בני זוג עם סדרי עדיפויות שונים בחיים יכולים להצליח?

מה דעתכם?

אני בשלב בחיים שיש לי עבודה קבועה,אוטוטו מתחיל ללמוד...

בעוד שחברה שלי עוד מעט משתחררת רק מהצבא,ואין לה שום תכניות ללמוד או שום דבר בסגנון.

אפילו רשיון נהיגה היא לא להוטה להוציא, באמת שבחורה עם לב טוב,וראש טוב באמת שלא חסר לה.

אבל כרגע לא בא לה כלום בחיים,כל הידידיות והחברים והמשפחה אומרים בדיוק אותו דבר אחלה בחורה אבל... לא בשבילך.

בהתחלה לא כל כך הייתי בקטע של להקשיב להם,אבל אולי יש טעם?

סתם ראיתי שיש פה הרבה חבר'ה נשואים וגרושים אז אמרתי נקשיב למנוסים ממני

בן כמה אתה, ובת כמה היא ?

אתה מחפש להיתמסד? אם לא,אז מה אכפת לך?

תזרום.

22 ו 20.

העניין הוא שגם אני הייתי בדיוק כמוה, ולאט לאט אני באמת מרגיש שקל יותר להתקדם ביחד ולא ביחיד.

והאמת שאני בקושי מצליח לדחוף את עצמי.

ואני יודע שגם היא מסוגלת אבל היא תמיד צריכה את הדחיפה הזאת - ואין לי מספיק כח בשביל לדחוף שניים.

קשה לענות בלי להכיר אותך או אותה, מה כן למדתי בחיים? זה כשיש ספק- אז אין ספק!

אתה לא צריך לדחוף אותה, תן לה כמה חודשים לשבת בבית לא לעשות כלום, בסוף היא תשתגע ותתחיל לחפש עבודה,

אני בתקופת הצבא לא חשבתי שאני יתחיל ללמוד בכלל, ולקח לי זמן (התחלתי בגיל 24) ועכשיו יש לי עוד שנה בערך ואני מסיים תואר ראשון בכלכלה...

אם אתה אוהב אותה, ואתה מרגיש שהיא האחת (למרות שאתם עדיין ילדים) , תן לזמן לעשות את שלו... כי בחורות טובות קשה מאוד למצוא היום!

תן לה להסתגל לאזרחות.

אני גם בטוח שיגיע השלב שהיא תרצה לעשות טיול בחו"ל (תאילנד,הודו,דרום אמריקה וכו')

אל תמהר לספול, זה גיל כזה שלא יודעים מה רוצים.

EASY EASY !

אני מרגיש בדיוק כמוך כי אני באותם לבטים בדיוק. אני בן 29 עוד מעט, חברתי בת 28.

אני אוטוטו מסיים תואר ראשון ומחפש עבודה יותר נורמלית, שלא לדבר על כך שיש לי רכב וגם יש לי משפחה תומכת שיכולה לעזור לי כלכלית (במגבלות מסויימות).

חברתי עוד לא עשתה תואר בכלל וצריכה להשלים בגרויות ולעשות פסיכומטרי, אין לה עתודות כלכליות (אמא שלה חיה בחו"ל ואבא שלה חתיכת שמוק שלא מעוניין לנקוף אצבע בשבילה) והיא עדיין לא בטוחה שהיא בכלל תרצה לעשות תואר אלא היא יותר מסתמכת על הכשרות מקצועיות שתלך אליהן.

חתונה נורמלית עוד שנה-שנתיים לא באה על הפרק עקב העובדה שמשפחתה לא יכולה (או לא רוצה) לתת אפילו רבע מהסכום, ומשפחתי אולי יכולה לתת שליש.

אני מרגיש שלפעמים אני היחידי שדוחף את שנינו, על כל המשתמע מכך.

הייתי אומר לך "תזרום", אבל אחרי מחשבה מרובה הגעתי למסקנה שיש גבול לכמה אפשר לזרום וכמה אפשר להשלים עם סדרי העדיפויות (בכפוף לגיל של שניכם). אם אתה בן 22 יש לך עוד הרבה זמן להחליט מה בא לך-שלא לדבר עליה כשהיא בת 20 שמתחילה את החיים האמיתיים.

אני מקווה שבסופו של דבר היא תמצא את הכיוון שהיא רוצה ללכת בו. אכן, בחורות טובות קשה למצוא היום אבל אתה לא בשלב שצריך לדאוג בקשר לזה. הזמן חכם יותר והוא יראה לך אם האמון וההשקעה שלך בה שווים את המאמץ או שכדאי לך לחפש אישה איכותית יותר.

כי בחורות טובות קשה מאוד למצוא היום!

+1

אין לך מה לדאוג, תן לה את הזמן שלה היא תשתגע מבלי לעשות כלום

זו החברה הראשונה שלך?

קודם כל אתה צריך להתנסות ולצאת מבועת "החברה הראשונה".

לכל גבר יש את החברה הראשונה, זו שהוא שפוט שלה, הוא נוטש את החברים, נוטש את התחביבים ובתכלס מתרכז רק בזוגיות.

רק אחר כך אתה תתחיל להבין מה היא זוגיות אמיתית, תלמד איך לדעת אם מדובר באישה שאיתה תוכל להסתדר גם בחיים האמיתיים (ריבים וחיים משותפים באותה דירה) ולא רק בדייטים וכיף בחודשים הראשונים של הזוגיות (שזה מה שקורה ברוב המקרים).

חוץ מזה, בחיאת אחי, אתה בן 22. תתנסה, תלמד, תעבוד, תחסוך, תחווה דברים, תנוח, תטייל לפני שאתה נכלא בברית הנישואים.

לאן אתה רץ ?......

שניכם רק מתחילים "לטעום" את החיים, אתה טעמת קצת יותר ממנה כי כבר השתחררת מהצבא, עיקלת את החיים האזרחיים ואתה מתחיל להתאפס על כיוון מסויים.

היא כרגע נמצאת עדיין בפאזה שונה ממך (אתה משוחרר, היא חיילת עדיין), בקרוב היא תשתחרר, סביר להניח שיקח לה קצת זמן להתאפס, אבל זה יקרה והיא תבחר לעצמה כיוון מסויים שנראה לה.

יכול להיות שתראה שאותו כיוון שהיא בחרה דווקא כן משתלב בכיוון שאליו אתה חותר ואז הכל אחלה, יכול להיות שתגלה גם שהכיוון שלה שונה משלך ויכול להיות שגם זה אחלה.

כמובן גם ישנה האפשרות שתגלה באמת שאין התאמה ושאי אפשר להמשיך ככה, אבל בשורה התחתונה, שניכם צעירים מאוד, שניכם רק בתחילת הדרך,תן לה זמן להתגבש על עצמה, זה לא קורה ביום, אבל כן תמשיך להיות עם האצבע על הדופק.

אני יכול לומר לך מהנסיון האישי שלי, חצי שנה בערך לפני שחרורי מהצבא הכרתי בחורה מקסימה, יצאנו בסך הכל 3 שנים כאשר כבר כשהיינו שנתיים בתוך הקשר (הייתי כבר בן 22 וקצת) הבנתי שיש ביננו פערים בכל מיני תחומים, הערתי את תשומת ליבה לכך וגם הבהרתי לה שאלה פערים שאם היא לא תדע לצמצם עם הזמן יהיה לנו קשה להמשיך יחד, כעבור שנה כשהייתי שלם עם עצמי שנתתי לה צ'אנס לשנות את מה שהיה צריך לשנות ושנתתי לעצמי גם זמן לנסות להתאים את עצמי יותר אליה- החלטתי סופית להפרד ממנה.

נפרדתי מהבחורה ועדיין אהבתי אותה מאוד כי היא היתה בחורה מקסימה, פשוט היו דברים שלא יכולתי לוותר עליהם.

עברו שנה וחצי של סדום ועמורה, הגעתי להונג קונג, הכרתי את ליטל ודיווחתי לה (לליטל) שהיא תיהיה אישתי כעבור שבוע בקשר....

היא לגלגה על ה"תעוזה" שלי, אבל היום, 4 וחצי שנים אחרי+טבעת+תינוק בן כמעט 10 חודשים היא יודעת שצדקתי.

מה אני בא להגיד לך ?

תן לזה את הצ'אנס, פעם אחת כדי באמת לגלות אם אתם מתאימים אחד לשניה, פעם נוספת כי גם אם זה לא יילך- אתה תלמד מכך הרבה ותדע להבא לזהות מראש מה מתאים לך.

תהנו.

האמת שלא היה איכפת לי עכשיו חברה בת 20 שלא עושה כלום ומתבטלת בבית .

אני קצת אחרי המצב שלך, אבל לפני שנה הייתי פחות או יותר שם, אני יוצא עם חברה שלי אוטוטו 4 שנים, בן 23 והיא 21.

אני עובד בהייטק ומסיים עכשיו תואר ראשון, והיא השתחררה מהצבא לפני כמה חודשים ומתחילה ללמוד שנה הבאה.

אני יכול להגיד לך בוודאות שזה יכול להצליח, זה לא פשוט לפעמים אבל מבחינתי אני לא במירוץ עם שום דבר, יש לי את כל החיים לפני וכל עוד זה עובד אז מעולה, אני גם ככה לא הולך מחר להנחית על עצמי משפחה אז זורמים ונהנים, זה הגיל

תודה חבר'ה. זאת לא החברה הראשונה גם לא השנייה. אבל העניין הוא שהיא באת בחורה מגניבה ומבחינה כלכלית ההורים שלה הרבה יותר מבוססים משלי, אבל הבעיה היא שאני רואה כל כך הרבה פערים עם הזמן... שזה פשוט מוריד לי את החשק. ולא משנה כמה היא תפגע ממני וממצבי הרוח המשונים שלי שבאים בגלל המצב הזה היא לא מוכנה לוותר על זוגיות. ולא בא לי להרגיש החמצה מצד שני. .. אבל בו זמנית יש רגעים יפים. אולי בגלל שאני עובד בקרב הרבה נשואים בעבודה שאומרים לי שאם היו במקומי לא היה חור שלא היו עושים לו שפכטל... נכון זה שטחי אבל היא כבר רוצה לעבור לגור ביחג ולא בא לי להשלות אותה. בכל אןפן מצטער נל בנירוד אני מבפלטפון.