סובב מותג – פיג'ו – 208GTI

חלפו להם כמעט שני עשורים מאז החזקתי הוט האצ' בבעלותי, ואז באבחת גרזן נטשתי את הכביש המהיר לטובת שבילי המדבר. אז אני מזהיר מראש, אני מגיע אמוציונלי ועל אחריותכם אם בגלל זה אתם הולכים ללובינסקי ומבקשים שישריינו לכם 208GTI

זה התחיל כבר כשתואם הרכב, ורמת הציפיות טיפסה לשמיים. מה כבר לא נכתב באתר על הסופר מיני החמה של פיג'ו, עם השוואות מחו"ל לאיטלקציונה, ולגרמניה שצריך היה לסחוט באיומים את המנכ"ל כדי שהיא תשווק כאן, ועל הספרדייה שבאה לתת תחרות וההבדלים ביניהן.

הג'יטיאייטציונה הצרפתייה יפהפיה. משהו בדלתות הקדמיות הגדולות, עם עיטורי ה-GTI על הצדדים, והכרום הזורם לאורך הרכב ויוצר תחושה של דינאמיות (אני לא אוהב כרום על מכוניות, זה מצועצע ולא טבעי), והמכונית נראית כאילו היא הולכת לזנק ולטרוף איזו פולוטיציונה.

מתמקמים

אבל קודם, קצת על הרכב מבפנים. כסאות עור שחורים, מפנקים, עם נגיעות בד בשחור ובאדום עם תפרים אדומים כפולים מקדמים את פניך. הדשבורד ממשיך באותו קו תפירה אדום כפול לכל האורך. הגה קטן ועבה במידה הנכונה לטעמי, עם חלק תחתון ישר, ועליו כמובן סמלון GTI. לוח מחוונים 'צף' מעל ההגה, רק שכאן קצת קשה לכוון את תנוחת הנהיגה עם ההגה, כך שכל לוח המחוונים יהיה גלוי מולך. על ההגה הכפתורים הרגילים של מערכת השמע, עוד מנוף קטן לקרוז קונטרול. סבבה לגמרי.

מהלך ידית ההילוכים קצר עם שישה הילוכים, לי היא הייתה סבבה. איזה פיינשמקר אחר אמר שהמהלך של הידית ארוך לו מדי. בסדר, עאלק ארוך, סתם חיפש על מה להתלונן, פולני שכמותו. במרכז הדשבורד מסך של ככה וככה אינץ', מי שהתרגל כבר לממשק של פיג'ו ירגיש בבית. הצימוד לסלולרי כבר אינטואיטיבי. מתחת למסך כפתורי השליטה על המיזוג, ומתחת תא פתוח עם מגרעות לכוסות. יעיל, גדול ונוח.

מאחורה שלושה מושבים, לא ממש מרווח, אבל גם לא מעניש כמצופה. אני קושר את כיסא הבטיחות של הקטנה מאחורי, מקלל טיפה על השימושיות, אבל אומר לעצמי בראש שזה לא כזה נורא, ומעניין אם היא תפצה על זה בכביש.

 מתיישב במושב הנהג, ומרגיש צפוף. מי שרגיל לשבת ברווחה עם ירכיים פשוקות יגלה שלא כאן. כאן המושב מסביר לך איך אתה תשב נכון במכונית ותנהג. כאן אתה לא בחופשה, באת לתת עבודה. האמת שאחרי יום מתרגלים. למושב אין כיוונון לקשיחות הגב התחתון וזה היה חסר.

מניעים

קול בשרני נפלט, ואני אמצע את עצמי עוד הרבה פעמים נותן מכות גז 'ככה בקטנה' רק כדי לשמוע את הסאונד הזה. הוא לא מעניש, רק מדגדג בבלוטות הנכונות.

יוצא מהמתחם של לובינסקי בנסיעה רגועה, שחלילה לא יהיה מישהו שיסתכל מהחלון וידווח לאנשי נסיעות המבחן מה אני עושה עם המכונית ישר על ההתחלה... פונה ימינה, נוסע עוד קצת, מתרחק, יש כאן מנוע 1.6 ליטר, טורבו, 208 כ"ס (כמה סמלי...) ו-30.6 קג"מ. כן, זה אמור להספיק...

אז אני מוריד לשני ולוחץ... אווווווווו.... מה זה הXXX הזה? בתוך משהו שנראה כמו ספירה לאחור של מעבורת חלל, הגמדה האדומה מזנקת קדימה, מנתק הצתה, שלישי עוד מה-אווווווווווו שהיה מקודם, מנתק הצתה, רביעי.... גז לרצפה... והמהירות היא כזו שאפילו חסן נסראללה לא היה משחרר אותי מציפורני המשטרה בעסקת חילופי שבויים. מה זה הדבר הזה? (רשמית 6.5 שניות ל 100 קמ"ש, מעשית – מי סופר?)

אבל לצבירת המהירות המטורפת יש גם מחיר, מעולם לא נתקלתי בהגה שנלחם בך כשהוא בקו ישר. כאן אתה ממש מרגיש את העצבים של המנוע שהוא רוצה להוציא על הצמיגים, דרך ההגה.

אני כותב את הדברים ומחייך. חיוך אמיתי לא בלב. איזה כיף של מכונית, וזה עוד כשאנחנו רק בקו ישר.  

יאללה, נוסעים. אז את תחילת הנסיעה כבר תיארתי לכם, ההגה מדויק, הרכב נעים, ואפילו לא בועט. המתלים קשיחים כמצופה, אבל לא עושים לך מהחוליות קסטנייטה. כך שזה מפתיע מאוד בנוחות, ובהחלט ראוי לשימוש יומיומי נינוח. הפקקים של כביש 4 מבאסים. אתה 'מת' לתת בגז אבל אי אפשר. נוסע לאסוף את הקטנה מהגן, ונכנס לעיר דרך הכניסה האחורית, שמביאה אותי לישוב דרך שלוש ככרות. בכיכר הראשונה אני עושה כמה סיבובים מסביב, ומרגיש מהר מאוד שהצמיגים (205/45/17) ידעו ימים יפים יותר. הרבה יותר יפים. נטייה חזקה לתת היגוי בגלל אבדן אחיזה של הקדמיים שלדעתי עברו התעללות קשה בכל אחד ואחד מ-13,000 הק"מ שעברו (בדיקה מאוחרת יותר עם אנשי לובינסקי העלתה שזה כבר הסט השני...).

מגיע לגן, אוסף את הקטנה וקושר אותה בפנים, השילוב של הדלת המאוד רחבה עם הסטת המושב הקדמי קדימה, מביאים אותי לקשור אותה בקלות מפתיעה, ואני כבר ממלמל לעצמי 'מממ...זה גם שימושי זה' כסוג של הכנה לקראת השיחה עם אישתי. כן, "השיחה". גברים נשואים יודעים על מה אני מדבר. רווקים - חלאס. אל תעצבנו אותנו.

הילדה שומעת את הבאס שבוקע מהמנוע ומבקשת שניסע מהר. לא הגעתי למנתק ההצתה בראשון. הרבה קודם היא צרחה "תיסע לאט...לאט....לא רוצה מהר!". הסעות לחוגים עוברות בקול צהלה גדולה של שני הילדים הגדולים. הבת "זה כמו רכבת הרים" והבן "אני רוצה שתיסע מהררר!", אבל הפעם אני נוסע לאט. רגוע. בנהיגה כזו היא מתנהגת כמו סופר מיני איכותית רגילה. שום זכר לעונש בגין תכונותיה הדינמיות. פשוט רכב לשימוש יומיומי רגיל. מהבחינה הזו זה ממש עושה חשק.

בשעות הערב אני מרגיש עיקצוצים באצבעות. אני עם הילדים בבית, ארוחת ערב, אמבטיות וכד', והמחשבה שמכונה כזו מתייבשת ברחוב ממש מתסכלת. מתגנב חרישית מהבית, ויוצא לנסיעה. מניע. אישתי מתקשרת, "אתה במכונית? שומעים". אומר שאני עושה סיבוב קטן בשכונה, ומתקשר לחבר שמתגורר אחרי ראשון לציון. קום, תתלבש. אני בא עם ממתק. עולה על כביש 4 ושם בקרוז קונטרול 85 קמ"ש. ליאנות ואקסנטים עוקפים אותי בזלזול אבל אני לא נשבר. חייב לדווח מה צריכת הדלק בנסיעה רגועה. 21.2 ק"מ לליטר לאורך כל הדרך. כמה שסבלתי בגלל הדיווח הזה. אפשר לתת בגז? מסיים סיבוב איתו, ומתקשר לפולני הנרגן ממקודם. הוא כבר מסיים את כביש 6 לצפון. אומר לו להסתובב ולפגוש אותי ב-M הדרך בויתקין. חוצה את כל גוש דן בלילה עם הפיג'ו, ובגלילות 'פוגש' X6 ומאליבו שחורה שנוסעות מהר, או טסות נמוך, תלוי איך מסתכלים על זה ואני מצטרף למבנה. באזור נתניה עברה לי המחשבה בראש שאולי זה לא רעיון טוב לעקוב אחרי שתי המכוניות הספציפיות האלה... הבהוב קל עם האור הגבוה, אפילו לא מוריד מהילוך שישי, רק לוחץ על הדוושה הנכונה, והטיל הקטן משגר את עצמו קדימה כאילו שעד עכשיו עמדנו בפקק תנועה. תענוג.

פוגש את הפולני ונותן לו לנהוג. הוא צווח כמו ילדה קטנה עם קוקיות שרואה דורה או יובל המבולבל. "איזה כיף!" "שיואו, ראית איך תיקן את עצמו?" "איזו מכונית!" ועוד ועוד. אני מזמין אותו לצאת מהארון, ולספר את חוויותיו. אל תאמינו לביקורות שלו. לא נמחק לו החיוך לאורך כל הנהיגה שלו. אולי רק כשהוא נכנס לג'ולייטה שלו. אופס. 

"הסיבוב הקטן בשכונה" ארך כשלוש שעות, אבל היה שווה.

למחרת בבוקר גשם שוטף. אני משתמש לראשונה במגבים ומגלה שאין כיוון להשהייה של המגבים. רק מהירות קבועה. זה קצת מהההההה....עוד קצת תלונות מגיעות מהמתג של החלון החשמלי של הנוסע. הוא לא אוטומטי. רק של הנהג עובד בנגיעה יחידה. את הירידה לחניון התת קרקעי בעבודה אני עושה לאט כרגיל, ובניוטראל. אבל מדי פעם מקפיץ את הסל"ד רק לשמוע את ההד של המנוע חוזר אלי מהקירות...איזה כיף כאן.

מסכמים

מה אני יכול לומר על הרכב הזה? הוא פאן מטורף, עם ביצועים בליגה של הגדולים (אין לי בסיס להשוואה מול גמדים עצבניים אחרים). מזריק לכם אדרנלין ישירות לוורידים. הוא לא מעניש על התכונות הדינמיות שלו, הוא מוכן בכל רגע נתון להיכנס למוד קרבי. הוא כל-כך כייפי, ובמחיר שלו הנוכחי של 140 אלף שקלים היא פשוט עסקה מדהימה לחובבי נהיגה.

לסקירה אמיתית של אנשים עם פרספקטיבה ספורטיבית – חכו לשני הזקנים הנרגנים. גם אני מחכה.