כניסה לפניה, היגוי יתר, תיקון יתר, ומים באמצע. חוויית לילה מתקנת.

לילה, אני וג'ולי.

אני אוהב את ג'ולי, כבר למעלה משלוש שנים אנחנו ביחד.

יש בינינו אינטימיות מיוחדת, מכירים כל פיפס אצל השני.

יודעים כל גבול, כל נקודת קיצון, כל התנהגות הכי קטנה.

היא מכירה אותי ואני מכיר אותה.

היינו במצבים הכי קיצוניים ביחד.

וגם כשהייתי עם אחרות במצבים האלו רק חשבתי איך ג'ולי הייתה מתנהגת שם.

מה היה לה להגיד, האם היא הייתה מסובבת את האף (תרתי משמע) למראה התנהגותי מאחורי ההגה, או אולי דווקא את זנבה הייתה בוחרת להוציא במחול לוהט.

כביש.

לא משנה איזה.

לא משנה איפה.

חוזר מדייט.

נוסע על 90, יוצא מהעיר, עוד מעט הפנייה לכביש המהיר.

שלושה נתיבים לפנייה שמאלה, רכב נוסע מלפניי על הנתיב האמצעי.

עוקף אותו מימין, מכין את עצמי לפנייה...

מתיישב על הקו החיצוני, מוריד הילוכים עם דאבל קלאץ', ונכנס לקו הפנייה.

מהחיצוני לפנימי, בלימה עמוקה לתוך הפנייה, במטרה להוציא את הרכב לדריפט קל וליישר אותו בשליש האחרון של הפנייה לאחר נקודת האייפקס.

מעט לפני נקודה זו, ובעוד הרכב משחק לו כשובב עם זנב סורר שיצא לריקוד קל בינו לבין עצמו, אני מבחין במים...

מים מים וששון.

באמצע הפנייה מים?

מים!

טוב, מים אז מים. מתחיל לתקן את ההיגוי, להגיע במצב של איזון השלדה לתוך המים.

תת היגוי קל, הפרונט מתחיל לאבד אחיזה.,

נו, צפוי, קצת פחות רגל על הגז והכל יהיה בסדר, אהובתי.

תחזיקי מעמד ג'ולי.

אני יודע שצמיגייך גמורים וחלקים הם, מצטער שלא החלפתי בזמן.

אבל אני כה נהנה מהחלקותייך החינניות, מזנבך הסורר, מהתנהגותך השובבה...

הזנב מתחיל לברוח, היגוי יתר קיצוני.

אני מרגיש את הלחץ המופעל על הגלגל החיצוני הקדמי, הרכב רוצה לבצע "ספין".

ספין מבחינתי יש רק תקשורתי.

לא יקום ולא יהיה, כאן הגזר לא יכה את הגנן!!!

לא נלחם עם הרכב, מפנה את ההגה לכיוון הנגדי, למטרת היגוי הפוך.

חזרה בריאה לדוושת הגז שתוביל להעברת משקל אחורה לגלגלים הסוררים ואנחנו בסדר, אהובתי.

אבל לא, הרכב מתיישר, אבל מחליט שהתיקון היה "תיקון יתר".

כמו מטוטלת המשקל מועבר בפראות לצד השני ואיתו גם הזנב היקר.

מתקן אותו לצד הנגדי, תפעול מצערת (דוושת גז) עדין יותר, הגה נעול נגדית ומבט של רצח בעיניים.

הרכב מתיישר שוב וחוזר שלישית לזנב שבורח לו (לכיוון המקורי).

די, אין כבר כוח.

המנוע ממזמן כבר לא בתחום הסל"ד היעיל.

בועט בקלאץ', מרביץ למוט של ההילוכים.

הילוך שני יהיה טוב במצב הזה לדעתי.

4,500 סל"ד עושים את שלהם.

הרכב מתיישר כראוי, בועט את עצמו מהפנייה, ומאיץ כאילו כלום לא קרה.

ג'ולי לא מודעת לגודל הדרמה שהתחוללה לפני מספר שניות.

היא מאיצה בשלה.

מספר שניות אח"כ הרכב שעפתי בכניסה לסיבוב עוקף אותי ומסתכל עלי, בטוח שאני מטורלל שלא יודע לנהוג.

"זה משוגע זה" הוא אומר לעצמו.

אני משייט על 90 קמ"ש, מנוע ב2,500 סל"ד והילוך חמישי.

מבפנים אני מוצא את עצמי עם לב שדופק ב20,000 סל"ד ורצח בעיניים.

כוס אעמק העולם, אני כבר זקן מדי לשטויות האלה.

העיקר שאת בסדר, ג'ולי.

אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך.

דקה אח"כ מוצא את עצמי על 130 בכניסה לפנייה אחרת, הפעם מזג האויר יבש על הכביש.

ג'ולי מתגרה בי, כאילו שואלת... "זהו? זה מה שיש לך לתת?"

ככה זה, ילד אשכנזי ומאהבת איטלקייה.

זה אף פעם לא ייגמר טוב.

ואאלה !

מי זאת גולי?

והאיטלקיה?

ותמיד יש להיזהר ממים במחלפים כולנו נוסעים מהר במחלפים, הבעיה שחברת נתיבי איילון ועירית רמת גן החכמים עשו (במיוחד מחלף ההלכה) גינה והממטרות משפריצות מים על הכביש וגם כי המשטח לא ישר מים הולכים על הכביש. צריך להיזהרר,

הנסיון הציל ומציל אבל יש להחליף צמיגים (גם אם אנחנו אוהבים את ההתנהגות השובבה )

ומי זאת גולי (אני מכיר אסתי)

חזק הקטע ילד אשכנזי עם איטלקיה

מדהים איך שעשית את זה סיפור מותח ומרתק

מי זאת ג'ולי?

1. אתה אידיוט

2. זה לא היה נחמד שעקפת אותי מימין !!!!

3. תחליף צמיגים כבר..

4. מי השאיר את הברז פתוח ?!

כל זה בפיאט פונטו??

דאבל קלאץ'? לא חבל?

דאבל קלאץ'? לא חבל?

חבל על מה?

חבל על כל טיפה .

כל ילד שראה פרפר נחמד יודע...

כל זה בפרארי טסטה רוסה?

פשש יפה.

אך אלדר,

א. מה שלום האחות ?

ב. אתה צריך אוטו אמיתי ולהפסיק עם הסמים ההזייתים

60 כ"ס והנעה קדמית לא יתנו לך דריפט , אלא אם זה היה ברוורס.

ליביו

וואי לא ידעתי שזה פונטו משבצות !!!

(ועוד מהשכרה?) מה המצב אלדר? איפה אחיך הדיג'יי של המפגש.. יא אללה באמת הרבה זמן לא ראיתי אנשים..

צריך להגיש אותך למועמדות פרס "רם אורן" לספרי מתח מוטוריים...

ניסוח יפה בהחלט של סיפור "חורפי" העובר על מרביתנו.

מזכיר לי שאחרי סיפור דומה עם הPussyWagon עצרה לידי מישהי ברמזור ושאלה כולה בשוק אם אני מסומם. לאור השעה המאוחרת והיות ונחה עלי הרוח השבתי בתדהמה: "חס וחלילה, שיכור!"

לילה, אני וג'ולי.

 

אני אוהב את ג'ולי, כבר למעלה משלוש שנים אנחנו ביחד.

 

יש בינינו אינטימיות מיוחדת, מכירים כל פיפס אצל השני.

 

יודעים כל גבול, כל נקודת קיצון, כל התנהגות הכי קטנה.

 

היא מכירה אותי ואני מכיר אותה.

 

היינו במצבים הכי קיצוניים ביחד.

 

וגם כשהייתי עם אחרות במצבים האלו רק חשבתי איך ג'ולי הייתה מתנהגת שם.

 

מה היה לה להגיד, האם היא הייתה מסובבת את האף (תרתי משמע) למראה התנהגותי מאחורי ההגה, או אולי דווקא את זנבה הייתה בוחרת להוציא במחול לוהט.

 

כביש.

 

לא משנה איזה.

 

לא משנה איפה.

 

חוזר מדייט.

 

נוסע על 90, יוצא מהעיר, עוד מעט הפנייה לכביש המהיר.

 

שלושה נתיבים לפנייה שמאלה, רכב נוסע מלפניי על הנתיב האמצעי.

 

עוקף אותו מימין, מכין את עצמי לפנייה...

 

מתיישב על הקו החיצוני, מוריד הילוכים עם דאבל קלאץ', ונכנס לקו הפנייה.

 

מהחיצוני לפנימי, בלימה עמוקה לתוך הפנייה, במטרה להוציא את הרכב לדריפט קל וליישר אותו בשליש האחרון של הפנייה לאחר נקודת האייפקס.

 

מעט לפני נקודה זו, ובעוד הרכב משחק לו כשובב עם זנב סורר שיצא לריקוד קל בינו לבין עצמו, אני מבחין במים...

 

מים מים וששון.

 

באמצע הפנייה מים?

 

מים!

 

טוב, מים אז מים. מתחיל לתקן את ההיגוי, להגיע במצב של איזון השלדה לתוך המים.

 

תת היגוי קל, הפרונט מתחיל לאבד אחיזה.,

 

נו, צפוי, קצת פחות רגל על הגז והכל יהיה בסדר, אהובתי.

 

תחזיקי מעמד ג'ולי.

 

אני יודע שצמיגייך גמורים וחלקים הם, מצטער שלא החלפתי בזמן.

 

אבל אני כה נהנה מהחלקותייך החינניות, מזנבך הסורר, מהתנהגותך השובבה...

 

הזנב מתחיל לברוח, היגוי יתר קיצוני.

 

אני מרגיש את הלחץ המופעל על הגלגל החיצוני הקדמי, הרכב רוצה לבצע "ספין".

 

ספין מבחינתי יש רק תקשורתי.

 

לא יקום ולא יהיה, כאן הגזר לא יכה את הגנן!!!

 

לא נלחם עם הרכב, מפנה את ההגה לכיוון הנגדי, למטרת היגוי הפוך.

 

חזרה בריאה לדוושת הגז שתוביל להעברת משקל אחורה לגלגלים הסוררים ואנחנו בסדר, אהובתי.

 

אבל לא, הרכב מתיישר, אבל מחליט שהתיקון היה "תיקון יתר".

 

כמו מטוטלת המשקל מועבר בפראות לצד השני ואיתו גם הזנב היקר.

 

מתקן אותו לצד הנגדי, תפעול מצערת (דוושת גז) עדין יותר, הגה נעול נגדית ומבט של רצח בעיניים.

 

הרכב מתיישר שוב וחוזר שלישית לזנב שבורח לו (לכיוון המקורי).

 

די, אין כבר כוח.

 

המנוע ממזמן כבר לא בתחום הסל"ד היעיל.

 

בועט בקלאץ', מרביץ למוט של ההילוכים.

 

הילוך שני יהיה טוב במצב הזה לדעתי.

 

4,500 סל"ד עושים את שלהם.

 

הרכב מתיישר כראוי, בועט את עצמו מהפנייה, ומאיץ כאילו כלום לא קרה.

 

ג'ולי לא מודעת לגודל הדרמה שהתחוללה לפני מספר שניות.

 

היא מאיצה בשלה.

 

מספר שניות אח"כ הרכב שעפתי בכניסה לסיבוב עוקף אותי ומסתכל עלי, בטוח שאני מטורלל שלא יודע לנהוג.

 

"זה משוגע זה" הוא אומר לעצמו.

 

אני משייט על 90 קמ"ש, מנוע ב2,500 סל"ד והילוך חמישי.

 

מבפנים אני מוצא את עצמי עם לב שדופק ב20,000 סל"ד ורצח בעיניים.

 

כוס אעמק העולם, אני כבר זקן מדי לשטויות האלה.

 

העיקר שאת בסדר, ג'ולי.

 

אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך.

 

דקה אח"כ מוצא את עצמי על 130 בכניסה לפנייה אחרת, הפעם מזג האויר יבש על הכביש.

 

ג'ולי מתגרה בי, כאילו שואלת... "זהו? זה מה שיש לך לתת?"

 

ככה זה, ילד אשכנזי ומאהבת איטלקייה.

 

זה אף פעם לא ייגמר טוב.

בוקר טוב ,

עשר וחצי , הגיע הזמן להתעורר.

בוקר טוב ,

 

עשר וחצי , הגיע הזמן להתעורר.

עשר וחצי !!!!

בזמני המסדרים היום ב 8:30...

אפילו הרס"רים היום יותר מפונקים