מיני-מאמר לשבת, והפעם: עוצמה, אוהמים ומיתוס אחד פחות (או: 1 אוהם - הסיפור האמיתי)

עכשיו זה הזמן לומר "אמרתי לכם" ??

יאללה, כולם לעבור ל 4 אוהם (אם לא 8..) בפקודה !.

מתי יוצאים המגברים החדשים של ה ?

אתה יכול לסכם אותו לבד?

עובדית, מסקנות .....

תודה

הרעיון של הבדיקה הזאת נועד לשמור את העוצמה זהה אך לגרום למגבר "לראות" מטען נמוך יותר.

 

 

בטוח שהכוונה היא לא להתנגדות, אלא למטען?

אם התרגום נכון אז המשמעות לא ממש ברורה לי.

האמת שיש לזה גם הסבר הנדסי נטו:

לכל דרגת הגברה יש עקבת יציאה, דרגת ההגברה מחוברת לעומס- בקרה שלנו רמקול עם אופי השראי (סליל).

מצב תמסורת אופטימלי הוא כשעקבת העומס זהה לעקבת היציאה של המגבר.

כלומר אם המגבר בנוי באופטימום ל 4 אוהם (בד"כ בתדר של 1KHZ) אזי ניצולת אופטימלית של הספק תהייה עם רמקול שגם הוא בעל עקבה של 4 אוהם, כל רמקול בעל עקבה גבוהה או נמוכה יהיה בעל ניצולת נמוכה יותר משמע יותר בזבוז אנרגיה על חלקים אחרים במערכת במגבר או מחוצה לו (כבלים,קבלים, רכיבים דינמיים וכו..).

ירידה זו בניצולת יכולה להמדד ב "הפרש ה db".

כשעובדים במערכת נצילה פחות יש יותר איבודים אבל הדבר לא מעיד בהכרח על תוצאת איכות סאונד פחות אלה על בזבוז אנרגיה והתמודדות עם בעיות חום ואיבודי הספק על כבלים וכולי.

במערכות ביתיות מקובל דווקא עומס אופטימלי של 8 אוהם או 4 אוהם. אני מניח שגם בעולם הרכב יתכן שיש מגברים עם אימפדנס יציאה שונה.

הנוסחה להמרה מערך ב db ל ערך "רגיל היא 10 בחזקת הפרש ב [db] חלקי ש 10 נוא הפרש "אמיתי".

למשל אם ההפרש בdb הוא 3db פחות , משמע 3- , אזי נחלק ב 10, קיבלנו 0.3- , עכשיו נחשב 10 בחזקת 0.3- ונקבל בערך 0.5 , כלומר קטן פי 2.

נתן.

רומן צודק לדעתי,

הוספת נגדים היא בעלת אפי עומס טהור (ניגודי) ואיךו רמקול הוא בדרך כלל דמיוני שלילי (סלילי - השראה), בדיקה כזאת היא רק כדי "לרמות את המגבר" ולתת תחושהשל ההספק שהולך לאיבוד אבל היא לא מייצגת באמת את מה שיקרה לסאונד במערכת בו הרמקול הוע עם עומס שונה...

דוגמת פירוטכניקה.

הוספת הנגדים הזו לפני הרמקול בכדי לגרום מגבר לראות התנגדות אחרת באה לידי שימוש במעגל שנקרא ז'ובל.

המטרה היא לגרום למגבר לראות התנגדות קבועה במקום זו של הרמקול שהיא משתנה מתדר לתדר וע"י כך למנוע "ריקוד" של נקודת החיתוך של הקרוס.

הסיבה העיקרית לשימוש באלמנטים עם התנגדות 4 אוהם ברכב היא למיטב הבנתי סיבה היסטורית - הסיבה היתה שבכדי לנצל את המערכות לרכב היה צריך להקל על העומס של המגברים בין אם היה מדובר על מגברים חיצוניים שבאותה תקופה מגבר שמוציא מעל 60 וואט RMS היה משהו מאוד נדיר ויקר או בין אם מדובר בהגברה סטנדרטית של הHU.

ככה הצליחו להוציא יותר הספק מההגברה של מערכות לרכב עם התפשרות מאוד קטנה על איכות.

תשימו לב שעם השנים - כשבודקים רמקולים מקוריים לרכבים, אפשר אפילו למצוא היום רמקולים מקוריים עם התנגדות של 16 אוהם - אני מנסה להזכר באיזה רכב במשפחה שלנו נתקלנו בכזה דבר.

השאלה היא כמה זה מורגש בסאבים? כאשר לוקחים מונו ומנצלים את ההספק שלו בהתנגדות נמוכה יותר, זה באמת מורגש הירידה באיכות?

מניסיון על מגבר שלי ברכב הקודם. בין סאב בהתנגדות סופית של 2 אוהם לבין סאב זהה בהתנגדות סופית של 1 אוהם לא הורגשה ירידה באיכות (לפחות בחמש דקות הראשונות עד שהמגבר החל להתחמם..) אבל מצד שני גם לא הורגשה עלייה כלשהי בעוצמה. ניתן להסביר זאת בנצילות הדרייבר שיורדת עם הירידה בהתנגדות ובעוד כמה וכמה פרמטרים שונים אבל המסקנ המתבקשת היא שזה לא דרוש ושהיתרונות של 1 אוהם (אם בכלל במערכות מכוונות SQ) מתגמדות לעומת החסרונות.

למי שיכול, שינסה להפעיל את הסאב בהתנגדול גבוהה יותר ויתן את רשמיו. (נקודה למחשבה - סביר שבמעבר מ 1 אוהם ל 4 אוהם העוצמה תהא נמוכה יותר ויידרשו תיקוני גיין ו/או פרוססור. המטרה היא לאמוד את ההבדלים כשהמערכת מכוונות כראוי.

יש משהו בדברייך - מניסיון אצל אחי עם סאב שעבד ב-1 אוהם או ב-4 אוהם. הוא היה נשמע כמעט זהה בכל אחד מהחיבורים (מבחינת עוצמה). אבל, זה גם תלוי במערכת החשמל, לא? (בהספקים גבוהים הכוונה, הרי מערכת חשמל לא ראויה לא יכולה לספק מספיק חשמל כדי שמגבר יוציא את המוצהר עליו [במקרה המדובר 1500+]).

ברור שבהתנגדות נמוכה יותר מגבר יהיה יותר עוצמתי/נציל.

נעזוב את זה כרגעה.

לדעתי לא יהיה שינוי באיכות בשני המקרים של 4 הום ו-1 הום בתנאי:

• מדובר בסליל אחד ברמקול
  
• שמערכת חשמל טובה
  
• מגבר מעוצב ויכול לתת אותה עוצמה בהתנגדות שונה.

בעיה היא בשוני התנגדות של סלילים בסאבים. בתחביב שלנו רוב הסאבים הם שני סלילים.

וכאן מתחילות הבעיות.

בחיבור במקביל שוני קתן בהתנגדות סופית (סליל + חיווט) מווצר בעית העיוות לרמקול, וזה גורם לתמונה לא מושלמת.

בחיבור בטור אין בעיות האלה, התנגדות היא אחידה, ושוני ההתנגדות הסלילים לא רלוונטית כאן.

למיטב הבנתי, הרעיון של 2 סלילים בדרייבר הוא בעיקר כדי לתת יותר אפשרויות חיווט והתאמת התנגדויות.

אדגר, אתה תתפלא אבל ההבדל בעוצמה הוא לא מה שהיית חושב.. על אחת כמה וכמה שמערכת החשמל ברכב היא סטנדרטית.

בגדול מדובר על משהו שהוא כלל לא מעניין.

בפועל, אנחנו רק מדברים על התנגדות נומינלית.

זה כלכך לא משמעותי ביחס לאיכות מכיוון שסאב שעובד במהלך ניגון טווח של תדרים, ההתנגדות שלו עולה על מעבר לכמה עשרות אוהמים.

אז מה זה משנה אם הוא מחובר בהתנגדות נומינלית של 4 אוהם או של אחד אוהם, כל עוד במהלך העבודה הוא מגיע להתנגדויות אדירות שנובעות מכח המגנט ויצירת ההתנגדות הפנימית של הסאב.

לכן, תפסיקו להתייחס לזה כשחור או לבן.

אף אחד לא יכול להבטיח שעבודה בהתנגדות גבוהה יותר = איכות גבוהה יותר וההיפך.

בתחרויות SPL יש חשיבות להתנגדות הנומילית, אבל מכיוון שגם ככה בפורום לאף אחד(אולי למעט בודדים מאוד שניתן לספור אותם על יד אחת) אין לאף אחד מערכת חשמל שיכולה להפעיל מערכת שמשלבת סאב אפילו של 600 וואט RMS.

אז בטח ובטח כאשר מדובר על עבודה בהתנגדות נמוכה יותר שתורמת לעבודה לא יעילה של מגבר ביחס לאותו מגבר רק בהתנגדות גבוהה יותר.

יש אסכולות שלמות שדוגלות בגיבובי שטויות כמו ככל שהנצילות של האלמנט נמוכה יותר כך הוא יותר איכותי.

בפועל אם אנשים היו יודעים איך נמדד נתון זה, הם היו מגכחים על עצמם.

זאת רק דוגמא אחת מיני רבים.

והעניין שלשמו הדיון, אינו אלא עוד אחד מאותן דוגמאות.

קחו זאת לתשומת ליבכם- ואגב, אל תאמינו לי- קחו רב מודד ותמדדו בזמן עבודה בעצמכם.

רק על תתפלאו איך הטוויטרים שלכם פתאום מגיעים להתנגדות של מאתיים.

חברה,

הנדסית אין שום צידוק לטענה על איכות טובה יותר באמפדנס גבוה\נמוך יותר.

זה משפיע סכ"ה על נצילות ולא על איכות.

ברור שכשהנצילות יורדת, בזבוזי ההספק עולים ומכאן בד"כ החום וצריכת הזרם.

אם המגבר והכבלים מתמודדים עם הזרם(לא פשוט) והחום(בד"כ ע"י פיזור) אזי אין השפעה על האיכות.

פרט קטן,

כל נושא "ההתנגדות" הוא לא התנגדות אלה היגב\אימפדנס של רכיב סלילי (בד"כ) לעומס במגוון תדרים.

המספר הפורמלי מציין לרוב היגב ב 1KHZ, שזו נקודה אחת בלבד על גרף שלם של היגב כפונקציה של תדר.

כדי לעשות ניתוח אמיצי יש לראות את הגרף במלא וגם את זה התואם של המגבר - עבודה קשה ובדרך כלל חסרת משמעות.

הצליל הוא שקובע- נקודה.

רמקול הוא לרוב סליל שהיגבו (התנגדותו) לינארית לתדר, משמע בתדר נמוך היגב נמוך.

ולכן אם בסאב עסקינן- משמע תדר נמוך, ההגב נמוך מאד וממש לא קבוע, ב"פאנץ'" טוב של דראם באס פיתאומי כל חישובי ההתנגדות הריגילים לא שווים גרוש ואפשר לנסות להסתבך עם חישובים נוראיים - אבל למזלנו אין טעם.

כל מה שצריך הוא הרבה,הרבה,הרבה, הרבה, הרבה, המון זרם.

מגבר טוב נמדד ביכטלת שלו לתת מכת זרם חזקה אחרת הבאס לא יהיה קרנצ'י, קריספי, בומי, או כל כינוי אחר.

הספק מפלצתי טוב רק אם אתה בקטע של "הופעה שכונתית".

כל החישובים המתמטיים הנפוצים לא רלוונטים, רק מה שנשמע טוב. כל השאר גימיק.

תכנון אלמנטים אנאלוגיים הוא אמנות שהופכת להיות נחלת מעטים כמו חייט טוב ונוסחאות ומספרים לא יעידו על דבר.

נתן.

עשיתי מבחן עיוור לחבר שגם אוהב מערכות,איך שהוא נכנס השמעתי לו סתם שיר ואמרתי לו "אתה שומע משהו חדש?"

לא הספקתי לסיים את המשפט כבר קיבלתי תשובה "כן באמת שומעים יותר טוב ,מה עשית?" מן הסתם שלא עשיתי כלום,פשוט חלק גדול מהאנשים הולכים על עיוור עם המושגים ובטוחים שזה משפר.