מבחן דרך- טויוטה היילקס– סיבה למסיבה

במשך שבעה דורות, הפך הטויוטה היילקס לסמל לבן הלוויה האולטימטיבי לאדם העובד - בשדה, ביערות, במדבר ובאתר הבנייה, הדור השמיני מתיימר לשאת גם בשורה נוספת בארגז

תעצרו רגע לפני שאתם צוללים לתוך המבחן. היילקס, מה המילה הזו אומרת לכם? רוב הסיכויים שאתם מדמיינים טנדר (פיק אפ) חבוט, מדלג כמו עז הרים איפשהו, עמוס בחמישה פועלים בקבינה, וערימות של ציוד בניה / גיזום / קדיחה / זגגות / צלילה / בלוקים / שקי מלט / ארגז סגור של חברת החשמל / מקורות/ רשות שמורות הטבע  וכו'. בקיצור - עבודה. רכב עבודה, זה מה שאתם ראים בדמיון. אבל רגע, כמה זמן התמונה הזו צרובה בזיכרון שלנו? הרי נדמה לנו שמאז ומעולם היה היילקס. שרד את הכחדת הדינוזאורים, סייע לאדם הקדמון לצאת מאפריקה ולהתפזר בעולם, ולמען האמת, כנראה שגם בני ישראל כשיצאו ממצריים עשו את זה על גבי היילקסים, ונראה שהסיבה היחידה שהסיפור המקראי לא מזכיר את זה היא שלמחבר הסיפור זה היה פרט בסיסי שמיותר לציין (או שהעניין עם חסות מסחרית לא היה מפותח אז). אבל האמת היא שההיילקס הראשון יצא לשוק בשנת 1968. זה היה הדור הראשון. לאחרונה הושק הדור השמיני של ההיילקס ואין סיבה טובה מזה לקחת אותו למבחן במדבר.

יסלחו לנו כל הקבלנים על המבחן במדבר ולא באתר הבניה, אתם תמשיכו לקנות היילקס בלי קשר למה שאנחנו נכתוב כאן, אתם הרי יודעים למה (ואתם גם צודקים). זה טויוטה, זה היילקס, בלי שאלות. זה כנראה הסמן המוחלט לאיכות של הטנדרים השפויים (מוציא מהמשוואה את הג'אמוסים האמריקנים). כל טנדר אחר ייבחן בהשוואה ל...היילקס. אז באנו לבחון את המקור.

התפריט והמפרט

ההיילקס מגיע לארץ הקודש עם מנוע אחד – 2.4 ליטר, 150 כ"ס, 40.8 קג"מ – כזה שמתאים לתקן יורו 5. בהיצע תיבת הילוכים אוטומטית או ידנית, שתיהן עם שישה הילוכים. על הכביש ההנעה היא אחורית בלבד, בשטח אפשר לשלב ל-4X4 עם בחירה בין יחס העברה גבוה (HIGH) או נמוך LOW)). השילוב חשמלי על ידי חוגה, עכברי השטח יעדיפו את הידית הישנה והטובה לקביעת מצב תיבת ההעברה - אבל מהנדסי טויוטה החליטו  - חוגה ושילוב חשמלי. גם לגרסה הידנית וגם לאוטומטית יש בקרת משיכה ובנוסף אליה נעילת דיפרנציאל אחורית מקורית. למעשה, אתם לא יכולים לקנות היום שום רכב שטח סטנדרטי שמצויד ביותר מנעילה אחורית מקורית ובקרת משיכה. זה הכי אם כי למען ההגינות, גם הטרייטון של מיצובישי מצויד בבקרת משיכה ונעילה אחורית. מתחת למרכב המעוצב שוכנת שלדת סולם, המחוברת לכביש באמצעות קפיצי עלים בסרן האחורי החי, ועצמות עצה כפולות בסרן הקדמי. סינדרלה בשחור נועלת ארבעה צמיגי 265/65R17 בפרופיל AT שנוסך בטחון בשטח. זה רכב לעבודה, לא למשחקים. חתך נמוך תחפשו בארנבות מירוצים. חשוב לציין שלחתך גבוה ברכבי שטח יש משמעות הן בגובה שהוא מוסיף למרווח הגחון ושיפור זוויות הגישה והנטישה והן באפשרות להוריד אוויר אם צריך לעבודת שטח רצינית.

רשימת התוספות ארוכה, ותסלחו לי שאני ממלא את המבחן בפרטים טכניים, עם זאת נקודה אחת חייבת אזכור- שקע V220 מובנה בתא האחסון שבין הנהג לנוסע. זה כל-כך בסיסי וכל כך נחוץ, איך זה לא רכיב תקני בכל רכב משנת 2002 וצפונה.

רשימת התוספות ארוכה ומרשימה (צילום:יצרן)

רמת השרון פינת טקסס

אני רוצה להגיע כבר למדבר, אבל קודם אוספים את האוטו מהסוכנות ביגאל אלון. בחניה למטה מחכה היילקס אדום יפהפה. אני כבר מדמיין אותו במדבר עם האדום הזה... ואז מקבל את המפתחות של ההיילקס השחור – או ליתר דיוק שחור מטאלי 218. זה שם הצבע. מתעכב שניה על מבחר הצבעים – לבן, לבן פנינה, כסוף, אפור כהה מטאלי, שחור מטאלי, אדום מטאלי וכתום מטאלי. לפי מבחר הצבעים ברור לכולם שהחבר'ה בטויוטה בהחלט רואים אותו כלא רק רכב עבודה ומהר מאוד מגיעה ההוכחה שהם בהחלט צודקים. אני נוסע להעמיס את ההיילקס השחור, ומעמיד אותו מול הבית. השכנה יוצאת, מסתכלת עליו וישר קוראת לבעלה "כזה אני רוצה. תראה איזה יפה הוא!". לא מעניין אותה האורך הכולל (5.33 מטר) או הרוחב (1.855 מ'). גם לא המשקל ( 2 טון ועוד 20 קילו). היא רוצה כזה שחור טקסס זה כאן.

אבל הוא באמת יפה, רואים שבטויוטה התאמצו לתת לו ערך מוסף בתחום העיצוב. הוא חולק לא מעט מאפייני עיצוב עם הקורולה המשפחתית, גם בחוץ וגם בפנים. בתי הגלגלים מנופחים קלות ואפילו הארגז הוא כבר לא קוביית פח ונהנה מקווים עיצוביים נחבאים. התוצאה הסופית נעימה לעין. כוחנית, אבל לא מאיימת. מרשימה, אבל לא מוגזמת. על הדופן מדבקות 4X4 שאני חושד שהן התקנה מקומית. אם כן – הן מיותרות. נראות כמו משהו שילד מתלהב יקנה באיביי וידביק על הרכב של אבא.  

נראה טוב גם ברחובות רמת השרון

תא הנוסעים מודרני לחלוטין ובכלל, מקום שנעים לשהות בו. הדשבורד מעוצב בדומה לקורולה, עם צג מגע בגודל שבעה אינץ', למערכת המולטימדיה חיבור בלוטות' ופעולת שידוך הסלולרי מיידית ואינטואיטיבית. לוח המחוונים עם מד סל"ד ומד מהירות ברורים, מד דלק וחום מנוע ברורים, ובאמצע צג מידע 4.2 אינץ' מרובה תפריטים, שאחד מהם היה חביב עלינו במיוחד – נותן לנהג ציון על נהיגה חסכונית. לצערי לא עליתי כיתה למרות שהשתדלתי.

המושבים הקדמיים נוחים ונעימים גם בנסיעה ממושכת. מושב הנהג טוב יותר משמעותית מזה של הדגם היוצא. ההגה מתכוונן לגובה ולעומק, ויחד עם כיוון המושבים קל למצוא תנוחת נהיגה מתאימה. בצדי הדשבורד נשלפות חרישית מגירות קטנות עם מחזיקי כוסות/פחיות שתיה. מול הנוסע שתי מגירות – תחתונה גדולה רגילה, והעליונה מקוררת.

מתחת לצג המגע ארבע חוגות; שלוש למזגן ואחת לתיבת ההעברה –  מתחת לחוגות מתחיל העניין – כפתור ביטול ESP וכפתור לנעילת הדיפרנציאל המקורי.

הדשבורד מכוסה פלסטיק קשיח אבל בדוגמא שהיא כאילו תפירת עור, זה נמתח גם לדלתות. נחמד, וגם נראה כל כך טוב עד שבמגע ראשון אתה מצפה לעור ומגלה שזה בעצם פלסטיק.

רשימת אביזרי הבטיחות מגביהה את הרף ברכב מסוג זה – 7 כריות אוויר, ולצידן שלל מערכות הבטיחות האלקטרוניות המוכרות לנו ממכוניות נוסעים ואלו נוספות גם בקרת יציבות בזמן גרירה ומערכת למניעת התדרדרות בזינוק בעליה.

היי דרומה

יאללה, נוסעים. זרקנו  כמה משטחים בארגז, קצת ציוד ויורדים דרומה. הנסיעה נעימה ושקטה. המנוע מושך היטב אבל עם השהייה מורגשת מאוד. חולף יותר מדי זמן מרגע הלחיצה על דוושת הגז עד שהמנוע מגיב והלחיצה מתורגמת לתאוצה. בשטח התופעה הזו חזרה על עצמה המון פעמים, ולא ברור אם היא מתוכננת או שמדובר בסוג של תקלה נקודתית. הפנינו את השאלה לאנשי טויוטה ואנו ממתינים לתשובה. למען  הסר ספק, לא מדובר באיזה גחמה של בוחן נרגן ופיינשמקר, אלא בבעיה מהותית שאתה לוחץ על דוושת התאוצה ואחרי חצי שעה מגיע שליח על טוסטוס עם התאוצה. התופעה מועצמת כשמשווים את ההיילקס החדש לדגם היוצא בו עצם המחשבה על תאוצה הייתה מזניקה את האוטו קדימה כאילו אין מחר.

הדרך לדרום עוברת עלינו בנינוחות. אני שוב מתרשם עד כמה הוא שקט (יחסית לטנדר) ואנחנו מנהלים שיחה חרישית בקלות. נסיעה מתל אביב עד עין יהב, בלי עצירות, עוברת בקלילות, ואנחנו יורדים לשטח וממתינים לשאר החבר'ה שלאט לאט מתאספים. שבילי המדבר עוברים מתחת לגלגלי הטויוטה בקלילות, אבל  בנהיגה מהירה על שבילים ובהשוואה להיילקס היוצא, זה עם 170 הסוסים וכמעט 37 קג"מ יש תחושה שההיילקס החדש פשוט פחות מוצלח מהקודם. ההערכה שלנו היא שהמערכות האלקטרוניות שהאוטו מצוייד בהן פשוט מסרסות אותו לחלוטין, ולמרות שאתה הנהג רוצה לקבל עכשיו כח, פשוט כח וכמה שיותר, הגמדים היפניים הקטנים עושים איזו ישיבה קטנה על סושי וסויה ומחליטים שלא. אתה רוצה כח, אבל היאקוזה האלקטרונית מחליטה שלא. ובנינו אם הם אומרים שלא - אז לא. בסוף התחושה שלך כנהג זה שבא לך לבעוט בו בתסכול, ולהתגעגע להיילקס הקודם שעשה מה שאומרים לו בצייתנות. ההתנהגות הזו תחזור על עצמה כל פעם שתרצה לקחת אותו לפצוח בנהיגת שבילים מהירה. מתסכל.

בדרך אנחנו פוגשים כמה חבר'ה מכסייפה ומערב אל עראמשה, הם "לא חראם על האוטו? יש מדרגה בהמשך, זה לא מתאים לכזה אוטו יפה". אנחנו מחייכים, מלטפים קלות את ההיילקס שנעלב, וממשיכים. מיותר לציין שעם נעילה אחורית ובקרת משיכה ההיילקס החדש לא ראה שום מדרגה בדרך, ולא היה לו שום אתגר שבאמת דגדג את היכולות שלו. בסרטוני וידאו שמעולם לא הוקלטו היינו רואים איך בקרת המשיכה נועלת כהרף עין את הגלגל הקדמי המחליק, ואיך האחורי ממשיך להתגלגל באוויר באותה מהירות כמו אחיו לסרן - הקסם שבנעילת דיפרנציאל. איזה כיף.

 אחרי ההתנהגות המבישה של הגמדים היפניים האלקטרוניים בנהיגת השבילים, ההיילקס החזיר לעצמו את כל הכבוד ואף יותר מכך בשטח הטכני. יש כאן רכב עם יכולות שטח מרשימות מאוד. כולנו הסתכלנו עליו מאותו הרגע במבט שונה ומלא הערכה.

המשך המסלול עבר עלינו בנינוחות, כאשר שוב אין שום דבר שבאמת מאתגר את היפני הקשוח. בדרך חזרה החלטנו לראות מה צריכת הדלק המיטבית שנצליח להוציא מהטויוטה. כאן התבלבלנו כבר. בעוד שצג המידע הגדול הראה במשך נסיעה ארוכה שהוא באיזור 1:14 ק"מ לליטר, הציון שנתן לנו הצג הקטן היה נמוך יחסית, וצריכת הדלק לפי צג המידע הקטן בלוח השעונים היה נמוך משמעותית. מכיוון שאני מניח שהנתונים מסונכרנים מאותו מחשב, יצא שאנחנו לא הצלחנו להבין מה הצגים מראים. (לא, זה לא שאחד הציג נתוני ק"מ לליטר, והשני ליטר ל 100 ק"מ)

בשלב כלשהו החלטנו שנמאס לנו לשייט על 100 קמ"ש והמהירות עלתה מעט, כשהדוושה נלחצה תכופות. נשארנו על אותו ציון צריכת דלק...

תחליף לנד קרוזר?

למחרת בבוקר, הגיע הזמן להחזיר את האוטו לבעליו החוקיים. אני מחבר את הכיסא של הקטנה (3) באוטו ולוקח אותה לגן. היא מתרשמת מהאוטו כשהוא עומד, וכשמתחילים לנסוע זה הופך ל "האוטו הזה קופץ כל הזמן". תובנה של ילדה. אכן, כשהוא ללא משקל כלל, בהחלט מרגישים את מרכיבי התבשיל שאמור לשאת משאות (מעל 800 ק"ג) ולא לנסוע ריק.

כל חגיגה צריכה להסתיים ואני פונה לכיוון ת"א דרך הפקקים של איילון בבוקר, בואכה מגדל טויוטה ביגאל אלון. בפקקים מורגשת מעין דפיקה קטנה כל עצירה או זינוק במהירות נמוכה בפקק. מנסה שוב, ושוב אותה דפיקה. רמזור – שוב אותה דפיקה קטנה, זה כבר לא צריך להיות, ולא נשמע תקין.  פניתי לאנשי טויוטה בעניין אותה השהייה מורגשת בתאוצה והדפיקה והתשובה הייתה: "אנחנו בודקים ונחזור אליך".

מסתבר שממש לא היה מדובר בנפנוף, ובתוך זמן קצר התבשרתי כי הרכב נשלח לבוחנים של טויוטה לבירור שתי התלונות. כמה ימים לאחר מכן בצהרי יום, אני מקבל שיחת טלפון שאינני יכול להגדיר אותה אלא כמרתקת. בצד השני של קו הטלפון נמצא מר איתי חיון, סמנכ"ל המכירות של טויוטה.

"בעניין שתי התקלות שציינת" (הדפיקה בעמידה וההשהיה) הוא ממשיך,  "שלושה בוחנים לקחו את הרכב לבדיקה. הדפיקה שעליה התלוננת מגיעה מגל ההינע האחורי (הדרייבשאפט – י.פ) – לא ברור אם יש חופש או שמדובר במחסור בגריז אבל זו ללא ספק תקלה. לגבי ההשהיה, נהגנו מספר בוחנים כאמור, ומבחינתנו זה בתחום ההגדרה של היצרן, ואנחנו לא רואים תקלה שכזו" מעבר למענה היסודי והרציני, השיחה עם מר חיון היתה מרתקת ונעימה, וברור לי היה שאני מדבר עם חובב רכב שמדבר עם המון תשוקה ואהבה לתחום.

בשורה התחתונה, אין סיבה לחשוב שההיילקס הנוכחי לא ימשיך את המסורת המכובדת של השושלת שהוא נושא את שמה. עד למבחן השוואתי ראש בראש עם הטרייטון הטוען לכתר, ההיילקס נותר הבנצ'מרק לטנדרים יחד עם זאת צריך לפתור את הסירוס המעצבן הזה של יכולות הרכב. האם הוא יכול להיות תחליף זול ללנדקרוזר? עצם השאלה כבר מבהירה עד כמה הוא הרשים אותנו לחיוב ואני בהחלט לא פוסל את זה על הסף. הוא מעוצב היטב ומרשים מאוד, וביחס ללנד קרוזר, בתמורה לחיסכון של כ-100 אלף שקלים ( 226,900 שקלים לידני, ו 255,900 שקלים לאוטומטי) אתם מקבלים סביבה פחות מעודנת, רכב יותר קופצני ופחות מפנק.

 

אז כן, גם בדור השמיני שלו, המתכון הבסיסי של כלי קשוח ורב יכולות נשמר אפילו שגמדים אלקטרונים הצליחו לחדור ללב המסוקס שלו, אנחנו עדיין אוהבים אותו.