מרצדס S קלאס – מכונית השנה לשנת 1974

שני הדורות הראשונים של מרצדס S קלאס זכו להצלחה נאה ועזרו לקבע את מעמדה של מרצדס כיצרנית רכבי יוקרה. סקירה היסטורית.

שנת 1965 הייתה השנה החשובה ביותר ליצרן הגרמני משטוטגרט. בשנה זו הוצגה מרצדס S  קלאס החדשה שהחליפה את דגמי ה-FINTAIL  שהוצגו בסוף שנות ה-50 והיוו את עמוד השדרה של היצע מרצדס בשנות ה-60. סדרה S החדשה, שנקראה במרצדסית W108\109 , עוצבה על ידי פאול ברכ הגרמני. למעשה, עיצובה המודרני והנאה הוליד קו עיצובי שנמשך עד תחילת שנות ה-90 והיווה סימן היכר של היצרן הגרמני. גם העיצוב הפנימי התחלף והפך למודרני, עם לוח מחוונים בעל שעונים עגולים ולראשונה הוצגו אביזרי מותרות כמו חלונות חשמל, נעילה מרכזית ומזגן מקורי. בנוסף, ה-S  החדשה כללה גם לא מעט שינויים מכאניים ביניהם הצגת קו מנועים מחודש, תוספת מנוע V8 חדש והחשוב מכל - מתלה אחורי נפרד לחלוטין מסוג זרועות עוקבות.

סדרה S החדשה זכתה להצלחה גדולה, הן באירופה והן בארצות הברית, וקיבעה את מעמדה של מרצדס כיצרנית מכוניות יוקרה.

בשנת 1967 הוצגה ה-E  החדשה, שהמשיכה את הקו העיצובי של סדרה S שהוצגה שנתיים לפניה. גם היא עשתה שימוש במתלה האחורי הנפרד, מה שהעניק לה נוחות נסיעה מצוינת לצד אחיזת כביש גבוהה. בהצגת ה-E החדשה מרצדס התנתקה סופית מהעיצובים המיושנים שהוצגו עוד בסוף שנות ה-50.

תחילת שנות ה-70 הייתה תקופה טובה עבור מרצדס. הן סדרה E והן סדרה S נמכרו מצוין ולמעשה מתחרתה היחידה בשוק הגרמני הייתה הבמוו E3 שהייתה מכונית סאלון גדולה של היצרן הבאוורי. למרות ההצלחה והמכירות הטובות החליטו במרצדס לשדרג עיצובית את המכונית ולהוסיף קו מנועי V8 שאמורים היו לקסום לקהל האמריקאי - שוק היעד העיקרי של המכונית החדשה, שתוכננה להחליף את ה-W108 בתחילת שנות ה-70. עיצוב המכונית החדשה הוטל על המעצב הגרמני פרדריך גייגר, שהחליט לשמור על קו עיצובי דומה לזה של המכונית המוחלפת, רק מודרני יותר.
סימן ההיכר העיצובי של המכונית החדשה היו פנסי החזית, שלראשונה הורכבו אופקית ולא אורכית, ופגושי הניקל הכפולים. המכונית החדשה דמתה ליורשתה, רק נראתה מודרנית ועגלגלה יותר.

כמו קודמתה, גם המכונית החדשה הוצגה בשתי גרסאות מרכב - רגילה ו-LONG בעלת בסיס גלגלים ארוך יותר, למען מרחב פנימי משופר. פנים המכונית עוצב מחדש וכלל לוח מחוונים מצויד בעל שעונים שקועים, פאנל מערכת אוורור חדש ועיצוב כללי מודרני בהרבה.
הצד המכאני זכה אף הוא למקצה שיפורים עם הצגת מנוע 6 בוכנות טורי חדש בעל גל זיזים עליון כפול, מוזן מאייד כפול או הזרקת דלק. המנוע השני היה V8 בנפח 3.5 ליטרים שנועד כמובן לקסום ללקוחות האמריקאים.

מערכת המיתלים המוצלחת הועברה מהדגם הקודם וכך גם מערכת ההיגוי והבלימה, ששופרו קלות. תיבת ההילוכים הייתה ידנית עם ארבעה הילוכים, כשתיבה בעלת חמישה הילוכים הייתה אופציה. התיבה האוטומטית הייתה בת ארבעה הילוכים בדגמי ה-280 או שלושה הילוכים בדגמי ה-350.

המכונית החדשה הוצגה בסוף 1972 והתקבלה בתשואות על ידי עיתונות הרכב העולמית, כמו גם על ידי השוק הגרמני והאמריקאי. כחצי שנה לאחר הצגתה, קיבלה סדרה S החדשה מנוע V8 חדש בנפח 4.5 ליטרים עם הספק של 225 כוחות. בגרסה זו הציעה המכונית ביצועים מצוינים ומהירות מרבית של 210 קמ"ש, מה שהפך אותה למלכת האוטובאנים של תקופתה. באותה הזדמנות שודרגה מערכת הזרקת הדלק והפכה לאלקטרונית, D ג'טרוניק בדגמים האמריקאים ו-K  ג'טרוניק בדגמים האירופאיים.

בסוף 1973 חל משבר האנרגיה, באשמת ישראל כמובן, וכמו כל אסדות הניקל האמריאיות בעלות מנועי ה-V8 הענקיים גם מרצדס ספגה ירידה משמעותית במכירות, מה גם שהחלו לצוץ תקנות זיהום אוויר חדשות, שגררו ירידה משמעותית בהספקי המנועים. למרות זאת, מכירותיה היו טובות באירופה, שם נהנתה המכונית מאופוזיציה די דלילה שהורכבה בעיקר מהיגואר XJ6 והפיאט 130, שאפילו דמתה לה עיצובית.

בסוף 1974 החליטו מרצדס לפתח את מכונית הפאר המוחלטת, והציגו את ה-450SEL עם מנוע V8 ענק בנפח 6.9 ליטרים. מנוע זה היה המנוע הגדול ביותר שייצרה מרצדס אי פעם (כמנוע בנזין) והוא סיפק 286 כוחות סוס בסל"ד נמוך יחסית, 4250, מה שהביא את המכונית הכבדה למהירות מרבית של 225 קמ"ש. כיאה לספינת הדגל של מרצדס צוידה המכונית בכל התוספות האפשריות - החל מבקרת אקלים אוטומטית, דרך איבזור חשמלי מלא ומקיף וכלה בריפודי עור.

דווקא הצד המכאני של ה-450SEL היה מעניין יותר. במרצדס היו מעוניינים להעניק למכונית נוחות נסיעה טובה אף יותר מבדגמים הרגילים ולכן הלכו אצל סיטרואן ורכשו מהם את מערכת המיתלים ההידרופנאומטית המופלאה שלהם, על מנת לשלבה במכונית. בנוסף, הוצגה לראשונה מערכת אלקטרונית למניעת נעילת גלגלים בבלימה, שנלקחה מעולם התעופה. מערכת זו נקראה ABS ופותחה על ידי בוש הגרמנית.

ה-450SEL הייתה מכונית יקרה מאוד ולמעט דגמי רולס רוייס ובנטלי, היא הייתה מכונית הפאר היקרה ביותר של תקופתה. כיאה למכונית היקרה והמהודרת ביותר בהיצע של מרצדס נבחרה המכונית לשמש את נשיא גרמניה. גם ראש ממשלת גרמניה זכה להניח ישבנו במכונית זו. טעימה מביצועיה אפשר לראות מסרטו הבלתי נשכח של קלוד ללוש, "רנדוו האחרון בפריז", שם הותקנה מצלמה על הפגוש הקדמי של המכונית והיא נראית דוהרת במהירות מסחררת ברחובות פריז.

למרות שסדרה S הוצגה כבר בסוף 1972 היא איחרה את תחרות מכונית השנה לשנת 1973 ולכן נבחרה כמכונית השנה 1974 תוך שהיא גוברת על הפיאט X1/9 והונדה סיוויק היפנית. בשנת 1976 הוצגה המרצדס E קלאס החדשה שהחליפה את ה-W114 שהוצגה ב-1967. ה-E  החדשה כונתה במרצדסית W123 והיתה מבחינה עיצובית מה שהייתה ה-W116 לקודמתה. המכונית החדשה זכתה להצלחה מסחררת מיום הצגתה, ולמרות שלא כללה מנועי V8 או מנוע גדול יותר מ-2.8 ליטרים, הצלחתה באה על חשבון סדרה S שהחלה לאבד מהאטרקטיביות שלה.

מאחר ומשבר האנרגיה פגע במכירות כל המכוניות שצוידו במנועי V8, החליטו במרצדס לפתח מנוע טורבו דיזל חדש בעל 5 בוכנות שיציע ביצועים טובים לצד צריכת דלק נמוכה. ב-1978 הוצגה ה-300SD שהציעה הספק מכובד למדי של 110 כוחות סוס (שצמחו מאוחר יותר ל-120 כוחות סוס) וביצועים סבירים בהחלט. בסוף 1979 הופסק ייצור המכונית והיא הוחלפה במכונית חדשה שנקראה W126, ששמרה אף היא על הקו העיצובי האופייני.

בסך הכל הייתה סדרה S הצלחה יפה של מרצדס ועל כך העידו 473,000 המכוניות שנבנו. כמות זו בהחלט עזרה לה לקבע את מעמדה כיצרנית מכוניות יוקרה שפונות לפלח השוק הגבוה ביותר.