פיגו 504 – מכונית השנה 1969 – סקירה היסטורית

איך הפכה מכונית כמו פיג'ו 504, שלא הייתה מהפכנית או מתקדמת לזמנה, למכונית הנמכרת ביותר בקטגוריה שלה? סקירה היסטורית.

בשנת 1955 הוצגה בפריס מכונית חדשה מבית פיג'ו - ה-403. מבחינה מכאנית היא התבססה על ה-203, שהייתה המכונית הראשונה של פיג'ו לאחר מלחמת העולם השניים, אבל סימנה את תחילת שיתוף הפעולה עם המצב האיטלקי סרג'יו פיניפארינה. ה-403 זכתה להצלחה גדולה ונמכרה בשלל גרסאות - סאלון, סטיישן ואפילו גרסה פתוחה נאה. בסוף שנות ה-50 החליטו בפיג'ו על שינוי קו תכנוני ותכננו יורשת ל-403, למרות הצלחתה המסחרית והעובדה שהייתה בת 5 שנים בסך הכל.

בשנת 1960 הציגו פיג'ו היורשת החדשה - ה-404. ה-404 החדשה שתוכננה להחליף בהדרגה את ה-403, עוצבה אף היא על ידי פיניפארינה האיטלקי והציעה מראה מודרני ועדכני בהרבה מה-403 העגלגלה. השינוי העיקרי נגע דווקא בצד המכאני. למרות שהוצעה בתחילה גם עם מנוע ה-1.5 ליטר הוותיק של ה-403, שמקורו עוד ב-203, הציגו פיג'ו מנוע 1.6 ליטר חדש לחלוטין. מנוע ה-1.6 ליטר היה בעל גל זיזים תחתון, כמו קודמו, אך היה בעל ראש אלומיניום ותוכנן להרכבה בהטיה של 35 מעלות.
מערכת המיתלים וההיגוי של ה-404 תוכננה אף היא מהיסוד. מתלי מ'קפרסון קדמיים החליפו את מתלי עצמות העצה, היגוי בשיטת מסרק ומוט משונן החליף את הגה התיבה והתפוחים, ורק המתלה האחורי נותר בתצורת סרן חי הנתמך על ידי קפיצי סליל. אך גם ביתלה האחורי הוצג חידוש בדמות זוג מוטות אורך שיצאו מהסרן האחורי ועטפו בצינור מתכת את גל ההינע, וכך יצרו בעצם מן אפקט של היגוי אחורי פאסיבי.

ה-404 זכתה להצלחה מסחררת ולכך נוספו ניצחונות במרוצי ראלי, שביססו את מעמדה. בשוק הצרפתי, שוק היעד העיקרי שלה, נהנתה ה-404 מבדידות ורק ב-1966 נוספה לה מתחרה ראויה - הרנו 16 החדשה. ה-404 התעדכנה עם השנים, ונוספו לה גרסאות קופה וקבריולט יפיפיות, כמו גם גרסה מוזרקת בעלת הספק מכובד של 96 כוחות סוס וגרסת דיזל.

הצלחתה המסחרית הגדולה של ה-404 העניקה לחברה הצרפתית אורך נשימה וזו מציד החלה לתכנן קו מכוניות חדש, שלראשונה בפיג'ו יהיו בעלות הנעה קדמית. כאמור, בשנת 1966 הוצגה הרנו 16 שהייתה מתחרה ראשונה במעלה ל-404, ולכן החליטו בפיג'ו על פיתוח מכונית חדשה שתפנה לפלח שוק גבוה יותר מזה של ה-404.  גם הפעם פיג'ו השתמשו בשירותיו הטובים של פיניפארינה, שעיצב מכונית גדולה בהרבה מה-404, כיאה למכונית שתוכננה לפנות לפלח שוק גבוה יותר. המכונית החדשה נראתה מודרנית בהרבה מה-404 בעלת הכנפיים הבולטות, ולראשונה הציגה פנסים קדמיים מעוצבים. אורכה של המכונית היה 4.48 מטרים, ארוכה רק ב-6 סנטימטרים מה-404, אולם צלליתה הנמוכה יחסית בשילוב שטח שמשות גדול בהרבה, גרמו לה להראות גדולה בהרבה. בסיס הגלגלים גדל בצורה משמעותית ונמתח על אורך של 2.74 מטרים - נתון מצוין שהעיד על עיצוב נכון ופוטנציאל למרווח פנימי גדול.

הצד המכאני היה שגרתי יותר. הוחלט על המשך שימוש במכלולים דומים מאד לאלו של ה-404, בעיקר בשל העובדה שהיו טובים דיים. מאחר ומנוע ה-1.6 ליטר של ה-404 היה קטן מידי עבור המכונית החדשה פותח מנוע חדש, זהה במבנהו לזה של ה-404 רק בעל נפח גדול יותר - 1.8 ליטר. המתלה הקדמי ומערכת ההיגוי היו דומים מאד לאלו של ה-404, למעט יחס ההעברה של ההגה שהוארך מ-3.5 ל-4.2 סיבובים מנעילה לנעילה, על מנת להקל על ההיגוי. המתלה האחורי היה חדש לחלוטין וכלל מתלים נפרדים בעלי זרועות חצי עוקבות, על מנת לשפר הן את נוחות הנסיעה והן את התנהגות הכביש. כרגיל בפיג'ו, ייצור בולמי הזעזועים נעשה על ידי פיג'ו עצמם, ולא נקנו מספקי חוץ. גם מערכת הבלמים שונתה וכללה דיסקים לכל ארבעת הגלגלים, ומעגל בלימה כפול.

שמה של המכונית נקבע - פיג'ו 504, מאה יותר מה-404, וזאת על מנת להדגיש את מעמדה הגבוה יותר. המכונית החדשה הוצגה בתערוכת פאריס ביוני 1968 ומיד לאחר מכן זכתה בתואר מכונית השנה לשנת 1969. עיתונות הרכב שיבחה את המכונית, בייחוד בכל מה שנגע לניצול המעולה של החלל הפנימי, שגרם למכונית להיות מרווחת להפליא הן ביחס לממדיה והן ביחס למתחרות. גם השילוב בין נוחות הנסיעה המעולה להתנהגות הכביש המצוינת צוין לטובה, והביקורת העיקרית הופנתה כלפי ההיגוי, שסבל מיחס העברה איטי מידי.

ה-504 נהנתה מהצלחה מסחרית גדולה ויחד עם ה-404 הן איגפו את שוק המשפחתיות משני צדיו. בתערוכת ז'נבה 1969 הוצגו גרסאות הקופה והקבריולט, שעוצבו אף הן בידי פיניפארינה. לרגל הצגת זוג הגרסאות הללו, החליפה פיג'ו את המאייד הבודד בהזרקת דלק מכאנית, שהעלתה את הספק המנוע ל-98 כוחות סוס, מה שהקנה למכונית ביצועים טובים למדי. בשנת 1970 נוסף מנוע גדול יותר להיצע, בנפח של 2 ליטרים. בגרסת המאייד סיפק המנוע 97 כוחות סוס וגמישות משופרת בהרבה. דגמי הקופה והקבריולט השתמשו בגרסתו המוזרקת שסיפקה 107 כוחות סוס מכובדים למדי. מנוע חדש נוסף - דיזל בנפח 2.1 ליטרים שסיפק 65 כוחות סוס, סיפק ביצועים מתונים אך אמינות גבוהה וצריכת דלק נמוכה, לכן הפכה מיד למונית פופולארית בכל רחבי העולם.

באותה שנה נוספה גרסת סטיישן למכונית, שהייתה ארוכה במעט מגרסת הסאלון וכמו גרסת הסטיישן של ה-404 הציעה 7 מקומות ישיבה. על מנת להתגבר על תוספת המשקל, הסרן האחורי עבר לתצורת סרן חי הנתמך על ידי זוג קפיצי סליל ומוט פנהרד. בנוסף, הוצגה גם גרסה אוטומטית שעשתה שימוש בתיבת הילוכים מתוצרת ZF, כמו ב-404. בשנת 1973 עברה גם גרסת הסאלון לשימוש בסרן האחורי החי, על מנת להוזיל עלויות ייצור, ובלמי הדיסק מאחור הוחלפו בבלמי תוף.

ב-1976 נוספה גרסת V6 לדגמי הקופה והקבריולט. עם הספק של 144 כוחות סוס בגרסאות המאייד או 156 כוחות סוס בגרסה המוזרקת, הפגינו המכוניות ביצועים מצוינים שהלמו את מראה המכוניות והתנהגות הכביש המצוינת שלהן. באותה הזדמנות, נוסף להיצע מנוע דיזל חדש בנפח 2.3 ליטרים, שקט וחזק יותר.

משבר האנרגיה שהיכה קשות בתעשיית הרכב האמריקאית היווה הזדמנות פז עבור פיג'ו לחדור לשוק הענק שמאס בספינות הכרום הענקיות. ואכן ה-504 זכתה להצלחה לא מבוטלת, למרות פריסת סוכנויות גרועה למדי. בשל היותה של ה-504 מכונית פשוטה מאד וקלה להרכבה, היא הורכבה במספר רב של מדינות והפכה לפופולארית להפליא בדרום אמריקה, בה היה לפיג'ו מפעל הרכבה גדול, וביבשת אפריקה (בייחוד במצרים וניגריה).

ייצור ה-404 הופסק בסוף 1975, כשאת מקומה הייתה אמורה לתפוס ה-305 החדשה שעתידה הייתה להחליף הן את ה-404 והן את ה-304. עד הצגתה ב-1977 נותרה ה-504 כמכונית המשפחתית היחידה של פיג'ו. ב-1975 הציגו פיג'ו את ה-604, מכונית פאר גדולה בעלת מנוע V6, שיועדה להיות ספינת הדגל של פיג'ו. לאחר הופעתה שונמך מעמד ה-504, שהייתה עד אז המכונית היקרה בהיצע פיג'ו. שוק מכוניות הסאלון האירופאיות השתנה מאד לקראת אמצע שנות ה-70 ולראשונה נוספו ל-504 מתחרות מבית - הרנו 20 והסיטרואן CX, בנוסף לוולבו 244 והמרצדס W123. למרות זאת, ה-504 המשיכה להימכר היטב.

לקראת סוף שנות ה-70 הגיעו בפיג'ו למסקנה שזמנה של ה-504 הגיע והוחלט על פיתוח יורשת, שתשתמש אף היא במכלולי ה-504 אך תציע עיצוב מודרני יותר ותשפר את נקודות התורפה העיקריות של ה-504 - היגוי ארוך מידי ופנים דל יחסית.
בשנת 1978 קיבלה פיג'ו 504 פנים חדש, מודרני יותר, ואילו בשנת 1980 הושמט מנוע ה-2.0 ליטרים מהמבחר, עקב הופעת ה-505 החדשה. באותה שנה שונו רמות הגימור, כשאת גרסת ה-L מחליפה החליפה ה-GR ואילו את גרסת ה-GL החליפה ה-SR. היורשת של ה-504, ה-505, הוצגה בסוף 1979 אך למרות זאת ייצור ה-504 נמשך והמכונית המשיכה להיות מבוקשת.

גרסת מרכב נוספת, הטנדר, הופיעה בסוף 1979 והייתה זהה לדגם הסאלון עד קו הדלתות הקדמיות, שאחריהן נמתח ארגז גדול ממדים. מכאנית, היה הטנדר זהה לגרסת הסאלון, למעט המתלה האחורי שעשה שימוש בסרן חי נתמך על ידי זוג קפיצי עלים, להגברת העמידות. חברת דאנג'ל הצרפתית הציעה גרסת 4x4 מוגבהת למכונית, שהציעה עבירות טובה ומראה קרבי ומושך יותר.

ייצור ה-504 בצרפת נמשך עד סוף 1983, הן בשל ירידה טבעית בביקוש והן בשל הצגת פיג'ו 205 שלצורך ייצורה הוסב מפעל פיג'ו בסושו לייצור אוטומטי. ייצורה נמשך במדינות רבות בעולם, מסין ועד דרום אפריקה, כשבניגריה וקניה הייצור נמשך עד לשנת 2005 כשלמרות השינויים החיצוניים, נותרו בבסיסן זהות למקור הצרפתי.

פיג'ו 504 תיזכר כהצלחה גדולה של פיג'ו. מכונית נאה, מרווחת להפליא, נוחה מאוד ובעלת התנהגות כביש מצוינת. להצלחתה תרם העיצוב החיצוני שלמעט החלפת ידיות פתיחת הדלתות החיצוניות ב-1972, לא עודכן ולא שונה ועדיין נותר רענן ונאה. אמנם המכונית לא הייתה חדשנית או פורצת דרך אולם היא בוצעה טוב ונכון, והצדיקה את תואר מכונית השנה שהוענק לה. ה-504 קנתה לעצמה שם של מכונית אמינה להפליא, פשוטה לטיפול ותיקון, לכן זכתה להצלחה אדירה במדינות עולם שלישי. בסך כל שנות ייצורה נמכרו כמעט 4 מיליון מכוניות, מה שהופך אותה למכונית הסאלון הנמכרת של כל הזמנים.