עזרה בנוגע לצומת בחיים המקצועיים - המשך לימודים וקריירה ומה שבינהם

שלום לכולם,

אני מתחבט בזמן האחרון לגבי העדפה של לימודים נטו על פני נסיון תעסוקתי ולמידה OJT או שילוב של שניהם, אני אסביר:

גיל 18:

לפני הצבא למדתי הנדסאי מכונות בהתמחות מכטרוניקה במכללת אורט בראודה בכרמיאל, דרך פרוייקט של הצבא (לא שילמתי על הלימודים).

תוך כדי הלימודים היה עליי לקחת גם קורסים של הנדסה (B.Sc) ע"מ לחסוך את הדרך למהנדס אח"כ.

כך יצא שאחרי שנתיים, בגיל 20, הייתי הנדסאי והיו לי כ-34.5 נ"ז (מתוך 160) לתואר ראשון.

גיל 20:

בצבא שירתתי בתפקיד הנדסי במטה חיל האוויר, בחברת קצינים מהנדסי מכונות ואווירונאוטיקה, ורכשתי נסיון מועט אבל קונקרטי וממוקד בתחום של תכן מכאני ואינטגרציה בכלי טיס. לאחר כשנה וחצי התחלתי להוביל פרוייקטים.

במהלך התפקיד עשיתי קורסים מקצועיים וכן קיבלתי 4 תעודות הצטיינות.

גיל 23:

לאחר השחרור החלטתי לעבוד, בכדי לחסוך להמשך לימודיי.

גם כי לא היה לי כסף ללמוד ולהתקיים תוך כדי (היה לי רק את המענק הקטן של 6K והפקדון של כ-18K למטרת לימודים), וגם כדי לנצל את הטבות המס לחיילים משוחררים.

התקבלתי לעבוד בתעשיה צבאית בצפון, כמתכן מכאני במיקור חוץ ("עובד קבלן").

כאשר תמיד היה ברקע הרצון להיקלט כעובד מן המניין, אך זה לא בער מכיוון שלמדתי המון תוך כדי עבודה וגם התנאים בתור עובד קבלן די מקבילים לעובד רגיל.

גיל 25:

לאחר כשנתיים במקום העבודה, התחלתי להרגיש דריכה במקום (גם כספית וגם מקצועית) - גם בגלל שלא נותנים לעובדים במיקור חוץ "נושאי ליבה" או כל דבר "חשוב באמת" וגם כי מעשית (בדיקה ונסיון שדרוג) הגעתי לתקרת השכר בתור הנדסאי מכונות/מכטרוניקה צעיר.

כאמור, לאחר השנתיים ובמהלכן, לא היה כל נסיון לקלוט אותי, או מי מחבריי לעבור להיות עובדים מן המניין.

יותר מהכל, אני בחור שעובד קשה ורוצה לדעת שמה שאני עובד בשבילו עושה את ההבדל, וכשאין בטחון שאמשיך לעבוד שם מחר, אין את החיבור למקום העבודה והמוטיבציה בהתאם.

החלטתי להמשיך את לימודיי, גם כי היה לי את הבטחון הכלכלי להתקיים תוך כדי, גם כדי לשמן קצת את גלגלי השיניים של הדריכה במקום, וגם כדי לפרוץ את תקרת הזכוכית של השכר.

ואולי אפילו להקל על קליטתי בחברה, בתור "סטודנט", היות ולי יש 5 שנות נסיון והיכרות של שנתיים עם "המערכת" - דבר שבסוף התואר יעניק לי את המשרה המיוחלת.

כיום, גיל 25.4:

התחלתי ללמוד. ביקשתי מהמנהל לנסות לברר האם ניתן לקלוט אותי כסטונדט. הוא המליץ למנהל שלו.

כעבור חודש המנהל מעליו המליץ הלאה.

עברו להם חודשיים-שלושה בהם לא קרה כלום, כל פעם תירצו לי שזה לוקח זמן רב והיו מופתעים שעוד לא זימנו אותי לראיון וכד'.

קבעתי פגישה עם המנהל, והבהרתי שאני רוצה תשובה סופית!

הוא אמר שהוא ניסה, אך המנהל של המנהל שלו עצר את זה בגלל הציונים שלי בתואר (הקורסים הבודדים ההם שעשיתי אי שם בגיל 18 ).

זה הוריד לי את המוטיבציה לחלוטין. לא האמנתי שהם יעדיפו אנשים שיש להם עוד 5 נק' בממוצע מאשר מישהו שעובד אצלם כבר שנתיים.

הורדתי את מינון ימי העבודה שלי מ-3 ל-1.

הבנתי ביחידה שלי מחמירים, וניסיתי דרך המשאבי אנוש לנסות לעבור ליחידה אחרת, בה יראו את הנסיון וההמלצות על פני הציונים.

היום קיבלתי תשובה שהממוצע שלי נמוך מדי והם לא יכולים להציע לי משרות.

אני במילכוד, אם אני אעבוד "טוב" ואצבור נסיון נוסף - כנראה אפגע בלימודים ובציונים שלי.

אם אני רוצה להתקבל, אז אני צריך ממוצע גבוה, מה שאומר יותר זמן ללמוד - כנראה אפגע ב"דריסת רגל" (השולית) שיש לי במקום העבודה.

מבחינתי - למידה תוך כדי עבודה ונסיון מעשי מתעלים על ציונים בקורסים תיאורטיים.

מבחינתם - ציונים מעל הכל.

נסיתי למצוא משרות סטודנט/התמחות אחרות, אך ללא הועיל.

the bottom line:

אין לי מוטיבציה לעבוד שם, הם לא מאמינים בי וביכולות שלי, וזה נוגד את האידיאלים שלי (אני מספיק צעיר כדי לשמור עליהם) - אין לי מה לעבוד אצלהם אם כך.

למצוא חברה אחרת שכן תאמין בי, תתן לי להמשיך את הלימודים תוך כדי התלמדות או צבירת נסיון מקצועי והשתכרות, אני גם לא מוצא.

לעזוב את העבודה, להשקיע בלימודים - לא בטוח שאגיע לממוצע המיוחל. מה גם, יש לי הוצאות קבועות (שכ"ד ודלק) שירוששו אותי תוך שנתיים (נשארו לי 100 נ"ז לתואר שזה יותר).

מה לעשות?!?!

נכון שחפרתי, אבל זו לא סיבה לא לנסות לעזור

לפי כתיבתך אתה עובד בבקרי ולומד לימודי ערב,

מאוד קשה למצוא משרה מלאה תוך כדיי הלימודים.

אתה יכול לנסות 2 דברים:

1. להתפטר - לשאוף לציונים כמה שיותר קרובים למאה ולא ל80 (כלומר עם הווצאת 85 במקצוע של 100 תעשה מועד ב'),

כי ככה יקבלו אותך לשרת סטודנט בתעדוף גבוהה על פניי האחרים.

2. להשאר בחברה - "לסבול" קצת אבל יש לך הכנסה גבוהה + ניסיון רב, הרבה יעדיפו מישהו עם נסיון מאשר ציונים גבוהים.

אני גם סטודנט במלול ערב

הייתי במצב שלך פעם, מכוון שסבלתי בחרתי להתפטר

הבעיה שהציונים שלי לא הכי בשמיים (72~) קשה לי למצוא עבודת סטודנט ומשרה מלאה אף אחד לא רוצה סטודנט.

אז שקול טוב את היתרונות והחסרונות.

אתה לומד בצפון? אם כן יש המון חברות הייטק באזור שלך תשלח לכולם קו"ח הרבה מחפשים סטודנטים שם.

נכון שחפרתי, אבל זו לא סיבה לא לנסות לעזור

לא ציינת לאיזה מסלול המשכת בתואר ראשון?

ואם זה מכטרוניקה אז האם זה גם בבראודה או במוסד אחר?

כמו כן זה שמעליי כתב - האם אלו לימודי בוקר "במשרה מלאה" לתואר ראשון כשאתה מתחיל ישר משנה ב'?

הימור שלי (50-50):

ביצעת את מסלול ההמשך בבראודה למהנדסי אלקטרוניקה ואתה עובד במשרה חלקית ליד הישוב רקפת.

דעתי האישית בכל מקרה:

לעיתים גופים מסויימים חייבים למצוא שיטה לגיטימית לסנן מועמדים, מאחר ומצד אחד יש ביקוש עצום ומצד שני יש גם המון "חברים של", "בנים של" וסתם מקורבים להכניס בקומבינה. ולראיה כך גם משקל הציונים בקבלה לתארים מתקדמים באקדמיה אל מול משקל הראיון האישי. לצערך נפלת בגוף שגם מסתכל על ציונים. גם אני כמוך מאמין שהאדם והביצועים שלו בפועל הם שקובעים ולא הגחמות של מרצה למיתוג ומערכות ספרתיות שביום מתעלל בסטודנטים כי אשתו לא נותנת לו בלילה. אני חושב שאם לאחר שנתיים לא התייחסו אליך כמו שצריך אז כבר עדיף לך לעזוב ולחפש מקום אחר. אם אתה יודע שאתה לא הולך לאקדמיה (מקסימום תואר שני מנע"ס זה ממוצע 85 + GMAT ) אז לדעתי אין צורך סתם להישחט בשביל עוד כמה נקודות בממוצע.

עזוב אותך מהם, יש לך שנה לפחות לחפש משהו אחר בנחת. תלמד ואל תשכח גם להנות טיפה מהחיים. לבראודה יש את התכונה הזו של להוציא את האוויר מהמפרשים לכל מי שמגיע לשם וזה חבל. אני בתור סטודנט (לא שם) חיפשתי קודם כל כסף קל בצורת מלגות "פרח", מלגות מהסוכנות היהודית (יש סניף גדול בכרמיאל) ומלגות מכל מי שמוכן לשמוע. כמו כן עושים אחלה כסף בלהכין תלמידים לבגרות מתמתיקה \פיזיקה 3 יחידות בצורת שיעורים פרטיים כל השנה ומרוץ לפני הבגרות. זה היה 50 שקל לשעה עוד לפני 12 שנה כשהייתי סטודנט שנה א'.

שלא נדבר על למלצר פה ושם או כל עבודה אחרת. אל תדאג הכל מסתדר בסוף

בהצלחה!

לעניות דעתי (כסטודנט להנדסה מכנית בשנה אחרונה):

תמשיך במצב הנוכחי.

אם אתה מקבל שכר טוב (יחסית לעבודתך), אתה מצליח לשמור על שגרת לימודים (גם אם הציונים לא מצויינים) ולשלב בין השניים בצורה מבוקרת.

בסופו של דבר אתה תהיה עם תואר ונסיון מעשי של מספר שנים, דבר שלרוב מוריד מחשיבות ממוצע התואר.

תוכל להתקדם בצורה טובה, והדבר לא יהווה מכשול כמו לבוגרים ללא נסיון.

בכל מקרה, בהצלחה

חמשת הסנט שלי:

אתה בוגר מכללה, לא מאוד נחשבת בתחומה. הערך המוסף שלך בשוק העבודה על פני בוגרי אוניברסיטאות או מכללות אחרות יכול לבוא משתי נקודות:

1. ניסיון מעשי רב בשוק.

2. ממוצע ציונים מאוד מאוד גבוה.

כרגע נראה שיש לך את 1. ביד ואת 2. על העץ. איך אמרו חזל״נו, עדיף ציפור אחת ביד משתיים שרופות על המנגל.

אם טוב לך בעבודה הנוכחית מבחינה אנושית ומבחינת שכר תישאר שם. אם לא, תתחיל לחפש כבר מעכשעו עבודה אחרת וברגע שיש לך אופציה תעבור למקום חדש.

לפי כתיבתך אתה עובד בבקרי ולומד לימודי ערב,

מאוד קשה למצוא משרה מלאה תוך כדיי הלימודים.

 

אתה לומד בצפון? אם כן יש המון חברות הייטק באזור שלך תשלח לכולם קו"ח הרבה מחפשים סטודנטים שם.

אני לומד בוקר, עבדתי שני חצאי ימים ועוד יום מלא בשבוע (40% היקף משרה). כרגע יום אחד מלא (20% משרה).

אני אכן לומד בצפון, באורט בראודה, אך אני לא מוצא הרבה חברות שמחפשות סטודנטים. אפילו יותר מאחת קשה למצוא (אינטל).

לא ציינת לאיזה מסלול המשכת בתואר ראשון?

ואם זה מכטרוניקה אז האם זה גם בבראודה או במוסד אחר?

כמו כן זה שמעליי כתב - האם אלו לימודי בוקר "במשרה מלאה" לתואר ראשון כשאתה מתחיל ישר משנה ב'?

אני לומד לימודי בוקר במחלקה להנדסת מכונות בבראודה.

אכן שיבצו אותי ישר לשנה ב' (בערך סמסטר ד' אבל אני לוקח גם קורסים פחות מתקדמים וגם יותר מתקדמים).

בסופו של דבר אתה תהיה עם תואר ונסיון מעשי של מספר שנים, דבר שלרוב מוריד מחשיבות ממוצע התואר.

זה בדיוק העניין, שכמו שזה נראה - יש חשיבות רבה יותר לממוצע התואר, לאו דווקא למוסד בו הוא נלמד או הנסיון התעסוקתי. זה מגיע לאבסורדים שיש לנו ד"ר להנדסת מכונות במחלקה, שגם אותו לא רצו לקבל בלי ממוצע גבוה בתואר הראשון.

אם טוב לך בעבודה הנוכחית מבחינה אנושית ומבחינת שכר תישאר שם. אם לא, תתחיל לחפש כבר מעכשעו עבודה אחרת וברגע שיש לך אופציה תעבור למקום חדש.

לא טוב לי, ואני מעדיף להשקיע את זמני ומרצי ולרכוש נסיון - בחברה בה אהיה מועסק לאחר התואר. הבעיה היא, שרוב החברות דורשות את אותו הדבר (ממוצע, בלי קשר למוסד הלימודי) - כך שאני עשוי להיות לא מועסק כלל, עד לסיום התואר.

אודה לתגובות נוספות. זה נושא כבד משקל, וחשוב לי לראות שאני רואה הכל ומהכיוון הנכון.

קודם כל, גילוי נאות: אני מהנדס אלקטרוניקה בוגר מכללה, בתהליכי חיפוש עבודה.

מניסיוני האישי, המצב בשוק היום די גרוע-עד כדי כך שגם בוגרי אוניברסיטאות מתקשים למצוא עבודה, על אחת כמה וכמה אם אין להם ניסיון. אתה צריך את היתרון עליהם כבוגר מכללה (ולצערי-לרוב מכללה תחשב כטובה פחות מאוניברסיטה)-וזה יכול לבוא רק בדמות ניסיון בעבודה שיבדיל אותך מאחרים.

יש לי חבר שסיים תואר איתי לפני שנה, ועדיין לא מצא עבודה אחת בתחום ההייטק (כי אין לו בדל ניסיון).

יתכן שמה שאני אגיד ישרוף פה כמה פיוזים-אבל תמשיך לחפש עבודה בזמן הלימודים עד שתמצא מקום אחר שייתן לך ניסיון, גם אם זה יעלה לך בנקודות בממוצע.

הממוצע בתואר מאבד מחשיבותו כאשר יש לך ניסיון ביד ואתה אחרי אחרי העבודה הראשונה/שנייה שלך.

מה עדיף לך-שתעבור עוד שנה-שנה וחצי (עד שתסיים את התואר) ללא עבודה רצינית ובינתיים תחשב כ"סוס מת" בעיני מעסיקים שמחפשים מהנדסים עם ניסיון של 4 שנים ומעלה ולא מוכנים לתת צ'אנס למי שיש לו פחות?

שלח קורות חיים כל יום, שפץ אותם אם צריך. יתכן שאתה לא מקבל הצעות כי קורות החיים שלך לא כתובים נכון.

הדעה שלי בנושא די מנוגדת למקובל בישראל וכנראה הולכת לעצבן את כל קהילת יוצאי מזרח אירופה (אם לשפוט לפי תגובת ההורים שלי).

אני אומר: מצאת עבודה לא מלוכלכת מדי שגם נראית טוב בקו"ח? תסבול בשקט, תחיה באופן צנוע ותמשיך לאסוף כסף. אספת מספיק? תתפטר ותלך ללמוד במוסד רציני ובמשרה מלאה, לפחות את השנה-שנתיים הראשונות. תן לעצמך את ההזדמנות לחיות חיי סטודנט מלאים, בדירה גדולה ויפה ועם בילויים וzיונים עד אור הבוקר, בלי לדפוק חשבון לאף אחד או לחשוב על עבודה ואיך סוגרים את החודש. לעבוד אתה כבר תספיק בסטאז' וב-40 שנה שיבואו לאחר מכן.

זה מה שאני עשיתי, עד לשלב שבו ממשלה אירופאית מסויימת סירבה לתת לי ויזת סטודנט והורידה לטימיון שנה של הכנות. אז חזרתי לארץ והייתי מובטל מספר חודשים, אבל עכשיו מצאתי עבודה חדשה ששוב תתן לי הרבה נסיון שימושי ותאפשר לחסוך עוד קצת דינרו... ואז כנראה שבעוד מספר שנים בכ"ז אלך ללמוד בדיוק כפי שרציתי, וממש לא אכפת לי שזה יהיה בגיל 30.

בכל הטקסט שלך עד כה לא ראיתי מילה על בן/בת זוג או על ילדים, רק על העבודה. אני מניח שאתה רווק. במקום להיות בלחץ על מה שעתיד לקרות, על המשפחה שתצטרך לפרנס ועל התפקיד הבא שתרצה להתקבל אליו, אני מציע שתשחרר קצת את העניבה ותנסה להנות מהחיים. מנסיוני ולענ"ד, אם אתה עושה משהו בקצב שלך ובלי לחץ, התהליך יהיה הרבה יותר פרודוקטיבי והתוצאה הסופית הרבה יותר טובה ומספקת.

נקודה אחרונה - אם כרגע משעמם לך בתע"א ואתה לא מרגיש אתגר או מיצוי עצמי, אולי כדאי שתמצא תחביב חדש, תלמד שפת תכנות או תיקח איזה קורס בלימודי ערב ותנצל את הזמן להעשרה עצמית. בסופו של דבר איש לא יעשה את זה בשבילך מחד, ורק אתה יודע מה באמת מעניין אותך מאידך.

הממוצע בתואר מאבד מחשיבותו כאשר יש לך ניסיון ביד ואתה אחרי אחרי העבודה הראשונה/שנייה שלך.

מה עדיף לך-שתעבור עוד שנה-שנה וחצי (עד שתסיים את התואר) ללא עבודה רצינית ובינתיים תחשב כ"סוס מת" בעיני מעסיקים שמחפשים מהנדסים עם ניסיון של 4 שנים ומעלה ולא מוכנים לתת צ'אנס למי שיש לו פחות?

 

שלח קורות חיים כל יום, שפץ אותם אם צריך. יתכן שאתה לא מקבל הצעות כי קורות החיים שלך לא כתובים נכון.

לא הבנתי,

לחפש אני אחפש בכל מקרה, השאלה היא האם להמשיך לעבוד במקום הנוכחי שאין לי בו עתיד או לא?

אגב, עד סיום התואר יש לי שנתיים-שנתיים וחצי.

אני אומר: מצאת עבודה לא מלוכלכת מדי שגם נראית טוב בקו"ח? תסבול בשקט, תחיה באופן צנוע ותמשיך לאסוף כסף. אספת מספיק? תתפטר ותלך ללמוד במוסד רציני ובמשרה מלאה, לפחות את השנה-שנתיים הראשונות.

 

אם אתה עושה משהו בקצב שלך ובלי לחץ, התהליך יהיה הרבה יותר פרודוקטיבי והתוצאה הסופית הרבה יותר טובה ומספקת.

 

נקודה אחרונה - אם כרגע משעמם לך בתע"א ואתה לא מרגיש אתגר או מיצוי עצמי, אולי כדאי שתמצא תחביב חדש, תלמד שפת תכנות או תיקח איזה קורס בלימודי ערב ותנצל את הזמן להעשרה עצמית.

זה מה שעשיתי שנתיים, השאלה היא כמה זה מספיק? 50K? אולי 100K? אולי 500K?

אני עושה דברים בלי לחץ, פשוט full throttle זה הקצב שלי.

בגלל זה גם החופשה הכי ארוכה שלי בין תיכון-לימודים-צבא-קריירה הייתה חודש וחצי . וגם אז טיפסתי על הקירות.

תחביב זה רעיון מעולה, אבל לא פותר לי את סוגית הקריירה vs. לימודים שאיתה אצטרך להתמודד מתישהו, אלא סתם ממלא את הזמן הפנוי בין לבין. זה במישור אחר, ולא עונה על הסוגיה או מתמודד איתה.

בשורה התחתונה, תמשיך באותה עבודה (אשר אפילו לא קרובה למשרה מלאה) ותשלח קורות חיים בתקווה לקבל הזדמנות לראיון. בראיון תנצל את הקסם האישי שלך ותשכח מהלימודים, לפחות לאותן 10-15 דקות של הפגישה.

אני לא הנדסאי, אבל מסתבר שרובנו חיים כך.

כמה זה מספיק? 50K? אולי 100K? אולי 500K?

תעשה סקר שוק - תחליט איפה ומה אתה רוצה ללמוד, היכן אתה רוצה לגור בתקופה הזאת,

כמה תוציא על לייפסטייל/טיולים לחו"ל/פאבים/מסיבות בסופ"ש, וכמה בערך כל זה יעלה לך.

אח"כ תכפיל את הסכום בכמות השנים שהתואר לוקח ותקבל את המספר הנכון בשבילך.

אני עושה דברים בלי לחץ, פשוט full throttle זה הקצב שלי.

בסדר, שמענו, גם אני הייתי כזה פעם. רק מה לעשות שהחיים לא תמיד זורמים בקצב שלך.

היכולת להתאים את עצמך לנסיבות היא כלי חשוב מאד בחיים. מכיר את משל הצב והארנב?

לימוד של תחביב או כישורים חדשים זה לא סתם "למלא את הזמן" אלא להעשיר את עצמך,

להמשיך לנוע גם כשהחיים מסביבך עומדים. יש גם תקופות כאלה, ואם לא תשכיל להפנים

זאת בגיל צעיר, אתה הולך להתאכזב מאד בשלב מסויים בבגרותך.

לא הבנתי,

לחפש אני אחפש בכל מקרה, השאלה היא האם להמשיך לעבוד במקום הנוכחי שאין לי בו עתיד או לא?

אגב, עד סיום התואר יש לי שנתיים-שנתיים וחצי.

אתה צריך למשוך במקום העבודה הנוכחי שלך עד שתמצא מקום עבודה יותר טוב. אל תעזוב עבודה לפני שיש לך עבודה חדשה ביד, אתה סטודנט ולא תוכל לקבל אבטלה.

עד סיום התואר יש לך שנתיים-שנתיים וחצי? מצויין! זה בדיוק הזמן הנכון להתחיל לחפש עבודה שתתן לך ניסיון.

תעשה סקר שוק - תחליט איפה ומה אתה רוצה ללמוד, היכן אתה רוצה לגור בתקופה הזאת,

כמה תוציא על לייפסטייל/טיולים לחו"ל/פאבים/מסיבות בסופ"ש, וכמה בערך כל זה יעלה לך.

אח"כ תכפיל את הסכום בכמות השנים שהתואר לוקח ותקבל את המספר הנכון בשבילך.

 

בוא נתחיל:

הנדסת מכונות, אורט בראודה כרמיאל.

כרגע אני גר בקריות (בגלל שאני צריך לדאוג לדיור לאמא שלי, כי אין לה יכולת לשכור לבד דירה, ואין לנו בנתיים דירה נוספת כדי שהיא תגור שם), אך אין לי בעיה בשלב מאוחר יותר (קניית דירה לאמא) לעבור יותר קרוב למכללה כדי לחסוך עלויות.

היום אני מוציא 2,700 ש"ח על שכירות. 600 שקל על דלק. כ-2,000 ש"ח על מותרות (בגדים, יציאות, YES, אינטרנט וכד').

סה"כ כ-5K בחודש.

כ-60K בשנה.

נגיד שנקנה דירה מתישהו בתוך התואר שלי, ככה שאוכל לשכור דירה קטנה יותר וכן לחסוך בדלק. נגיע ל-4K בחודש.

לכל התואר - כ-100-120K ש"ח.

כרגע יש לי פחות, לא הרבה פחות.

 

 

בסדר, שמענו, גם אני הייתי כזה פעם. רק מה לעשות שהחיים לא תמיד זורמים בקצב שלך.

היכולת להתאים את עצמך לנסיבות היא כלי חשוב מאד בחיים. מכיר את משל הצב והארנב?

 

 

לימוד של תחביב או כישורים חדשים זה לא סתם "למלא את הזמן" אלא להעשיר את עצמך,

להמשיך לנוע גם כשהחיים מסביבך עומדים. יש גם תקופות כאלה, ואם לא תשכיל להפנים

זאת בגיל צעיר, אתה הולך להתאכזב מאד בשלב מסויים בבגרותך.

זה משהו שהתחיל והשתרשר בצבא, ואני מסכים איתך שזו נקודה בעייתית מאוד באופי שלי. אבל מצד שני זה מה שגורם לי להצליח במה שאני עושה בו.

מאוד מסכים עם ההגדרה של "להמשיך לנוע גם כשהחיים מסביבך עומדים".

אתה יכול להציע העשרה שכזו? (בלי להוציא יותר מדי כסף - כבר שיפצתי רכב אספנות למשל, הרפתקה שעלתה לי 15K).

מתן - תודה על תגובתך הכנה. אני אקח אותה בחשבון.

יש את רפאל בקריות ויש את כל המתחם בחיפה עם כל החברות הגדולות.

בשבילך זה מתאים.

יש לי עצה אחרת לגבי הערב, למה שלא תלמד לימודיי ערב ותעבוד בוקר.

אני עושה מסלול כזה וזה לא נמשך יותר זמן אלא אני לומד גם בסמסטר קיץ.

סה"כ 3 אני לומד פעמים בשבוע שאחד מהם זה שישי או שלישי תלוי מה תבחר.