מה נכון יותר בהמתנה ברמזור- הילוך משולב ומצמד מופרד או ניוטרל?(פוצל מדיון בטכני)

זה כן ימנע, אם תעשה את זה נכון. כיוון שלא מדובר בנושא טכני אלא בצורת נהיגה אני לא אתעמק בזה כאן, אבל זה עובד וזה הציל כמה וכמה מכוניות וכמה נהגים וחוליות צוואר. זה גם עוזר לא רק במצבים של פגיעה מאחור: לא אחת אני רואה התנגשויות שבהן בתאונה בתוך שטחו של צומת, לדוגמה, אחד הרכבים נדחף לעבר רכבים שעמדו באחד המסלולים; רכבים שעומדים בטור לאדום בנתיב לפניה שמאלה כשלידם עוברת תנועה במהירות 50 קמ"ש בעיר ו-90 קמ"ש (במקרה הטוב) מחוץ לעיר ברמזור הירוק הישר לפנים, ורכב אחד סוטה ופוגע בהם, ומה לא.

 

למסקנה: חשוב לשבת עם רגל על המצמד וגם לשמור מרווח גדול מהרכב ממול עד שרכבים מסביב מקיפים אותך ו"מחפים" עליך. ההשפעה על אורח חייה של דסקת הלחץ ושל מיסב הלחץ, כל שכן של הקפיץ - זניחים לחלוטין, בטח אם אתה מקפיד להאט מוקדם ולחסוך זמן בסיבובי סרק, מה שגם עוזר להקטין את הסיכון במצבים שציינתי לעיל.

למעט עיניין שמירת מרחק מרכב שלפנים, לא מסכים איתך לחלוטין. מצמד מיועד להפרדה רגעית של המנוע מהתמסורת. בכל מצב, בו נדרשת הפרדה ממושכת, יש לשלב לניוטרל ולשחרר את המצמד.

ההיבט הבטיחותי שהצגת מוכר וידוע, אך קיים גם היבט נוסף - אם תייבש את הרגל דקות ארוכות על דוושת המצמד, הרגל יכולה להחליק ממנה, והרכב יקפוץ קדימה. כמו כן, כבל מצמד, שנשאר מתוח לאורך זמן, יכול להיקרע והרכב גם במקרה זה יקפוץ קדימה בפתאומיות.

עייפות השירירם של הרגל היא לא עיניין זניח ושולי (בניגוד לבלאי מייסב לחץ), וכשאתה נוהג הרבה, ולשיטתך ממתין ברמזור קבוע עם מצמד מופרד - הרגל שלך תתעייף מהר מאוד.

בכל מקרה, נהג מיומן משלב להילוך ומתחיל בתנועה תוך שבריר שניה. נכון, זה לוקח יותר זמן ממה שדרוש כדי להתחיל בתנועה, כאשר ההילוך כבר משולב.

אבל-עדיין: לדעתי זה לא מצדיק בשום אופן עמידה עם הילוך משולב ומצמד מופרד. וכמו שכבר כתבתי - לא בכל רכב המצמד רך וקל כמו מרגרינה, וכשהוא לא כזה, מה שאתה מציע פיזית מאוד קשה לביצוע לאורך זמן.

בוא נצרף לטענתך מספר הנחות נוספות:

ראשית, בוא נניח שנהג שחכם מספיק כדי להתייחס לסכנה מאחור בזמן עצירה, חכם מספיק כדי לכוון תנוחת נהיגה כראוי ולכן הרגל שלו לא מתעייפת מהחזקת המצמד לחוץ (עניין של עומס איזומטרי בשרירים) ובטח שלא תחליק ממנו. בנוסף, בוא נניח שנהג כזה משתדל להאט מוקדם ובעדינות לקראת עצירה, מה שמקצר מראש את זמן הנייחות בכמה עשרות אחוזים.

ההנחה השלישית היא שיש צורך להחזיק את המצמד לחוץ רק במשך הזמן הדרוש על מנת שמכוניות אחרות "יחפו" עליך, מה שבדרך כלל לא לוקח הרבה זמן. אם אתה מוסיף את ההנחות הללו, משך הזמן שבו אתה מחזיק את המצמד לחוץ בפועל וההשפעה של זה על המצמד ועל הרגל שלך - הופכת לזניחה לגמרי. המצב הרצוי, אגב, הוא כזה שבו אתה מבצע "ניהול התנועה לאחור" תוך כדי האטה כך שאתה לא צריך לעמוד על המשמר בזמן העצירה עצמה - בכלל.

העברה לניוטרל מנטרלת גם את היכולת שלך להגיב לסכנה. אני תמיד מעדיף לאמץ קצת את התלת-ראשי שלי ולא לאמץ את חוליות הצוואר...

נאמר ואתה מגיע ראשון לרמזור לבד, אתה ממתין ואז מגיעה מכונית מאחוריך במהירות (הנחת היסוד היא שהנהג - בדר"כ נהגת לוחצת על הברקס חזק לקראת הרמזור ולא כמו אדם שיודע באמת לנהוג)

מה יש לך לעשות עם קלא'ץ לחוץ? להתקדם עוד 2-4 מטר עד שאתה מגיע ממש לצומת ?

הסיכוי שלך למנוע תאונה, לטעמי, אפסי

מה גם שכדי להגיע לתאונה שבה יפגעו חוליות הצוואר שלך (שאת זה אתב בעצם מנסה למנוע), המכה צריכה להיות חזקה כך שמהירות הרכב שמאחוריך גבוהה - מצב בו עוד כמה מטרים בודדים שתתקדם כבר לא ישנו הרבה.

בכל מקרה, השרשור מדבר על הפן הטכני בעוד אתה מדבר על סגנון נהיגה - לדוגמא הרגל שלי תהיה לחוצה על הקלא'ץ כל הזמן עדיין זה לא אומר שאני יודע מה לעשות כדי למנוע תאונה כמוך (כלומר, לא בהכרח אני אהיה ערני כמוך למה שקורה מאחורי) כי אני ואתה לא נוהגים באותה צורה, אך העלת נקודה מעניינת שאני אבחן אותה.

אגב, אשתי אשר שמרה מרחק (ובכך מנעה מכה ברכב שלפניה) וכ- 4 רכבים "חיפו עליה", חכם אחד הגיע במהירות וגרם לתאונת שרשרת של 5-6 רכבים.

האם היית יכול לעשות משהו שונה?

ואני מניח שאישתך, כמו מרבית נהגי ישראל, נוהגת בכלל ברכב אוטומטי ששם העניין בכלל לא בא לידי ביטוי והתאונות הללו עדיין קורות כל הזמן. מה גם שאף רכב לא יכול באמת לחפות עליך כי אם מישהו יתנגש בו והוא יעוף לתוך הרכב שלך החיפוי הזה לא שווה כלום. הפחתת את עוצמת הפגיעה כן, אבל תאונות שרשרת כאלו אתה רואה תמיד פגיעות חמורות יחסית.

וגם לברוח לתוך צומת סוענת ברמזור אדום היא לא אופציה עדיפה, במקום מכות יבשות בצוואר אתה תגמור בטקס אשכבה ממלכתי ומפואר ויכול להיות שתיקח איתך לשם עוד כמה אנשים. יש סיטואציות שאי אפשר לברוח מהם בחיים - האמריקאים קוראים לזה No Win Scenario. לא משנה כמה נהג טוב שתהיה, יש דברים שלא בשליטתך שאתה על הכביש - הרבה דברים.

ההסבר הקוואזי-בטיחותי הזה יותר ויותר נראה כמו תירוץ בדיעבד לנוחות מורי נהיגה ללמד תלמידים על מנת לצמצם פעילות בצומת ולמזער דימומים ומצבי קיצון (לפחות ברמה של לימוד נהיגה). ההשפעה הבטיחותית הריאלית של לעמוד בצומת עם מצמד לחוץ זניחה, אם בכלל. לנהג שמודע לסביבתו לא יקח זמן רב לשלב להילוך ולנהג שלא מודע לסביבה לא יעזור המצמד הלחוץ.

מה גם, שאם רוצים באמת להיות מוכנים ליציאה מיידים מהמקום, אז צריך להמתין עם רגל על הגז, ולא על הבלם, ולהחזיק את המצמד בנקודת חיכוך, ולא מופרד עד הסוף. ואת זה אני מניח ומקווה שאף אחד לא עושה.

אתם שוכחים עוד הנחה והיא שאם אתם רוצים שיהיה להם מקום להימלט אליו אתם מכינים אותו מראש. זה חלק בלתי נפרד מטכניקה שיסודה היא להישאר בהילוך ראשון. אני מצטט את אייזיק דוידוביץ':

אם הגישה שלך "זה משהו שלא ניתן לצפות אותו וגם אין אפשרות למילוט" - עמוד בניוטרל . אם אתה מאמין שתאונות דרכים ניתן למנוע וזה לא רק עניין של גורל- עמוד ב1 וצפה על המתרחש מאחור עד שרכב יעצור בביטחה ו"יחפה" עליך. עכשיו תחליט. ידוע לי על מספר מקרים שנמנעה תאונת חזית אחור תודות לעירנות נהג שדואג "לשמור על התחת" ולא להשאיר את שלום צווארו רק לאלת המזל.

ואת דני G:

בכדי לנצל נתיב מילוט יש להישאר בהילוך ראשון בעמידה (בגיר ידני).

אני מבטיח לפרסם שרשור נפרד שייגע בממוקד בנושא ניהול התנועה לאחור.

בציטוט שהבאת נראה שמי שנוהג על הרכב מתקשה לתפוס

שהזמן שלוקח להעביר רגל ימין מהברקס לגז הוא כמעט זהה לזמן שלוקח ללחוץ על הקלאץ', לשלב הילוך ואז לזרוק אותו יחד עם גז בשעת חירום.

זה בא ביחד עם אותן טענות שגויות שגיר ידני, כשאתה ראשון בצומת, גורם לכך שיצפצפו לך מאחורה חסרי סבלנות ועוד טיעונים הזויים דומים.

בקיצור, תגובה של מישהו שלא נהג בגיר ידני הרבה מאוד שנים (אם בכלל)

חן, זה כמובן לא מדעי, אבל אני חושב שהסכוי שבטעות תזרוק קלאץ' ותיכנס במישהו מלפנים גדול יותר מהסיכוי להמלט מתאונה מאחור.

אגב, במיוחד בעקבות השירשור הזה ניסיתי בנסיעה של היום בבוקר לעמוד ברמזור עם הילוך ראשון משולב. לאחר 15-20 שניות בלבד התחלתי להרגיש חוסר נוחות ברגל, וחזרתי לניוטרל. תאמין לי שתנוחת הנהיגה מותאמת באופן מייטבי.

העניין הוא לא רק מהירות הביצוע גרידא. יש כאן גם עניין של מורכבות ומספר הפעולות הנדרשות. בהילוך משולב, יש צורך בשתי פעולות - הרפיית המצמד ולחיצת הדלק. כמו כן, הידיים פנויות לתפעול ההגה אם נידרש להסיט את רכבנו הצדה לנתיב מילוט (ראה שרשור ייעודי לנושא). תחת לחץ, כשנהג מאחור מתקרב במהירות, נהג שייבחר בדרך המסובכת יותר - סביר שיתבלבל. נהג שנמצא בהילוך - הוכח אמפירית כי יצליח להימלט מהסיכון.

ובנוסף, לגבי "מי שנוהג על הרכב" - אני ציטטתי שני אנשים מפורסמים מתחום הוראת הנהיגה, הנהיגה המתקדמת והמירוצים - אז להגיד שהם לא מבינים או לא מצליחים לתפוס זו איוולת. הם אומרים את האמת לאמיתה, והייתי ממליץ לקרוא את דבריהם עם ראש קצת יותר פתוח.

נ.ב. בוקי, אם תקרא את השרשור הייעודי, תגלה שהצורך לעמוד עם הילוך משולב הוא רק במצבים מאוד מסוימים. עוד תגלה, שבדיוק באותם מצבים מסוימים אתה גם תאלץ לעצור מאוד מוקדם, כך שבשום אופן זריקת הקלאץ' לא תביא אותך למצב שבו תיכנס ברכב ממול.

הבנתי את כוונתך עוד בתגובה הקודמת, מה קורה למשל כאשר התנועה דלילה ובמשך כל זמן ההמתנה ברמזור לא נעצר רכב מאחוריך?

ומדוע כשנעצר רכב מאחוריך אין צורך יותר להיות ב"היכון"?

אם מגיע רכב שלישי, ודוחף את הרכב השני לכיוון שלך, אתה כבר לא אמור להגיב? מדוע?

לא רשמתי את זה במטרה לפגוע או בגלל שהראש לא פתוח, אלא כי זה נשמע לי תמוה לחלוטין.

החזקת הקלאץ' לחוץ מעבר לכמה שניות מתלווה עם כאב שריר, כאב ברכיים וקושי לאחר מכן לשלוט בקלאץ' בצורה טובה.

לי נראה שעירנות ושלוות רוח בנהיגה הרבה יותר חשובה לבטחון האישי מאשר הסיכוי הקטן הזה שתקלוט בראי שמישהו הולך להכנס בך, שבאמת יהיה לך בכבישים בארץ לאן לברוח וגם שבאמת תספיק להחלץ ממנו בין אם אתה צריך להכניס להילוך ולזנק לבין אם ישר לזנק.

ולהחזיק את הקלאץ' לחוץ, לי לפחות, לא תורם לא לעירנות ולא לשלוות הרוח.

שני רכבים או משאית שנעצרים מאחוריך מספקים "מחסה" מספיק יציב וקשיח בדרך כלל כדי להימנע מפגיעה. האמת היא שאני למדתי (שוב באלטרנתיבי) שיש לחכות לעצירה של שלושה רכבים מאחוריך, אבל לדעת חלק מהמדריכים גם רכב אחד זה משהו. שני רכבים נראה לי כמו פשרה סבירה, או משאית אחת.

עידן, לי תמיד יש (גם בכבישי הארץ) מקום כלשהו להימלט אליו. אפילו בלי מקום להימלט אליו, מספר המטרים הללו מלפנים עוזרים מאוד ויכולים בחלק גדול מהמקרים למנוע את ההתנגשות וגם במקרה שלא אז הם בדרך כלל מספיקים כדי להפחית את מהירות ההתנגשות מאוד (בחמישה מטרים אתה מספיק לרדת מ-30 קמ"ש בערך לאפס).

בנוסף, כיוון שלא מדובר בלעמוד עם הקלאץ' לחוץ כל הזמן אלא רק חלק מהזמן וגם זה רק במקרים מסוימים (קרא את השרשור הנפרד!) אז זה לא גורם שום עומס בברכיים, בטח שלא אם תנוחת הנהיגה מכוונת נכון. נינוחות היא דבר חשוב בנהיגה אך היא מושגת על ידי דרכים אחרות כגון תנוחת נהיגה, מיזוג תא הנוסעים, נקיון וסדר, ריכוז וכדומה - לא על ידי התעלמות מהסכנות!

אני חושב (ובלי שמץ של כוונה רעה או חוסר כבוד) שמי שהדריך אותך בנושא מעולם לא חווה מצב של תאונה או של כמעט תאונה קטלנית. הקור רוח שנדרש לשליטה הנדרשת הוא מעבר לאנושי - אלא אם כן אתה יודע בוודאות מוחלטת שהתאונה עומדת להגיע בזמן הזה בדיוק ואתה מתכנן את המהלכים שלך מראש לכך. אי אפשר לנהוג ככה במציאות והריכוז שזה דורש ממך יקח ממך כוחות שאחרי זה בנהיגה עצמה ששם הריכוז הזה דרוש יותר תהיה לך בעיה.

בתור אחד שעבר תאונה קשה בחיים שלו אני יכול לומר לך בוודאות שאתה לא יכול לתכנן ולהתכונן לזה וכל ההכנות שלא תעשה בסוף יתחרבשו לך בגלל הצפת אדרנלין, אינסטינקטים מובנים אנושיים, פאניקה, לחץ דם, דופק ועוד הרבה הרבה דברים שקורים שאתה רואה את המוות מול העיניים.

כמה שלא תתרגל את זה - הדבר היחידי שאני רואה שקורה בסיטואציה כזאת היא זריקת הקלאצ' ודימום מיידי של המנוע. שום דבר אחר לא תצליח לעשות.

אתה טועה. שני המדריכים שאני ציינתי מכירים את נושא התאונות מקרוב. זכור לי שבזמנו דני G היה מעורב בהתנגשות קשה שבה רכבו נפגע מאחור. הודות לעירנות וליישום חלק מהצעדים שפירטתי הוא הצליח להקטין את חומרת התאונה ולהימנע מפציעה. הוא עוד היה אז בתחילת דרכו והיום אין לי ספק שמישהו כמוהו היה מצליח למנוע את עצם ההתנגשות. בנוסף, שני המדריכים שציינתי הם גם בוחני תאונות דרכים שמכירים את ההתנגשויות גם מהצד השני של המתרס.

זה כל הרעיון - אם אתה מראש עוצר מוקדם ובודק מראות אתה בעצם לוקח את האפשרות שמישהו ייכנס בך מאחור ולכן התגובה שלך אינה תגובת פניקה. בעצם ניתן לומר שכל פעם שבה אתה מיישם את השיטה היא תרגול לקראת "רגע האמת." וזה, אגב, לא דורש ממך רמות מאוד גבוהות של ריכוז. בתנאי נהיגה סבירים, אני לא דורש מאף נהג (כולל עצמי) רמת דריכות גבוהה, אלא רק ריכוז כללי בכביש ובנהיגה. לא צריך יותר מזה.

חוץ מזה, הטיעון שלך הוא טיעון לגופו של אדם שלא מחזיק מים לא בפני שום תרגיל מחשבתי וגם לא בפני המציאות האמפירית, שכן הוכח (כפי שהסברתי) שהצעדים הללו מונעים התנגשויות מהסוג המדובר.

בנוסף, מסתבר כי איש נוסף, בחור שמבין בנהיגה (ובהתנגשויות) קצת הרבה יותר מכולנו ביחד וקוראים לו איתי אלון, ואלו דבריו:

הפוגע מאחור במכונית שלפניו מוגדר לרוב כאשם בתאונה. אין ויכוח שבדרך כלל הפוגע במכונית אחר מאחור הוא ה"אשם." השאלה היא האם בזה נגמר העניין? אשמה לחוד וכאבי גב וצוואר למשך שנים – לחוד. דווקא הנפגע מאחור הוא זה שסובל מהפגיעה הכואבת. במקום לחפש אשמים אפשר לבדוק מה עוד היה אפשר לעשות כדי למנוע את התאונה – ויש.

 

אז איך מונעים פגיעה מאחור?

הדבר החשוב ביותר הוא בדיקה תדירה ומתמשכת של המראות בזמן נהיגה, בעיקר בעת האטה או עצירה. רוב הנהגים חולמים בעמידה ברמזור או בקצה פקק, שבהם מתרחשים מרבית מקרי תאונות הפגיעה מאחור. מי שיציץ תדירות במראה ויתכנן מראש "נתיב מילוט" יוכל למנוע חלק גדול מן התאונות הללו. צעדים נוספים של "ניהול התנועה מאחור" לפי אלטרנתיבי הם: אמצעי מניעה כמו הקדמת ההאטה לקראת עצירה ואיסוף הנהגים מאחור תוך כדי תנועה, צעד נוסף הוא עידוד נהגים הנצמדים אליכם מאחור לעקוף. חלק גדול מן הנהגים הנפגעים מאחור נזכרים אחר כך שחשדו מראש בנהג שנמצד אליהם, אך לא "נפטרו" ממנו בזמן.

וגם במקום אחר:

1. שימוש שיטתי במראות ובמיוחד בהאטה

2. לעודד נצמדים מאחור לעקוף מיידית.

3. בדיקת מראות: בתנועה דלילה – 5 פעמים בדקה, בתנועה רגילה - 10 פעמים בדקה, בעומס תנועה - 15 עד 20 פעמים בדקה

4. האטה מוקדמת ואיסוף מכוניות בתנועה.

5. שימוש בהבהוב חרום (6 מאותתים) בעת האטה משמעותית של התנועה.

6. זחילה בעומס ללא עצירה ובנתיב הימני.

7. יש להמנע מלעמוד אחרון.

8. כשעומדים אחרונים עיניים על המראות עד שיש לפחות 3 מכוניות / 1 משאית עומדים מאחור.

9. יש להמנע מלעצור בשול הדרך