סיפור נהיגה רומני. (ארוך)

אז ככה, הכל התחיל כשהתקבלה ההחלטה לנסוע להרים (הקרפטים ברומניה) ליומיים או שלושה.

שמח וטוב לב התחלתי להתקשר לחברות ההשכרה ביום השבתון של הגויים לא עלינו, רק כדי לגלות כי אין אף רכב פנוי אפילו לא לוגאן, רחמנא ליצנן. סבב טלפונים נוסף שלח אותי לשדה התעופה, רק כדי לגלות שהפוקוס המדוברת עליה סיפר לי הפקיד היא האצ'בק אוטומטית (אחת מהשתיים שמסתובבות בבוקרשט). אבל וחפוי ראש חזרתי לספר הטלפונים ומצאתי פיאט סטילו 1.9 דיזל אני חושב. סיכמנו מחיר ושעת הגעה לקחת את האוטו.

ביום שני בבוקר עת נכנסנו למשרד ההשכרה, בעלה של גיסתי ואני, פצחה הפקידה במונולוג ארוך של כמה דקות, ברומנית מדוברת, שממנו דגתי מלה אחת: אלפא.

יש דברים ששווה לקום עבורם מוקדם בבוקר, הכביש שעולה לפויינה בראשוב (אתר סקי) מבראשוב הוא אחד מהם.

15 ק"מ מבודדים למדי בעונה זו ובאמצע השבוע שעוברים בתוך יער קסום. 15 ק"מ של אספלט סלול היטב, של מגוון פניות, להילוך שני ושלישי, פרסות רחבות וצרות, עקומות בנות רדיוס ארוך וכאלה בנות רדיוס קצר. לקראת סוף העליה ישנן מספר יישורות ופניות מהירות המאפשרות גם להילוך הרביעי להשתתף בחגיגה. 15 ק"מ אינטנסיביים וצפופים שבחלקם שומרת גדר ביטחון משולבת בטון וברזל ובחלקם ממש לא. המשטרה לא ממש מגיעה לכביש הזה (לפחות על פי נסיוני ועפ"י הרוכבים הרבים שמגיעים לשם בסופי שבוע).

העליות אינן חדות והפס הלבן המקשט את אמצע הכביש "מבטיח", בעקרון, מפני רכבים סוטים לנתיבך ובאותה מידה דורש תכנון קו חסכוני בין שתי הקצוות של נתיבך, כמובן שהפניות העוורות הקיימות מחזיקות קצר באותה מידה.

לאחר שלקחנו את האלפא מהסוכנות העמסנו את התיקים ואת המשפחה ויצאנו 2 המכוניות לדרך. מכיוון שהיה כבר 12:00 בצהריים עצרנו אצל הגיבן (קוקושטו) לקחנו כ-20 קבבים רומנים (מיצ') בלסנו והמשכנו. בשעה 15:30 למרגלות הכביש המדובר אני בפאסאט (דואג לברך כך פנייה לשלום) והאלפא מאחור.

אני מכיר את הכביש הזה הרבה זמן אבל הפאסאט עם מנוע הדיזל בעל רצועת הכח הקצרה, המתלים הרכים וההגה האילם לא גרמה לי לקום בחמש בבוקר, טוב נו ב-שש.

ידעתם שאם מרימים את משענת היד באלפא יש מתחתיה חור בדיוק לכוס צרה וארוכה לקפה שחור?

לפנייה הראשונה, עקומה חדה ימינה, אני מגיע על שלישי כ-100 קמ"ש. ברקס חזק, מוריד לשני ומתפלא לגלות ששכחתי כי יש חיים מעל 4500 סל"ד, מתחיל את הסיבוב ב-60 בערך 5500 סל"ד האלפא נוסעת בדיוק לאן שההגה מכוון, האחיזה מדהימה, מגיע לאייפקס פול גז והיא טסה החוצה, סדרה של פניות מהירות ויישורות, בין הילוך שלישי ורביעי והירידה מתחילה.

האלפא חיה די טוב קרוב לאדום , הברקסים מגיבים טוב יחסית לתנאי האקזמפלר הנ"ל (75000 ק"מ ברכב שכור ודי שחוט) פנייה רודפת פנייה, ימינה ...שמאלה... ימינה.... שמאלה והנה אני בשטח הבנוי בתחתית ההר.

תוך כדי פניית פרסה אני אוזר אומץ ומחליט לוותר פחות לרכב ולסיבובים. בעלייה אני יותר גיבור. ובהחלט אני מוצא עצמי נוהג כמו בספר, או לפחות כמו שלימדו בקורס לנהיגה מתקדמת. האצה, ברקס חזק, כניסה לצד הפנימי של המסלול ויציאה חזקה משיא הסיבוב. בפניות אני שומע את חריקות הצמיגים מסדרת פירלי פ-זירו במידות 17 45\215 ומרגיש את המכונה נושמת וחיה, מרגיש את המתלים (הקשיחים מאוד) עובדים ושומע את האויר יוצא ונכנס חזרה לקפיצים.

אני מתחיל להרגיש חלק פעיל בכל העניין הזה (חוץ ממערכת בקרת היציבות שמתערבת מדי פעם אבל לא ממהרת לעשות זאת) ואז בפניית 180 מעלות צרה אחת, כנראה שלחצתי יותר מדי, האוטו ברח החוצה ה-ESP התערבה לפני שהספקתי להגיב. (כלבה! מה היא מתערבת או לחילופין, תודה לאל ולמהנדסי אלפא).

באמצע העלייה לעיירה ישנה חנייה מסודרת לתצפית על העיר שמתחת. אני עוצר בצד ומחליט לצלם את הנוף הטבעי והמכאני. "פאק נגמרו הסוללות" לא נורא נראה כמה זמן ייקח לי להגיע לוילה. אני מגיע לסוף העלייה ולכניסה לעיירה, ואומר לעצמי, תוך כדי פרסה, "הייתי צריך לעשות משהו"? עצמי עונה לי: "לסגור את מערכת בקרת היציבות".

שוב אני בירידה לעיר, שלישי כ- 115 קמ"ש ואני רואה בעיני רוחי את ליאור (לוי) מתקרנף בספסל האחורי ואון לידי צועק: "גז, גז, צא שמאלה, ברקס חזק! תוריד לשני, גז ביניים כנס פנימה, עוד לא... עוד לא... עכשיו גז, גז וצא חזרה שמאלה.

פעם קראתי מישהו שהשווה רכב טוב בשילוב כביש מרתק לסקס. האלפא היא אולי לא הבלונדינית הבווארית עם ההנאה האחורית (לא יודע לא ניסיתי) אבל היא בהחלט נערת ליווי של 500 יורו.

ב-07:30 לאחר שעליתי וירדתי ועליתי וירדתי......והכביש הפך לפעיל יותר חזרתי לוילה. נכנסתי למיטה (עם הבגדים ועם חיוך דבילי) צמוד לשלושת הנשים של חיי. זוגתי פקחה עין אחת ושאלה: "נסעת מהר מהר מהר?" "כן" עניתי. "נהנית?" "כן" עניתי. היא הרימה את אצבע שמאל, קירבה אותה לרקה וסובבה.

מתבוסס באדרנלין, עם רעש המנוע באוזניים והפניות רצות מולי עניתי: WOW

חי סולומון

*****המון תודה ל-SRONIS שאפשר ועזר בעריכת הסיפור*****