למה לפעמים שווה להיות אדיב ומנומס, גם אם הצדק עמך, או מעשה בכסא ואופיס דיפו

אני אשתדל לקצר, אבל לפני כשנתיים רכשנו כסאות למשרד שלנו מאופיס דיפו.

אתמול הכסא שלי כשל, והבוכנה שלו ירדה וסירבה לעלות.

למזלנו המשרד מסודר, שלפנו חשבונית וקבלה, ראינו תנאי אחריות, והכסא מתוצרת וקסמן עדיין באחריות.

טלפון לאופיס דיפו, שהפנו אותי ליצרן, שמצידו אמר שאין בעיה, להגיע אליהם לאזת"ע סגולה,

ויתקנו את זה על המקום.

היום ניגשתי אל וקסמן רהיטים, הפקידה בדקה את הקבלה, קראה למישהו שיתקן את הכסא,

כמה דקות תיקון, והופ אני בחוץ.

אני כבר ברברס לצאת, והפקידה פתאום רצה אליי. פותח חלון, "אדוני יש בעיה".

טוב, יוצא, מהרכב, הם מבקשים לראות שוב את הכסא, והבחור שתיקן אותו אומר, זה לא כסא שלנו,

כלומר לא וקסמן יצרו אותו.

מה עושים אני שואל? 100+מע"מ זו עלות התיקון. אני אקצר, אבל אחרי כמה דקות של חילופי דברים

מנומסים אבל חד משמעיים ממני, נקרא מנהל המקום.

בא, ראה, שמע אותי, הבין שלא מדובר שאיזה פרחח או גנב, וכך אמר: "אומנם זה לא כסא שלנו,

ואני מניח שלא אתה אשם בטעות של אופיס דיפו, אז סע ותהנה לך".

הודיתי לו מאוד, אמרתי לו שאני אפנה בכל מקרה לאופיס דיפו שיבררו את הנושא, ושאודה לו אם הוא יפנה

מצידו אליהם, שלא יקרה מקרה כזה לאנשים נוספים.

מסקנה, תהיו אדיבים, דברו יפה למי שמולכם, ובהרבה מקרים תחסך לך הרבה עוגמת נפש או טרטורים.

נכון, הצדק היה איתי, ובסוף בטח אחרי שהייתי רץ בין אופיס דיפו ליצרן, או ליצרן אשר ייצר באמת את

הכסא, היו מתקנים לי אותו. אבל למה להכנס לזה, אם אפשר לפתור דברים אחרת?

לאחר ניסיון לא מועט עם הכיסאות מאופיס דיפו פשוט הפסקתי לקנות משם , האיכות בד״כ לא טובה והכסא נפגם לאחר חצי שנה / שנה של שימוש לא אגרסיבי .

ד״א - אני גם תמיד מנומס מאוד , האמת שלפעמים אני מקנא באלה שאין להם בעיה לצעוק ולעשות רעש.

כיף לשמוע.

אני תמיד נוהג ככה. לדעתי זה גם חינוך מהבית.

אף פעם לא הבנתי את אלה שצועקים ועושים בעיות.

הרי בוא נחשוב הגיונית, ביקשת לכבד אחריות על מוצר מסוים, האחראית בחנות

אומרת כי אי אפשר, או כל סיבה אחרת - אם תצעק פתאום יהיה אפשר? להפך

היא תלך איתך ראש בקיר, וגם אם היה איזה סיכוי לעשות משהו, לדעתי היא לא תתאמץ בשביל בן אדם שצועק עליה ומשפיל אותה ומאיים עליה "אני אראה לכם מה זה, אני ככה וככה, אני מכיר את המנהל, אני אגרום לך לפשוט רגל".

למרות שקרה לי גם מקרים שאתה אדיב מידי ומנומס מידי, והם רואים את זה

בתור הינה הגיע עוד אחד שאפשר לנפנף אותו, ורק אחרי שעמדתי על שלי

רק אז קיבלתי את המגיע לי, אבל תמיד ללא צעקות, והרמת קול ובלאגן. כי זה פשוט לא נעים, ולא יפה, גם הרושם שאתה משאיר אחר כך.

הגישה שלי אומרת להיות אדיב ומנומס, אבל ממש לא פראייר.

לא חייבים לצעוק או להשתולל כדי להשיג מה שרוצים, אפשר

לעשות את זה גם בנימוס.

לגבי הכסאות מאופיס דיפו, מצחיק שדווקא הכסאות הפשוטים יותר

שעברו שימוש מאסיבי יותר החזיקו מעמד, והכסא שלי שהיה יקר

יותר וכביכול תוצרת וקסמן, כשל. אולי בגלל שזה היה בכלל מיצרן

אחר... 

בקיצור...

דווקא יש כאלו שרק יודעים להתנהל מול חוליגנים.

אפילו כשאתה נחמד אליהם הם חושבים שאתה תוקף כי לזה הם רגילים.

הגישה שלי אומרת להיות אדיב ומנומס, אבל ממש לא פראייר.

לא חייבים לצעוק או להשתולל כדי להשיג מה שרוצים, אפשר

לעשות את זה גם בנימוס.

לא מסכים, חבר.

אני בא ממשפחה חד הורית (אמא) והדבר הכי חשוב שהיא הקפידה בבית, זה חינוך. בין אם זה אומר לתת כבוד לבן אדם מולך או בין אם זה לדעת שלא מבקשים בלי המילה "בבקשה" ובטח לא מקבלים משהו, מבלי להגיד "תודה".

אתה יודע כמה פעמים דרכו עליי? כמה פעמים הכאיבו לי? זה מאוד פשוט, לצערי: נימוסים, לעיתים יותר מדי קרובות, מצטיירים כהתנהגות לאנשים חלשים בלבד.

היום, הייתי בבנק. חיכיתי בתור קרוב לשעה ואתה יודע מה? סבלנות, יש לי בכייף ואני אף פעם לא ניגש לאחד מנציגי השירות, בכעס. תמיד אני מכבד ומדבר בצורה הכי מנומסת שיש. אתה לא תאמין איך הנציגות עשו ממני "פורפרה" שם. הן העלו אותי הלוך וחזור במדרגות וכבר שלחו אותי הביתה, לאחר שהן לא רצו להגדיל ראש ולסיים עניין מסויים בשיחת טלפון פשוטה (שאותה אני עשיתי, בסופו של דבר).

באחד המקרים, יצא לי לראות אדם שהרים את הקול, התנהג בגסות רוח ואתה יודע מה? ישר לקחה אותו נציגה הצידה ועזרה לו. אז כן, זה היה כדי למנוע הצגות מיותרות, אבל היי, הבן אדם קיבל את מה שרצה.

לפעמים, לא צריך לדאוג כיצד מצטיירים ליד אנשים זרים. צריך לדעת לעמוד על שלך.

וזה הופך את העולם למקום חרא.

בלק ג׳וקר, תשים לב למה שכתבתי. להיות מנומס ואדיב, אבל לא פראייר!

אפשר להעמיד פקיד או מנהל בנק במקום, בלי לצעוק ובלי להשתולל, וגם להשיג

יותר ממה שחשבת. תקרין בטחון ותעמוד על שלך, בלי להיות חוליגן, תאמין לי שברוב

המקרים זה עובד. לפעמים אין ברירה וחייבים להיות חוליגנים, גם זה אני יודע להיות,

תהיה בטוח

אבל זה לא המצב הבסיסי.

מסכים עם מה שרשמת, פשוט זה מעצבן שזה נכון ברוב המקרים, אבל לא בכולם. ישנם מקרים, שכמה שלא תקרין אדיבות ורצינות, עדיין ינסו להשפיל אותך ולהוריד אותך למטה (אנשים שכבוד היא מילה זרה עבורם).

לי מאד קשה להרים את הקול.

בכלל, מאד קשה לי לעמוד על שלי (אני פוחד שהוא ייעשה שטוח או משהו). אני בד"כ אוכל כל לוקש שמוגש לי.

רק לאחרונה המצב התחיל להשתפר, בלי לעשות רעש יותר מדיי ובלי לעשות "בלגאן" יותר מדיי- רק אסרטיביות נטו.

זה, מגיע אחרי כמעט 4 שנים של עבודה עם 2... בואו ונגיד, שאני לא מאחל לכם צוות מנהלים שכזה (אחד מנהל חנות, אחד מנכ"ל ובעלים, אחד מנהל משלוחים, ואני? אחראי הזמנות...). השפה הגסה שלהם לא סתם גסה, אלא פוגענית במיוחד. וחסרת בושה.

אז מהעצבים, לאט לאט, אני לומד מה ואיך להגיד. אין ברירות...

היום, הייתי בבנק. חיכיתי בתור קרוב לשעה

גיסנו, תעבור סניף / בנק.

אין שום סיבה להמתין היום בשום בנק שעה.

רק אם אתה עובד שם, אז יש לך סיבה טובה להיות שם שעה, ואף יותר מכך.