סיכום שנה ו14K על כבישי ארצינו עם הקליאו

לפני שנה הלכתי לראות קליאו בי יד שלישית מבחורה צעירה, הכל היה נשמע מרשים הרכב נוצץ מבחוץ, מעט מטונף מבפנים אבל בהחלט היה נראה שמור. קבענו ליום שישי על בדיקה והעברת בעלות, מגיע הרגע המיוחל ואני הולך לי לתומי עם אבא שלי בידיעה שעל בדיקה אני לא מוותר! מגיעים לשם יום שישי גשום ומבולגן הצפות בכל נתניה ובמכון התור משתרך לו לאיטו, אבא שלי שנבהל מהתור החליט שהבדיקה מיותרת. סמכתי עליו כי האמנתי בו, או שיותר נכון רציתי להאמין בו שהוא יודע מה הוא עושה (לא עשינו בדיקה הסתבר כי אבא שלי מיהר לעבודה), ואז התחילו הצרות לבוא.

אני לא אציין בסדר כרונולוגי מה החלפתי אבל זה הסתכם ב:

תושבת אגזוז, תושבת גיר, 4 מאריכי סליל הצתה, מצבר, סטארטר

ולפני כחודש הגיע הקש ששבר את גב הגמל, התחיל בעיה במסרק הגה במהירות נמוכה ההגה היה מתקשה בשיוט של 110+ ההגה היה רועד. לקחתי את הרכב בשבוע שעבר לבדיקה מקיפה במוסך מרכזי של רנו

ואלו היו ההממצאים דרוש לרכב

4 בלמים, 4 צמיגים, כיוון פרונט, איזון גלגלים, קלאצ', שיפוץ מסרק הגה, בולמי זעזועים, ABS שהפסיק לתפקד, תושבות מנוע, הנעילה מרכזית התחילה לעשות בעיות, והדובדבן שיפוץ גיר עקב נזילת שמן שהחמירה. אגב עם כל הריג'קטים של הרכב, לא ציינתי אפילו שבגללתי שלא ביצעתי בדיקה לא ידעתי לכל המכות שהרכב עבר בשלדה ורק אחר כך בדיעבד גיליתי שההיסטוריה של הרכב הזה עתירת תאונות מאחורה ומקדימה.

אתמול מכרתי את הרכב עם כל הצער שבדבר ובאמת שאהבתי את הרכב והשקעתי בו מעל 7 אלף במוסכים, קניתי את הרכב ב15 ובצער רב נפרדתי ממנו כי לא יכלתי יותר, הרגשתי שאני קם לעבודה בשביל לתקן את הרכב במשכורת הבאה. הפסדתי על הרכב הזה עם התיקונים והירידת ערך כ12-13 אש"ח.

נק' האור היחידה היתה ברכב הזה שהוא פשוט היה רכב מפנק, מנוע חזק מאוד והרכב שייט לו בניחותא בשעות הקטנות של הלילה בכביש החוף כ140 קמש בשקט, רכב מאוד שקט עד כדי כך שהוא לא נשמע בכלל בהילוך סרק אין תחושה אפילו שהרכב דולק. והוא היה מאובזר בצורה לא רעה, 2 חלונות חשמל, הגה כח, ABS, נ"מ, חיישן טמפ' למזג האוויר בחוץ, מזגן שהיה מקפיא אותי גם בקיץ.

עם כל העצבים של נהיגה בגיר רגיל ועם קלאץ' שמפריד גבוה, כנראה שגם הרכב הבא שלי יהיה ידני, כי החווית נהיגה בין אוטמט לידני זה פשוט שמיים וארץ. אני אישית חוויתי על בשרי המון חרא ולמדתי המון החל ממוסכניקים נוכלים שרק מחפשים לדחוף לך החלפת חלקים, וניסיון לשחוט במחירי עבודה. הרנו מבחינת תיקונים סופר בעייתית עקב צפיפות אדירה בתא המנוע.

בכל אופן היא נמכרה בשמחה שמהולה בעצב מצד אחד אהבתי נורא את הרכב, מאידך הייתי פשוט משועבד לרכב והיתי עובד רק בשביל הרכב.

נקנתה עם 193K נמכרה עם 207K החזקתי בה בול שנה נקנתה ב30 ל10 2009 ונמכרה ב 11 ל10 2010.

ברוך שפטרנו.

תתנחם בזה שהרשימה שלך נראית כמו נספח מקוצר בהיסטוריית הטיפולים של הקליאו B (מודל 2001) של חבר טוב שלי שבעוונותי המלצתי לו בזמנו לקנות את רכב.

מקווה שלא תסבול עם הרכב הבא.

מזכיר קצת את האונו (96) זצ"ל שהייתה לנו לא משנה כמה שמרנו עליה (ושמרנו) זה נראה כאילו כל בוקר האוטו היה מנפיץ תקלה חדשה, כדי שנדע שהוא "עדיין חי". אבל, עם כל הבעיות שלו - האוטו היה תענוג לנהיגה

עם כל העצבים של נהיגה בגיר רגיל ועם קלאץ' שמפריד גבוה, כנראה שגם הרכב הבא שלי יהיה ידני, כי החווית נהיגה בין אוטמט לידני זה פשוט שמיים וארץ.

כל כך נכון. חבל שקשה יותר ויותר למצוא רכבים ידניים בימינו. רבות מהחברות פשוט לא כוללות את האופציה הזו (לפחות לא בדגמים המגיעים ארצה).

קנית אוטו עם קילומטרז' די גבוה וכנראה לא מטופל בהקפדה אבל מטעויות לומדים.

גם אני מעדיף ידניות אבל לצערי הרכב הבא שלי יהיה אוטומטי בגלל מגבלות פיזיות שמקשות עלי נהיגה בגיר רגיל בתנועה עמוסה וזה רק הולך ומחמיר.

למה קנית רכב עם כ"כ הרבה ק"מ? ולמה ויתרת על בדיקה?

מטעויות לומדים. רכבים כאלה, שיש אותם בד"כ אצל סטודנטיות, רכבים שאפשר למצוא אותם מטופלים לפי הספר - לא כדאי למהר ולרכוש מכל אחד.

עכשיו אני מחפש פונטו ספייס, אם אין ספר טיפולים ממוסך מורשה - אני לא ממשיך בכלל את התהליך. ככה אני מונע את העצבים של המוסכים אח"כ.

זה לא משנה איך הרכב נראה ואיך הבעלים שלו נראים.

בדיקה מעבירים וזה חוק ברזל.

בזמנו בדקתי פיג'ו 206 שנראתה כאילו היא יצאה מהחנות (הייתה 6 שנים על הכביש).

הבדיקה הראתה מכות שלדה כמעט בכל צידי הרכב, כמובן אחרי שהבחור התחייב בטלפון שאין מכות והכל נקי.

מבחינת ק"מ הרכב חוגג אוטוטו עשור על הכביש ועד אז בטח יגיע ל210 אק"מ שזה אומר כ21 אלף לשנה

זה לא כזה הרבה כשמסתכלים על ההמוצע הארצי, אבל זה המון על הכביש, למעשה רוב הרכבים סביב השנתון 00-02 היו באיזור 180-220 קמ או שככה שזה היה באותה התקופה שחיפשתי רכב