איך להימנע ממילואים בתור כלב שמירה, מבלי להיכנס לכלא?

שלום לכולם,

חצי שנה לאחר השחרור מצה"ל, התחלתי לחשוב על המילואים.

השאלה שלי נוגעת לאנשים רבים ששירות המילואים שלהם הוא למעשה 3-4 שבועות אבט"ש בשנה.

קצרה היריעה מלפרט את הסיבות לרושם שגיבשתי על הצבא. זאת גם לא תמונה אופטימית במיוחד.

שירתתי כראש צוות טכני בחיל האוויר, והייתי ביחסי עבודה מספיק צמודים עם הפיקוד בשביל לראות

ולהריח מקרוב את הסחי שבו מתבוסס "צבא ההגנה" שלנו.

נכון להיום, אם יקראו לי לאבט"ש, כפי שקוראים לרוב יוצאי יחידתי, לא אוכל ללכת. אינני מתכוון להתבטל

במגדל במשך 3 שבועות בשנה, ולחילופין, אני לא אקח אחריות על חיים של אזרחים שאין לי את ההכשרה

להגן עליהם. מילואים מבחינתי הם שירות חשוב למדינה, לא מעמסה או משהו ש"מסיימים איתו ושוכחים".

אני פונה אל אלה מכם שיש להם ניסיון בתחום. בהעדר מפקדים שמשתפים איתי פעולה, מה אני יכול לעשות

ע"מ להבטיח שירות מילואים פרודוקטיבי (לפחות במידה מסויימת) ? האם ישנן אפשרויות נוספות למעט סירוב

להתייצב לאבט"ש -> נפקדות -> משפט -> כלא ורישום פלילי?

יכול להיות שאני סתם רואה שחורות. אולי במילואים המצב שונה מזה שבסדיר. אולי כאן בעצם מתחשבים בחיילים.

יחד עם זאת, הייתי רוצה להיות מוכן לגרוע מכל, ולכן אשמח אם תוכלו לחלוק מנסיונכם.

בתודה מראש,

ואדים דריש

כשאני הישתחררתי מהצבא לאחר 3 שנות קבע הגעתי ליחידה לראיון קבלה. המראיין היה מפקד היחידה שהכיר אותי מעבודות שביצענו לו בבסיס ומהביקורות הטובות שהוא קיבל בזכותן.

כשהצעתי לו שאני יהיה אחראי על התחום הזה ושהוא יקרא לי לפני ביקורות וכו' נענתי בשלילה צורמת ומעליבה.

לאחר שבועיים קיבלתי צו מילואים לאבט"ש.

היתקשרתי לקצינת הקישור שלי וביקשתי לדבר איתה. כמובן שנענתי בסרוב. הסברתי שאני לקראת סיום הלימודים שלי ושעוד חודש אני מסיים ויוכלו לקחת אותי לכמה זמן שהם רוצים, עכשיו זה בילתי אפשרי.

אמרו לי לישלוח טופס כזה, שלחתי, אחרי כמה ימים שלא קיבלתי תשובה ונידנודים חוזרים ונישנים היתבסרתי שזה לא הטופס הנכון.

הם שלחו לי בפקס טופס, מילאתי אותו וחוזר חלילה...

כל הזמן הזה אני מבקש לדבר עם הקצינה שלי, והתשובה החוזרת "היא תיתקשר אליך כשהיא תחזור"...

יום לפני המילואים קיבלתי טל' ממנה "רק רציתי לוודא שאתה יודע איפה מיתחיילים"....

באמת? איפה הייתי כל הזמן הזה שאני חיפשתי אותך??!!

היא ענתה לי בלקוניות שאין מה שהיא יכולה לעשות ושאני אבוא ונדבר...

כשהגעתי התשובה היתה "עד שאתה לא מיתחייל אני לא יכולה לדבר איתך"... OK, אז קמתי להלכתי.

למחרת היא מיתקשרת ושואלת אותי אם אני מגיע, אמרתי לה שלא, ושיש לי מיבחנים.

היא ביקשה ממני להגיע ושיתחשבו בי... סבבה....

אחרי הכל, היתחיילתי, קיבלתי קיטבק, מדים, נעליים ו... לא נשק... שאלתי את אחד הקצינים שהיו שם (מישהו עם דרגות די גבוהות) "תגיד לי, אתה יודע מתי מקבלים רובה???" עם עינים יוקדות...

הוא לא שאל למה, אבל עקב אחרי הרבה במבטיו, לכל מקום שהלכתי.

אחרי הכל, ישבנו לאכול צהריים, התישבתי ליד איזה קצין (והקצין הגבוהה ההוא יושב מאחורי) והתחלתי בשיחה...

"לאן הולכים לישמור".... יהיו שם הרבה ערבים?... כבר ירו שם במישהו?... אני כל כך מקווה שיהיה מעניין... וכו'...

אז הוא שאל אותי "תגיד לי, מה עור עליך?!"

עניתי לו שבכל ה 6 שנים שלי בלבנון לא יצא לי להרוג ערבי, ואולי עכשיו יצא לי...

באותו רגע הרגשתי יד לופתת לי את הכתף, זה היה הקצין ה"גבוהה" ההוא, עם מבט שלא מישתמע לשתי פנים. הוא היתקופף אלי ואמר לי: "חבר, אתה בא איתי, עכשיו...."

אחרי בירור קצר הוא הציב אותי ב"שמירה" יחד עם כל שאר הקצינים. אני שמרתי עליהם (שהם לא יברחו או משהו), לכל מקום שהלכתי תמיד היה איזה מישהו ש"איבטח" אותי כדי שאני לא אתחרפן להם שם.

מאז, לא עשיתי יותר שמירות...

היה לי ראיון עם איזה תת אלוף אחרי איזה חודשיים, הם ביקשו ממני להיצטרף לאיזה פרוייקט שקשור למיקצוע הצבאי שלי...

ולחשוב שאני באתי עם מוטיבציה למילואים, ובאיזו קלות הם הצליחו להוריד לי אותה (ואני הייתי חדור מוטיבציה).

מעניין באמת למה אנשים מישתמטים מהצבא...

גילי

תתנדב להיות מודיע נפגעים בקצין העיר שלך - פעמיים כוננות של שבועיים בשנה

תיזהר עם הפגנת ההתלהבות להרוג ערבים. לי היה מ"פ שאם היה לו חייל כמוך הוא לא היה נותן לו לרדת ממגדל השמירה אפילו להשתין.

תראה, אף אחד לא רוצה לשמור במגדלים - אבל מישהו צריך לעשות את זה בסוף...

למרבה הצער במילואים אתה יכול לדבר אל הקיר, זה יעיל באותה מידה כמו לבקש לעסוק בתחום אחר הקרוב, למשל, למה שעשית בסדיר. אתה יכול או להתחמק, או לשחק אותה משוגע/דביל/ראש קטן, או לסרב מצפונית.

עיקר הבעיות שנוגעות לשירות מילואים נוצרות כאשר יש עירוב של סדירים ואנשי מילואים.

אני משרת בגדוד תותחנים כבר 16 שנה,נהנה מכל רגע,ומעולם לא ניתקלתי בשום בעייה שלא נימצא לה פיתרון.

בגדוד מילואים כולם מגיעים אזרחים,הופכים לחיילים לחודש ואז חוזרים להיות אזרחים,על כל המישתמע מכך.

גם אני לא הייתי מוכן לבצע אבטש"ים,להיזרק באיזו התנחלות חודש,בלי "אבא ואמא".

שקול לבקש העברה לגדוד,עדיף בהרבה.

חן, חילות השדה שבהם אתה יחידה אורגנית זה עולם אחר. גם אני בוגר 17 שנות מילואים בגדוד תותחנים (אם אפשר לקרוא לתותח נגרר תותח) וזה עולם אחר לעומת הסדיר ששם הייתי איכוניסט והיינו מסופחים כל פעם לגדוד אחר בבטש"ים (סוללה קטנה מידי כדי להיות עצמאים.

בסדיר היינו מקבלים את המשימות הכי דפוקות, יציאות הכי דפוקות (גם מתוך קנאה על השבוע שבוע או 10 7 שהיינו עושים בקו וגם על התנאים שלנו בשגרה) והיינו למעשה הזונה של היחידה אליה היינו מסופחים.

זו גם אחת הסיבות שתמיד כדאי להגיע לתעסוקה עם הגדוד שלך כדי שלא יספחו אותך. לפני שהגדולה שלי נולדה הייתי אמור .לצאת למילואם כשאישתי בדיוק נכנסה לתשיעי. הגעתי רק לאל"ת ליומיים כדי שלא יספחו אותי אח"כ לגדוד אחר.

לא רוצה מילואים ?

לא סתם יש קב"ן מילואים ,

ותמיד אפשר להוציא ימי מחלה מהרופא משפחה ..

הכותב הינו בעל פטור ממילואים.

 

לא סתם יש קב"ן מילואים ,

ותמיד אפשר להוציא ימי מחלה מהרופא משפחה ..

 

הכותב הינו בעל פטור ממילואים.

ואתה חושב שאת קב"ן המילואים עשו באצבע?

ניסיונות היתחמקות בדרך זו משירות מילואים עלולים להיסתיים במפח נפש לא מבוטל למנסה להשתמט.

ימי מחלה מרופא המשפחה לא "תופסים" בשירות מילואים-ראשית אתה חייב להיתייצב,שם תיבדק ע"י רופא צבאי שיחליט על עתיד שירות המילואים שלך.

אתה בעל פטור משירות מילואים?

למה?

לא רוצה מילואים ?

תודה על התגובה, אבל פטור ממילואים זה לא הכיוון. לפחות לא בשלב זה.

מה רע בלצאת פעם בשנה לשבועיים ולהתנתק מהכל?

גם אני מתבאס בכל פעם שנוחתת לי בתיבת הדואר מעטפה חומה. גם אני מעביר את המילואים שלי בשמירות, אע"פ שנידנדתי הרבה לבוס שלי מהסדיר שיקרא לי למילואים כי אני יכול להיות יעיל למערכת הרבה יותר במקצוע שלי מאשר ככלב שמירה.

מצד שני, המילואים שלי (שלצערי לא הצלחתי להעביר לבסיס שלי) מתקיימים אי שם באמצע המדבר בעמדת שמירה, 6 שעות ביום. אני רואה בזה שבועיים של נופש.

אז כן, אולי אני כלב שמירה. מצד שני, אנשים משלמים כסף כדי לנסוע לסיני ולרבוץ בשמש בחוסר מעש בעוד שאני מקבל על זה כמה גרושים.

מי אמר ששמירה זה תמיד כזה נורא?

אחרי ניסיון בסידר:

1.אין תור של אנשים שרוצים לשמור במיגדלים.

2.כמה שזה ישמע מפתיע, אצלינו למרות חוסר התקציב וכולי בד"כ חיילי מילואים שלא רצו להמשיך ביחידה הועברו לתפקיד/יחידה אחרים.

3.ג' מרופא משפחה הם משהו שלא הרבה רופאים צבאיים ירצו לקחת עליו אחריות - אם רופא החליט שאתה חול ואילו כאן הוא בוחר שלא להתחשב במסקנות הקודמות הוא לוקח על עצמו אחריות משפתית, מכאן ברגע שתציעו לו לחתום על כך שראה את המסקנות של קודמיו ובחר שלא להתחשב בהן - הוא בד"כ ישנה את המסקנות שלו עצמו.

הכות משוחרר חמישה חודשים והתחיל את חייו האזרחיים בחודש מילואים.

תתנדב להיות מודיע נפגעים בקצין העיר שלך - פעמיים כוננות של שבועיים בשנה

זה נראה לך מצחיק? המודיעים הם מלאכי המוות ומבשרי השכול למשפחות- תפקיד זה הינו שליחות ולא פטור...

בתור אחד שהתנדב למשימה חשוב לי להגיד כי נכון שאלה התנאים (בזמן שיגרה...) אבל לפעמים עדיף לשמור מאשר להיות זה שהורס למשהו אחר את החיים.

עידן

תיזהר עם הפגנת ההתלהבות להרוג ערבים. לי היה מ"פ שאם היה לו חייל כמוך הוא לא היה נותן לו לרדת ממגדל השמירה אפילו להשתין.

גם לי היה כזה... אחרי אחת התקריות לא עליתי יותר לאף מיגדל, ויתרה מזו, לא נתנו לי להיסתובב ללא "מלווה" בשמירה...

(שלא תבין אותי לא נכון, אני "חולה" צבא, "היתנבתי" לשרות צבאי, חתמתי 3 שנים קבע בעיקר מתוך אידיאולוגיה. אבל לא היה ניראה לי שיתיחסו אלי כמו כלב שמירה. בשביל זה יש חיילים שזו המטרה שלהם בצבא, בגלל זה הם עושים שבוע-שבוע ושרות מקוצר. )

גילי

אם אתה ממש רציני לגבי שחרור, אז שמעתי סיפור מחבר על אדם שהצליח להשתחרר לתמיד, אבל הוא היה עקבי ונחוש.

לאחר קבלת הצו, כחודשיים לפני מועד התייצבות, גידל זקן עבות והפסיק להסתפר (הוא לא קירח), ביום ההתייצבות, לבש בגדים מרופטים וקרועים עם נעליים קרועות, שפך על עצמו בקבוק ערק וכך הלך להתייצבות למילואים כשהוא מלוכלך ומסריח מאלכוהול.

כשהגיע מייד הצהיר שהוא רוצה להתגייס ולקבל נשק, הקצין מילואים נבהל ושחרר אותו לצמיתות במיידי.