תפסתי ילד מפרק לי פקק ונטיל מהאוטו, או: כך מלמדים לתת כבוד לרכוש הזולת

אתמול בשעת אחה"צ, אני נמצא בבית הוריי ומתכונן לצאת בזמן הקרוב. אמי, שעומדת במרפסת הבית וצופה למטה קוראת לי לבוא במהירות. אני מגיע, היא מצביעה על חבורת ילדים שעומדת בגינה מתחתנו, ומספרת לי שאחד הילדים לפני רגע היה בסמוך לרכב שלי והתכופף לקחת משהו. אני מביט על הילד האמור, שכרגע יושב על אופניו, ומבחין בהתרחשות מעניינת סביבו: כל שאר הילדים מביטים בסקרנות בדבר-מה שנמצא בידו.

אני אומנם לא מת על מתמטיקה, אבל ה-1+1 שקפץ לי לראש נתן תוצאה מאוד ברורה. רצתי לחדר, שמתי נעליים, ורצתי שמונה קומות במדרגות. כשהגעתי למטה, החבורה החלה להתפזר לאיטה, והפושע הקטן כבר היה בצד המרוחק של הגינה. כשהוא הבחין בי מתקרב אליו בספרינט רצחני, כבר הייתי די קרוב אליו. לעיניו המשתאות, התכופפתי לגלגל האחורי של אופניו והוצאתי את פקק הונטיל שאך לפני דקותיים עוד היה על הרכב שלי.

בשלב זה ניקח אתנחתא קטנה מהסיפור לטובת מי שלא מבין מדוע ולמה אני רץ בשביל פקק ונטיל:

לפני כחודשיים, עת ביקרתי בארה"ב, הבאתי רביעיית פקקים מיוחדים לונטיל, בעלי התראה לירידה בלחץ האויר בצמיג. באחד הביקורים הקודמים אצל הוריי, היה מי שדאג לשדוד מזוג הגלגלים האחוריים שלי את הפקקים שלהם, כך שנותרתי עם פקקים בקדמיים וכמיהה עזה בלב לתפוס את המנוול שגנב אותם.

הלאה, ממשיכים: אני פונה אל הילד, כבן 12, בתקיפות ושואל אותו מהיכן הפקק. "הביאו לי", הוא עונה. אני מרגיש את כל הפיוזים שעוד נותרו תקינים במוח שלי קופצים, דבר שגורם לו להיכנס למצב של חפפה. אני מגייס את כל כישורי הצרחות הנתניתיים שלי, ושואג עליו באמצע השכונה ולעיני כל שהוא גנב ושייתבייש לו. כמובן שהוא מנסה כל העת להסביר לי אחרת, אבל בשלב זה אני כבר דורש ממנו שיגיד לי את כתובתו כדי שאוכל להגיע אל הוריו. הפעם היתה תשובתו "אסור לי".

"אין בעיה, תביא את אבא שלך לכאן".

"הוא בחו'ל".

"אז את אמא"

"גם היא בחו'ל"

"אין בעיה, אז האופניים שלך באות איתי, ואם אתה רוצה אותן בחזרה, תבוא עם אחד ההורים או עם המשטרה".

אמרתי, ולקחתי את אופניו בידיים.

הלכתי לכיוון הבית, כשחבורת הילדים מלווה אותי ולשווא מנסה להפציר בי שאשיב לו את אופניו.

הגעתי עם כל הפמליה למעלית הבניין, כשראיתי שהדלת שלה נפתחה ואבא שלי יצא ממנה. לאחר שנתן לי את מפתחות המחסן, נעלתי את אופניו שם ופניתי לעלות בחזרה הביתה. אבא שלי המשיך לדובב אותו, ואחרי דמעות רבות והסברים שללא ההורים (שכזכור, נמצאים בחו"ל) או משטרה הוא לא הולך לקבל את אופניו בחזרה, הילד נשבר והתחיל לזמר. פתאום מסתבר שהוא לא קיבל את זה מחבר עלום, אלא פירק את הפקק במה-ידיו מהרכב. עוד קצת דיבוב, והתברר שהוא בן-טובים של שכנים שאני מכיר היטב ואף מיודד עמם מעט. אביו בעל מסעדה איטלקית בשכונה שלי, אותה בעבר פקדתי לא מעט. וההורים בחו"ל? זובי. הם בדיוק עוסקים בפתיחת סניף נוסף של המסעדה שלהם במרכז העיר, ויגיעו הביתה מאוחר יותר.

האמת היא שבכיף הייתי נותן לאבא שלו לבוא לקחת את האופניים, אבל היות ואבא שלי הבטיח לי שיטפל בעניין, נאותי להיענות לבקשתו ולהחזיר לילד את אופניו מבלי להטריח את אביו אלינו.

הילד היה נראה שבור לגמרי, ודומה שחוץ מהמיני-דרמה הפרטית שלו, גם שאר חבריו שליווהו נראו די מבויישים.

אולי אני סתם נאיבי, אבל לפי איך שזה נראה, אני באמת ובתמים מאמין שהחל מאתמול, יש לפחות ילד אחד פחות בישראל שיגרום נזק לרכוש הזולת.

ועל כך שנו חז"ל: "כל המציל רכב אחד בישראל מידי ונדליסט - כאילו קיים עולם ומלואו"

צר לי להיות פסימי , אבל כנראה הוא רק ידאג לעשות זאת מהר יותר ...

יכול להיות שהילד הספציפי הזה למד לקח כל שהוא, אבל צר לי גם לאכזב אותך, הילדים שהתעסקת איתם נחשבים ילדים טובים וכנראה ממשפחות טובות. ילדים בגיל כזה במקומות אחרים כבר מחזיקים סכינים וזורקים אבנים - תנסה את אותו תסריט עם טיפוסים טיפה שונים והם יקראו לאבא הערס שלהם ומשפחתם המורחבת ויבואו אליך עם סכינים ואגרופנים כדי "לסגור חשבון" (הכל מתחיל בחינוך ובהורים).

מורה לחיים.

אני חושבת שלא היתי מחזירה להם את האופניים, והייתי דבקה ברעיון הראשוני שלך, בו ההורים היו מגיעים לקחת אותם בכוחות עצמם.

אפקט מרתיע יותר.

שמחה שהצלחת לתפוס את השודדים הקטנים.

ל'

נראה לי יותר שיש ילד אחד פחות שיזיק לרכוש שלך.

לא נראה לי שזה ימנע ממנו ללכת למקומות אחרים ולעשות את זה.

ואני ממש מקווה שהמשפט "הורדתי פושע קטן אחד, אבל הבאתי חמישה גדולים אחרים", לא יתאים לסיפור שלך.

לי נראה שיש חבורה שלמה של ילדים שלמדו לקח -כן ירבו.

מצד אחד-טוב שלימדת אותו לקח. זה בהחלט יגרום לו לחשוב פעמיים להבא.

מצד שני- אם הוא באמת נדלק לך על הונטילים,יש מצב שהוא יוכל לשלוח חבר אחר שלו ללא אופניים לסיים

את המשימה.

מקווה בשבילך שיהיה בסדר.

יכול להיות שהילד הספציפי הזה למד לקח כל שהוא, אבל צר לי גם לאכזב אותך, הילדים שהתעסקת איתם נחשבים ילדים טובים וכנראה ממשפחות טובות. ילדים בגיל כזה במקומות אחרים כבר מחזיקים סכינים וזורקים אבנים - תנסה את אותו תסריט עם טיפוסים טיפה שונים והם יקראו לאבא הערס שלהם ומשפחתם המורחבת ויבואו אליך עם סכינים ואגרופנים כדי "לסגור חשבון" (הכל מתחיל בחינוך ובהורים).

אחלה תסריט.... LAY OFF THE ZENEX

מורה לחיים.

אני חושבת שלא היתי מחזירה להם את האופניים, והייתי דבקה ברעיון הראשוני שלך, בו ההורים היו מגיעים לקחת אותם בכוחות עצמם.

אפקט מרתיע יותר.

שמחה שהצלחת לתפוס את השודדים הקטנים.

 

ל'

זו התשובה , אם ההורים מודעים יש יותר הרתעה

ואם לא , הם ישלמו על זה בעתיד , הם שותפים אם ירצו או לא .

אייל .

אלעד- טוב עשית.

אני מאמין שהוא כבר למד את הלקח והבין שלמעשים שלו יכולים להיות תוצאות שהוא ממש לא רוצה בהן.

עידן

אחלה תסריט.... LAY OFF THE ZENEX

כבר קרו מקרים, רק לפני כמה ימים הייתה כתבה בעיתון על ילד בן 13 שניסה לדקור שוטר.

אני דווקא חושב ההיפך מכולם. שמור שהחבורה הזאת לא תעשה לך נזק אחר כנקמה. כבר היו דברים מעולם.

נער גנב שנתפס במחסן של שכן שלי התחנן וסיפר שיש לו "על תנאי", לאחר שהשכן כלא אותו במחסן למשך שעה כעונש ,בהסכמתו.

הופיע בלילה וסרט לו את הג'פ לכל האורך, שוב נתפס נלקח למשטרה ושוחרר.

דוד.

אתה לא חושב ההיפך ממני.

הויתור היה רגע החולשה.

אסור היה להחזיר את האופניים. רק להורים. מהם הוא יפחד יותר ממך.

לגבי דודים ערסים גם מאוד אפשרי. זכורים לי סיפורי ילדות מיד אליהו ושכונת התקוה בתל אביב.

אבל גם לערסים אפשר להסביר בשפה שלהם שפגע בכבוד שלך וגנב ממך.