוחות עד שנת 1924, שריפה שפורצת במפעל החברה וקשיים נוספים מביאים את לוריין וקלמנט לתור אחר שותפים. הפתרון נמצא בחבירה לסקודה, אז בעיקר יצרנית נשק אבל גם פעילה בתחומי ייצור נוספים ובהם בניית מרכבים עבור היספנו סוויזה. שתי החברות מתמזגות והמכונית הראשונה לשאת את השם סקודה וכן לשאת את סמל החץ בעל שלושת הנוצות היא ה-110 שהוצגה בשנת 1929– מכונית גדולה ויוקרתית ששילבה את היכולות הטכנולוגיות של סקודה עם הניסיון בבניית מרכבים מפוארים.

    ה-110 של שנת 1929 הייתה הראשונה לשאת את השם "סקודה"

    שנות ה-30 היו שנים של התקדמות מרשימה מאוד בסקודה, התקדמות שהולידה דור חדש של מכוניות שהתאימו כמו כופתאות תפוח אדמה לכרוב כבוש. בבסיס השינוי היה המעבר לסוג חדש של שלדות שהחליפו את שלדות הסולם הארכאיות, מעבר לשימוש בבולמים עצמאיים ובמקביל ליצרנית צ'כית וותיקה מאוד אחרת – טטרה עמלה סקודה לפתח מכוניות בעלות אווירודינמיקה משופרת. השנים הללו שאופיינו גם בשפל כלכי הביאו את החברה לייצר את הפופולאר – מכונית קטנה, זולה ובסיסית, הראפיד וגם הפייבוריט המקורית שהייתה יוקרתית יותר. אולם לצד אלו שמרה החברה גם את הפלח העליון של השוק – לזה אחראית הייתה הסופרב.

    סופרב - המקור

    אח, סופרב סופרב. איזו מכונה. חמישה דורות עברה הסופרב בין השנים 1934 ל-1949. היא עברה ממנועי שישה צילינדירים טוריים בנפח 2.5 ליטרים בעל 55 סוסים עד 4.0 ליטרים בתצורת 8V עם 96 כ"ס, גרסה זו היא הנדירה מכולן וממנה יוצרו 12 יחידות בלבד. אולם לכל אורך השנים האלו, היא הייתה מופת של בנייה חסונה ומהודרת והציעה לנוסעים בה רמת נוחות ופאר מופלאות. בנסיעה קצרה במושב האחורי שלה ברור לגמרי למה היא נבחרה לשנע את עשירי ובכירי החברה של אותן השנים. גימורי עץ מהוקצע מצופה לכה, מושבים רכים, אפילו העיטורים בשולי המסגרת של תאורת הפנים מספרים את הסיפור שלה. אגב, אם אתם חושבים שמרווח הרגליים בסופרב החדשה מרשים – זו של 1938 בה נלקחנו לסיבוב גורמת לה להרגיש כמו סיטיגו. נוחות הנסיעה נהדרת והמכונית משייטת במלכותיות אצילית על פני הכבישים הכפריים והמשובשים בהם חלפנו.

    רק כדי לקבל מושג - הרגליים שלי מתוחות עד הסוף ועדיין לא מגיעות למחיצה...

    בתקופת מלחמת העולם השנייה וספציפית בין השנים 1941 ו-1943 בנתה סקודה תחת השלטון הנאצי בצ'כיה בין שאר ציוד הלחימה גם שלוש גרסאות צבאיות לסופרב בהן גם בעלות הנעה כפולה. הבכירה בהן בתצורת קבריולה הייתה הבחירה המועדפת על קצינים בכירים כמו הגנרלים היינץ גודריאן מפקד השריון של הוורמאכט ומאבות טקטיקת הבליצקריג וכן של "שועל המדבר" ארווין רומל. הגרסאות האחרות היו מכוניות סיור ופשיטה וכן אמבולנס על בסיסה.

    חברת המפלגה סקודה

    באפריל 1945 ממש חודש לפני סוף המלחמה מופצצים בפעם האחרונה המפעלים של סקודה במלאדה בולסלאב. ממש כמו בשריפה כ-20 שנים קודם לכן, עומדת החברה מול תילי עפר ואפר עשנים. אבל בנחישות אוספים מנהלי החברה את עצמם וכבר ביולי, המפעל מוקם מחדש והיא מתחילה לייצר את ה-1101 המכונה גם טודור, המכונית לא חדשה, היא למעשה גרסה מעודכנת של הפופולאר משנות ה-30.

    מהר מאוד, יורד מסך הברזל על צ'כיה, המדינה הופכת לבת חסות של ברית המועצות, מולאמת, וכמו יצרניות תעשייתיות אחרות למעשה מנותקת מספקים, טכנולוגיה, תחומי מחקר או שיתופי פעולה עם המערב. אם לא די באלו כדי לחנוק יצרנית רכב, הייתה גם המדיניות הכלכלית הסובייטית ותפיסת הייצור המוכתבות על ידי פקידות פוליטית ולא כוחות שוק חופשי ותחרותי. התוצאה במקרים כאלו היא עגומה ולראיה אביא את שלל יצרניות הרכב המזרח אירופיות האחרות, באין תחרות וכאשר מופנה הייצור לאספקת מכוניות לחברי המפלגה – אך נבנות בשיטות מיושנות, מחומרי גלם גרועים על ידי פועלים נטולי תמריץ – התוצאה עגומה להפליא. לאדה, דאצי'ה, ארו, GAZ, VAZ, UAZ, ZAZ מוסקוביץ' ועוד שמות רבים אחרים הם דוגמה מצוינת לכך, נדמה שהחברה ששרדה שריפה, שהתאוששה ממלחמת העולם השנייה עומדת להימעך תחת כובד הדוב האדום.

    אבל אז קורה משהו מעניין, סקודה, בנחישות מופלאה ועל אף התנאים מייצרת כמה מכוניות מאוד מעניינות, לא רק מעניינות אלא גם כאלו שביחס לתקופתן נחשבו למוצלחות, עם פתרונות שאולי לא טכנולוגיים, מתוחכמים או בעלי חומרים איכותיים כמו אלו של המערב – אבל בהחלט מכוניות טובות ביחס למה שהסתובב מזרחית לקו שחילק את אירופה למזרח ומערב.

    סקודה טודור, שדרוג של הפופולאר משנות ה-30

    הנהיגה בשלוש מכוניות מהעידן הזה מספרת את הדבר הזה בצורה טובה מאוד. ראשונה היא אותה טודור, אני מתחיל להתגלגל במכונית ומגלה שכדי לנהוג אותה צריך מזיגה של רגש ונחישות. הראשון נכנס בקלות, מתחיל עם הגז, משחרר מצמד והיא מתגלגלת בקלות קדימה. מנוע ארבעה צילינדרים עם 32 כ"ס מגלגלים את הטון שלה קדימה בעצלתיים. ההילוך הראשון קצר כמו קדנציה של ראש אופוזיציה בברית המועצות אבל אז מגיע אתגר ההילוך השני שדורש דאבל קלאץ' – אבל זה שטויות לעומת הצורך להעלות סל"ד לזה המדויק כדי לשלב את ההילוך טוב. כמובן שכל זה קורה בזמן שהמכונית נוסעת וצריך גם לכוון אותה לנתיב הנכון באמצעות הגה ענק, דק ומאוד מעורפל. ההילוך השלישי גם דורש את אותה טכניקת העברת הילוכים, אבל ברגע שמגיעים להילוך הרביעי – באה מנוחה ליגע. אפשר להישאר בו בטווח מהירויות רחב מאוד, בעצם לא כל כך, מהירות השיוט בה היא מרגישה הכי נוח (ואני משקר לעצמי שהכל יהיה בסדר) היא בערך 60-70 קמ"ש. כי ב-80 מתחילות רעידות לא נעימות ואני נזכר בתא המנוע שלה בה המנוע, מיכל הדלק והמצבר צמודים אחד לשני והיות והמכונית הזו בנויה על מסגרת עץ ואם כל זה לא מספיק - שום דבר לא מחזיק אותי למקום, כי בזמנה חגורות היו רק במכנסיים או ביד של אבא כועס... אבל בכל זאת, היא מפתיעה אותי. כי מדובר בסופו של דבר במכונית שבסיסה בשנות ה-30, אבל לגמרי יכולה להתמודד עם נסיעה נינוחה בתפעול יומיומי שוטף.

    פליסיה בציר 61', מפחיד עד כמה הייתי קרוב להימלט אל האופק במכונית המקסימה הזו

    המכונית השנייה הייתה הפליסיה, הו, פליסיה אהובתי. אין שום סיכוי להישאר אדיש מולה. פשוט דבר מתוק כל כך, העיצוב דומה מאוד לאוקטביה ה"משפחתית" ובאופן כללי היא מזכירה יותר מהכל מכונית אמריקנית שכובסה שלא לפי ההוראות. המכונית הזו היא משנת 1961, בדיוק מאמצע תקופת הייצור שלה שהייתה בין 1959 ל-1964. המנוע הוא אותו מנוע מהטודור, אבל כאן הוא מפיק 50 כ"ס ומשתמש בשני מאיידי ג'יקוב, הדומים באופן מחשיד למאיידים של מיקוני. לוקח לי רגע להבין שההילוכים פה "הפוכים" קרי – הראשון נמצא ימינה ולמעלה. אני מצרף אלי הפעם נוסעת – מטעמים מקצועיים גרידא כמובן – מכונית ישנה ופתוחה במזג אוויר מושלם מחייבת זאת. ביחס לטודור העסק פה הרבה יותר חלק לתפעול. המכונית קלילה מאוד ואני ממש מופתע לטובה מהנוחות שלה. ברגע שמתייצבים עם מהירות שיוט של 70-80 קמ"ש המנוע לוחש מקדימה ואפשר להמשיך ולעשות את זה כל היום.

    MBX1100 להכין לימונדה מלימונים

    המכונית השלישית בה נהגתי הייתה ה-1100 MBX. המכונית הזו נועדה להחליף את האוקטביה המוצלחת עד מאוד ולהוות משפחתית מרווחת, מתקדמת (מעבר למרכב מונוקוק) לא יקרה וחסכונית. סדרת ה-MB למעשה מסמנת מעבר לעידן חדש של מכוניות מתוצרת סקודה. למרות שבתחילה שקלה סקודה לייצר אותה בתצורת הנעה מתקדמת לזמנה (תחילת שנות ה-60) של מנוע והנעה קדמיים, עלויות הפיתוח היו גבוהות מדי והחברה בחרה באפשרות השנייה להבטיח תא נוסעים מרווח והיא התקנת המנוע מאחור. סידור נפוץ מאוד באותן השנים גם במערב אירופה (ע"ע הילמן אימפ הבריטית, רנו 8 בצרפת ו-NSU בגרמניה). העיצוב החיצוני לא מסעיר או דרמטי, בכל זאת, לא באנו להינות פה, אבל היא די נאה בטח בהתחשב בתוצרת הגוש המזרחי דאז, מה גם שהיא יועדה לייצוא ועל כן אסטטיקה הייתה סוגיה נדרשת. כשמתיישבים בתוכה שטח החלונות הענקיים רק מוסיף למרווח הפנים המצויין לגודלה. סיבוב מפתח מעיר בלחישה מרוחקת את מנוע הליטר שנמצא הרחק מאחור ודוחף עם 51 סוסיו את הגלגלים האחוריים.

    כבר בתחילת התנועה אני מגלה מכונית מאוד מתורבתת לתפעול, כאן, בניגוד לטודור והפליסיה המתגים, פקדים ומנופים נמצאים במקום ה"נכון" וכל התפעול שלה קל וטבעי. מה שמפנה אותי מהר יותר להתרכז באופן בו היא נוסעת. היא קודם כל מאוד קלילה, לחרדתו של היושב לצידי ומשמש כמערכת ניווט אנושית, היא מגיעה למהירות של 90-100 קמ"ש בקלות. אבל אז מתחיל הקטע של לבלום, לפנות ואני נזכר שעם כל הכבוד הגברת הזו בת 47 ולא צעירה בכלל. למרות התכנון תחת המשטר הקומוניסטי – להגה דווקא יש חופש והוא ליברלי במידת ההיענות שלו להפנייה לעיתים מייד לעיתים בשיהוי משהו. הבלמים לוקחים את הזמן מהרגע בו הרגל לוחצת על הדוושה עד שהם מבינים מה אני רוצה. אבל בזכות המשקל הזעום של 800 ק"ג היא בולמת טוב מאוד. עם הזמן והקילומטרים וברגע שמתגברים על מאפייני ההתנהגות המשונים שלה, אני מצליח לכייל את הנהיגה לאופי שלה ובקטע מפותל אפילו קצת נהנה מכל העסק.

    הכי חשוך לפני עלות השחר

    הדחף של סקודה לייצר מכוניות חדשניות ואיכותיות יחסית למקובל בגוש המזרחי התמתן מאוד בשנות ה-70 וראשית שנות ה-80. ייתכן והיו אלו עקבותיו של הדיכוי הצבאי של הניסיון שלה להשתחרר בשנת 1968 מחיבוק הדוב של ברית המועצות. אבל עם ממשלה שהפעם הוחזקה ברצועה קצרה מאוד על ידי מוסקבה, בלי דגמים חדשים באמת, כשהיא מתבססת על תכנונים מיושנים למעט יציאות מרעננות כמו הראפיד בעלת האפיל הספורטיבי, המנוע האחורי והעיצוב המיוחד שאפילו רשמה הצלחות לא מבוטלות במירוצי הראלי של זמנה – רוב כלי הרכב היו כלי תחבורה תכליתיים ואפורים.

    יאפ, היו גם זמנים פחות יפים בסקודה... ה-125L הייתה אחרונת בעלות המנוע האחורי

    המחצית השנייה של שנות ה-80 וניצני רוח הגלסנוסט – הפתיחות למערב, הגיעו במקביל להבשלת שלוש מכוניות של שלוש יצרניות מזרח אירופיות - לאדה סמארה, יוגו סנה וסקודה פייבוריט. שלושתן מקבלות מראה רבוע שיכל להיחשב מודרני מאוד לו היו מוצגות בתחילת שנות ה-80, השתיים האחרונות פרי מכחולם של בתי העיצוב האיטלקיים ג'יאוג'רו וברטונה (בהתאמה) חובבי הקווים הישרים. שלוש יצרניות אלו זיהו הזדמנות פז להגדיל את המכירות שלהן בשווקים מערביים. אולם כדי לעשות את זה, נדרש תכנון מחדש של המכוניות בכמעט כל סעיף כדי להיות תחרותיים.

    הפייבוריט אכן הציגה תכנון מחודש ומודרני, היא נשאה את שמה של מכונית מפוארת מהעבר הרחוק של סקודה. היו לה מנוע והנעה קדמיים, היא הייתה פרקטית, זולה לאחזקה ופשוטה. המנוע יחד עם זאת לא היה מודרני כלל, 1.2 ליטרים שנשען הלכה למעשה על מנוע ה-1000 של ה-MB העתיקה. אבל סקודה שכרה את שירותי חברות כמו ריקארדו הבריטית ופורשה על מנת לשפר את המנוע והוא הפיק 62 כ"ס, רק בשנתיים האחרונות לייצור שלה (93-95) היא קיבלה גם הזרקה חד נקודתית של בוש (כן, החברה של הבחור מתחילת הכתבה...).

    סקודה פייבוריט - החלוצה בעידן החדש

    בניגוד ללאדה סמארה ויוגו סנה שהיו, תסלחו לי, דלי של קיא על גלגלים ולמעט עיצוב מודרני כשלו בכל היבט. הפייבוריט בהחלט הצליחה לתת פייט למכוניות מערב אירופיות ולהימכר בארצות כמו בריטניה בהצלחה מסוימת. בביקור בצ'כיה לא מעט פייבוריטים עדיין נוסעות ונראות במצב נהדר ושמיש, במיוחד באיזורים הכפריים.

    עם נפילת הגוש המזרחי והנהירה של חברות מערביות בחיפוש אחר שווקים, שותפים והזדמנויות עסקיות במכירת החיסול הגדולה בהיסטוריה האנושית – מתחרות שתי חברות על סקודה. רנו ופולקסווגן. בסופו של דבר למרות משקעי העבר, החברה הגרמנית זוכה באישור הממשלה, בעיקר מכיוון שסקודה בעלת ההיסטוריה והמורשת וגם הממשלה לא ראו בעין יפה את התפיסה של רנו שלא חיפשה אלא חברת לואו-קוסט לייצור דגמים מיושנים שלה באריזה מחודשת (ומצאה את מבוקשה בדאצ'יה הרומנית עמה היו לה קשרים מזה שנים וכן לאדה הרוסית בהמשך).

    המכונית הבאה של סקודה, עמה היא למעשה ביצעה את הזינוק הממשי שלה קדימה הייתה הפליסיה, הפיתוח המהיר שלה בתוך שלוש שנים בלבד היה תוצאה של התבססות על הפייבוריט מחד וגישה למחסן החלפים האדיר של קונצרן פולקסווגן, חלקים רבים בה הם למעשה רכיבי הפולו. היא הופכת מהר מאוד להצלחה מסחררת כאשר כמות חסרת תקדים כמעט של שני שליש מסך הייצור מופנה לשווקי חוץ. דבר המזרים כסף חדש לקופות החברות ומכין את הקרקע לזינוק שלה לעת המודרנית.

    הפליסיה פותחה בזמן שיא, התבססה על הפייבוריט אבל נהנתה מגישה למאגר החלקים האיכותי של פולקסווגן

    ראש חץ

    אני יושב עם סטפן רהק שאחראי על תחום התקשורת הבין לאומית של סקודה על מדרגות הכניסה של  Chateau Mcelyושנינו צופים על המכוניות הקלאסיות בהן נהגנו והוסענו ממשיכות ברונדלים שלהן. הבניין מאחורינו נבנה במקור ב-1698 ושוחזר ושופץ ב-1840, 1863 וב-1938. מדרגות האבן הקרירות, מזג האוויר המושלם והפסטרליה שנקטעת רק בקולות הבק-פייר גוררות אותנו לשיחה פילוסופית משהו. אני שואל אותו אם יש לו הסבר לכך שמבין חמש יצרניות הרב הוותיקות ביותר (פיג'ו, דיימלר, אופל, טטרה וסקודה) שתיים מהן צ'כיות ולא רק זה, אלו שתי חברות ששרדו את העידן מדכא היצירתיות של הקומוניזם ועדיין נשארו עצמאיות בחשיבה שלהן. הוא מחייך אלי ומספר לי על חברה שבה פשוט מאוד עבדו ועובדים אנשים עם תשוקה למכוניות. המנהלים המקומיים שמדור לדור, ממש כמו שושלת מעורבים בכל פרט ותהליך, "המהנדסים שלנו, בכל התקופות לא יכלו לייצר מכונת דפוס או מנוף – הם אהבו מכוניות". האנשים שבנו את המכוניות האלו בנו את המכוניות שעליהן היה הסמל שהוא גאווה לאומית – זה מה שייחד את סקודה. הוא מחייך ומייד מנתר כאשר עוד "בום" מסמן את הגעת ה-SD שוב לחנייה.   

    מוזיאון סקודה

    חלק מרכזי מהביקור היה סיור מודרך במוזיאון של סקודה באתר הייצור המרכזי במלאדה בולסלאב. המוזיאון עצמו לא גדול מאוד, אבל התצוגה המתחלפת והסיפור הלא מוכר של המותג הזה הופכים את הביקור בו למאוד מאוד מעניין. הוא מקיף גם את ההיסטוריה של המכוניות וגם את ההיסטוריה של סקודה בהקשרים תרבותיים, פוליטיים וחברתיים. התמזל מזלנו ואנחנו זכינו גם להצצה לחדר בו מאופסנים דגמי אבות הטיפוס, יצירות יחידות במינן וכן מכוניות הקונספט של החברה. ככלל, מתחם מכוניות הקונספט ואבות הטיפוס סגור למבקרים במוזיאון, אבל אם אתם נוסעים לשם, דברו אתנו – נעשה קומבינה. זו תצוגה מאוד מעניינת של הכיוונים אליהם יכלה להתפתח החברה הזו, הם מספרים סיפור על התעוזה, הדמיון, התשוקה ושמחת החיים שפעפעה מתחת לפני השטח שם.

    לאתר המוזיאון

     

    ארוחת טעימות

    במסגרת הביקור נהגתי בשתי גרסאות של סקודה אוקטביה החדשה, גרסת ה-RS230 וכן מנוע ה-1.0 ליטר שלושה צילינדרים טורבו.

    לגבי ה-RS, אין הרבה מה להגיד – בעיני אחת המכונית היותר מדליקות. אם מוותרים על הספוילר, הצבעים המקושקשים ונמנעים מאגזוזים שגורמים לה להישמע כמו כרית פלוצים (יש ליצן עם אחד כזה ליד הבית שלי, סיפור עצוב...) – היא אחת הסליפריות הכי מגניבות, עם שילוב של שימושיות, התנהגות, טכנולוגיה (מערך בולמים אדפטיבי כמו בלאון קופרה) וביצועים. כבישי נהיגה יוצאי דופן לא היו, אז בעיקר שמתי אותה בהילוך שלישי והאצתי מ-70 ל-150 קמ"ש וחוזר חלילה כאשר ברדיו מחרוזת שירי עם צ'כיים. תענוג.

    הגרסה המעניינת יותר הייתה זו עם מנוע ה-1.0 ליטר עם תיבת הילוכים ידנית. אני אומר כבר מראש – נכון לעכשיו לא ברור בכלל אם הגרסה הזו תזכה להגיע לישראל. מה שכן, זוכרים איך פעם אנשים אמרו "מה, מנוע 1,400 סמ"ק במשפחתית? זה לא יסחב" ואחר כך אמרו "מה, מנוע 1,200 סמ"ק במשפחתית? זה לא יסחב" – אז תתכוננו לשמוע את זה שוב. אבל צריך לנהוג בה כדי להבין עד כמה הם שוב טועים. התזכורת היחידה לנפח היא שאת הקצב האמיתי הוא תופס רק מעל ל-2,200 סל"ד והתזכורת היחידה שאלו שלושה צילינדרים הם בצליל המנוע תחת עומס כבד. מלבד אלו מדובר ביחידת כוח שקטה, זריזה נעימה מאוד ואפילו די גמישה. 115 כ"ס היא מפיקה כאן לעומת 110 ב-1.2 ליטר ו-20.4 קג"מ (לעומת 17.8) – אם כי המספרים משקפים את התחושה – הרצועה היעילה שלו היא בין 2,000 ל-3,500 סל"ד. מלבד המנוע סיפרו לנו על עדכון רמות האבזור כולל טעינה אלחוטית לנייד ברמות הגימור סטייל ואמבישן,  חישוקי 17 אינץ' ואת הבולמים האדפטיביים בגרסאות מעל ל-150 כ"ס. שוב, מהיבואנית נמסר כי לא ידוע על סיכוי ומועד הגעת הנ"ל לישראל.

    מנוע 1,000 סמ"ק, שלושה צילינדרים, טורבו - וזה נוסע מעולה