מכונית השנה 1971-סיטרואן GS.

בסוף שנות ה 60' מצאה עצמה סיטרואן עם היצע מכוניות מוזר משהו; מצד אחד הדה-שבו, הדיאן ושאר ניגזרותיהן ומצד שני ה DS הגדולה והיקרה, כשבתחום הביניים לא היה לסיטרואן בעצם מה להציע. גם הפיתוח המיתקדם ביותר של הדה-שבו, ה- AMI 8 לא ממש היוותה תחרות לפיג'ו 204 ולסימקה 1100, שלא לדבר על הרנו 16 והרנו 12 שהיתה ערב השקתה.

בסוף 67' הוחלט בסיטרואן על פיתוח מכונית קומפקטית-מישפחתית שתהווה תחרות ראוייה למיתחרות מבית.

למרות שקיבלו כמה הצעות ממעצבים חיצוניים, הוחלט שהעיצוב יהיה עצמי, ומלאכת העיצוב הוטלה על המעצב רוברט אופרון שהיה אחראי גם עיצוב ה SM המדהימה.

ה GS עוצבה כמכונית קומפקטית בעלת 4 דלתות, בעיצוב מעוגל בעל חרטום נמוך יחסית ומקדם גרר חסר תקדים של 0.35, הישג יוצא דופן במונחים של אז וטוב למדי גם במונחים של זמננו.

לאווירודינמיות ניתנה תשומת לב רבה, וכללה פריטים רבים שתרמו לכך: כיסויי גלגלים מלאים, ריצפה שטוחה יחסית ועוד.

גם עיצוב הפנים היה חדשני יחסית, וכלל לוח מחוונים בעל מד מהירות בצורת "עיין" מזכוכית מגדלת, אירגון מנופים ייחודי, מושבים נוחים מאד הניתנים לכיוונון ועוד כהנה וכהנה.

מיכלוליה המכניים של המכונית החדשה תוכננו מהיסוד, מאחר וסיטרואן לא יכלו עוד לעשות שימוש במנועי הבוקסר 2 בוכנות של הדה-שבו והאמי 6 מפאת הספקם הנמוך והכוונה לעשות שימוש במערכת המיתלים ההידרופנאומטית.

המנוע של ה GS תוכנן כ"הכפלה" של מנוע הדה-שבו, בתצורת בוקסר בעל 4 בוכנות וגלי זיזים עליונים. נפח המנוע בגירסה הראשונה היה קטן יחסית ועמד על 1015 סמ"ק בלבד, שבסיוע מאייד סולקס כפול הפיק 55 כ"ס בסל"ד מאד גבוה של 6500 סל"ד.

מנוע הבוקסר איפשר בין השאר את הנמכת מכסה המנוע, מה שתרם בין היתר למרכז כובד נמוך יחסית, ואיפשר את העיצוב האוורודנמי.

תיבת ההילוכים היתה חדשה אף היא, וכללה 4 מהירויות, אך ליבה של המכונית היתה מערכת המיתלים ההידרופנאומטית שהוצגה לראשונה ב DS בשנת 55'.

ל GS היתה אותה מערכת שהיתה אחראית בנוסף לתיגבור הבלמים שהיו בעלי 4 דיסקים, כשהקידמיים שכנו בצמוד ליציאה מהדיפרנציאל, על מנת להפחית מהמשקל שאינו ניתמך במיתלה.

ה GS הושקה בתערוכת המכוניות שנערכה בפאריס בספטמבר 70' וגררה תגובות נילהבות, שנגעו בעיקר לעיצוב העתידני ולמערכת המיתלים המהפכנית שלראשונה הוצגה במכונית עממית.

ה GS זכתה בתואר מכונית השנה 71' ומכירותיה היו טובות והיתחרו בהצלחה במכירותיה של הרנו 12 והפיג'ו 204 שהיתה המכונית הנמכרת ביותר בצרפת באותה העת.

במרץ 71' הוצגה גירסת הסטיישן של ה GS בעלת 5 דלתות, וגירסה מיסחרית בעלת 2 דלתות ללא חלונות אחוריים.

השינוי המכני הראשון בוצע לקראת 73', וכלל הגדלת נפח המנוע ל-1220 סמ"ק שסיפק 60 כ"ס בסל"ד הגיוני יותר מבמנוע הקטן, מה שהביא אותה למהירות מירבית של 150 קמ"ש.

בספטמבר 73' הוצגה גירסה מעניינת ל GS- ה BIROTOR שצויידה במנוע וונקל מפיתוח עצמי, בעל 2 רוטורים בנפח כולל של 2.0 שפיתח הספק מרשים של 107 כ"ס, מה שהביא את המכונית האוורודינמית למהירות מירבית של 175 קמ"ש.

גם עיצוב הפנים שופר, והמכונית קיבלה לוח מחוונים "נורמלי" ומפורט ומושבים ספורטיביים בעלי מישענות גבוהות.

הסיבה לפיתוח מנוע הוונקל היתה פשוטה- ה CX החדשה כבר היתה בשלבי פיתוח מיתקדמים, וסיטרואן לא רצו לעשות שימוש במנועיה המיושנים של ה DS שבנוסף גם לא היתאימו לחרטומה הנמוך של המכונית.

סיטרואן לא למדו את הלקח מ NSU, וגם בסיטרואן ניתקלו באותם חוליים-בלאי מהיר וצריכת דלק גבוהה. בנוסף עלויות הפיתוח היו גבוהות מאד, מה שהכביד מאד על סיטרואן שהיתה מצוייה באותם ימים במצב כספי קשה עקב עלויות הפיתוח של ה-CX וההרפתקאה מאד יקרה של ה-SM.

מה B רוטור יוצרו סה"כ 847 יחידות בלבד.

לקראת 75' הוצעה אפשרות לתיבת הילוכים חצי אוטומטית שניקראה C-MATIC בעלת 3 הילוכים וממיר מומנט, כמו גם גירסה ספורטיבית יותר שניקראה X2 בעלת הספק מוגבר של 65 כ"ס ו-157 קמ"ש מירביים.

בשנת 76' שונה לוח המחוונים והשעונים הפכו לשיגרתיים, וכך נישארה המכונית עד סוף שנת 79', עת הוחלפה ב GSA שלא היתה אלא מתיחת פנים מקיפה ל GS.

סה"כ יוצרו 1,9,000,000 מכוניות מסידרת ה GS, מה שהפך אותה למכונית הנמכרת ביותר של סיטרואן עד לאותה תקופה.

מה שייחד את ה GS היתה העובדה שהיא היתה סה"כ מכונית עממית-אבל סיטרואן אמיתית שהיתה בהישג ידו של כל אדם.

סך הכל ה GS היתה מכונית מיוחדת ומהנה בדרכה שלה, בעלת אופי מיוחד ונוחה בצורה בלתי רגילה.

וגם לה היו כל מיני מחלות..כמו למשל גישה גרועה מאד לתיקונים, קסטות של פלטינות מפלסטיק

שהיה מתעוותות בחום הקיץ הישראלי.

ובכל זאת, סיטרואן או לה לה.

אריה

בעיקר סיטרואן.

ds72

טרקסיון 55

בקרוב גם sm

חן, כתבה מעולה, בהחלט כיף לי לקרוא על עוד סיטרואן

רק חבל לי לראות כזאת מכונית, נטושה, זרוקה ומוזנחת ביישוב שלי

בגלל יחודה והבעייתיות שלה, לא התאימה הסיטרואן לכל אחד, ורבות נניטשו כיוון שלא מצאו להם בעלים מתאימים. רוב המכניות ננטשו בגלל בעיות מכלולים ולא בעיות מנוע, היום קשה למדי למצוא מועמדת ראויה ממנה לשיפוץ ולשימור. נדירותה בארץ ובעולם, עושה אותה למכונית אספנות, שבעתיד תהיה בעלת ערך אספני וכספי גבוה, וגם כרכב נהיגה מהנה, לחובבי הנהיגה בטעם של פעם, והיום ניתן עוד לאתר אותן בפרוטות. לדאבוני נהגתי רק על ה- GSA פלאס אבל חווית הנהיגה היחודית, למרות המנוע הצנוע, זכורה לי היטב עד היום. מעט מאוד מכוניות ניראות ומיתנהגות כמוה. הייתי שמח לראות כמה כאלה בידיים המתאימות והראויות להם, לפני שיהפכו לזן ניכחד-לבעלים הראוי, היא תחזיר את האהבה וההשקעה בה כפליים-רן

עוד אחת:

סבתא רבא אבא של הC4, והיא מזכירה אותה אפילו.

כנראה שהכל עובר בירושה....

הייתה לנו GS אחת בבית ולאחר מכן GSA שנהגתי בה המון.

יופי של רכב

מזכיר נשכחות...

ג.

היתה לי GSA 83 מדהימה כייף אמיתי בנהיגה, נוחות ללא תחרות,הכייף האמיתי היה לשחק עם מנגנון ההרמה בשטח, גימיק מדליק.

החסרונות היו כמה:

מנוע 1300 חלש יחסית,מהרגע שהרכבתי מזגן (בר לוי) עם יחידת קירור אחורית החלו בעיות, אלטרנטורים שבקו, ונזילות שמן(בעיה מוכרת בקירור אויר) החריפו,והרכב בקושי סחב עם תוספת המזגן.

מספר תמונות של גרסאות ה-break וה-service-van שמצאתי ברשת

עידו

גירסת הסטיישן בעלת 3 דלתות נימכרה בארץ בשנות ה 70 כמיסחרית והיתה מוכרת לצרכי מס,כמו הסאאב 96 או האופל רקורד סטיישן,לדוגמא.

הרבה דברים משותפים באופן מעניין לא ולאלפא סוד - 4 בלמי דיסק, מנוע בוקסר, דיסקי בלימה ביציאה מהגיר...

אבל לא ידעתי ש GS היתה מקוררת אויר, אני בילדותי נסעתי הרבה ב GSA ובעיקר זכורה לי תחושת הרכות בנסיעה והפליאה המחודשת כל פעם כשהאוטו "התרומם" בהתנעה.

התרוממות בהתנעה, החלפת גלגל, עלייה על המדרכות יש עד היום בסיטרואנים...

מסתובבת עד היום באזור צומת הטייסים סטיישן סגורה אחת.

מישהו מכיר אחת למכירה?(לא משנה איזה דגם...)

ג.

מזכירה לי נשכחות. אני זוכר שלשכן שלנו הייתה בזמנו GSA כחולה מודל 83 ושהוא השאיל אותה לכמה ימים לאבא שלי. איזו חללית זו הייתה לעומת הרנו 6 שהייתה לנו באותם הזמנים.

כבוגר של GS וגם GSA, אני יכול להעיד שזו אכן מכונית מיוחדת ומהנה, אך בעלת אמינות יחסית נמוכה. אני אומר יחסית, כי אחרי ה GSA היתה לי BX שהציבה סטנדרטים חדשים באמינות מפוקפקת.

סדר בדגמים:

Special : מנוע 1015/1120 , גימור פשוט

Club : מנוע 1222/1299, לוח מכוונים וגימור משופרים

Palas : מנוע 1222/1299 , גימור מפואר (יחסי לתקופה)

הסטיישן בא רק בגימור קלאב, והמסחרי רק בגימור ספציאל. הפאלאס היתה ברלינה ב GS עם דלת תא מטען שהתרוממה עם חלק מהפגוש האחורי, וב GSA היא היתה הצ'בק והתרוממה עם כל החלון האחורי.

לGS היו כמה מוזרויות חריגות:

• בלם יד שיוצא מהדשבורד ומשוחרר עם הדק
  
• מאותתים שלא חוזרים חזרה ב GS
  
• גיר C-Matic שהוא גיר ידני רגיל עם טורק של גיר אוטומטי
  
• ב GSA פיקוד לוויני (היה גם בויזה, בשלב מסוים לווין חדש אחד עלה יותר מכל האוטו)
  
• רדיו אורכי בין מושבי הכסאות הקדמיים, שלא היתה כל אפשרות בטוחה לכוון אותו בזמן הנסיעה
  
• ספידומטר מכאני-דיגיטלי עם עדשה, חוץ מבין 76-79. ב GSA גם מד הסל"ד היה כזה
  
• מנעולי דלתות בהם המפתח מסתובב 180 מעלות ומונע רק את תנועת הידית
  
• דש-בורד פלסטי חסין לחלוטין מהשמש בארץ בדגמי 76-79 . מעולם לא ראיתי אחד סדוק.
  
• ניתן לנסוע ללא קושי גם ללא גלגל אחד אחורי.
  
• אי אפשר להפוך אותה.
  

בסה"כ היא היתה מכונית מיוחדת שאפשר לחיות איתה וגם להנות מיתרונותיה.

נמרוד

כשהיינו צעירים ו- נסענו יום אחד בכביש החוף עם...3 גלגלים, אנשים כמעט התעלפו

רכב מגניב

ג.